על חיפוש עבודה ובלבול

כן חשוב לי לכתוב כבר מההתחלה: אני לא מחפשת הצעות מה לעשות או איך לחפש עבודה. קיבלתי כבר יעוץ מקצועי ועדכני לכל הנקודות שיעלו בפוסט הזה. וכמי שעבדה בהייטק המון שנים, וגם עם קואצ׳רית שעובדת בתחום גם כן המון שנים בתור נציגה ומנהלת של משאבי אנוש במגוון חברות – אני מכירה באופן אישי את כל הטיפים שאתם מכירים (או שחושבים שמכירים), וכנראה שאפילו גם כמה עדכניים יותר.

לדוגמא: אני בהחלט יודעת שקורות חיים עוברים קודם כל במערכת ממוחשבת ועוברים על מילות מפתח. כן, ניסחתי את קורות החיים שלי כדי שהן יעברו את המערכת הזו. אין צורך להסביר לי את זה שוב.

כך שאלא אם אני מבקשת פידבק – בבקשה אל תתנו לי עצות, הצעות או כל דבר אחר.

---

כשפוטרתי בסוף מרץ 2024, חשבתי שבשלב זה בחיי כבר אהיה בתפקיד הבא שלי. לא תיארתי לעצמי שעדיין אהיה מבולבלת לחלוטין מה הלאה.

הבלבול הזה נןבע מסיבות טובות ורעות בו זמנית.

מצד אחד, יש את הסיבות הרעות: כבר מחיפוש העבודה הקודם שלי בתקופת הקורונה אני יודעת שיש לי פער מקצועי שמוביל לזה שיש פחות תפקידים שזמינים לי. למשל כשהתחלתי אז לחפש עבודה בערך חודש לפני שהתחילו כל הסגרים של הקורונה, כשהשוק היה במצב טוב – היו לי כנראה 3 – 4 ראיונות בשבוע למשך תקופה של בערך חודש. אבל מקריאה בבלוג של מישהי עם ידע טכני יותר רלוונטי שחיפשה עבודה כמה חודשים לפני (כשהשוק היה בערך באותו מצב), גיליתי למשל שהיא הגיעה בקלות למצב שבו במשך בערך שלושה שבועות היו לה שניים או שלושה ראיונות באותו יום. וגם היא קיבלה בערך חמש הצעות עבודה שמהם היא יכלה לבחור את זו שהכי מתאימה לה – כשהשיא שאני הצלחתי להגיע אליו באותה תקופה היה להתקדם במקביל לשלבים האחרונים של שלושה תהליכי ראיונות בתקווה שמאחד מהם יצא חוזה (ולא יצא).

בנוסף, תמיד היתה לי תחושה שאני מתראיינת מאוד גרוע. לקח לי כמה שנים להבין שלמשל לא מעט מתכנתים שמחפשים עבודה רואים בראיונות הראשונים שהם עושים בכל סבב חיפוש ״ראיונות תרגול״ כדי לתרגל ולהתרגל למה נדרש מהתהליך, במיוחד כשבראיונות עבודה למתכנתים בהייטק כל הזמן ״משנים את הפורמט״ של הראיון . ולמשל לא ידעתי שבשנים האחרונות יש אתרים שעוזרים להתכונן לראיונות עבודה.

בנוסף, לקח לי המון זמן להבין את מה שכתב האורח בבלוג הנ״ל לגבי תהליך ראיונות שהיה לו – שלא פעם צריך להתאים למה שהמעסיק מחפש, ושאפשר להיות עובד מעולה ולא להתאים לצורת החשיבה שמחפשים לתפקיד, או פשוט לא להיות באותו ראש של המראיין.

ובמקרה של החיפוש הקודם שלי, גם הגעתי אליו לא מתורגלת בעליל, וכך פספסתי הרבה הזדמנויות לתפקידים שהיתה לי התאמה מסוימת אליהם, כולל אחד שנמצא ממש קרוב לאיקאה בנתניה.

קצת קשה לי בדיעבד לקבוע עד כמה הקשיים שלי בלהתראיין נובעים מהסיבות האלו – או שלי יש קושי יותר גדול שיכול לנבוע מהרבה גורמים אחרים, החל מלחץ או לחילופין חוסר תשומת לב לפרטים שנובע כנראה מהפרעות קשב וריכוז שכנראה יש לי שלדעתי מעולם לא אובחנו – וכלה בכך שאני שמנה ויש לי הפרעת דיבור מסוימת, מה שיכול אולי ליצור רושם ראשוני פחות טוב.

