קודם כל, אני רוצה לכתוב משהו שעלה בתגובה של מוטי לפוסט הקודם שלי בנושא. הוא הציע לי לפנות לתפקידים של מתכנתת בחברות שהן לא הייטק כדי להרחיב את החיפוש שלי – אבל בעצם זה משהו שעשיתי כבר מאז שהתחלתי לחפש עבודה, פשוט כי היה לי ברור שמצב השוק כזה נוראי שאין לי יותר מידי ברירות.
ובגלל שהחברות האלו הן בין היחידות שמגייסות באופן רציף מאז תחילת המשבר, ובנוסף הרבה נמשכים ליציבות שהן מציעות לאור המשבר בהייטק – אני חושבת שדווקא אליהן יותר קשה להתקבל כרגע אפילו לשלב הראיונות, פשוט כי הם מוצפים בקורות חיים ואפילו לא מספיקים לחזור לכל מי שהגיש להם קורות חיים. מעבר לזה, בחלק גדול מאותן חברות שבהן חזרו אלי (כנראה כי הצלחתי איכשהו להגיש קורות חיים יחסית מוקדם) – הרגשתי שרשימת הדרישות שלהן מכל בעל תפקיד היא ארוכה משמעותית מאלו שבהייטק, ומצד שני הם נצמדים אליה יותר בקשיחות ופחות גמישות מאשר חברות הייטק. סביר להניח ששני הדברים קשורים, ורשימת הדרישות הארוכה נועדה להיות סינון ראשוני טוב יותר כי באמת שהחברות האלו מוצפות כרגע בקורות חיים.
לכן מבחינתי לפנות לחברות האלו זו לא הרחבה של חיפוש העבודה שלי, כי זה משהו שכבר קיים.
בסוף מאי / תחילת יוני כזה היה לי תהליך שהרגיש מאוד מבטיח.
התפקיד עצמו היה דרך חברת כוח אדם – כלומר לא הייתי אמורה להיות עובדת של החברה, אלא של חברת כוח האדם, לפחות לתקופה מסוימת של שנה עד שנתיים. יש לזה משמעות מבחינת תנאים, החל ממשכורת שהיא קצת יותר נמוכה (כי חברת הקבלן מקבלת חלק מהתשלום שהחברה שמעסיקה את העובד משלמת), ולפעמים גם יש הטבות מסוימות שרק עובדי חברה מקבלים אבל עובדי קבלן לא יקבלו – החל ממתנות לחג וכלה למשל באירועי חברה שהחברה מארגנת רק לעובדים הישירים שלה.
כחלק מהסינון גם לא עברתי ישירות לשוחח עם מישהו מהחברה עצמה, אלא עברתי ראיון משאבי אנוש וראיון טכני ראשוני עם נציגים של חברת כוח האדם. את שניהם עברתי יחסית בקלות.
היחס שלי לתפקיד עצמו היה מורכב. מצד אחד, אני חושבת שמבחינת תחום עיסוק – יכולתי ללמוד שם הרבה. מצד שני – מבחינה טכנית התפקיד היה מיושן בצורה מאוד מדאיגה. במובן הזה – התפקיד עצמו היה די בבירור תפקיד שלא יקדם אותי מקצועית (ואולי אפילו ידרדר אותי), וכזה שאני חושבת שכנראה ארצה לעזוב אם וכשאוכל כשמצב השוק ישתפר. יכול גם להיות שבמצב כזה החברה עצמה חוששת שמועמדים ירצו לעזוב אותה, וזה הופך את המראיינים ליותר חשדניים.
גם המשרדים עצמם יחסית רחוקים לי מהבית, מה שהיה אומר שעה ומשהו נסיעה לכל כיוון – והחברה עצמה רוצה שהעבודה תתבצע בעיקר מהמשרד.
