עוד פוסט בעקבות הפוסט הזה של תמר בן יוסף.
שמתי לב שיש לא מעט ירושלמים וחיפאים ששונאים את תל אביב – ובמקביל מאוד אוהבים ואפילו אפשר להגיד מאוד נאמנים לעיר המוצא שלהם בעיניהם היא העיר הכי מדהימה בארץ, ואולי אפילו בעולם.
במקביל יש את אלו שלא ממש אוהבים את ה״פרובינציאליות״ של העיר שבה הם נולדו, ורק חולמים על לעבור לתל אביב, העיר הגדולה.
הכרתי בשנים האחרונות לא מעט חבר׳ה מהסוג השני, בעיקר צעירים באמצע עד סוף שנות העשרים שלהם או בני שלושים וקצת ששמחים להצטופף בדירות שותפים מוזנחות רק די להגיד שהם גרים במרכז תל אביב. הם משלמים הון תועפות על השכירות הזו, אבל מבחינתם זה שווה את זה כי הרי ״אי אפשר אחרת״.
קולגה צעיר שלי לא מעט שנים אחורה למשל היה רמת גני במקור, אבל סירב להמשיך לגור ברמת גן אלא רק לעבור לתל אביב, כי רמת גן לא מספיק ״מגניבה״ בעיניו – למרות שהיא נגישה מאוד לתל אביב ולכל מה שיש לה להציע, ובמחירי שכירות הרבה שפויים מאשר המחירים בתל אביב (ולרוב הדירות עצמן במצב הרבה יותר טוב). הוא ממש סירב אפילו לשקול את זה, לפחות בתור רווק. יכול להיות שכיום בתור מישהו נשוי פלוס ילדים הוא מסתכל על זה אחרת.
כן היה לי קולגה אחר מאותו מקום עבודה שהתעקש להשאר בתל אביב גם בתור נשוי פלוס. הוא הסתמך על העובדה שבאותה תקופה – החברה שבה עבדנו סיפקה לנו הסעות מאיזור הרצליה ותל אביב למשרדים באיירפורט סיטי. לכן מבחינתו הוא יכול היה להסתדר בלי רכב צמוד, או לפחות רכב שבו הוא ובת זוגו יוכלו לנסוע נסיעות יחסית קצרות.
הבעיה היתה שבגלל עלויות השכירות בתל אביב – ברגע שההסעה הזו בוטלה כי החברה ראתה שהיא משרתת פחות מעשרה עובדים באופן סדיר, הבחור התקשה למצוא תקציב לרכב צמוד לנסיעות ארוכות כדי להגיע כל יום לעבודה. מצד שני, מבחינתו ״לנסוע באוטובוס״ לא היתה אפשרות כי הוא היה מפונק מידי. לדעתי בסופו של דבר הוא מצא מישהו שנסע לעבודה במסלול שהיה קרוב לדירה שלו, והצליח ״להתעלק״ עליו, יכול להיות שבעזרת הצעה להשתתף בהוצאות הנסיעה (אבל יכול להיות שלא).
ייתכן שהיתה מבחינתו מגבלה מסוימת בכך שהיה לו חשוב לגור ליד ההורים שלו שגם גרו בתל אביב כדי לעזור לשמור על הילד שהיה לו, אבל מצד שני רמת גן או גבעתיים לא עד כדי כך רחוקות שזה היה הופך את העזרה של ההורים לבלתי אפשרית…
בהחלט לא ל החבר׳ה הצעירים כאלו – הכרתי למשל באותו מקום עבודה מישהי ש״הסתפקה״ בשנה אחת בתל אביב עד שהיא הבינה שזה לא שווה את המחיר ומצב הדירות המוזנח, ועברה לרמת השרון.

לא שנאתי ולא אהבתי את תל אביב.
עבור ירושלמים רבים הכביש לתל אביב בסופי שבוע היה "מחוז חפץ" נאמר, ואני ירושלמי לשעבר הכרתי את תל אביב בזמן הצבא ולאחר השחרור.
