אני חושבת שהחתונה הראשונה שנחשפתי אליה כשכבר הייתי בגיל שבו בני הדור שלי התחילו להתחתן היתה כשלמדתי לתואר, ולמדתי בסמסטר הקיץ שכתבתי עליו ברשומה הזו. הייתי אז בת 22, אף אחד מהסביבה הקרובה שלי עדיין לא התחתן (החברות שלי היו צעירות כמוני, ואני בת הדודה המבוגרת ביותר מצד אמא שלי, והשניה בהפרש לא גדול מצד אבא), ואחת החברות הטובות מהתואר של מי שנשארה ללמוד איתי באותו סמסטר קיץ התחתנה.
כמובן שרק החברה המשותפת הזו הוזמנה לחתונה ולא אני. אבל עדיין שמעתי דרכה לא מעט על ההכנות וגם על החתונה עצמה שקרתה באותו קיץ, ואני זוכרת כמה הייתי מרותקת לפרטים הקטנים של איך הכלה החליטה ללבוש שמלה שנתפרה במיוחד עבורה, ואיך החתן כל כך התרגש שנראה היה שהוא עומד להתעלף לפני החופה.
אני לא חושבת שהפן הכספי של החתונה או של המתנות שצריך היה לתת בכלל עלו בדעתי.
כמה שנים אחר כך, כשכבר הוזמנתי לכמה חתונות של חברים או בני דודים אחרים, ידיד טוב שלי (לפחות באותה תקופה) מהתואר הודיע לי שהוא מתחתן.
הידיד הספציפי הזה תמיד היה קריזיונר. הוא למשל למד לתארים מתקדמים באוניברסיטת באר שבע, ובשלב מסוים הוא החליט שהוא ובת זוגו יעברו לערד בגלל שיש שם אווירה קהילתית, ומכיוון ששניהם היו סטודנטים לתארים מתקדמים ויכלו לעבוד מהבית ברוב הזמן – הנסיעות מערד לבאר שבע לכל היום פעמיים בשבוע (אולי שלוש פעמים בשבועות עמוסים במיוחד) לא יפריעו להם.
אני חושבת שהם חיו שם שנה עד שבת זוגו הכריחה אותו לחזור לבאר שבע. באופן כללי אני חושבת שלמרות שאני ובת זוגו לא בקשר אישי טוב, אני מאוד מעריכה אותה על זה שהיא מצד אחד משתפת איתו פעולה עם הרעיונות המקוריים שלו (והאמת היא שאני מודעת לעוד כמה מהם שהוא רצה לנסות עם השנים) שאותי היו מחרפנים לגמרי – אבל מצד שני גם יודעת לשים לו גבול כשזה מתברר כמוגזם.
אבל גם עם כל הקריזות האלו – הם רצו לערוך חתונה סטנדרטית, כזו שאפשר להזמין אליה הרבה חברים, וגם ההורים עצמם משני הצדדים רצו להזמין חברים ובני משפחה מורחבת לאירוע כמקובל. וזה כמובן כפה עליהם לעשות חתונה סטנדרטית למדי באולם אירועים נגיש (כלומר באיזור המרכז שבו התגוררו רוב החברים ורוב בני המשפחה של החתן, למרות שהמשפחה של הכלה גרה קצת צפונית לאיזור הזה).
ולמזלם הרב לפחות בפן הכספי – שניהם היו זוג עם ראש על הכתפיים, והבינו שהם לא רוצים להשתגע.
אז במגבלות הזמן שלהם – הם הצליחו למשל למצוא אולם אירועים חדש שהיה בהרצה ולכן זול יותר, וגם קבעו את החתונה אחרי סוכות בתקופה שכבר נחשבת ל״אחרי העונה״ וזה הוזיל את המחיר עוד יותר. אני מניחה שדחייה נוספת אולי היתה גורמת גם להוזלה נוספת (כי אז גולשים כבר לחורף), אבל הם לא יכלו לדחות את החתונה עוד בגלל שאחד האחים של החתן עמד לעשות רילוקיישן לאנשהו ואז הוא לא היה זמין להגיע לארץ לחתונה.
