חיפוש עבודה – הסברים מעמיקים יותר לגבי חיפוש עבודה

דברים שהתחלתי לכתוב כרקע ברשומות האחרונות שלי, רק שראיתי שהרשומות הופכות להיות ארוכות מידי ולכן הורדתי אותם – אבל החלטתי לרכז את הרקע הזה ברשומה אחת למי שמעוניין לקרוא.

קצת רקע על המשבר הכלכלי בהייטק

משברים כלכליים תמיד היו איתנו מאז שבני אדם המציאו את המושג ״כלכלה״, ובמיוחד את זו המודרנית. לפעמים מדובר על משברים גדולים שכל הציבור מודע להם, למשל משבר הבועה ב 2001, משבר המשכנתאות ב 2008 – וגם למשבר שקרה בתקופת הקורונה ב 2020.

במקביל היו גם משברים קטנים יותר (למשל ב 2012 בעקבת בעיות כלכליות שקרו באירופה סביב יוון למשל, או בסוף 2018 בעקבות נפילה מסוימת בשוק המניות) שרוב הציבור בישראל לא היה מודע אליהם כמשבר, בין השאר כי ההשפעה שלהם על ישראל היתה נמוכה עד לא קיימת, והם לא הובילו לגלי פיטורים משמעותיים בכלל ובהייטק בפרט (לפחות לא פה בארץ).

משברים מאוד ארוכים הם יחסית נדירים  – אבל הם בהחלט קורים. משבר הבועה למשל היה משבר לא קצר – אבל הדוגמא הידועה ביותר למשבר ארוך הוא המשבר הכלכלי של 1929 – והשפל הגדול שאליו הוא הוביל.. בארה״ב למשל המשבר נפתר רק כשארה״ב הצטרפה למלחמת העולם השניה בדצמבר 1941 למעלה מעשור לאחר שהמשבר התחיל. אמנם מדינות אחרות (במיוחד באירופה) הצליחו לצאת מהמשבר כמה שנים מוקדם יותר, אבל עדיין גם בהן היה מדובר על משבר שארך לא מעט שנים.

למזלנו – השפל הגדול היה באמת אירוע מאוד נדיר, וגם משברים שנחשבים ליחסית קשים וארוכים כמו המשבר הנוכחי, או משבר הבועה של 2001 – היו קצרים ממנו משמעותית. אבל עדיין, משבר הבועה היה באורך של בארך 4 – 5 שנים, והמשבר הנוכחי התחיל לפני קצת יותר משלוש שנים ועדיין לא הסתיים (גם אם הוא מראה סימנים של תחילת הסוף).

הבעיה היא כמובן שהמלחמה שהתחילה באוקטובר 2023 החמירה משמעותית את המשבר, ורבים צופים שבלי שהיא תסתיים – המשבר לא יסתיים. מצד שני, דווקא התקיפה באיראן והשבועיים של המלחמה אחריה דווקא עוררו סקרנות בפיתוחים של הסקטור הבטחוני בישראל, מה שעלול להוביל בטווח כזה או אחר להשקעות בו, מה שיעורר את הכלכלה.

במקביל כמובן יש בימים האחרונים הרבה דיבורים על סוף המלחמה וגם הרחבה של הסכמי אברהם – מה שייתכן מאוד שיוביל לשיפור כלכלי משמעותי.

והשאלה העקרונית היא כמובן כמה מהר (או לאט) זה יקרה.

---

על הייטק והתאמה טכנית

כן חשוב לי שניה להסביר על איך מועמדים שונים לא בהכרח ״מתאימים״ לכל תפקיד. אני הולכת לכתוב פה על תחום התכנות, אבל זה כנראה רלוונטי להרבה תחומים בהייטק. מצד שני, יכול להיות שבתחומים שונים זה לא בהכרח כך, אז אי אפשר בעצם בהכרח להסיק מתחום אחר לשני.