ויש היבט נוסף שמאוד הפריע לי – וזו כוננות של טיפול בבעיות דחופות שקורות מחוץ לשעות העבודה. חשוב לי לכתוב שזה לא משהו חריג ומקובל מאוד בחברות הייטק שונות (למרות שאני למזלי עבדתי בעבר בחברות שפחות דרשו את זה, ורק בתפקיד האחרון שלי זה היה מקובל), אבל אני זוכרת ששנאתי כל רגע של זה בתפקיד הקודם כי הרגשתי ש״זרקו״ אותי לזה מוקדם מידי לפני שיכולתי באמת לטפל בבעיות עצמאית, וזה כנראה גורם לי לחשוש מהתורנות הזו יותר ממה שאני צריכה לחשוש ממנה.
בערך שבוע לפני שהתחיל המבצע באיראן היה לי סוף סוף ראיון מול מי שהיה אמור להיות המנהל שלי בחברה עצמה – וזה פשוט הרגיש רע כבר מתחילת הראיון.
לא פעם ראיונות כאלו אמורים בעצם לבחון מושג מאוד חמקמק שנקרא ״כימיה״ – כלומר לראות ששני הצדדים נחמדים ונעימים אחד בעיני השני ושהם מצליחים לתקשר בצורה טובה. והמשהו הזה פשוט לא הסתדר בראיון הזה – איכשהו פשוט לא הצלחתי להכנס ״לראש שלו״, ומשהו בתקשורת הרגיש לא טוב ולא נעים.
לכן היתה לי תחושה שאני כנראה אקבל תשובה שלילית – אבל אז התחילה המלחמה ולא שמעתי מהם כלום במשך שבועיים. אני מניחה שרק בגלל זה יכולתי להניח שלא התקבלתי, כי אם כן הייתי עוברת את הראיון היו יוצרים איתי קשר מוקדם יותר. אבל בכל זאת יום לפני הבשורה על הפסקת האש החלטתי לקבל תשובה רשמית גם אם היא תהיה שלילית, וביקשתי מהנציגה של חברת הקבלן שקישרה אותי אליהם לשאול מה קורה.
היא חזרה אלי יום אחר כך – באופן לא מפתיע עם תשובה שלילית. החברה לא היתה מוכנה לתת לי פידבק יותר מאשר ״היו מועמדים מתאימים יותר״ – שזה אומר שכנראה מדובר על מצב שבו הרושם של המנהל ממני היה פחות טוב מסיבותיו שלו שהוא לא רצה לפרט או לא יכול היה להגדיר בצורה מקצועית.
בשבוע שעבר התראיינתי לשני צוותים בחברה שהייתי שמחה לעבוד בה, למרות שגם פה מדובר על חברה שנמצאת במרחק מסוים מהבית.
לצערי אחד משני הראיונות הראשוניים פשוט לא הלך טוב. שמתי לב לזה שכנראה יש לי קושי במצב שבו אני צריכה לבצע תרגילים פרקטיים בצמוד למראיין. יכול להיות שבגלל שאני סובלת מהפרעות קשב וריכוז אני יחסית ״מבולגנת״ בצורה שבה אני חושבת ומבצעת דברים, ובעבודה שוטפת זה פחות מפריע פשוט כי אני צריכה להציג תוצרים סופיים ואין מי שבוחן בצורה צמודה איך אני מגיעה לתוצרים האלו. אבל בראיון עבודה כמובן שזה מתבצע ב״לייב״ ואז באמת נוצר רושם פחות טוב. באופן די ברור קיבלתי כמה ימים אחר כך מייל עם תשובה שלילית.
הראיון הראשון עם הצוות השני דווקא הלך מאוד טוב, וממש יום אחר כך חזר אלי המנהל של המנהל שראיין אותי ונשמע היה שהוא רוצה להתקדם איתי כי המראיינים מאוד התרשמו ממני.