גם הכלה עצמה בחרה שמלה להשכרה שהיתה קיימת, וגם אותה לא התאימו לה אישית למידות ולכל היותר שמו לה מין פס בד קשיח כזה בגב באיזור שהשמלה נסגרה בעזרת חוט כדי להסתיר פער מסוים במחוך. אז נכון שראו שהשמלה לא ממש מותאמת לה אישית, אבל זו עדיין היתה שמלה יפה ומכובדת. ודרך אגב יש סיכוי סביר שהיא עצמה חשבה שהשמלה יפה אבל לא ראתה בה את שמלת החלומות שלה, ואם היה לה את הכסף לתפור שמלה באופן אישי היא היתה בוחרת שמלה קצת שונה – אבל מבחינתה זה לא היה עקרוני.
גם את הספקים שהם בחרו. הם בחרו לא כאלו שעבדו במרכז ועלו יותר, אלא כאלו שגרו באיזור שבו התגוררה חלק מהמשפחה של הכלה, ושבני המשפחה יכלו לתת להם טרמפ וכך בעצם הם הוזילו את העלות של ספקים כמו הצלם או המאפרת.
אני חושבת שהדבר ה״יוקרתי״ או ה״מפנק״ שבני הזוג רצו לחתונה היה להזמין סקסופוניסט שינגן בקבלת הפנים של החתונה.
והם הצליחו להפיק כך חתונה שהיתה חתונה סטנדרטית לחלוטין לתקופה – ושעלתה בערך חצי ממה שעלתה אז חתונה כזו. זה עדיין הגיע לסכום של כמה עשרות אלפי ש״ח למה שאפשר לכנות ״מסיבה לערב אחד״, אבל מדובר על אירוע שהוא די מקובל ואפילו חובה למי שמתחתן, והם בהחלט הצליחו להפיק אירוע שאי אפשר היה להבחין בינו לבין חתונה אחרת – רק בחצי מחיר.ֿ
ואז אני קוראת כתבות כמו הכתבה הזו, ונדהמת מאיך ״תעשיית החתונות״ הופכת להיות יותר ויותר יקרה עם השנים. ולא רק בגלל עליית המחירים שקורית באופן טבעי (למרות שזה כנראה חלק מהעניין), אלא כי נראה שלאורך זמן – חתונה בצם מתחילה לכלול יותר ויותר מרכיבים שפעם אף אחד לא חשב בכלל לצרף לחתונה (וכיום נחשבים לחובה).
למשל מגנטים. מתי בפעם האחרונה הייתם באירוע, החל מחתונה וכלה בבת מצווש שלא היה בו צלם מגנטים? אפילו באירועים וכנסים מקצועיים יש מידי פעם צלמי מגנטים.
אבל בחתונות האלו שתיארתי בתחילת הרשומה – אף אחד לא חשב בכלל על להזמין צלם מגנטים, או לתת מתנות לאורחים בסוף החתונה. אבל אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי בחתונה שבה לא היה צלם מגנטים (למרות שבמקרה שלי – גם צלם המגנטים וגם הצלם הרשמי לא ניסו להתחמק ממני כי אני שמנה ולא יפה, ולכן הם כנראה לא רצו ש״אהרוס״ להם את התמונות). וגם לא זכור לי מתי בפעם האחרונה יצאתי מהחתונה שבה לא קיבלתי בסופה עציץ, או נניח חלה אם מדובר על חתונה של שישי בצהרים.
ומשם לקחת את זה ״קצת״ הלאה כדי למשל לחלק לאורחים פסלים עם תמונה שלהם במקום ״סתם״ מגנטים – לא נשמע כזה רחוק והזוי, וזה גם לא כזה הרבה יותר יקר מלהזמין מגנטים. אבל אף אחד לא חושב שהעלות הכוללת של זה (לא ביחס למגנטים אלא לעומת לא להזמין את זה בכלל) היא אולי הוצאה מיותרת, וגם אם לא מדובר על ההוצאה הכי גדולה או משמעותית בחתונה – הסעיפים הקטנים האלו של הצילומים והאלבום והמגנטים והשדרוג של האוכל או האלכוהול או של הסאונד או העיצוב או ווטאבר – מצטברים לסכומים גדולים מאוד בסוף תכנון החתונה.
קחו לדוגמא את נושא הצלמים של החתונה. אלו הסטנדרטיים שמתעדים את האירוע ושדי מקובל לשכור את שירותיהם כבר המון עשורים.
