זו הכותרת של טור הדעה של הרב תמיר גרנות, זבו הוא מבקר את האומנים שחתמו על המכתב שדורש את סיום המלחמה.
קודם כל, הטור עמו כתוב בצורה עניינית ועם טיעונים הגיוניים, ללא השמצות או קללות כלפי האומנים. זה משהו שלצערי נדיר במקומותינו לאחרונה, כשכל מאמר או פוסט נגד געה פוליטית כזו או אחרת כולל לרוב אלימות מילולית כלפי מי שמעז חלילה לחשוב אחרת מהכותב.
אבל עצם הכתיבה הטובה לא אומר שאני מסכימה עם תוכן הדברים, ויש לי כמה הארות לגבי זה (וחבל לי אולי קצת שהרב לא יזכה לקרוא אותן).
ההתנהלות ונקודת המבט של המילואימניקים שמשרתים בשטח היא לא הבעיה (ולא בהכרח משקפת את מה שהאומנים מוחים נגדו)
מכירים את האמירה של ״מרוב עצים לא רואים את היער״? אז זה בול המצב הזה
המילואימניקים שלנו הם אנשים נפלאים, וברור לי שרובם המכריע (אם לא כולם) עושים את המקסימום כדי למזער פגיעה באזרחים, בזמן שהם פועלים כדי להגן על כל אזרחי מדינת ישראל מפני אירועים דומים לאירועי השביעי באוקטובר. הם משרתים כבר מאות ימים ברצף, ומשלמים על כך בהרבה פנים ומובנים.
הבעיה היא לא המעשים של החיילים בשטח. עידן עמדי צודק לחלוטין לגבי זה. העניין הוא שעידן עמדי רואה רק את העצים – לא את היער. הבעיה העקרונית פה היא לא ההתנהלות של החיילים עצמם, אלא המדיניות של הממשלה ששולחת אותם להלחם, ובמטרות שהיא קובעת. החיילים יכולים להלחם בצורה הכי מוסרית שיש – אבל כיבוש הרצועה ושליטה באוכלוסיה שם (ובמיוחד אם זה כרוך בניסיון לבצע טרנספר של האוכלוסיה) היא מדיניות בעיני רבים היא מדיניות לא מוסרית, שתגבה מישראל מחיר בהרבה חזיתות – יחסים בינלאומיים, כלכלה, בטחון, כמות החיילים שייפצעו או יהרגו, ועוד.
אני מניחה שפה אנחנו יכולים להיכנס לדיון עד כמה התוכנית הנוכחית של ביבי להשתלטות מוחלטת על רצועת עזה מוצדק מבחינת בטחון או לא. סביר להניח שהדעה של כל אחד מאיתנו לגבי זה נובעת מהדעה הפוליטית שלנו – אבל זה משהו שמוביל אותי לנקודה הבאה שלי
אין דבר כזה תקשורת בלי דעה פוליטית מאחוריה – וגם בלי ה״רגשנות״ החלטות הן לא בהכרח לוגיות בלבד
הרב גרנות טוען שהדעות של האומנים שחתמו על המכתב נובעות מ״מידע שגוי״ או מוטה שהם קיבלו מה״תקשורת״, או כמו שלא מעט ביביסטים נהגו בעבר לקרוא לה: התשקורת.
אבל בימינו אין תקשורת בלי דעה – כל עיתון או ערוץ מציג דעה פוליטית כזו או אחרת. אנחנו אולי נוטים לראות בעיתון או בערוץ האהובים עלינו כמקור מידע ״אובייקטיבי״ כי הוא מציג ״עובדות״ שתואמות את הדכות שלנו – אבל אל ועדיין דעות ולא עובדות.
כך גם התקשורת שהרב גרנות צורך היא תקשורת שמביעה דעה – ולא בהכרח עובדות. לכן הדעה שלו לא הופכת לאמת מוחלטת – אלא הבעת דעה.
והבעת דעה היא לגיטימית מכל צידי המפה הפוליטית. אבל ההנחה שהדעה של האומנים נובעת מ״רגשנות״ בעצם מהווה עוד הקטנה של הדעות האלו במקום להתייחס אליהן כאל שוות ערך לדעות של הכותב.
לא כל דעה נגד ההתנהלות של ישראל (בין אם פנימית או חיצונית) היא בהכרח אנטישמית
לא שחסרות ביקורות שהן כן אנטישמיות – כאלו שמאשימות את כל היהודים בעולם במצב בעזה, או אומרות שישראל היא לא מדינה לגיטימית, ושהיא צריכה להתפנות לטובת ״פלסטין״. ואלו רק דוגמאות.
אבל לא כל ביקורת על ישראל ועל היחס הנוכחי שלה לתושבי עזה היא בהכרח ״אנטישמיות״, והסכמה איתה היא לא ״אוטו אנטישמיות״. העובדה שישראל מנסה ככל יכולתה לא להעביר הספקה הומניטרית לרצועה ומנסה לעודד את העזתים להתפנות – נתפסת על ידי העולם כביצוע פשעי מלחמה לפי ההגדרה החוקית של פשעי מלחמה.
