מה עכשיו?

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

אני חושבת שהדבר היחידי שאפשר להגיד על המצב לאחרונה הוא שדברים משתנים בקצב מהיר במיוחד – ושלנו הציבור לא תמיד יש מודעות למה קורה ״מאחורי הקלעים״. למשל במהלך המבצע הזה מול איראן ראינו לא מעט הטעיות מצידן של ישראל וארה״ב לגבי מועדי התקיפה האמריקנית או הסכם הפסקת האש, ורק אחרי שהן קרו בסתר – קיבלנו עליהן דיווחים.

אני חושבת שבמקרה הזה התקשורת הישראלית והאמריקנית היו לפעמים חלק מההטעיה נגד האירנים כדי לגרום להם לא פעם למשל לחשוב שתקיפות מסוימות לא הולכות לקרות או שמבחינת ישראל יש כוונה להמשיך עם המלחמה לאורך זמן, גם במחיר של לחץ מצד הציבור הישראלי.

יש דיבורים גם על הפסקת המלחמה בעזה תוך ימים עד שבועות ספורים, שכנראה כוללת סוף סוף תוכנית לשחרור החטופים שעוד נותרו בשבי החמאס. אבל כמובן שבשורה כזו כנראה תהיה משולבת עם בשורה על בחירות – כי הסיכוי שסמוטריץ׳ ובן גביר יסכימו לנסיגה מעזה והפסקת המלחמה הוא אפסי. יש הטוענים שזה אפילו מכוון – שביבי מעוניין בבחירות ככל עוד הוא יכול ליהנות מהילת ההצלחה של המבצע באיראן, ובמיוחד אם האופוזיציה עדיין לא מוכנה לבחירות.

כל זה כמובן משולב בחדשות על הסדר טיעון שאולי צפוי במשפט של ביבי, מה שעלול בסבירות גבוהה לכלול הסכמה לפרישה מהחיים הציבוריים, בין אם מיידית או בתום הקדנציה הבאה של ביבי בראשות הממשלה. כמובן שרבים ספקנים עד כמה ביבי אכן יכבד הסכמה עתידית שכזו.

כמובן שכל אלו הן השערות בלבד בשלב זה, או פרשנויות של עיתונאים מסוימים. יש את מי שאין לו סבלנות לפרשנויות האלו – לעומת אחרים שדווקא הדיונים בנושא מהנים עבורם, גם אם ברור להם שמדובר רק על השערות ומשחק אינטלקטואלי בשלב זה ולא על עובדות מוגמרות.

בשביל עובדות כנראה נצטרך לחכות ולראות מה יקרה הלאה.