יש בתחום התכנות הרבה מאוד תתי תחומים, שכל אחד מהם משתמש בכלים שונים לגמרי כדי לפתור בעיות שונות לגמרי. יש למשל את תחום החומרה – כמו לדוגמא באינטל או מובילאיי, שמייצרות צ׳יפים או כלים שמכילים בעיקר צ׳יפים ולא תוכנה שיש לנו אינטראקציה איתה (תוכנות עם אינטראקציה הן למשל משחקים, מנועי חיפוש כמו גוגל, או רשתות חברתיות כמו פייסבוק). בתכנות כזה יש שפות מאוד ספציפיות – שמשמשות בעיקר לפעולות חישוביות שנעשות בצ׳יפים האלו ושצריכות להיות כמה שיותר מהירות ויעילות.

מצד שני, יש את תחום האתרים שאנחנו מכירים מהאינטרנט, בין אם אלו רשתות חברתיות, או אתרי בלוגים, או אפילו תוכנות מקצועיות שונות. מאחורי כל אחת מהן צריך לנהל כמויות מאוד גדולות של מידע (תחשבו למשל על כמה משתמשים יש בפייסבוק לאורך הרבה מאוד שנים שבהן הם העלו פוסטים מסוגים שונים) – והאתרים עצמם צריכים לרוץ מאוד מאוד מהר כדי שאנשים לא יאבדו את הסבלנות בזמן שהאתר נטען. למרות שגם פה צריך לבצע פעולות במהירות ממש כמו בתחום החומרה – סוג הפעולות שצריך לבצע מהר שונות לחלוטין (לא חישובים מהירים אלא שליפה ועיבוד מהיר של מידע), ולכן יש כלים שונים וטכניקות שונות ואפילו שפות תכנות שונות כדי לעשות את זה.

לכן מעבר מתחום לתחום בעצם מקביל להתחיל לעבוד בתור מתכנת כמעט חסר ניסיון – כי חלק משמעותי מהניסיון הקודם של מי שרוצה לעבור מתחום אחד לתחום שונה הופך ללא רלוונטי, והוא יצטרך זמן ותרגול כדי להפוך להיות בעל ניסיון כזה.

אפשר כמובן להשלים פערים לבד, ובתקופה שבה יש ביקוש לעובדים זה יכול לעבוד לא רע למי שיש לו ניסיון והוא מקבל הכוונה טובה. אבל במצב של משבר כלכלי – היחס למי שלמד לבד הוא לרוב כאל מי שלא מכיר את התחום.

הרצון לעבור נובע לא פעם מרצון לשינוי או לרענן, אבל גם לא פעם נובע ממצב שבו הכלים והטכנולוגיות ששמשו את העובדים הופכים להיות מיושנים ולא רלוונטיים – אבל הם מוצאים את עצמם מחפשים עבודה.

המצב שבו נוצרים פערים קורה בעיקר במצבים שבהם אותם עובדים עבדו על תוכנה מאוד גדולה, כזו שלמשל משרתת חברות גדולות כמו בנקים, משרדי ממשלה, או חברות גדולות שונות בהייטק. למשל בבנקים, יש רכיבי תוכנה מאוד רגישים שמנהלים את הדברים הכי בסיסיים והכי חשובים בבנקאות שנכתבו בשנות השבעים או השמונים של המאה הקודמת – ולא רוצים לכתוב אותם מחדש גם בגלל שהמערכות הקיימות מאוד אמינות ומערכות חדשות יכולות להכיל בעיות חדשות, וגם כי בגלל כמות התוכנה שקיימת שם היא כזו גדולה שלא שווה כלכלית לכתוב אותה מחדש ככל עוד היא פועלת כמו שצריך (ואין סיבה שהיא תפסיק לפעול).

