על הרזיה וחדשות טובות

כשפוטרתי לפני שנה וקצת, אחד הדברים שרציתי להתחיל לטפל בהם היה המשקל שלי.

במהלך הקורונה ובשנים שאחריה, העילית המון במשקל – לא הייתי רזה לפני כן, אבל הייתי אחרי הרזיה משמעותית שהפכה אותי ממישהי מאוד שמנה בצורה ממש חריגה, למישהי שכבר התחילה להראות יותר ״מלאה״ מאשר ״ממש שמנה״ – ושמרתי על המסגרת הזו בערך 13 שנה, החל ממרץ או אפריל 2007 ועד מרץ 2020.

ולקח לי זמן להבין שמאז הקורונה לא רק שהפכתי שוב לשמנה מאוד (ובצורה חריגה וכו׳) – אלא אפילו לשמנה יותר בצורה משמעותית ממה שהייתי פעם בכמעט 20 ק״ג.

המשקל כמובן לא עלה בבת אחת. לרוב הצלחתי לשמור על משקל יחסית יציב, והיו כמה תקופות שבהן אפילו הצלחתי לרזות קצת – אבל הן היו קצרות למדי. אבל מידי פעם בנסיבות קיצוניות הייתי מעלה כל פעם עוד כמה ק״ג – למשל אחרי אירועי השביעי באוקטובר, או כשהיה לי לחץ מאוד גדול בעבודה (משהו שקרה יותר מידי פעמים), או כל חריגה אחרת מהשגרה.

ובאמת שינוי כזה לא הרגיש מאוד משמעותי כשהוא קרה, אבל לאורך זמן כמובן אירועי ה״עליתי רק קצת במשקל״ הצטברו לעליה משמעותית מאוד. ובזה אני מתכוונת לכמה עשרות טובות של ק״ג. בואו ונגיד שבמשקל שאליו הגעתי בסוף מרץ 2024 – לא רק שהייתי אמורה לרזות רק בעזרת קיצור קיבה, אלא ייתכן שהמשקל שלי היה מספיק גבוה שהייתי רשמית זקוקה לאחד הניתוחים היותר דרסטיים שקיימים ולא לאחד מאלו הפשוטים.

ואני חושבת שאז במרץ 2024, בערך 7 – 8 חודשים אחרי הטיול הנוראי שלי לאלסקה שכנראה גם הוא הושפע קשות מהמשקל שלי, החלטתי לקחת אחריות ולעשות משהו בנושא.

אבל אני מודה שהיו לי חששות.

---

בסביבות נובמבר 2020, כשהעליה שלי רק התחילה והסתכמה בבערך 10 ק״ג, הצטרפתי לקבוצת דיאטה שהתבררה כאיומה – בגלל שעבדתי שם מול דיאטנית איומה שלא הבינה שהיא מזיקה יותר מאשר היא עוזרת. היא למשל השאירה אותי מורעבת ברמה שהרגשתי שאני לא מסוגלת לעבוד ולתפקד מרוב רעב, וגם ממש התלבטה אם לאפשר לי להוסיף סלט קטן לארוחות כי מצד אחד ירקות זה בריא אבל מצד שני זה ימנע מהגוף שלי ״להתרגל לרעב״ (ולא, רמת הרעב שהייתי בה לא היתה משהו שמתרגלים אליו, אלא ממש רעב של דיאטת כסאח). או שהיא החליטה להוריד לי את כל האוכל שאהבתי כי הוא ״פחמימות״ שזה משמין, והשאירה לי כמה מאכלים בודדים שאיכשהו הסתדרתי איתם אבל לא ממש אהבתי. וזה בסופו של דבר הובילה אותי למצב שבו התחלתי לזלול שוקולד בכמויות מטורפות כי הייתי כבר רעבה, משועממת, ומתוסכלת יותר מידי זמן.

וגם אז, במקום להבין שהצורך שלי בשוקולד נובע מכל הגורמים האלו ושהיא צריכה למתן את הדרישות שלה – היא אפילו החמירה אותן כדי ״לאפשר״ לי לאכול את השוקולד.

כן חשוב לי לציין שאני די מפונקת באוכל, ומה שעוד יותר מקשה עלי זו העבודה שאני לא ממש אוהבת לבשל – וגם קשה לי לבשל כי אני מבשלת רק לעצמי, אבל גם מצד שני לא מסוגלת לאכול הרבה ימים ברצף את אותו האוכל (אלא אם מדובר על ג׳אנק פוד – אני בהחלט מסוגלת לאכול פיצה או צ׳יפס כל יום לאורך זמן).

אבל איכשהו כל ניסיון שלי מאז להגביל את האכילה שלי, גם אם היוזמה הגיעה ממני – פשוט גרמה לי להרגיש לחץ כמו שהרגשתי בעבודה מול הדיאטנית הזו, גם כשכמובן לא הרעבתי את עצמי והרשיתי לעצמי לאכול פחמימות. והלחץ הזה גרם לי שוב להתמיד כמה ימים – ואז לפצות את עצמי על הסבל באכילה מוגזמת.