בהתחלה, הצלמים היו מגיעים רק לחתונה עצמה כדי לצלם את הזוג והאורחים. אבל עוד לפני התקופה שבה אני הייתי בגיל המתאים לחתונות וכולם מסביבי התחתנו – צלמים התחילו לתעד את ההתארגנות של הזוג לפני החתונה. איך הכלה מתלבשת, מתאפרת ומסתרקת (לא בהכרח בסדר הזה), ואז איך הזוג נפגש בבגדי החתונה. אז הם יוצאים יחד לאיזשהו ״לוקיישן״ ומצטלמים יחד בכל מיני פוזות עוד לפני שהם מגיעים בכלל לאולם החתונות, שבו הם גם מצטלמים יחד עם בני המשפחה לפני תחילת האירוע.
אבל בתקופה שלי או רצת אחריה נוסף לטקס הזה טרנד חדש שנקרא ״צילומי זוגיות״. כלומר הזוג הולך להצטלם עוד לפני החתונה עם הצלם, כדי להתרגל להיות מול מצלמה ולהרגיש נוח כדי שביום עצמו – הם יצטלמו יותר טוב ויותר בנוחות. התשלום הנוסף? לא ממש עקרוני, ולא הרבה יותר מאשר התשלום על הצילומים בחתונה עצמה. וגם יהיו לכם זכרונות מהזוגיות של לפני החתונה!
ועכשיו נראה שהצלמים גם מגיעים לרגע הצעת הנישואים כדי לתעד את הרגע הזה לנצח, בתשלום לפי שעה. וכמובן שאם אפשר לשווק את עצמם מזווית אחרת – אז למה לא להגיע במיוחד כצלמי רשתות חברתיות שמצלמים את אותם רגעים שיראו טוב ברשתות, ואז לקחת כמה שניות לכתוב קצת טקסט קיטשי ולפרסם את התמונות?
ברור לי שרוב הזוגות לא שותפים לטירוף הזה, ורובם לא חורגים מהנורמה או מנסים להיות מיוחדים בכל הכוח. אבל בסופו של דבר כל מה שנחשב למיוחד או מוגזם היום – לא פעם הופך להיות הנורמה של מחר, ועלול להפוך אפילו למשהו שנחשב למיושן או זול מחרתיים (או לכל היותר בשבוע הבא).
למשל הסיפור עם החלפת השמלות בחתונה. פעם כלות היו מסתפקות בשמלה אחת. כיום כבר די ״ברור מאליו״ שצריך שמחה אחת מפוארת לחופה ועוד שמלה שתהיה נוחה לריקודים, ויש כלות שאפילו יחליפו יותר שמלות. וחשוב גם לזכור שהשכרה של שמלה, אפילו הכי בסיסית וכזו שלא נתפרת לכלה באופן אישי עולה כמה אלפי שקלים. וזה לפני זה שאולי נשים רוצות שמלה שתיתפר להן באופן אישי, ואולי חלקן אפילו רוצות לשמור אותה בתור מזכרת.
אז תכפילו את זה בשתיים או שלוש – וקיבלתן הוצאה מטורפת.
מה קשה לי עם זה? שעם השנים – נוצר מצב שבו האורחים מצופים לעזור לממן את זה.
נשמע לכם הגיוני שאדם צעיר עם עבודה לא משהו יצטרך לתת מתנה של אלף ש״ח לחתונה של חברים, אחרת החברים יכעסו עליו (שלא לדבר על מצב שבו הוא פשוט יוותר על הגעה לחתונה כי אין לו כסף למתנה)?
יש לי זוג חברים שהתחתן די מזמן שעדיין מידי פעם מזכירים לי בסיפור את החברה שלהם שהיתה מובטלת בתקופה שבה הם התחתנו, ועדיין נתנה להם מתנה יפה, פי שניים ממה שאני נתתי. הם לא חלילה מקטרים על כמה אני הבאתי, אבל הם כן דואגים לספר לי עליה שוב ושוב ושוב…
הפתרון לזה? כנראה שההורים ילמדו את הילדים תכנון כלכלי טוב מגיל צעיר – אבל שגם ישימו גבולות בתכנון החתונה. כך הספקים עצמם לא יוכלו לעבוד על הזוג הצעיר בהצעות מוגזמות ומיותרות מלכתחילה.
התיירת המקרית 
את כותבת מאוד יפה, עם מבנה נכון – התחלה אישית, ואז הרחבה, תיאור של פעם ואז של עכשיו. כמו שלמדנו לכתוב חיבור פעם, כשאנשים למדו לכתוב בעצמם.
