הרגלי וחוויות מיגון באזעקות פיקוד העורף

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

למען האמת, אין לי הרבה ממש מה לכתוב על זה. יש לי ממ״ד בדירה, ואני גרה לבד אז אני עוברת אליו לבד. החתולים שלי לרוב מתנגדים אם אני מנסה להכניס אותם לממ״ד, אז אני לרוב מוותרת להם – פעם יצא לי לשוחח עם אחת מהוטרינריות שלהם, והיא אמרה לי שעדיף שאני אגן על עצמי אם יקרה משהו כדי שאוכל להציל אותם מאשר להיאבק בהם עד שיפול הטיל ואז כולנו ניפגע.

בגלל שאני גם גרה לבד והממ״ד הוא כמובן דירתי – אז אין לי חברה בממ״ד, ואני לא צריכה להתלבש במיוחד כדי ללכת אליו. בזמן המתקפה של האיראנים חשבתי שאולי יהיה קצת לא נעים אם ימצאו אותי בו לבושה באופן מינימלי למדי, אבל אמרתי לעצמי שאם יקרה לי משהו, איך אני לבושה יהיה הדבר האחרון שיטריד אותי.

להורים שלי יש ממ״ק, שזה מרחב מוגן קומתי – כלומר המסדרון וחדר המדרגות שלהם ממוגנים, כך שלרוב הם יוצאים לשם ופוגשים את השכן שלהם שהתאלמן לאחרונה. אישתו היתה נכה במשך זמן רב לפני שהיא נפטרה, כך שהיא לא היתה יוצאת איתו אלא נשארת בבית.

להורים שלי יש עקרונית גם מקלט בבניין שמשותף לכל הבניין, כך שכשגיסתי מגויה עם הילדים לבקר או כשהבת של אחותי שם – הן מתעקשות ללכת למקלט במקום להשאר במסדרון.

7 תגובות

  1. תמונת הפרופיל של empiarti empiarti הגיב:

    חייכתי כשכתבת על ההתלבטות אם ומה ללבוש בלילות למקרה שיקרה משהו ויחלצו אותך מהממ"ד……אני חושבת שמאז צוק איתן (כלומר 11 שנים) אני ישנה עם כותונת לילה (ולא סתם חולצה) בדיוק מהסיבה הזאת. זה התחיל כשהורי התארחו אצלנו בתקופה של המלחמה ההיא, ויצא שירדנו כולנו לממ"ד/מקלט שלנו ביחד, אבל זה כבר המשיך וכמובן שירת אותי בנאמנות כאשר כל המשפחה של בתי חיה איתנו בתקופת המלחמה עם איראן בחודש שעבר. כבר התרגלתי לפיג'מה.

    גם מיינקוני לא מתלווה אלינו למקלט ואנחנו לא מתעסקים איתו.

    בתחילת שנות השבעים גרתי עם משפחתי בבניין שהיה בו ממ"ק – כלומר מקלט שהיה צריך לצאת אליו מהדירות שבקומה. גם היה סולם שאיפשר לעלות ולרדת מהממ"ק בקומה שלנו לממ"קים בקומות האחרות, והגיע עד למקלט של הבניין.

    הממ"ק הזה שימש לרוב כמחסן, ובמלחמת יום כיפור כאשר היו אזעקות ירדנו כולנו למקלט של הבניין.

    Liked by 1 person

    1. תמונת הפרופיל של adiad adiad הגיב:

      אני חושבת שהממ״ של הבניין של ההורים שלי תוכנן בדיוק אחרי מלחמת המפרץ הראשונה ב 1991 (הבניין כנראה נבנה מיד אחריה), ופחות היה בו תכנון להגעה למקלט.

      אני משום מה זוכרת שכתלמידה בבית הספר היסודי היו לנו פעם או פעמיים בשנה תרגילים לירידה למקלט, ותמיד הפחיד אותי שיאלצו אותנו לצאת מהמקלט דרך הסולמות שהיו באחד הקצוות שלו. באחת השנים זה באמת קרה, ואז היה זכור לי שזה לא היה כזה נורא, אבל בתרגיל אחרי זה שמחתי לעלות חזרה לכיתה דרך המדרגות.

      אהבתי

  2. תמונת הפרופיל של motior motior הגיב:

    באמת שכחתי לכתוב על החתולים… כמובן שאי אפשר לקחת אותם למקלט או לחדר המדרגות והיה לנו חשש מה יקרה להם אם תהיה פגיעה…

    Liked by 1 person

    1. תמונת הפרופיל של adiad adiad הגיב:

      זה בהחלט מפחיד, אבל באמת הגיוני לחשוב על כך שאם אתם תביאו את עצמכם למצב מוגן – תוכלו יותר בקלות לטפל בהם אם יקרה משהו.

      Liked by 1 person

  3. תמונת הפרופיל של arikbenedekchaviv arikbenedekchaviv הגיב:

    למדתי להתלבש לכבוד.. הבן שלי קרא לי: הפאשוניסטה של המקלטים.

    Liked by 1 person

    1. תמונת הפרופיל של adiad adiad הגיב:

      אצלי יש ממ״ד כך שהיחידים שצריך להתלבש עבורם הם אנשי מ״דא שאולי יגיעו להציל אותי אם טיל יפגע בבניין.

      Liked by 1 person

      1. תמונת הפרופיל של arikbenedekchaviv arikbenedekchaviv הגיב:

        הבנין שלנו משנות ה60 בערך. יש מקלט, אין ממ"ד. במלחמת המפרץ נסענו לירושלים.

        Liked by 1 person

כתוב תגובה לmotior לבטל