יש לא מעט הגיון בריא בדברים של אותם אנשים שאומרים שלא ממש אכפת להם מהמצב של האוכלוסיה בעזה. אותה אוכלוסיה אזרחית הצטרפה לא פעם לכוחות של ארגוני הטרור בשביעי באוקטובר, וגם אלו שלא הצטרפו – ששו וצהלו לאור הזוועות שקרו ביישובי עוטף עזה, והתעללו בחטופים ואפילו בגופות שנחטפו בעל כורחם לרצועה.
אבל העולם לא רואה את המצב מנקודת המבט הזו – אלא רואה בפלסטינים כשווי ערך לישראלים מבחינת הזכות שלהם לגור פה באיזור. מנקודת המבט הזו – לישראל אין זכות לפנות אותם (או ״לשכנע״ אותם להתפנות ״מרצונם״ בעזרת הרעבה) מעזה.
אפשר להגיד שהעולם לא מבין את הטראומה של השביעי באוקטובר, וזה יהיה מאוד נכון – אבל עד כמה שנרצה שהעולם יראה את הסיטואציה מנקודת המבט שלנו, זה לא יקרה. העולם הרגיש אמפתיה כלפינו אחרי האירועים האלו – אבל עכשיו הם מרגישים אמפתיה לסבל של הפלסטינים.
הבעיה פה היא מורכבת, כי בעצם המצב בשטח מורכב: לחמאס למשל יש אינטרס מאוד חזק שיהיו תמונות זוועה של הרעבה בעזה כחלק מהתעמולה שלו מול ישראל – אז הוא מביים את חלקן, אבל גם יוצר רעב בכך שהוא גוזל את האוכל שמגיע כחלק מהתמיכה שמגיעה לרצועה.
אבל כן יש הוכחות לכך שהממשלה הישראלית מנסה ככל יכולתה להכניס מזון לרצועה, והיו כמה הזדמנויות שבהן רק לחץ בינלאומי כבד הוביל להחזרה של התמיכה הזו.
נכון, מכתבים כמו מכתב האמנים נוטה ״לשכוח״ לציין את חלקם של הפלסטינים וההנהגה שלהם באחריות על המצב. אבל זה לא הופך את התגובה שלהם או הדעות שלהם לפחות טובות – או אמור למנוע מהם להביע אותה.
רוצים פתרון אמיתי?
תעלו את התוכנית, תסבירו טוב טוב מה יהיו ההשפעות שלה מבחינה בינלאומית, צבאית, וכלכלית – ולכו לבחירות על סמך התוכנית הזו כדי לאפשר לעם לבחור את התוכנית המתאימה לו – בין אם הרוב רוצה את כיבוש עזה, או רוצה להפסיק את המלחמה.
אבל כנראה שזה לא יקרה, כי הממשלה יודעת שכנראה אין הסכמה לתוצאות של כיבוש עזה בכל תחומי החיים שלנו.
התיירת המקרית 
בחרתי שלא להיכנס לשיחה פוליטית מאף סוג, ולאף שיחה על הזכות להביע דיעה מבלי שישללו פרנסתך.
תודה על הפוסט הזה.
אהבתיLiked by 1 person
אין בעד מה.
כן חשוב לי לכתוב שזכותו של כל אדם לא להגיע להופעה שן אמן שדעותיו מפריעות לו – בין אם זו חוה או עידן (ואני בטוחה ששניהם איבדו מעריצים במריבה המיותרת הזו).
אהבתיLiked by 1 person
הבעיה בפתרון האמיתי שהוצע בסוף הפוסט, היא שלא ככה עובדת הדמוקרטיה הישראלית שלנו.
הצרה היא, שהשיטה עובדת על תאריך בחירות רנדומלי, שבמקרה הטוב קורה אחת לארבע שנים ואחרי שהמעטפה הוכנסה לקלפי, שוב אין לאזרחים כוח להשפיע על מה שמתחולל בין כותלי משכן הכנסת לכמה שנים ויעידו על כך אינסוף הפגנות בשנתיים האחרונות. הזכות להיקרא ח"כ ניתנה ומשם אותו אדון או גברת נכבדים יכולים להשתין לבוחרים על הראש עד שריח הבחירות עולה שוב באוויר.
אהבתיLiked by 2 אנשים
תראי, יש הגיון מסוים בלתת לממשלה נבחרת תקופה סבירה לבצע את המדיניות שהיא נבחרה לבצע.
ועובדתית יש מספיק מי שתומכים במדיניות של הממשלה הנוכחית כדי לבחור בה שוב ושוב, למרות שיש המון הפגנות נגדה…
אהבתיאהבתי
אני יודעת שיש לא מעט אנשים שתומכים בממשלה הנוכחית ובמעשיה, זו לא הנקודה.