אבל משירדתי תלאביבה, ירדתי גבעתיימה, וכבר למעלה מ- 40 שנים אני גר בגבעתיים, ללא רצון מיוחד לעבור לתל אביב, כי היא במרחק יריקה, "חצה את הכביש ואתה בתל אביב, או רמת גן".
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכימה, וזו אחת הסיבות שעברתי לר״ג – אבל מסתבר שעבור רבים אפילו מרחק היריקה הזה גדול מידי…
אהבתיLiked by 1 person
אז מי הפרובנציאלי, באמת?
אבל זה אופיו של מרכז – הוא מושך אליו בני אדם שחושבים שימצאו בו עתידם.
זה כמו שצוחקים ואומרים שמרבית הניו-יורקים בכלל לא ילידי ניו יורק או כל מטרופולין ענק בעולם.
אהבתיLiked by 1 person
אין ספק שלתל אביב (אם כי לא כל העיר) יש הרבה מאוד מה להציע לצעירים אוהבי בילויים. חיפה וירושלים הם ממש לא תל אביב אבל הן ערים מספיק גדולות כדי שיהיה להן גם הרבה מה להציע לאוכלוסיות שונות. באופן אישי אני לא רואה את עצמי גר בתל אביב…
אהבתיLiked by 1 person
ירושלים היא לא משהו לחילונים, במיוחד לא מבחינת בילויים ובמיוחד לא בסופ״שים.
אהבתיאהבתי
זה לא נכון.
לא בעברי כירושלמי והבנתי מירושלמים שאני מכיר, שגם להם יש חיי לילה סוערים בסופ"שים.
את נוטה לשכוח שישנם בתי עסק שכן עובדים בסופ"ש ומוותרים על "הכשרות", שכחת את העיר העתיקה שלא מחוייבת לטירוף של החרדים, ואכן שנים ארוכות כירושלמי חלק גדול מחיי הלילה שלי היו בעיר העתיקה.
אבל היום – מה אני יודע?
אהבתיLiked by 1 person
העיר העתיקה לא ידועה כאיזור הכי בטוח בירושלים מבחינה בטחונית, בגלל קרבתה לעיר המזרחית (ויש מי שיגיד שהיא חלק מהעיר המזרחית). לא פעם היא מתרוקנת כשיש חשש לפיגועים.
והיא גם לא נגישה מחלקים נרחבים של העיר – דרום ומערב ירושלים די רחוקים ממנה, ואין בהכרח תחבורה מסודרת שמגיעה עד העיר העתיקה.
ההורים שלי גרים בירושלים ומדווחים על מעט מאוד עס׳ים שפתוחים בשבת, ולא רק בגלל הוויתור על הכשרות אלא מכיוון שהם סובלים מתקיפות של חרדים. חברה שלי לשעבר מהתיכון שעדיין גרה בעיר דיווחה לי לפני בערך שנה בגאווה גדולה שהסטטוס של העיר דומה למה שהוא היה בסוף שנות התשעים (כלומר לפני בערך 25 – 27 שנה), כשכל שאר הארץ התפתח מאוד מאז בכל מה שקשור לבילויים.
ודרך אגב, באיזור גוש דן כבר שנים יש תחבורה ציבורית לא רשמית בצורה של מוניות שירות צהובות. יש לא מעט תנועה של קווים מקומיים בתוך גוש דן עצמו – ולא מעט תחבורה בין עירונית שהמרכז שלה נמצא בדיוק מחוץ לתחנה המרכזית. המחירים שלה גבוהים בקצת במהלך השעות שבהן התחבורה הרשמית לא עובדת, וזה קיים עוד הרבה לפני יוזמות מו ״סבבה בוס״ ושות.
אהבתיאהבתי
כשגרתי בירושלים בגילאים 16-21 היו שם לא מעט אפשרויות בילוי, גם בסוף שבוע. כמובן שפחות מבתל אביב אבל היו. אני מאמין שגם היום יש
אהבתיLiked by 1 person
יש בערך קולנוע או שניים שפתוחים, ואולי עוד שניים או שלושה בתי קפה. זה די מעט לעיר בגודל של ירושלים….
