אנטישמיות בעולם, דילמת כיבוש עזה ושאר תופינים

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

מה יהיה עם המלחמה ל״כיבוש״ עזה? לא ממש ברור, כפי שטליק כתב – כנראה שאין כוחות ללחימה, ובשלב זה אין רשמית גיוס מילואים. קיימת התנגדות רבה למבצע, הן פנימית בארץ והן בעולם (כולל למשל ניסיון לחרם נשק מגרמניה) – אבל מצד שני הפרשן רון בן ישי טוען שהאיום בכיבוש מוחלט הוא בעצם איום על החמאס כדי להוביל אותו לחתימה על ההסכם. העיתונאי הותיק איתמר אייכנר רואה באיום סיכון מחושב שיכול להוביל להישגים שיצדיקו את סיום המלחמה – ומצד שני סיכון עצום למעמדה הבינלאומי של ישראל ולסיכן לחייהם של החטופים שעדיין בחיים.

ייתכן שביבי שוב מנסה לזגזג בין הדרישות של הימין הקיצוני בקואליציה לצד ניסיון להתאים את עצמו לדרישות הבינלאומיות – ובסוף פשוט לא לעשות כלום וזהו.

הקיצר – נשמע שזה בלגן בשלב זה, וכרגיל נצטרך להמתין ולראות מה יקרה עם זה הלאה.

מה לגבי מעמדנו בעולם? זו שאלה מסובכת – בין השאר כי לא כל ביקורת או התנגדות היא בהכרח אנטישמיות. לא מעט מהביקורת בעולם נשמעת פחות או יותר כמו הביקורת של לא מעט בלוגרים שכותבים בקהילה שלנו.

האם הפגנות כמו שקורות ביוון הן בעיה? אני מניחה שהן מאוד מקשות על מי שנופש ביוון בתקופה הזו, וגם במי שבחר להשקיע במדינה. ייתכן שלפעולות האלו יש השפעה על המחאות במובן מסוים.

כי לצערנו, ישנו מיעוט של ישראלים שהם תיירים מאוד מכוערים, ומוציאים שם רע לכל התיירים שמגיעים מישראל – למרות שרובנו לא כאלו.

במקביל, ישנם מצבים שבהם משקיעים מחו״ל נתפסים ״רע״ כי הם כביכול מנצלים מצב של כלכלה גרועה במדינת היעד והתושבים לא בהכרח מתלהבים ממה שהם תופסים מזרים שמשתלטים להם על המדינה.

אבל התנגדות לישראלים לא בהכרח נובעת תמיד מאנטישמיות, למרות שיש את אלו שתמיד נוח להם לשייך כל יחס שלילי לישראלים אליה.

אבל גם פה יש מורכבות לא קטנה, גי יש לא מעט תעמולה פרו פלסטינית שבחלקה הגדול היא שקרית, לצד חוסר אונים בצד ההסברה הישראלית – וזה כמובן לצד הקושי להיות אלו שהם בעצם החזקים והמנצחים מו הפלסטינים שנתפסים בתור ה״מסכנים״ בסיטואציה הזו.

אז גם פה, המצב מורכב מהרבה מאוד גורמים, שחלקם נובעים מטעויות שלנו – וחלקם הם לא בהכרח ניתנים לשליטה.

אז מה יהיה? אין לי מושג.