---

אז בתור התחלה, אמרתי לעצמי שמבחינתי אני יכולה לאכול כל מה שבא לי – במסגרת תקציב נקודות שומרי משקל שקבעתי לעצמי לפי ניסיון העבר שלי בשומרי משקל. מבחינתי הייתי יכולה אפילו לאכול שוקולד פעמיים ביום, רק כדי להחזיר את עצמי למסגרת.

וזה עבד פחות או יותר – הירידה היתה איטית בתקופות שבהן הקפדתי על התפריט, ומידי פעם אכלתי רק ״בערך״ לפי התקציב בלי לרשום בדיוק מה אכלתי (מה שכמובן עם הזמן גורם לחריגות שרק הולכות וגדלות).

בסופו של דבר באוקטובר לפני החגים ירדתי בערך 5 וקצת ק״ג – טיפה בים של מה שיש לי להרזות, אבל לפחות זו היתה הרזיה.

ומאז במשך תקופה ארוכה לא ממש הקפדתי לכתוב מה אני אוכלת, אבל די שמרתי על מסגרת אכילה פחות או יותר נורמלית ושמרתי על הירידה. ואז מסביבות ינואר או פברואר התחלתי לעלות שוב לאט במשקל – עד לקראת סוף אפריל או תחילת מאי מצאתי את עצמי עם עליה של בערך קילו וחצי או שניים.

---

ואז החלטתי שאני מוכנה ל״מקצה שיפורים״: החלטתי להקטין בקצת את מספר הנקודות שאני אוכלת ביום, כנראה כי ההערכה הראשונית שלי היתה גבוהה מידי – אולי כי אני מן הסתם הרבה פחות פעילה כי אני נמצאת בבית רוב היום (במקום להתהלך במשרד), אולי כי אני כבר יותר מבוגרת וחילוף החומרים שלי האט – או אולי הגוף שלי כבר ״התרגל״ להיות בדיאטה וזקוק לפחות קלוריות בגלל זה.

הירידה במספר הנקודות נבעה בין השאר גם מכך שהרגשתי מוכנה לשפר גם את התזונה מאחורי התפריט ולא להתרכז רק במספר הנקודות. אולי השינוי לא היה גדול, והתזונה שלי רחוקה מלהיות ״מושלמת״ – אבל היא בהחלט השתפרה.

ובשלושת השבועות לפני המלחמה, נראה היה שזה עובד והצלחתי להוריד את המשקל הזה שהעילית מאז אוקטובר ואולי אפילו טיפה יותר.

ולמרבית הפלא – גם המלחמה לא הרסה את זה יותר מידי. נכון שהייתי בבית כל היום ולא יצאתי להתעמל לא רק כי חדרי הכושר היו סגורים, אלא גם חששתי שתהיה אזעקה אם אצא ללכת בחוץ. גם לא היה לי כוח או סבלנות לספור נקודות או אפילו לרשום מה אכלתי ומתי. אבל איכשהו המשכתי לאכול בריא – ונראה שהיתה לי ירידה קלה במשקל בגלל זה.

---

בשישי החלטתי שהגיע הזמן להתחיל לרשום שוב יומני אכילה, ואני מקווה שהיוזמה הזו תמשך לאורך זמן. אני יודעת מניסיון רב שנים שמאוד קשה לי להתמיד בדיאטה מוקפדת לאורך זמן, וגם כשרזיתי בזמנו המון זה היה לרוב לאט ורק מידי פעם בכך שמילאתי את כל הכללים.

אבל מצד שני, אני מרגישה שהגעתי לנקודה שבה אני מרגישה שהמשקל פשוט מפריע לי יותר מידי בחיים. אני למשל תמיד הלכתי הרבה ברגל – גם אם לא הלכתי מהר, כן הייתי הולכת הרבה ברגל ממקום למקום. עכשיו אני מרגישה שאני לא רק מתקשה הרבה יותר ללכת, אלא ממש מנסה להמנע מהליכה כי היא קשה לי מידי.

ברור לי שזה כנראה מצב שמניע את עצמו, ושהגוף שלי רגיש יותר להליכה לא רק בגלל המשקל אלא כנראה גם כי הוא ״התרגל״ שאני פחות הולכת – אבל ברור לי שאם וכשארד משמעותית במשקל (עוד 10 – 15 ק״ג) יהיה לי הרבה יותר קל ללכת ולהכנס שוב לכושר הליכה טוב.

וירידה כזו במשקל גם תקל עלי מאוד לקנות בגדים.

ברור לי שאני רוצה לרדת הרבה יותר מאשר עוד 10 – 15 ק״ג, אבל זו כבר תהיה התחלה טובה ואולי מטרה ראשונית שלא נשמעת קשה או רחוקה מידי.