לכן עד היום תמיד פשוט קיבלתי את הצעת העבודה הראשונה שהציעו לי, מחשש שלא אקבל בקרוב אף הצעת עבודה אחרת. ולמען האמת, בקורונה באמת נוצר מצב שבו הייתי על סף קבלת הצעת עבודה שנכשלה מסיבות כאלו ואחרות באמצע מרץ – ואת הצעת העבודה הבאה שלי קיבלתי רק בסוף יולי, כלומר ארבע וחצי חודשים כמעט אחרי ההצעה הקודמת, מה שדי הוכיח שהחששות האלו לא פעם מוצדקים. למזלי בקורונה דמי אבטלה לא היו מוגבלים בזמן ולכן יכולתי אולי להרשות לעצמי להיות מובטלת קצת יותר זמן, אבל זה בהחלט היה עניין של מזל.

ואולי זה בעצם הפך להיות מעגל שבו החששות האלו הפכו לנבואה שמגשימה את עצמה – כי לא תרגלתי ראיונות, לא למדתי איך להתכונן אליהם כמו שצריך, וזה לא פעם רק הגביר את הפערים המקצועיים שלי כי קפצתי לא פעם לתפקידים שהם פחות איכותיים רק כדי שתהיה לי עבודה.

אבל בסופו של דבר – בתקופות שבהן השוק היה במצב טוב, גם אם לא עברתי חלק משמעותי מהראיונות שאליהם ניגשתי – אם לא קיבלתי הצעת עבודה די מהר, אז לפחות הייתי קרובה לקבל הצעת עבודה בשלבים די מוקדמים של החיפוש שלי. וגם כשהיה משבר כלכלי מסוים בתקופת הקורונה והיו באמת פחות גיוסים בהייטק בחודשים הראשונים שלה – לא רק שהיו לי יותר ראיונות עבודה מאשר יש לי כיום, אלא גם באחוז יפה מהם הגעתי לשלבים מתקדמים של התהליך.

אבל הפעם, לכל אורך השנה האחרונה, יש לי הרבה פחות הזדמנויות לראיונות – וגם כאלו שהרגישו לי טובים יחסית לא הובילו להמשך תהליכים למרות שלדעתי ראיונות פחות טובים בתקופת הקורונה כנראה שהיו כן מובילים לזה (גם אם בסופו של דבר לא הייתי המועמדת המועדפת).

ובסופו של דבר פוטרתי לפני שנה וקצת, והתחלתי להתראיין במאי שעבר אחרי בערך חודש של חופש – אבל לא רק שלא קיבלתי עדיין הצעת עבודה, אלא גם הראיונות שהיו לי ברובם לא הגיעו לשלבים הסופיים, בניגוד ללא מעט תהליכים שהיו לי לפני חמש שנים…

וזה מדאיג – ובשלב מסוים אני אצטרך לחזור לשוק העבודה by hook or by crook, גם אם זה אומר שזה יהיה במקצוע אחר וגם לא בהייטק.

---

מצד שני, יש את הצד הטוב של הבלבול: החל מאמצע או סוף דצמבר יש שמועות שמצב השוק הולך ומשתפר. בהתחלה אלו היו שמועות על קצת יותר השקעות שנכנסות לשוק שאפשרו לסטארטאפים לשרוד קצת יותר זמן במקום להסגר, ואולי לכמה סטארטאפים (בעיקר בתחום הבטחוני) להיפתח. אז היו גם בכמה חברות תהליכי ייעול שלא נבעו ממגבלה כלכלית, אלא יותר ממקום שבו הן ציפו להשקעות האלו ורצו להראות למשקיעים יעילות – או במקרים אחרים להכין את החברה לקראת רכישה או התמזגות עם חברה אחרת.

ועם הזמן, יש תחושה שיותר תפקידים נפתחים – ואני אישית מרגישה שלאט לאט אני מגיעה ליותר ראיונות, ושאני מצליחה ביותר מהם להתקדם לשלבים מתקדמים יותר של התהליכים. גם לא פעם הראיונות שהלכו לי פחות טוב לאחרונה באמת הרגשתי שהקושי היה אצלי בעיקר.

מעבר לזה, אני רואה שעם הזמן יש לי יותר כניסות לפרופיל הלינקדין שלי, במיוחד של מגייסות:

אני גם רואה למשל שחברות השמה שונות (כולל כאלו שמתמחות בעיקר הייטק) מתחילות לפרסם את עצמן כדי למשוך אליהן מועמדים, שזה סימן לכך שיש להן יותר משרות.

---

כחלק מהכתיבה של הרשומה, החלטתי לכתוב באחת מקבוצות הנשים בהייטק שאני חברה בה את השאלה הם מצ השוק משתפר או לא – והיתה מישהי שטענה שהוא לא משתפר, אלא סתם מידי פעם יש קפיצה בגיוסים, ולדעתה עם המצב הפוליטי והמדיני יחד עם התמשכות המלחמה יגרמו לזה שבשנה הקרובה לפחות המצב לא ישתפר.

היא גם ניסתה לטעון שתחום ה AI שקיבל קפיצה רצינית לאחרונה יחליף עובדים בהייטק, נושא שהוא קצת יותר מורכב מזה (ואולי אכתוב עליו רשומה נפרדת).