כמובן שזה לא בהכרח נכון לכל תוכנה בנקאית (או כל מקבילה שלה בתחומים אחרים). למשל האתרים של הבנקים או האפליקציות שאתם מתקינים על הטלפון הם תוכנה די חדשה שכנראה כתובה בכלים די עדכניים, וזו תוכנה שממשיכה עם הזמן להתעדכן ולכן גם הכלים שמשמשים לכתיבה שלה גם נשארים מעודכנים. אבל מה שקורה ״מאחורי הקלעים״ בבנקאות כתוב בכלים ששמשו מתכנתים לפני 40 – 50 שנה, וכנראה שמי שתומך בהם ומפוטר מהבנק כבר לא יוכל למצוא עבודה כי הידע שלו מאוד לא עדכני.

כמובן שהנושא הזה של הבנקים הוא נושא שהוא מאוד קיצוני בכמה שהוא מיושן – אבל יש לא מעט תוכנות שנכתבו בשנות התשעים או תחילת שנות האלפיים שעדיין משמשות כתוכנה מתפקדת, אבל בטכנולוגיות שנחשבות כבר כמאוד מיושנות ולא רלוונטיות מבחינה טכנולוגית. ומי שעובד במקום כזה (ובמיוחד לתקופה יחסית ארוכה), יתקשה מאוד למצוא עבודה – פשוט כי לו או לה אין ידע עדכני.

עד קצת לפני הקורונה עבדתי במקום עבודה מיושן כזה, עד שבמקרה היה אצלנו סבב פיטורים בפברואר 2020. אבל כשהתראיינתי בתקופת הקורונה (כשהיה אז משבר קל יחסית) – הצלחתי להגיע לתפקידים כאלו ואחרים כדי להתראיין, גם אם הגעתי ליחסית מעט תפקידים (לעומת אנשים עם ידע עדכני יותר), וגם לא פעם נפסלתי בסוף כמה מהתהליכים כי פער מקצועי כזה או אחר הפריע למראיינים (למרות שנראה שהצלחתי להרשים אותם ביכולות שלי).

בסופו של דבר הצלחתי להתקבל לעבודה שהיתה אמורה לקדם אותי, אבל זו היתה העבודה שבסופו של דבר פוטרתי ממנה ממגוון סיבות – ובדיעבד גיליתי שהיא אולי נתנה לי רקע מקצועי בסיסי, אבל חלקי ביותר.

לכן למרות שברמה העקרונית היו אמורים להיות פתוחים לי כרגע הרבה יותר תפקידים – איכשהו זה לא המצב.

---

איך חיפוש עבודה משתנה בין שוק עבודה ״טוב״ לשוק עבודה ״רע״?

בחברה שבה עבדתי עד אמצע 2008 ידענו כמה שבועות מראש שמתוכננים קיצוצים, ואני אישית ניחשתי שאני כנראה עומדת להיות מפוטרת, ולכן חיפשתי עבודה לקראת סוף מאי או תחילת יוני של אותה שנה, כמה חודשים לפני המשבר הכלכלי שהתחיל בסוף אוגוסט או תחילת ספטמבר 2008 – כך שהשוק היה עדיין במצב יחסית טוב למחפשי עבודה.

בראיון הראשון שהיה לי, כנראה שמצאתי חן בעיני המראיינים שגיששו איתי אם יש תהליך ראיונות אחר שבו אני מתקדמת כדי לבדוק עד כמה לזרז את התהליך מולי. אחרי קצת פחות מיומיים – הוזמנתי לראיון מול עובדת משאבי אנוש של החברה. בדיעבד גיליתי שבעצם ויתרו לי על שלב שהיה אמור להיות ביניהם שהוא ראיון מול מנהל המחלקה – כנראה בגלל שילוב של העובדה שמנהל המחלקה הקיים היה בחו״ל, והעובדה שאחד מהמנהלים שראיינו אותי עמד להיות מקודם לתפקיד מנהל המחלקה תוך כמה שבועות (ומנהל המחלקה הקודם קיבל קידום לתפקיד אחר), כך שבעצם היה כאן מקום מסוים לויתור על הראיון. בסופו של דבר – אותו מנהל מחלקה ראיין אותי כשהוא חזר לארץ ואני כבר התחלתי לעבוד רק כדי להכיר אותי, למרות שאני מניחה שאם היה סימן מאוד קריטי לבעיה כנראה שזה היה משפיע על המשך ההעסקה שלי.