אהבתיאהבתי
לא ממש הבנתי איך הגעת לנושא הזה מתוך הפוסט של תמר בן יוסף (זה הפוסט על החדרים שהיא וחברתה שכרו בצעירותן בירושלים? או שהקישור לא נכון?).
אני מכירה את זה שצעירים חולמים לגור בתל אביב וזה קרה גם לבת שלי. היא גרה בתל אביב בדירה שכורה עם שותפה, ואז עברה לגור עם בן זוגה בדירה אחרת בתל אביב, ואז הם התחתנו ועברו לדירה על גבול תל אביב גבעתיים, שם נולדו שני נכדינו הגדולים, ואז הם כבר הבינו שזה לא מתאים להם ועברו להרצליה.
כך גם היה עם אחיינית-T1.
אני גם מכירה זוגות מבוגרים שחולמים לחזור לתל אביב אחרי שהילדים גדלים ועוזבים את הבית.
כמישהי שעברה הרבה מאד פעמים דירה מאז הינקות – קיבוץ ואז ירושלים ואז לוס אנג'לס ואז רמת אביב ואז הרצליה ואז רעננה ואז אחרי הרבה שנים היישוב הנוכחי באזור השרון – לא נקשרתי לשום מקום באופן מיוחד, ולכל מקום יש בעיני יתרונות וחסרונות. מה שמעולם לא רציתי – זה לגור במרכז תל אביב או בעיר סואנת כלשהי. מעדיפה את ציוצי הציפורים בבוקר (ואצלי עכשיו יש תוספת של קרקורי תרנגולות של השכן) על פני מכוניות ואוטובוסים.
גם מעולם לא הייתי בליינית מי יודע מה, גם לא בצעירותי.
אגב הבת של שותפנו ושריתה מתגוררת חלק מהזמן בחיפה עם החבר שלה (היא סטודנטית בבאר שבע אז כמובן במהלך שנת הלימודים היא גרה שם) – והם מספרים על חיי לילה תוססים מאד בחיפה.
אהבתיLiked by 2 אנשים
הגעתי לזה מתוך אסוציאציות קצת פרועות…
העיקר שאת נהנית לגור איפה שאתם גרים אני דווקא אוהבת את החיים במרכז העיר כשהכל זמין.
אהבתיאהבתי
אהבתי את החשיבה האסוציאטיבית.
עכשיו אני סקרנית לשאול למה את מתכוונת כשאת אומרת "שהכל זמין". את יכולה לתת לי דוגמאות?
אהבתיLiked by 1 person
למשל יש לי לפחות 4 – 5 סופרים ומכולות במרחק כמה דקות הליכה מהבית. יש לי מרפאה גדולה של קופת חולים עם רופא משפחה ורופאים מקצועיים במרחק הליכה מהבית, ומרפאת שיניים של הקופה במרחק הליכה מהבית – ומה שלא נמצא בהן או שאני רוצה במקרה רופא אחר, יש לי עוד כמה מרפאות במרחק נסיעה קצרה מבית, בעיקר בבני ברק.
אם למשל חדר הכושר שלי סגור בגלל שיפוצים או בגלל שקרתה שם תקלה שגורמת לו להסגר – יש עוד שני סניפים במרחק נסיעה קצרה מהבית שלי שאני יכולה ללכת אליהם במקום, ועוד כמה אחרים במרחק קצת יותר גדול.
וכמובן תחבורה ציבורית בתדירות גבוהה לרוב המקומות בארץ, כולל נגישות גבוהה מאוד לרכבת.
באותה מידה אני יכולה להדיע לכמעט כל מקום בתל אביב, כולל מוזיאונים או מקומות בילוי, בנסיעה באוטובוס אחד או מקסימום בשילוב של הרכבת הקלה פלוס נסיעה קצרה מהרכבת אלי הביתה.