הראיון הבא בתהליך הזה נקבע ליום שני הזה – ראיון מעשי יותר של שלוש שעות. במקור הייתי אמורה להגיע למשרדים של החברה עבורו, אבל בסופו של דבר זה לא יצא לפועל ונשארתי בבית.
מצד אחד למזלי בגלל האורך של הראיון – המראיינים לא היו צמודים אלי אלא אפשרו לי לעבוד בשקט ורק להציג תוצרים, אז זה היה לטובה. מצד שני, היה לתרגיל היבט מסוים שפשוט לא הכרתי שנשמע היה שמאוד עקרוני להם – ניסיתי לעבוד עליו מהידע התיאורטי שלי, אבל ראו שאני לא מכירה את הנושא לעומק.
בסוף הראיון אותו מנהל של המנהל אמר לי שבסה״כ הרשמתי ביכולות שלי והקושי היחידי שלי באמת היה בנקודה הזו שבאמת ראו שאין לי רקע וידע בו – והוא רוצה לשוחח עם שאר המראיינים לראות עד כמה הנקודה הזו עקרונית. אני מודה שמנקודת המבט שלי זה נראה משהו שהוא סופר עקרוני ושבעצם כל התרגיל סבב סביבו ובלעדיו התרגיל היה חסר משמעות – למרות שתיאורטית יכול להיות שאצלי הנושא קיבל כזה דגש כי זה בגדול היה החוסר היחידי שהיה לי.
אני באמת מאמינה שהמנהל שאמר שהוא רוצה לשוחח על הנושא עם העובדים שלו התרשם ממני מספיק לטובה כדי לשקול את זה, אבל עצם העובדה שלא חזרו אלי עדיין יומיים אחר כך (כשאחרי הראיון הקודם יצרו איתי קשר יחסית די מהר) כנראה מעיד על כך שלא עברתי את הראיון.
כן יש ברקע תהליך נוסף שהתחיל לי בשבוע שעבר, שבו התראיינתי לאחת מחברות התעשייה הבטחונית.
גם פה יש הרבה מהדברים שאני פחות אוהבת בתפקידים האלו – עבודה דרך חברת קבלן (בלי תאריך יעד למצב שבו אהפוך לעובדת חברה), רחוק יחסית מהבית (למרות שיש תחבורה ציבורית שכנראה מאוד זמינה מהמשרדים), וכמובן כחברה בטחונית – הם רוצים שהעבודה תהיה לחלוטין מהמשרד בלי עבודה מהבית.
אני כמובן בשלב זה אקח את התפקיד אם אתקבל אליו, אבל אני מרגישה מתוסכלת במובן מסוים. הם מבחינתם מחפשים עובדים שישארו איתם לטווח הארוך, אבל מצד שני נותנים תנאים הרבה פחות נוחים מאלו של ההייטק – למשל בלי העסקה ישירה אלא דרך חברת קבלן, מה שאומר שהמשכורת תהיה נמוכה יחסית (כי חברת הקבלן לוקחת נתח משמעותי ממנה), וגם זה ישפיע על תנאים אחרים כמו היכולת לקבל קביעות או תנאים אחרים שמקבלים העובדים הקבועים. וזה לא פעם יכול ליצור השוואות שהן מתסכלות למדי.
וזה בר תיקון כי למשל אפשר לקבוע שאחרי שנתיים או שלוש ניצן לאפשר לאנשים להקלט בתור עובדים קבועים, מה שישפר את התנאים שלהם משמעותית. וזה יכול לא פעם לגרום למשכורות להיות קרובות יותר לאלו של ההייטק, וגם לאפשר תנאים אחרים שימשכו עובדים כמו קביעות. אבל עובדתית החברות האלו לא עושות את זה, ואז קשה להם עם העובדה שעובדים עוזבים אותם יחסית מהר.
בשלב זה יש לי רק לקראת סוף השבוע הבא ראיון המשך איתם (לא ברור לי למה הוא קורה שבועיים אחרי הראיון הקודם(, כך שכנראה נחכה ונראה מה הלאה.