בקשר לתוכן – אני חושבת שאת צודקת. אנחנו התחתנו ב1999, לפני 26 שנים (!) בגן הורדים רחובות. מנה עלתה 46$ אבל ב-1 לאוגוסט התבטלה להם חתונה והיה מחיר מיוחד, 38$ למנה, וממיע ממש רצה להתחתן שם, אז זה מה שעשינו. אני זוכרת שהיו כל מיני אופציות מטורפת שלא בחרנו, אבל בעל האולם אהב אותנו ואהב שהאולם נראה טוב, אז נתן אותם ביום האירוע בלי תשלום. קישטנו עם עציצים קטנים שהאורחים לקחו הביתה בשמחה בסוף הערב. את השימלה תפרה לי אחות של חבר של ממיע, מבד די פשוט שקנינו ביחד בשוק בתל אביב. אני זוכרת את ההכנות כמו משהו מאוד רומנטי וחמוד וגם את הצילומים ביום החתונה. בחירת השירים לחתונה עם התקליטן. קניית החליפה של ממיע. החתונה עצמה היתה אחד הימים הכי מאושרים בחיים שלי. ממש. באופן בלתי צפוי אפילו. זה עלה עשרות אלפי שקלים אז. היינו מרוכזים אחד בשניה ולא חשבנו על לעשות רושם. נסענו לחתונה באוטו של ממיע ביחד והגענו בזמן לקבלת הפנים המאוד מרגשת.
תראי איזה זכרונות הפוסט שלך עורר בי. 🙂
אני מקווה שזוגות מצליחים לזכור שמה שחשוב באירוע זאת האהבה שלהם וזה שהם מצאו את האדם לחיות איתו ולהקים איתו משפחה. בעולם הזה, שבו הרבה מאוד דברים הם שיווק של אושר מדומה ברשתות החברתיות, קצת יותר קשה לזכור מה אמיתי ומה חשוב.
אהבתיLiked by 1 person
הבעיה היא שזוגות לא פעם מתמקדים בדברים שממש לא חשובים.
למשל כשאחד מבני הדודים שלי התחתן, הכלה שלו (היום אשתו) החליטה שהיא לא יוצאת לקבלת הפנים כי היא רצה לעשות ״שואו״ גדול כשהיא תצא לחופה ותרשים עם השמלה ה״מדהימה״ שהיא בחרה.
וברור שהשמלה שלה היתה שמלת כלה די סטנדרטית ולא משהו מיוחד או שונה.
גם היה לה חשוב שכ-ו-ל-ם ״ישמחו״ איתם בכך שהם ירקדו בחתונה – אז הריקוים התחילו מיד אחרי החופה, והארוחה התחילה רק 20 – 30 דקות אחר כך. אבל אפילו הארוחה היתה לא רציפה – הגישו מנה, נתנו ממש מעט זמן לאכול אותה – ואז התחילה מסיבת הריקודים שוב למשך בערך חצי שעה עד שהגישו את המנה הבאה.
רק מה, כדי ״לעודד״ אנשים ללכת לרקוד איתם, הזוג הציב גם רמקולים בפול ווליום בין השולחנות כדי שאי אפשר יהיה לשבת בהם בשקט ולדבר. הם לא חשבו כמובן שהאורחים המבוגרים (למשל סבתא שלי שהתיה אז כבר בת תשעים פלוס) ממש לא בקטע של לרקוד ושהתכנון הזה ממש גרם לאורחים האלו ממש סבל פיזי כי לא היתה בגן האירועים שום פינה שאפשר היה לשבת בה בלי מוזיקה מזרחית איומה שדופקת בראש כי ״זה מה שעושה שמח״.
אני לא חושבת שהחתן והכלה באמת חשבו על כמה התכנון הזה גרם לסבל לאורחים שהם לא החברים הקרובים שלהם שאוהבים מסיבות ריקודים. מבחינתם הם תכננו אירוע שנשמע להם הכי כיף בעולם והם חשבו שהם יעשו אותו כזה שכולם יזכרו אותו – רק שבדיעבד אני באמת זוכרת אותו, רק מהסיבות הלא נכונות.