אהבתיאהבתי
הבנתי. אז גם לי יש רופאת משפחה ורופא שיניים במרחק הליכה מהבית. עוד במרחק הליכה מהבית יש לי סופר, שני בתי מרקחת, שלוש קצביות, שלושה ירקנים, חנות של כלי כתיבה ומתנות, שתי חנויות בסגנון "טמבור" לדברים לבית ולגינה, חדר כושר (יש עוד שני חדרי כושר במרחק סביר), שתי פיצוחיות, חנות תבלינים, אופטיקאי, חנות סלולר, סניף דואר, פיצות (לא שאני משתמשת), חנות יין, חנות ממתקים, שתי מאפיות, חנות של חד-פעמי, פלסטיקים, בלונים וכלי בית, מספרות, ציפורניים….אפילו כמה חנויות בגדים. לא שאני לא מעדיפה לנסוע לצורך כך ליישובים קרובים, אבל אם אני רוצה אז יש לי.
התחבורה הציבורית כמובן עקב אכילס של יישובים כמו שלי. יש אוטובוסים אבל כמובן שהתדירות לא תמיד מתאימה (בעיקר יוצאים מהיישוב בבוקר וחוזר ליישוב אחר הצהריים, וכשהיתה לי עוזרת שהגיעה באוטובוס לא היה לה איך להיכנס ליישוב לאחר שהאוטובוס הראשון השאיר אותה בכביש הראשי בשעות הבוקר). לגור ביישוב כמו שלי רצוי להיות עם רכב. עדיף רכב לכל אחד במשפחה. פעם אפילו היה סניף של משרד הפנים במועצה, פעם בשבוע או משהו כזה, אבל נראה לי שזה בוטל.
אהבתיLiked by 2 אנשים
אז הנה גם לי יש סניף של משרד הפנים במרחק כמה דקות הליכה מהבית, למרות שלמצוא בו תורים זה סיפור אחר…
אהבתיאהבתי
"באותה מידה אני יכולה להדיע לכמעט כל מקום בתל אביב, כולל מוזיאונים או מקומות בילוי, בנסיעה באוטובוס אחד או מקסימום בשילוב של הרכבת הקלה פלוס נסיעה קצרה מהרכבת אלי הביתה." [כך כתבת לאמפי] – לא בשבת!
אותו הדבר יש בירושלים, חיפה, באר שבע, אילת, אשדוד, אשקלון וכו'
בגוש דן, גבעתיים, ר"ג ו-ת"א יצרו את התחבורה הציבורית החלופית בסופ"שים, אבל לולא עשו זאת, אז היית צריכה להיעזר במוניות ע"מ להגיע למוזיאונים, למסעדות וכו' או ללכת ברגל כמו ד' וכמוני.
הרק"ל מפסיקה בחצות, תחב"צ בחצות..
לגבי שפע ההזדמנויות אין בכלל ויכוח, אבל זה ההבדל הבסיסי בין מרכז לבין פריפריה.
המרכז תמיד מלא בהבטחות, מעודד צעירים להגיע אליו. הוא תמיד "חדשני" "מתקדם" [או "שמרני" "נסוג"] ביחס לפריפריה. כך ירושלים לגבי ערי הלווין שלה, או חיפה ביחס לקריות, לעכו וכו'
אחד הספרים שאהבתי מאוד בנעוריי, ואח"כ אהבתי ללמד הוא "אבא גוריו" שמתאר את "החיים המהירים במטרופולין, פאריז" את המחירים מחד גיסא ואת הרווחים מאידך גיסא. סיפור נוסף, קשה מאוד, אבל בהחלט מתאר היטב את העיר הגדולה והמהירות בה צעירים נשחקים/מתים במהירות הוא "הניה", סיפור קצרצר, כואב כואב מאוד.
https://benyehuda.org/read/19995
אהבתיLiked by 1 person
לכל עיר יש את הצד האפל שלה. דוגמא מובהקת לכך היא לוס אנג׳לס שרבים מגיעים אליה כדי להצלליח בתעשיית הסרטים, לא פעם צעירים מעיירות קטנות ושכוחות אל מהפריפריה האמריקנית שהיו הכי יפים והכי מוכשרים בעיירה שלהם – אבל בלוס אנג׳לס הם לא ממש נחשבים.