התיירת המקרית 
מחכה בקוצר רוח, באמת, לבשורות טובות. הגיע הזמן, לא?!
בהצלחה
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט, גם אני. נקווה שהן אכן יגיעו בקרוב.
אהבתיLiked by 1 person
תודה על העדכון. נשמע לי שבסך הכל הכיוון חיובי. מקווה שייצא לך משהו טוב בקרוב
אהבתיLiked by 1 person
אני מאוד מקווה שהכיוון החיובי הזה ימשיך.
אהבתיLiked by 1 person
יש כאלה שאומרים שנשים מנסות להתאים את עצמן לרוב הדרישות שיש ברשימה של המשרה, וגברים יגישו את עצמם למשרה גם אם הם לא עונים על רוב הדרישות.
לפעמים יש הרבה יותר מדיי דרישות.
שעה נסיעה מהבית זה לא נחשב רחוק, במיוחד לא אם את מתניידת בתחבורה ציבורית.
ברור שעדיף מקום קרוב יותר, אבל שעה נסיעה זה לגמרי הסטנדרט.
העניין שלא עובדים היברידי באופן קבוע למשל, אם זה חשוב לך זה גם משהו שיכול להיות deal breaker. יש אנשים שלא יגישו את עצמם לעבודה מהסוג הזה רק בגלל זה.
הקורונה לימדה אותנו שאפשר לעבוד מהבית ואפשר לעבוד טוב ועם הספקים טובים. אין סיבה לא לאפשר את זה (זה שמעסיקים מתעקשים שכל העובדים יעבדו מהמשרד כי ככה הם רגילים זה כבר עניין אחר).
מקווה שהכיוון החיובי ימשיך עבורך
אהבתיLiked by 1 person
קראתי לאחרונה פוסט של מגייסת לגבי הרשימה של הדרישות – וזה לא שהחברות יוותרו לחלוטין על סעיף שהוא חובה בשבילן – אבל הן יסכימו לראות קורות חיים של למשל מי שלמד את התחום לבד גם אם הוא לא מומחה בו או השתמש בו בעבודה. לזה מתכוונים כשאומרים מישהו שלא בהכרח מתאים לחלוטין לתפקיד.
למרות שבכל תפקיד יש גם סעיפים שהם לא חובה אלא נחמד שיהיה, ועליהם אפשר לוותר באמת.
יש חברות שמתעקשות מהמשרד בגלל סיבות טובות – למשל בתעשיות הבטחוניות זה נדרש בגלל סיבות של שמירה על סודיות.
ובגלל שאני גרה בר״ג, אז יש לי הרבה מקומות עבודה שהם קרובים יחסית, לכן למשל ללכת למקום שהוא יחסית רחוק זה באמת חריג.
אהבתיאהבתי
אני גרתי בת"א כמעט עשר שנים, ורוב הזמן לא עבדתי בת"א והזמן נסיעה שלי בבוקר היה לרוב שעה (לפעמים יותר תלוי בפקקים).
אז להגיד שבגלל שאת גרה בר"ג ויש הרבה מקומות עבודה שהם יחסית קרובים ולכן ללכת לעבוד במקום שהוא יחסית חריג – לא זה לא בהכרח נכון.
רוב מי שגר בת"א לא בהכרח עובד בת"א כמו שלא כל מי שגר בר"ג בהכרח עובד בר"ג. לנסוע שעה למקום עבודה זה נורמלי לחלוטין.
אהבתיאהבתי
אבל זה לא בהכרח לא נכון – עובדה שהתפקיד האחרון שלי היה בפ״ת שזה הרבה פחות משעה נסיעה, ורוב האנשים שאני מכירה מהאיזור עובדים במרחק יותר קטן מהבית.
