יש מקומות שאיכשהו תמיד יוצא לי לחזור אליהם

מעולם לא יצא לי לגור בכפר סבא, אבל שמתי לב לזה שמאז שחזרתי מארה״ב – יוצא לי לבלות בעיר לא מעט. גם עכשיו כשאני כבר לא מתגוררת באיזור השרון, יוצא לי לבקר בה כמה פעמים בשנה.

זה היה טבעי למדי כשחזרתי מארה״ב ועברתי לגור בהוד השרון. הוד השרון היא עיר חביבה שיש בה הכל, אבל עדיין – היא עיר קטנה, ויותר כפרית ופחות ״עירונית״ לעומת כפר סבא, ולכן לא פעם כן נוצרו מצבים שבהם הייתי צריכה לנסוע לכפר סבא – החל מהגעה לרופאים ומרפאות מקצועיות של קופת חולים – וכלה בעובדה שהיה לי חוג קרמיקה וקבוצת שומרי משקל בעיר שהיתה זמינה בימי שישי בבוקר ולא רק קבוצות בסוף השבוע.

כשעברתי להרצליה עדיין הייתי מגיעה לחוג הקרמיקה – ובמקביל לקח לי זמן למצוא קבוצת שומרי משקל בשעות ובמיקום שהתאימו לי בהרצליה, ועד אז הייתי מגיעה לקבוצה הקודמת שלי בכפר סבא. אני זוכרת שהנסיעה בהלוך מוקדם יחסית בשישי בבוקר היתה נעימה, אבל איכשהו שהנסיעה חזרה מכפר סבא להרצליה אחרי הפגישה היתה תמיד ארוכה ומייגעת, למרות שלא זכור לי שהיו פקקים בדרך (למרות שסביר להניח שהתנועה בצירים המרכזיים שבהם נסע האוטובוס היתה כבר כבדה משמעותית בשעות החזרה). או אולי פשוט בשלב זה כבר הייתי יותר עייפה וחסרת סבלנות לנסיעה.

אבל גם כשעברתי לרמת גן, מצאתי את עצמי נוסעת שוב ושוב לכפר סבא – למרות שהתדירות של הנסיעות ירדה. כבר לא השתתפתי באופן סדיר בחוג הקרמיקה – אבל כן הגעתי מידי פעם לסדנאות חד פעמיות שנערכו בסטודיו בימי שישי, למשל לסריגה בחוטי טריקו.

אני חושב שעם הזמן לאט לאט מצאתי פעילויות אחרות – ובאופן מקרי (או שלא), גם הן היו בכפר סבא. יכול להיות שזה לא היה מקרי כי לא פעם שמעתי על הפעילויות האלו ממכרות שהתעניינו בדברים האלו – והמכרות עצמן היו כאלו שהכרתי במסגרות המוכרות האלו בכפר סבא.

---

אחרי שבחודשיים האחרונים סיפרתי על הניסיון הגרוע שלי למצוא קואצ׳ר לחיפוש העבודה, כי הרגשתי מכמה סיבות שאני זקוקה להכוונה בחיפוש. אחרי צמד הקואצ׳ריות שרצו שאאפשר להן גישה מלאה למידע פרטי עלי בלי הגבלת זמן ותוכן, או הקואצ׳ר שסירב לקבל סירוב וניסה בכוח לשכנע אותי שהוא הכי טוב בתחום, הרגשתי שהגעתי לקצה גבול היכולת שלי לסבול טיפוסים הזויים.

לכן החלטתי לנסות שוב לפנות לקואצ׳רית שכבר עבדתי איתה, וביקשתי פגישה ראשונית שבה נבצע תיאום ציפיות, ונשוחח על הדברים שהפריעו לי בפעם הקודמת שבה עבדנו יחד. ונראה שהשיחה עזרה (לפחות בשלב זה) להבהיר כמה נקודות.

כמו למשל שלפני שהפסקנו להפגש, הרגשתי שהקואצ׳רית מאוד דחפה אותי להתחיל לחפש תפקידים שהם לא תכנותיים במין אמירה שאני לא ״מוותרת״ על התכנות אלא רק ״מרחיבה את החיפוש״. שוחחנו על זה, והיא הודתה שברגע שאני עוברת לתפקיד אחר – אני כן מונעת מעצמי להגיע לתפקידי תכנות בעתיד, אבל באותה נקודה בזמן נראה היה לה שמצב השוק היה כזה קשה והסיכוי שלי למצוא בו עבודה יחסית נמוך, במיוחד כשהיא לא ציפתה שיהיה שיפור בקרוב – שהיא חשבה ששווה לנסות לגרום לי למצוא עבודה כמה שיותר מהר, גם במחיר של לא להיות מתכנתת, כי זה מה שהיא הרגישה שאני משדרת.