יש את אלו שמתגלים, לרוב במקרה – אם מלהק מסוים מחפש טיפוס מאוד מסוים ו״מגלה״ אותו כמלצר או כשהוא עובד בכל עבודה זמנית אחרת בעיר. אבל רבים חוזרים הביתה לעיירה, ומבלים את זמנם בעבודות לא טובות במיוחד בחיים ממוצעים למדח.
ןחש כמובן את אלו שמתדרדרים לסמים או לזנות – ולכן נשארים בלוס אנג׳לס לחיות את החיים האלו, מחוסר ברירה או בושה.
אהבתיLiked by 1 person
כמו שכתבתי: המרכז מושך מהפריפריה צעירים.
חלקם נמלט כל עוד רוחו בו, חלקם מצליח וחלקם נטחנים עד מוות.
אהבתיאהבתי
וחלקם ממשיכים להנות לגור בו ומצליחים לחיות לא רע.
אהבתיאהבתי
"ודרך אגב, באיזור גוש דן כבר שנים יש תחבורה ציבורית לא רשמית בצורה של מוניות שירות צהובות. יש לא מעט תנועה של קווים מקומיים בתוך גוש דן עצמו – ולא מעט תחבורה בין עירונית שהמרכז שלה נמצא בדיוק מחוץ לתחנה המרכזית. המחירים שלה גבוהים בקצת במהלך השעות שבהן התחבורה הרשמית לא עובדת, וזה קיים עוד הרבה לפני יוזמות מו ״סבבה בוס״ ושות."
נו באמת, כירושלמית לשעבר הכרת את המוניות בשבת…
אבל ומעבר לכך –
מדוע ירושלים צריכה להיות כתל אביב? עוד בטרם תל אביב היתה "חופשייה" בחיפה תמיד היתה תחבורה ציבורית בשבת.. כמו, מה "גליק" הגדול?
מה כל זה חשוב כלל?
ירושלים היא מרכז עבור ערי הלווין שלה
תל אביב היא מטרופולין ענק בשם "גוש דן", שיש בו חלקים שונים מהותית מאחרים [בני ברק, למשל..]
חיפה היא מטרופולין עם ערי לווין
כל מטרופולין והייחוד שלו.
אין להשוות ירושלים לתל אביב וכו'
וכבר נכתב לך, היתרונות של העיר הגדולה הם רק התחב"צ, וזהו.
אהבתיLiked by 1 person
לא הכרתי מוניות בשבת בירושלים בניגוד לאלו של תל אביב, וסביר להניח שגם אם היתה יוזמה כזו – החרדים היו דואגים לבטל אותה מהר מאוד.
וירושלים היא עיר עם פחות שירותים לחילונים בגלל שהיא שהולכת ומתחרדת אם זה משהו שמתאים לך – אז זה יהיה מקום שנוח לך לגור בו. אחרת, כנראה שתעדיף לעזוב לעיר אחרת, ממש כמו שאם היית מעדיף לוותר על זיהום האוויר מהתעשיות בחיפה בגלל מודעות גבוהה לנושא.
אהבתיאהבתי
עדי, נולדתי בירושלים בקרית יובל. עד גיל 25 לפחות, היו מוניות שירות שיצאו מקרית יובל עיר בשבת.
אולי את לא מכירה, אבל אני הכרתי היטב. כמובן הכרת את המוניות לתל אביב.
מה קורה היום? אין לי שמצוצ מושג, גם לא ממש מעניין אותי.
אבל, ירושלים היא מטרופולין, יש לה ערי לווין מובהקות, ישובים סביבה שתלויים בה, אז היא הכי עענייה, הכי מטונפת, הכי לא מעניקה שירותים לחילונים, אבל עדיין מטרופולין.
אהבתיLiked by 1 person
ועדיין עיא שהולכת ומתחרדת והופכת לפחות ופחות ראויה למחיה עבור חילונים.
אהבתיאהבתי
גרתי בירושלים כשעשיתי מכינה קדם אקדמית ב2009, וזכור לי שלא היו חסרות אפשרויות לבילוי בסופ"ש. מרכז העיר שוקק חיים, מסעדות, פאבים, הופעות, כולל במחנה יהודה. בשבתות הייתי הולכת הרבה למוזאון ישראל, שאפילו הוא פתוח. תחבורה ציבורית באמת היתה בעיה, אבל היום כבר אפשר להתנייד עם קורקינט שיתופי.