אהבתיאהבתי
עדיין רוב האנשים שאת מכירה הם אחוז מאוד קטן מהאנשים שגרים ב: ת"א, רמת גן, פתח תקווה, גבעתיים. ורוב האנשים נוסעים לפחות שעה למקום עבודה שלהם.
כשאת מגישה קורות חיים למקומות עבודה את בוחרת את הגבולות שלך, או במילים אחרות עד לאן את מוכנה לנסוע.
או במילים אחרות את לא יכולה להגביל את עצמך לאיזור הקרוב אלייך בלבד. זאת אומרת את יכולה, אבל זה יוריד לך המון אופציות אחרות שהן רחוקות יותר.
ואחרי תקופה לא קצרה שלא עבדת וזה שהמשק במצב לא מדהים, עם כל מה שאת מספרת, את לא ממש יכולה להרשות לעצמך לא להתפשר על עניין המרחק.
ואגב, לא תמיד זה מרחק, לפעמים זמן הנסיעה מתארך בגלל שיש פקקים וגם אם את נוסעת בתחבורה ציבורית, אם זו לא רכבת – יש פקקים בדרך. כך שנסיעה של 20-30 דקות ללא פקקים בקלות יכולה להפוך להיות שעה ויותר בשעות העומס.
אהבתיאהבתי
שימי לב לכך שגם את הבאת את עצמך בתור דוגמא ספציפית, וגם את לא מכירה את כל מי שגרים באיזור המרכז.
מעבר לזה, כיום באיזור המרכז את הרכבת הקלה שלא מעט מקומות העבודה נמצאים בצרחק הליכה ממנה, והיא מאוד יעילה ואין פקקים בשימוש בה. היא מגיעה למשל לאיזור התעשייה קריית אריה בפ״ת, הבורסה ברמת גן, איזור קניון איילון שגם בו יש הרבה משרדים, איזור עזריאלי וכו׳.
בנוסף, מניסיון אישי שלי מתפקידים בשנים האחרונות ומהרבה מאוד ראיונות או מיטאפים שהגעתי אליהם בשנה וקצת האחרונות – רוב קווי האוטובוס בימינו מובילים במסלולים שדי דומים לאלו שמכונית היתה נוסעת בהם. למשל הקו שבו השתמשתי להגיע לעבודה שלי בפ״ת נסע ממש באותו מסלול שאחד הקולגות שלי שהיה מידי פעם נותן לי טרמפ היה נוסע בו.
יכול להיות שאת זוכרת דברים שהיו רלוונטיים לפני 15 – 20 שנה, אבל כיום התחבורה הציבורית באיזור המרכז ממש השתנתה לטובה.
אהבתיאהבתי
אני נתתי את עצמי בתור דוגמא לבן אדם שגר בת"א ונסע שעה נסיעה (ולפעמים גם יותר) למקום עבודה. לא הזכרתי אנשים שאני מכירה וגרו בגוש דן ועבדו קרוב לבית – את זו שאמרת שרוב האנשים שאת מכירה לא נוסעים כל כך הרבה זמן.
ויש הבדל בין קווי האוטובוס למכוניות כי יש נת"צים בהרבה מאוד מקומות..
ואל תשכחי שאני עבדתי בת"א, ר"ג פ"ת עד לפני 5 שנים בערך, ככה שיצא לי לנסוע הרבה מאוד בתחבורה ציבורית באזור גוש דן והרבה! וזה לא היה לפני 15-20 שנה כפי שאת חושבת.
אהבתיאהבתי
יצא לך לנסוע בתחבורה ציבורית מהמושב שבו את גרה שנמצא מחוץ לגוש דן, לא בתוך גוש דן עצמו. זה שונה לחלוטין מהתחבורה בתוך תל אביב עצמה. והרכבת הקלה לא היתה קיימת כשאת עבדת בתל אביב, וגם לא הרבה מאוד קווים חדשים שקיימים כיום.