אני כן יודעת שיש לפחות מכרה אחת שלי שמכירה את התחום ודווקא רואה את השיפור במצב השוק כך שכנראה זה עניין של דעה.

אבל עדיין – גם אם יש שיפור כפי שאני מרגישה ושגם אחרים אומרים לי לפעמים (ואפילו כזה שתופס תאוצה ומתחיל להראות משמעותי יותר ויותר) לא אומר שהמצב אובייקטיבית טוב, במיוחד לאור העובדה שהמשבר הזה היה ארוך וקשה מאוד. עדיין רוב האנשים שאני משוחחת איתם מסכימים שהמצב בשוק העבודה רע, עדיין יש המוני מועמדים שמחפשים עבודה כמובטלים, עדיין יש מעט מידי תפקידים (גם אם יש יותר תפקידים ממה שהיו לפני כמה חודשים) – כלומר יש עדיין תחרות די גדולה על כל תפקיד, ואפילו על הזכות להתראיין מלכתחילה.

כששמעתי שמצב השוק מתחיל להשתפר אי שם בדצמבר, ובמקביל הרגשתי שאני באמת מתחילה להתראיין טוב יותר – אמרתי לעצמי שאם לא תהיה לי עבודה עד יוני, אז אעשה חושבים מה הלאה, בעיקר כדי לראות עד כמה יהיה שיפור בתנאי השוק. חצי שנה נשמעה לי זמן סביר לאפשר לשוק להתאושש בצורה משמעותית מספיק כדי להגיע להחלטה מה הלאה במקרה שלא אמצא עבודה (ואני יכולה לחשוב על לפחות שני תהליכים שקרו בתקופה הזו שנראו מבטיחים מבחינה מקצועית ומבחינת ראיונות שיכלו במצב נורמלי להגיע להצעת עבודה).

ואני מודה שדי קיוויתי שהחצי שנה הזו תוביל את השוק להיות במצב טוב מספיק כדי להקל יותר על חיפוש העבודה שלי ושל אחרים. אבל אני מרגישה שדווקא הסיטואציה הנוכחית שבה זה לא קרה אבל עושה רושם שזה מתקדם לכיוון הזה נותן הרגשה שאם רק אמתין מספיק, זה יקרה.

ועקרונית יכול להיות שאחד התהליכים שהתחילו לי בשבוע וקצת האחרונים (ויש שניים בשלבים התחלתיים שונים שקורים לי כרגע, או אחרים שאולי יתחילו בקרוב) יוביל להצעת עבודה, ועוד שבועיים או שלושה אכתוב פוסט שמבשר שהתחלתי לעבוד שוב.

אבל יכול להיות שעוד חצי שנה שוב אכתוב פוסט כזה על מה הלאה בחיפוש העבודה שלי, כי השוק עדיין לא הפך להיות טוב כמו שקיוויתי בתקופה הזו. פשוט כי אי אפשר לדעת מה יהיה קצב ההתאוששות של השוק וכמה מהר או לאט הוא יהפוך משוק נוראי לשוק טוב.

(וכמובן שיכול להיות שאכתוב כל דבר באמצע)

לפני שלושה חודשים, במפגשים האחרונים שלי עם הקואצ׳רית שעבדתי איתה – היא דחפה אותי כבר אז להתחיל לחפש תפקידים אחרים בהייטק של למשל בדיקות או עבודה בתחומי הדאטה. היא ניסחה את זה בתור משהו תמים כביכול שבו אני לא מוותרת על התכנות אלא מוצאת משהו שאוכל יותר בקלות להתקבל אליו בשלב זה עד שהמצב בשוק ישתפר. אני אפרט את זה אולי ברשומה אחרת שבה אפרט על הרבה היבטים של הרשומה הזו שאני לא רוצה שיפריעו לשטף של הרשומה הזו, אבל בתכלס היא דחפה אותי להסבה מקצועית.

אני חושבת שאז באמת לא הייתי מוכנה עדיין מבחינתי לחשוב על זה – אבל השאלה באמת עולה לי עכשיו, ובעיקר התלבטות עד כמה להמשיך לחיות על החסכונות שלי – או למצוא עבודה זמנית עד שמצב השוק ישתפר, או למצוא עבודה קבועה אחרת, בין אם במקצוע אחר או מחוץ להייטק.

לכן בשלב זה אני לא בטוחה מה הלאה, מהסיבה הפשוטה שפשוט אי אפשר לנבא לאיזה כיוון השוק ילך, ומה הסיכוי שלי למצוא עבודה כשהוא ישתפר.

אני כן יודעת שחוזרים אלי מעסיקים, ושבתהליכים שיש לי כבר ידע וניסיון בפתרון השאלות ושאני לא לחוצה – אני מצליחה לעבור אותם. ובר עברתי ראיונות מסוגים שונים, החל מראיונות טכניים וכלה בראיונות מול מנהלות משאבי אנוש.

השאלה מתי זה יהיה מספיק, והאם שווה לי להמתין לזה שזה יקרה?