אהבתיLiked by 1 person
2009 היה מזמן, מאז נסגרו הרבה מקומות – ואין תחבורה ציבוריתנ למי שלא גר קרוב. מלבד העובדה שקורקינטים לא פרקטיים למי שרוצה להגיע מכילה למשל – קורקינטים הם מטרד נוראי להולכי רגל ונהגים, וחבל שהם קיימים.
אהבתיאהבתי
אני גרתי כמעט עשור בתל אביב ויש לה המון מה להציע לצעירים הרבה יותר מכל עיר אחרת בישראל שאני מכירה. זה משהו שאף עיר אחרת לא יכולה להתחרות בה, גם לא ירושלים.
וכן ביליתי מעט זמן בירושלים, שנתיים שירות צבאי + עשור של זימונים למילואים.
והאמת מאז הפעם האחרונה שעשיתי מילואים כף רגלי לא דרכה בירושלים שוב, אין לי חיבה רבה לעיר הזאת.
בכל עיר יש מקומות בילוי לצעירים, אבל לא כמו בת"א, בת"א יש עושר הרבה יותר גדול מזה, וגם התאמה להרבה מאוד סוגי אוכלוסיה (כמו למשל אוכלוסיה להט"בית).
רוב מי שהכרתי שגר בת"א גם בתקופה שגרתי בה וגם בתקופה שכבר לא גרתי בה אבל כן עבדת בה, לא היו תל אביביים במקור.
כמובן שמאז שגרתי בת"א העיר שינתה את פניה והיא בתנופת בנייה והתחדשות עירונית שלא הייתה אז.
אני לגמרי יכולה להבין את הנהירה של צעירים לת"א והרצון לגור שם ולהיות במרכז העניינים ושהכל במרחק הליכה, הים, הסנטר, המקומות בילוי הכי שווים, המסעדות הכי שוות. המקום הכי שווה לגור בו (כל כמה זמן משתנה וגם זה תלוי אם רק גרים ועובדים בת"א או שלומדים גם באוניברסיטה).
מאידך אני לא חושבת שלגור בת"א שווה היום את העלות המאוד גבוהה של זה. כי שכר הדירה בת"א הוא מהגבוהים בארץ. והכל בת"א יקר יותר מאשר בכל מקום אחר (קניות בסופר, מסעדות, בתי קפה, גנים לילדים, חוגים לילדים וכו').
אבל יש אנשים שמוכנים לשלם את המחיר הזה.
וכן הרוב לא עובדים בהייטק, ולא מרוויחים שכר של הייטק
אהבתיLiked by 1 person
והרבה מוצאים פתרונות כמו למשל לגור בדירות עם שותפים אם זה באמת מאוד חשוב להם.
אהבתיאהבתי
זה לגמרי נכון, המחירי שכ"ד בת"א הפכו להיות הזויים לחלוטין.
כשאני גרתי בת"א לפחות בשנה האחרונה שלי שם שהעלו לי את השכר דירה, וחשבתי שזה יקר ומוגזם, היום זה אפילו לא מחיר לחדר בדירה של 3 שותפים.
אבל מי שמוכן לשלם את המחיר היקר של לגור בת"א שיבושם לו.
אני לא מוצאת בזה שום היגיון.
ואגב זה לא רק בת"א המחירים גם בערי הלווין ומעבר לזה הפכו להיות יחסית לא הגיוניים. ובגלל שאין פיקוח על מחירי שכר דירה, אנשים יכולים להעלות למשכירם את העלות בכמה שבא להם. וזה לא שיש לאנשים לאן ללכת אם הם רוצים להישאר לגור באותה עיר או שכונה, כי כל המחירים הם פחות או יותר אותו הדבר.
אהבתיאהבתי
בערי הלווין המחירים יחסית סבירים (עדיין), אבל אנשים עדיין צריכים לגור איפשהו ובמרחק נסיעה סביר ממקום העבודה.
אהבתיאהבתי