עכשיו מצד שני המצב שונה – וגם היא מסכימה לגבי זה. המצב בשוק מצד אחד השתפר – ואני גם הצלחתי להתקדם בלא מעט תהליכים לאחרונה, אז החלטנו בשלב זה להתקדם בחיפוש עבודה כמתכנתת, ובנובמבר לערוך שיחה על מה הלאה אם לא אמצע עבודה עד אז.

---

מה שעוד השתנה זו העובדה שבתקופה הקודמת שבה עבדנו יחד, היא העדיפה לעבוד בזום, ועכשיו היא מנסה שלפחות חלק מהפגישות בינינו יהיו פרונטליות. אני אישית מעדיפה את זה כי נחמד לי לצאת מהבית לפעמים, ואני חושבת שהתקשורת זורמת יותר במצב הזה.

רק זה כמובן דורש ממני להגיע אליה – מה שאומר שאני צריכה להגיע לכפר סבא שוב. ייתכן שיש לה משרד בבית, אבל עכשיו בחופש הגדול היא מעדיפה להפגש בבית קפה בקניון ערים, שהוא הקניון המוכר של כפר סבא (ידוע לי שישי בעיר עוד קניונים, לדעתי יש סיכוי שחלקם גדולים יותר).

זה קניון נחמד, ויש לי אוטובוס אליו שעוצר יחסי קרוב לבית שלי – כזה שאני יכולה להגיע לתחנה שממנה הוא יוצא ברגל, אם מזג האוויר נעים. אבל עכשיו בקיץ זה קצת בלתי אפשרי כשמזג האוויר חם ולח, ואיכשהו הפגישות שלנו יוצאות סביב שעות הצהרים, מה שאומר שאני נוסעת בשעות הכי חמות של היום.

אבל זה שוב מחזיר אותי לאיזור שבו יצא לי לבלות לא מעט, במיוחד בתקופות שבהן ביליתי בעיר הרבה. למשל קבוצת שומרי משקל שלי היתה בבית אהרונוביץ׳, מבנה היסטורי שצמוד לקניון ערים ועדיין עומד שם (למרות ששומרי משקל נסגרו בארץ לפני כמה שנים). אני זוכרת שהייתי מגיעה לכפר סבא קצת מוקדם, קונה בסניף ארומה בקניון אייס קפה דיאט, הולכת להשקל מוקדם בשומרי משקל – ואז שותה את הקפה.

לפעמים הייתי חוזרת חזרה לקניון אחרי הפגישה, ועוברת שם בין הדוכנים של המוכרים שהיו נפתחים בשישי בבוקר. אני זוכרת במיוחד קרמיקאית בשם שולה שהיה לה דוכן עם עבודות שונות ובמיוחד כבשים, שרבות מהן עדיין ״מככבות״ כקישוט על כוננית הספרים בחדר העבודה שלי. לדעתי בביקורים האחרונים שלי בקניון בימי שישי לפני כמה שנים הדוכן שלה כבר לא היה שם.

אני גם זוכרת למשל שהייתי פעילה אז בפורום אינטרנטי להרזיה, ובעקבותי הצטרף לקבוצת שומרי המשקל אחד ממשתתפי הפורום, ואז היו כמה פעמים שבהם ערכנו ״פגישת פורום״ באותו סניף ארומה בקניון, כולל מפגש אחד שבו הגיעה לארץ משתתפת מארה״ב שעבורה ערכנו מפגש מיוחד כי היא תמיד קינאה במפגשים שערכנו בלעדיה.

הסניף הזה של ארומה כבר לא קיים. אחרי המפגש האחרון שלי עם הקואצ׳רית יצא לי ללכת אליו – רק כדי לגלות שבמקומו יש סניף של רולדין. גם חלק גדול מהמסעדות שהיו באיזור המזון המהיר הקרוב לשם נסגרו מאז שיצא לי לבלות בקניון על בסיס שבועי. אני מניחה שזה שינוי טבעי שקורה, שלי נראה מאוד משמעותי וגדול פשוט כי יצא לי לראות הצטברות של המון שינויים קטנים בבת אחת.