ולמה את מסיקה מהניסיון שלך לגבי כל מי שגר באיזור גוש דן?
אהבתיאהבתי
את כרגיל מניחה הנחות שגויות!
יצא לי לנסוע מהמושב שלי לתחבורה ציבורית לגוש דן – כן ברור. אבל אוטובוס בין עירוני לא הביא אותי למקום העבודה שלי, משם הייתי צריכה לקחת עוד אוטובוס אחד או שניים (תלוי איפה עבדתי) אז כן יצא לי לנסוע בתוך גוש דן באוטובוסים גם כשהייתי צריכה להגיע לעבודה בבוקר וגם כשסיימתי אחה"צ.
השאלה הנשאלת למה את מסיקה מהניסיון שלך לגבי כל מי שגר בגוש דן?
(בסופו של דבר את זו שאמת שרוב האנשים שאת מכירה עובדים קרוב לבית שלהם, אבל זו הכללה וממש לא אומר שזה תופס על רוב תושבי גוש דן)
הקו של הרכבת הקלה נפתח רק לפני שנתיים.
ועדיין יש אנשים שיעדיפו לקחת אוטובוס ולא את הרק"ל בגלל שהאוטובוס (דן) יוריד אותם ליד העבודה ומהרק"ל הם יצטרכו ללכת 10-15 דקות וזה לא תמיד מתאים לכולם (תלוי מזג אוויר)
אהבתיאהבתי
בעיני זה מגוחך שאת מאשימה אותי שאני מסיקה מהניסיון שלי ולכן זה לא נכון, אבל אז מספרת לי על הניסיון האישי שלך שהוא מיושן ולא רלוונטי כי כבר שנים את לא עובדת בתל אביב, וגם ההורים שלך מסיעים אותך לכל מקום אז את לא משתמשת בכלל בתחבורה ציבורית כבר המון זמן.
אני מכירה המון אנשים שנסעו איתי בשתי העבודות האחרונות שלי בתחבורה ציבורית, פשוט כי נסענו יחד באותם קווים. ולא פעם הרק״ל היתה פתרון נהדר, בין השאר כי התחנות שלו באמת מגיעות למיקומים מרכזיים שחלק גדול מחברות ההייטק נמצאות בהן, והתחנות צמודות לתחנות האוטובוס באיזור.
במקביל גם יצרו המון קווים חדשים שנוסעים במסלולים יעילים יותר וחוסכים החלפה של אוטובוסים – היה לי קו כזה בעבודה האחרונה שלי, שגם נסע בנתיבי תחבורה ציבורית שהיו כמעט בכל כביש כך שהם חסכו פקקים.
כך שאל תתייחסי אלי כאל טיפשה או כמישהי שלא מכירה את הנושא. לא רק שאני משתמשת בתחבורה ציבורית, אני מכירה גם הרבה אנשים אחרים שמשתמשים בה באופן יומיומי להגיע לחברות הייטק. בניכוד אליך, אני לא מתבססת רק על ניסיון אישי.
אהבתיאהבתי
נשמע שדברים מתחילים לזוז ואני מקווה מאד מאד שתקבלי עבודה בקרוב ממש.
הגיוני שתקחי כרגע גם תפקיד שפחות אטרקטיבי לך כדי להיכנס למעגל העבודה, ואולי בהמשך התנאים ישתפרו או שתוכלי למצוא תפקיד אחר.
בכל מקרה המון בהצלחה
אהבתיLiked by 1 person
תודה על האיחולים ואני מסכימה איתך – אבל לצערי אחד הדברים שיהיו לי קשים בעבודה הזו יהיה הקושי למצוא תפקיד חלופי בדיסקרטיות בגלל המרחק מהבית והעובדה שעובדים כל הזמן מהמשרד. במצב כזה יהיה לי קשה יותר להסתיר את העובדה שאני מחפשת, וזה בעיני אחד החסרונות של התפקיד.
אהבתיאהבתי