״מול המראה״

פעם מזמן לפני עשרים ומשהו שנה – פורומים היו מאוד פופולריים באינטרנט. מדובר היה בעצם על צ׳אט המוני כזה סביב נושא מסוים.

היו פלטפורמות כמו תפוז שיועדו להיות בית לפורומים, בלוגים, או משהו שנקרא קומונות (שאין לי ממש מושג איך הן היו שונות מפורומים). אבל גם אתרים כמו ווינט (העיתון) שמחו לארח פורומים שונים בהנחה שזה יוביל ליותר תנועה לאתר עצמו (מה שיוביל לעוד רווחים).

כשנפתחו הפורומים בווינט עדיין גרתי בארה״ב. אני חושבת שכתבתי על זה בזמנו שהכרתי כמה חברות בתקופה שבה גרתי שם (כמה נשים ישראליות בערך בגילי ושעברו לארה״ב במקביל אלי), אבל איכשהו בתקופה מאוד קצרה כל הקשרים האלו התנתקו מסיבות שונות. אחת מהן כנראה היתה העובדה שלפחות בחלק מהחברויות האלו – המכנה המשותף היה בעיקר המוצא הישראלי והמעבר לארה״ב, אבל לא בהכרח התאמה מעבר לכך.

אני אישית ניסיתי לבנות קשרים חברתיים חדשים ולהכיר אנשים חדשים, כמו למשל בקורסי צילום שגיליתי באותה תקופה. לצערי בתקופה הקצרה שלפני שנאלצתי לחזור לארץ לא הצלחתי ליצור קשרים חדשים, ואני מודה שאין לי מושג מה היה קורה הלאה אם לא הייתי חוזרת לארץ.

אבל במובן מסוים, הפורומים האלו היוו מבחינתי תחליף מסוים לחיי החברה שנגדעו לי לפתע. אמנם הם לא היו מישהי שאני יכולה לצאת איתם לסרט או לקניות בסופ״ש – אבל כן היה לי עם מי ״לשוחח״ על כל הדברים שאנחנו לרוב משוחחים עליהם עם חברים, גם אם השיחות היו בעיקר בכתיבה, והתגובות לא בהכרח היו מיידיות.

---

אפרופו ווינט – מכיוון שהיה מדובר על אחד העיתונים הישראליים הראשונים שבאמת עלה באופן שוטף לאינטרנט, היתה נקודה שבה הם התחילו לדרוש תשלום מקוראים בחו״ל.

אני מניחה שחלק מזה נבע מהעובדה שהיה בפלטפורמה שלהם פורום או שניים שהיו מאוד פעילים שנועדו לישראלים בחו״ל – ומי שניהלו את הפלטפורמה גילו פוטנציאל של קהל שבוי שכנראה היה מתקשה לקבל את החדשות בישראל בצורה זמינה במקום אחר. לכן עלה כמובן הרצון לדרוש תשלום – אבל התגובה של הקוראים היתה די צפויה: הם נטשו את הפלטפורמה כולה, כולל את הפורומים שנשארו פתוחים, ולא חזרו אליה.

הדרישה הזו לתשלום הפסיקה די מהר, אבל זה לא ממש עזר להחזיר את מי שעזבו.

---

אחד הפורומים שבו הייתי פעילה מאוד היה פורום בשם ״מול המראה״, שהמטרה המקורית שלו היתה להתמודד עם בעיות של דימוי גוף – אבל כמובן שהוא הפך די מהר לפורום הרזיה.

רובן של המשתתפות היו נשים – אבל היו בו לאורך זמן גם שני גברים. אחד מהם היה גבר שכיום כנראה היה מאובחן כאוטיסט בתפקוד גבוה, שהצטרף לפורום כדי לדווח ברמה היומיומית על המשקל שלו, אבל עם הזמן כנראה שהוא הרגיש שהפורום היווה מסגרת חברתית בטוחה עבורו, והוא העלה לא מעט נושאים לדיון שקשורים היו לחיי היום יום שלו ולא רק למשקל.

הגבר השני היה אקדמאי שבדיעבד הבנו שנחשב למומחה גדול בתחומו. הוא הצטרף שוב כאדם שמנסה לרזות – אבל נשאר בשביל החברה. בתחילת דרכו בפורום הוא מאוד ניסה לשמור על האנונימיות שלו לבקשת זוגתו – אבל מאוחר יותר היא הסכימה שהוא יצטרף למפגשי פורום שנערכו פעם או פעמיים בשנה.

אני כנראה הייתי היחידה שהשתתפה בפורום ממש מימיו הראשונים. לקח זמן עד שנוצרה אוכלוסיה יציבה בפורום עצמו של משתתפים קבועים (כולל המקימה המקורית שלו שגם היתה המנהלת הראשונה שלו שעזבה את הפורום תוך שבועיים שלושה, כנראה כשהיא ראתה כמה זמן דורש הניהול) – וגם אז, אני חושבת שפחות או יותר בתקופה שבה חזרתי מארה״ב לארץ, שוב נוצר מצב שבו רוב המשתתפות הותיקות עזבו והגיעו חדשות, וכך נוצרה קבוצה חדשה לחלוטין.

איכשהו הקבוצה הזו היתה הקבוצה הכי יציבה בפורום לאורך זמן – וכמו שכתבתי קודם, היינו גם נפגשים מידי פעם באופן אישי. המפגשים לרוב היו נערכים בקניון עזריאלי, שם היינו נפגשים ב״יוטבתה בעיר״ לארוחת בוקר מאוחרת שהיתה בעצם תחליף לארוחת צהרים מרוב שהיא היתה גדולה. נכון שבגלל גודל הקבוצה לא ממש יצא לכולם לשוחח עם כולם אלא רק עם האנשים שישבו לידם – אבל זה היה ממש נחמד להפגש פנים מול פנים.

בשלב זה כמובן הקבוצה לא היוותה תחליף לחברות אבל עדיין היתה מסגרת נחמדה של אנשים שהכירו לאורך זמן.

---

עם הזמן כמובן שגם ה״קבועים״ בקבוצה התחילו להשתתף בפורום פחות ופחות – וכנראה שבגלל שהתנועה בפורומים פחתה מאוד בגלל התפתחות הרשתות החברתיות, בשלב מסוים ווינט החליטו במפתיע ״לסגור את השאלטר״ ולסגור לחלוטין את הפורומים.

זה קרה ללא התראה מוקדמת, אפילו לא למנהלי הפורומים עצמם שהיו בקשר רציף עם ההנהלה של האתר.

ובדיעבד זה חבל לי, כי היו שם הרבה הודעות שכנראה הייתי שמחה לשמר באיזשהו קובץ כדי להזכר בתקופה – אבל לא יכולתי לעשות את זה כי לא חשבתי שהפורומים ייסגרו כל כך מהר.

אני כן בקשר עם שתיים מהנשים שהיו חברות בקבוצה – יש לנו קבוצת ווטסאפ משותפת, שאנחנו בעיקר מאחלות בה שבת שלום פעם בכמה שבועות, מוודאות שהשאר בסדר בתקופת מלחמות ומבצעים שונים (אחת מהן היא מישהי שלחוצה במיוחד ממצבים כאלו), ומתעדכנות בה מידי פעם מה שלום כולן.

לפני כמה שנים באחד מחגי הסוכות גם חשבנו להפגש שלושתנו, אבל בסוף זה לא יצא לפועל.