מהראיון מול מנהלת משאבי האנוש יצאתי בתחושה גרועה, אבל בסופו של דבר עברתי את הראיון ולכן התקבלתי לעבודה.

גם הראיונות שהיו לי אחרי הפיטורים הקודמים שלי ולפני שהתחילה הקורונה היו כאלו – אלו שהלכו טוב התקדמו מאוד מהר. זה ממש מצב שבו אם המראיינים רואים שהמרואיינ/ת יודעים על מה הם מדברים והם נראים אנשים נחמדים – אז מקדמים אותך בתהליך. זה קורה במיוחד בחברות גדולות שלא פעם מחפשים באותה מחלקה או בכמה מחלקות כמה מועמדים והמנהלים מאחדים את תהליכי הגיוס.

מצד שני – כשיש משבר כלכלי – יש הרבה מחפשי עבודה, והחברות יכולות להרשות לעצמן להיות בררניות, וממש לדרוש שלמות בראיונות ולא רק אנשים ש״יודעים על מה הם מדברים״. לא פעם הם ימשיכו לראיין כמות מסוימת של אנשים רק כדי לוודא שאין מישהו ״טוב יותר״ או ״מתאים יותר״ שם בחוץ.

מעבר לזה – לא פעם חברות יסננו מראש מועמדים הרבה יותר טוב – לפעמים זה משהו מבוסס באמת על דרישות (כלומר בעבר הן היו מסכימות להתפשר על מישהו שלא מתאים בול לכל הדרישות, עכשיו הן כן), אבל לפעמים הקריטריונים יכולים להיות די הזויים. היו כמה סיפורים על חברות למשל שמתעקשות לגייס רק אנשים שעדיין עובדים ולא כאלו שפוטרו. בהתחלה לא האמנתי לזה, עד שלא היתה לי שיחה עם מגייסת שבה היא נשמעה מתלהבת – עד שסיפרתי לה שפוטרתי ותגובה שלה די הבהירה שזה מבחינתה גורם לא מקובל, דם לפני ששוחחנו על למה פוטרתי (כלומר יכול היה להיות שבכלל לא היה מדובר על נסיבות מקצועיות אלא על קיצוצים).

---

איך הבינה המלאכותית משפיעה על השוק?

אני מניחה שכולנו שמענו את השמועות שהבינה המלאכותית הולכת להחליף פחות או יותר את כל עובדי ההייטק, ודי מהר.

מאנשים שחקרו את הנושא יותר לעומק, לפחות מבחינת היכולות הנוכחיות של הבינה – התשובה מורכבת יותר.

יש תחומים כמו כתיבה או תרגום טקסטים שבהם הבינה המלאכותית פחות או יותר יכולה להחליף אנשים, לפחות עם ביקורת מסוימת של בני אדם שדורשת הרבה פחות עבודה מאשר כמות העבודה שנדרשת לתרגום עצמו.

אמנם רבים אומרים שהבינה המלאכותית יכולה להחליף מתכנתים, אבל מומחים בתחום אומרים שזה לא ממש נכון – במובן הזה שהבינה בשלב זה לא יכולה בהכרח להחליף מתכנתים עם ניסיון, אלא פשוט לזרז ולייעל את העבודה שלהם.

זה כן יכול להשפיע על קבלה של מתכנתים חדשים לתחום, אבל כיום כשיש ברגע מלחמה ומשבר – קצת קשה לראות האם באמת מדובר על השפעה של בינה מלאכותית או שזה בעצם ההשפעה של המשבר. בכל מקרה המשבר ייתן הזדמנות לחברות לבדוק את הבינה המלאכותית, וסביר להניח שהיא לא תהיה בשלב זה מתאימה במלואה כמו בני אדם.