אהבתיאהבתי
שמעתי על כל מיני דברים מטורפים בחתונות… ולהבנתי העלויות היום מאוד גבוהות גם אם הולכים על משהו סטנדרטי.פעם ראשונה שאני שומע על הזמנת צלם להצעת הנישואים…
אהבתיLiked by 1 person
וזה הופך למטורף יותר ויותר עם השנים…
אהבתיאהבתי
אכן הטירוף בכל תחום האירועים בכלל והחתונות בפרט הולך ומתגבר. אפילו ימי הולדת "רגילים" של ילדים – לא בר/בת מצווה – לעיתים הפכו להפקות מוגזמות.
והחתונות לגמרי ירדו מהפסים. ועכשיו יש גם מסיבות רווקים/ות וחינה – בין אםתאת בעדה המתאימה ובין אם לאו – ומסיבת "מקווה" והפרשת חלה… והמוזמנים "ברי המזל" אמורים לממן מתנות ובגדים לכל אירוע בנוסף למתנה בחתונה עצמה. ממש טירוף
אהבתיLiked by 1 person
וכולם מתלוננים שאין להם כסף לזה אבל עדיין עורכים את המסיבות האלו בעצמם…
אהבתיאהבתי
העניין הוא שלהבנתי רק בישראל מקובל לעשות חתונות גדולות וראוותניות יחסית.
בחו"ל חתונות הן הרבה יותר קטנות ואינטימיות, רק למשפחה קרובה וחברים ממש ממש טובים.
ואה כן גם מקובל שם לתת מתנות ולא כסף.
בגלל שנחשפתי לעניינים האלה גם כשאחי התחתן ולאחר מכן גם כשאחותי התחתנה, יש מאחורי זה תעשייה שלמה של אנשים שמרווחים הון מההוצאות שיש על זה.
כמו למשל שיש הבדלים בתמחור אם החתונה נערכת בחמישי בערב או בראשון/שני בערב או חתונה של שישי בצהריים. ויש הבדל בעלות בין חתונה שעושים בחורף או בקיץ.
את יכולה ללכת למעצבת לקנות שמלה לבנה אבל ברגע שאת אומרת שזו שמלת כלה המחיר עולה משמעותית.
היום רוב הכלות קונות את השמלה שלהן ולא משכירות.
אחי וגיסתי לא לקחו לחתונה שלהם צלם מגנטים וזו הייתה טעות שלהם בדיעבד כי אין כמעט בכלל זכרונות מצולמים מהחתונה שלהם (חוץ ממה שאנשים רנדומלים צילמו). הם לא לקחו את התמונות סטילס לעשות אלבום חתונה (למרות שהיה צלם).
אצל אחותי היה צלם מגנטים שהיה מעולה וגם צלם סטילס.
כשאחותי התחתנה היא הלכה למעצב שמלות בשביל השמלת כלה שלה.
כשאחי התחתן עם גיסתי אחותה תפרה לה את השמלה כי היא מעצבת בגדים, אז היא עשתה לה את השמלה לפי מה שהיא ביקשה שכמובן הוזיל את המחיר (כי מעצב/ת היו לוקחים הרבה יותר).
בחתונה של אחי וגיסתי האולם היה מסודר בצורה כזאת שהשולחנות של הצעירים היו קרוב לבמה של הריקודים והשולחנות למשפחות של המבוגרים רחוק יותר. גם הרמקולים לא היו באזור המרוחק אלא רק בקדמת האולם כך שאנשים מבוגרים יכלו לשבת ולדבר בלי להתחרש מהמוזיקה הרועשת מדיי.
כשמגיעים לחתונה מצפים ממך לתת כסף כדי לכסות את המנה שלך, לא את כל המסביב. אם את קרובה יותר לחתן ולכלה כמובן שהמחיר עולה בהתאמה לקרבה.
ודברים שעושים בחתונות משתנים בהתאם למה שנעשה פופולארי.
למשל כשדודה שלי התחתנה (פעמיים) לפני 20 שנה (כשאני הייתי בתחילת שנות ה20 שלי) לא נראה לי שחשבו בכלל על צלם מגנטים. זה משהו שנעשה מקובל יותר בעשור האחרון.
אבל היא כן החליפה שמלה (בחתונה השניה) אבל היא מלכתחילה לא קנתה שמלה מעוצבת באלפי שקלים והחתונה השניה הייתה קטנה משמעותית מהראשונה).
בסופו של דבר המטרה היא שהזוג יצליח לכסות את עלות החתונה, אז צריכים להיות עם ראש על הכתפיים ולא להפריז עם כל מיני הוצאות הזויות.