הטענה שניסיתי לטעון בתגובתי הקודמת היא שהדמוקרטיה שלנו בעייתית. אני יכולה לרוץ בבחירות, להבטיח הרים וגבעות וברגע שאקבל את המנדט, להפנות אצבע משולשת לקהל בוחרי ולעשות בדיוק את ההפך משהבטחתי. רבים ממצביעי הקואליציה הנוכחית עדיין נוטרים טינה לבנט, שלטענתם עשה את זה בדיוק כאשר ישב בממשלה עם מפלגות ערביות, וכך גם כל מיני פוליטיקאים ממחנה הרל"ב שמחלו על כבודם כאשר זחלו על גחונם אל עבר חיקה החמים של הקואליציה.
אין לנו פה שיטה של משאל עם כדי להחליט על שאלות קריטיות, אין לנו שני בתי נבחרים כמו במדינות אחרות, הממשלה שיושבת בתוך הכנסת פועלת לא פעם לשיתוקה ובשנתיים האחרונות היא פועלת נמרצות כדי לקשור את ידי בתי המשפט את ולהכפיף את התקשורת לרצונה, מה שיגביל עוד יותר את המאפיינים הדמוקרטיים של המדינה.
קצת סטיתי מהנושא, אבל מה שאני מנסה להגיד זה שבתקופה כל כך סוערת, עם החלטות כל כך משמעותיות על הכף כמו גיוס או פטור חרדים, כיבוש עזה וכו', לא יתכן שמתקבלות החלטות שמסריחות מצרכים קואליציונים נקודתיים שאולי יטיבו עם הממשלה הנוכחית לשנה-שנתיים הקרובות, אבל ישנו את פני המדינה לעשורים קדימה.
אהבתיLiked by 1 person
אבל ביבי לא עושה את ההיפך ממה שהוא הבטיח – כל מה שהוא עושה, החל מההפיכה המשפטית וכלב בכיבוש עזה (אור לכתיבת תגובה זו) הם דברים שקהל הבוחרים שלו מאוד מרוצה ממנו. גם לא בהכרח אכפת להם משחרור החרדים – רבים מהם דתיים ברמה כזו או אחרת ומאמינים שלימוד התורה של החרדים חשוב לבטחונה של המדינה.
ודרך אגב – שימי לב עד כמה את בעצם תומכת בגישה של זלזול באידאולוגיה בכך שאת מדברת על ״מחנה הרל״ב״ – כלומר האידאולוגיה שלו היא לא לבנות ממשלה טובה יותר, אלא רק ממשלה ללא ביבי. בסופו של דבר אם את מתנגדת לפעולות של ביבי – לא חשוב למצוא מישהו שיבנה משהו שיהיה טוב יותר?
הבעיה של גנץ ולפיד היא לא שהם מיד קופצים להצטרף לממשלה כשהם יכולים. אפשר אולי אפילו להגיד שגנץ הצטרף לממשלה בנקודות קריטיות שבהן היה צריך יציבות – בין אם בתחילת משבר הקורונה, או בתחילת המלחמה אחרי אירועי השביעי באוקטובר כשהוא ואייזנקוט תרמו מניסיונם הבטחוני לניהול המערכה. זה במובן מסוים משהו שנדרש בתקפות משבר שבו המדינה זקוקה ליציבות – לא להמשך המריבות הפוליטיות.
הבעיה האמיתי של לפיד וגנץ היא שהם לא נותנים אלטרנטיבה איכותית מחוץ לזמנים האלו – ולכן לא מושכים מספיק בוחרים כדי להחליף את ביבי. הם רק מציעים ״רק לא ביבי״, וזה לא מספיק כדי למשוך בוחרים באמת להחליף את הממשלה.
אהבתיאהבתי
הליכוד לא בדיוק עושה מה שהובטח שהם יעשו. וכעל דרך אגב, כשנכנסתי לאתר שלהם, אין שום פירוט של מצע המפלגה, שזה הבסיס של כל מפלגה.
כתבה פרו ליכודית שמציגה את שלל ההבטחות: https://bahazit.co.il/%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%92-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9B/
אהבתיאהבתי
אבל את לא לוקחת בחשבון שהמלחמה התחילה פחות משנה אחרי הבחירות וזה הסית את תשומת הלב למקומות אחרים ובטחוניים יותר.
אהבתיאהבתי
תתבונני בכתבה האחרונה של דני אורבך, הוא אומר שב2022 סך כל משאיות המזון היומי הממוצע שנכנס לעזה היה 73. הסיפור על הרעבה הוא מטעמי תעמולה. בצרה שיש אנשים שבוחרים לשמוע מהתשקרות את מה שמתאים להם.
אהבתיאהבתי
בעזה יש שני מיליון איש. נראה לך שאפשר להכניס מספיק אספרקה לכמות כזו של אנשים עם 73 משאיות?
אהבתיאהבתי
לא קראתי את מכתב האמנים וגם לא את הטור של הרב גרנות (הקישור לא עבד עבורי) אבל די ברור לי שאף אחד מהצדדים לא צודק ב- 100% וגם לא טועה ב- 100%
כמו שכתבת – זה מורכב
מה שאני בטוח זה שהמלחמה הזאת נמשכת הרבה יותר מדי זמן 😦
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט, ויש את מי שתומכים בהארכה שלה, לצד אלו שרוצים שהוא תפסיק.
אהבתיאהבתי