אבל חוץ מהחתונה יש עוד דברים מסביב לזה, מסיבת רווקים/רווקות, מסיבת מקווה, חינה (למי ששייך לעדות שעושים חינה), הפרשת חלה ועוד כל מיני דברים.
אבל אלה הוצאות "בקטנה" לעומת החתונה עצמה שהיא וכל מה שקשור אליה זה ההוצאה הגדולה.
אני חושבת שאחת הבעיות שיש בתרבות בישראל זה להראות שיש לך למרות שאין.
כמו אלה שעושים הפקת חתונה ענקית אבל אין להם איך לכסות את זה (כי מדובר בסכומים שגם הכסף שמקבלים לחתונה לא יכסה).
פעם אנשים היו עושים חתונה והיה נשאר להם עוד כסף מהחתונה עצמה בשביל החיים עצמם לאחר מכן.
אותו הדבר גם עם אירועים אחרים בחיים כמו ימי הולדת של ילדים, בר/בת מצווה, העלות של המסיבת סוף שנה בביה"ס והפרום בסיום התיכון. זה ברמת ההזיה.
אהבתיאהבתי
קודם כל – לא רק בישראל חתונות יקרות. בארה״ב למשל יש הרבה אנים שעושים חתונה ביעד של נופש כמו הוואי, אירופה או איי הבאהאמאס, ואז האורחים למשל נדרשים לשלם על טיסות ומלונות לכמה לילות באתרים שהם לא בהכרח זולים. וגם שם יש את התרבות של מסיבת רווקים / רווקות ואת ארוחת הערב שלפני החתונה שהיא גם אירוע לכל המשפחה והחברים הקרובים, וכל הדברים האלו עולים כסף.
וגם אם יש הרבה אירועים או דברים בחתונה שהם ״כסף קטן״ יחסית – הן מצטברים להרבה מאוד כסף בסופו של דבר.
והמחיר של ״מנה״ כולל לרוב חלק משמעותי גם מההוצאות האחרות בחישוב כולל. לא סתם אורחים מדברים על ״לכסות את החתונה״ עם המתנות ולא ״לכסות את האולם״.
ולרוב לא צריך ״כרונות מצולמים״ מהחתונה. אחרי ההתרגשות הראשונית מאירוע אף אחד לא מסתכל על התמונות שצולמו בה, במיוחד לא האורחים שקיבלו את המגנטים.
אהבתיאהבתי
לגבי צלם מגנטים, אני לא מסכימה איתך בקשר לזה. אין בית שנכנסתי אליו ולא היו על המקרר שלל מגנטים מאירועים שונים (לא רק חתונות, גם בר/בת מצוות בריתות וכדומה) ואנשים כן מסתכלים על זה.
אגב, מי בדיוק מסתכל באלבומים? או בתמונות שצילמנו בטלפון ואחרי שצילמנו מזמן שכחנו מהם?
את המקרר כולם פותחים אז תמיד רואים זכרונות נחמדים מאירועים.
ברור לי שגם בחו"ל יש אנשים שעושים חתונות יקרות, אבל הם ממש לא הרוב.
הרוב עושים את זה למשפחה הקרובה ולחברים הממש טובים, זה אם הם לא הולכים ופשוט מתחתנים ב-city hall.
ולכל היותר אחרי זה עושים ארוחה למשפחה וחברים באיזו מסעדה.
אהבתיאהבתי
אנשים תולים את המגנטים האלו על המקרר כי הם אוהבים את התמונות, לא מתוך זכרון של האירוע. אם לא היו מגנטים שמצולמים באירועים – אז אנשים בטח היו מדפיסים תמונות בעצמם ותולים אותן על המקרר במקום.
אהבתיאהבתי
אנשים השתמשו במגנטים על המקרר הרבה לפני שהתחילו בצילומי מגנטים באירועים, זה היה ממש קטע ויש מקומות שמייצרים מגנטים מיוחדים לחובבי הז'אנר.
לא נראה לי שאף אחד היה מוציא כסף מהכיס הפרטי שלו כדי להדפיס תמונות על מגנט אם לא היה הדבר הזה באירועים
אהבתיאהבתי
ברור, אם לא היו קונים מגנטים עם תמונות, אלא מדפיסים תמונות במדפסת ותולים אותם עם מנטים סתמיים על המקרר. ברוב הבתים יש מגנטים סתמיים כאלו על המקרר בלאו הכי.
אהבתיאהבתי