זה הנושא שטליק העלה בשרביט החם השבוע.
אני חושבת שכבר מימיה הראשונים של המלחמה – היה ברור שמדובר פה על מצב מאוד מורכב. כמו שכתבתי ברשומה הראשונה שכתבתי לגבי המלחמה כמה ימים אחרי אירועי השביעי באוקטובר – למרות שכבר לא מעט שנים היה מעין דפוס קבוע לסכסוכים שלנו מול הפלסטינים (סבב של אירועים שהובילו להסלמה במצב, שהובילו להתקפות טילים שאחריהן היה לישראל זמן קצוב לפעול עד שהעולם התחיל לצרוח עלינו שאנחנו מגזימים – מה שהוביל לדיונים להפסקת אש שלקחו שבוע שבועיים לכל היותר), כבר מהשעות הראשונות של אירועי השביעי באוקטובר היו בתקשורת לא מעט אמירות על כך שהאירוע הפעם היה שונה, הרבה לפני שבכלל הבנו שיש פה אירוע חריג במהותו מבחינת הפעילות של החמאס ושל שאר ארגוני הטרור.
אמנם היקף הפעילות הפלסטינית בהחלט הצדיק הפעם מבצע הרבה יותר מעמיק והרבה יותר ארוך, אבל אני מניחה שאף אחד לא ציפה שהמלחמה תארך שנתיים ואולי אפילו מעבר לכך.
כן חשוב לציין שבמסגרת המלחמה ישראל כן הצליחה להגיע להישגים חשובים – למשל בפגיעה מאוד גדולה בחיזבאללה מצפון (כולל החיסול של מנהיגם נסראללה והיורש שלו), או בכך שהיא הראתה יכולת יוצאת מהכלל לפגוע באיראן ובתוכנית הגרעין שלה – ובמקביל לפגיעה מוטלת בספק ביכולות הגרעין של איראן, ישראל העלתה שוב את הנושא לסדר היום העולמי וגרמה לכך שהאו״ם והעולם עוסקים שוב בנושא ומטילים שוב סנקציות על איראן כדי להחזיר אותה לשולחן הדיונים בנושא.
ואי אפשר גם להכחיש שתשתיות החמאס נפגעו קשות, במיוחד כשישראל הצליחה לחסל את המנהיים שלהם כולל את סינוואר, יוזם מתקפת השביעי באוקטובר.
אבל נראה שישראל מיצתה את האפשרויות להגעה להישגים משמעותיים נוספים במלחמה, ולכן עולה השאלה למה להמשיך בה.
יש כמובן את אלו שיגידו שאנחנו ממתינים ל״נצחון המוחלט״, כלומר להגיע למצב שבו החמאס כארגון יחוסל לחלוטין. וקשה להכחיש שהמשך המלחמה בהחלט ממשיך לפגוע בחמאס – אבל נראה שלמרות הכל, הגעה לחיסול מוחלט תיקח עוד חודשים ואולי אפילו שנים, אם נצליח בכלל להגיע לזה.
לכן עולה השאלה למה ישראל ממשיכה במלחמה, למרות שנראה שאנחנו לא מצליחים להגיע לתוצאות משמעותיות – כשבמקביל ישנם חטופים שלא שוחררו עדיין, והלחץ הבינלאומי נגד ישראל הולך ומחמיר.
מנהיגים ישראליים בעבר, כולל ביבי עצמו, היו מתחשבים בלחץ הבינלאומי הזה הרבה יותר מוקדם, ולכן ההתנהלות של ביבי מרגישה תמוהה. רבים מתומכיו של ביבי רואים ב״נצחון מוחלט״ מטרה ראויה לסבול עבורה חרם בינלאומי, במיוחד אם אפשר להאשים את שאר העולם באנטישמיות על כך שהם לא תומכים בנו באופן אוטומאטי. המתנגדים לביבי לעומת זאת טוענים שהוא נגרר אחרי הימין הקיצוני בממשלה שרוצים להשתלט על רצועת עזה ולהתנחל בה מחדש, ואם אפשר על הדרך לסלק ממנה את הפלסטינים בכל דרך אפשרית (בעזרת פצצות או בעזרת טרנספר) זה בהחלט יהיה נחמד.
אני מניחה שבשלב זה יש צורך ללחץ די גדול על ביבי כדי לגרום לו לסיים את המלחמה – במיוחד כי הוא יודע כי הפסקת המלחמה תגרום להתפרקות הממשלה שלו.
אמנם יש כמובן אפשרות נוספת שבה האופוזיציה תתמוך הממשלה כדי שהיא לא טיפול למען הסכם שברור שיהיה טוב לכל המדינה. זה קרה בעבר, כמו למשל כשמנחם בגין חתם על הסכם השלום עם מצרים למרות שחלק גדול מהקואליציה שלו התנגדה להסכם.
אבל הבעיה היא שהאופוזיציה לא ממש יודעת לעשות את זה בצורה טובה. לפיד וגנץ פחות או יותר מתחרים על מי יקבל יותר קרדיט על כך שרק בזכותם ההסכם קרה, כדי לקושש קולות (כנראה אחד על חשבון השני בעיקר) לקראת הבחירות שכנראה יקרו תקופה קצרה לאחר מכן – בזמן שביבי כמובן מתכוון לנצל אותם ולהטות את הסיטואציה לטובתו בדיוק לקראת אותן בחירות. הרי הכעס על גנץ שהצטרף לביבי בכמה הזדמנויות כדי להציל את הממשלה שלו בזמנים שנראו קריטיים (כמו למשל מגיפת הקורונה או תחילת המלחמה) מוכרת בדיוק בגלל שהוא נפל לפח שביבי טמן לו בכל אחת מההזדמנויות הללו.
במקביל עולה השאלה עד כמה טראמפ באמת יכול ללחוץ על ביבי. הרי היה טבעי שביבי יילחץ כבר מהלחץ של מנהיגי אירופה שהתחילו להחרים את ישראל באופן כללי ואותו באופן אישי (לא סתם הוא חושש לטוס מעל מדינות אירופה בדרכו לארה״ב) ויתחיל לפעול כדי למנוע את החרמות והצעדים שלהן נגד ישראל – אבל הוא מסרב לעשות זאת.
האם טראמפ יהיה המנהיג שיצליח למוטט את ביבי לחלוטין, למרות האיום של נפילת הממשלה שלו? והאם טראמפ ישקיע מספיק זמן בסכסוך שלנו כדי לגרום לביבי להסכים – ולא יעבור לנושא אחר שמעסיק אותו וישכח מהמזרח התיכון לעוד כמה חודשים, לפחות עד הפעם הבאה שבו יהיה לו אינטרס להתעסק באיזור כדי להמלט משערוריה אחרת או לחדש את הפנטזיה שלו לזכות בפרס נובל?
אני מניחה שאף אחד מאיתנו לא קורא עתידות, ואי אפשר לדעת האם ביבי יסכים להסכם, והאם החמאס גם יסכים לו – למרות שברור לכולנו שההסכם טוב גם לישראלים וגם לפלסטינים.
התיירת המקרית 
ביבי הסכים להסכם.
החמאס – "ירושלים בוערת: התשובה של חמאס הופכת למשבר הגדול של נתניהו | אנה ברסקי, מעריב
ישראל ניצבת מול מלכוד רציני: חמאס אומר "כן, אבל" להפסקת האש, טראמפ מציג הישג דיפלומטי, והקואליציה מתנדנדת. כל צעד עלול לפרק את הממשלה או לפגוע בלגיטימציה הבינלאומית – והדרמה האמיתית מתרחשת בירושלים"
—
מעבר לכך, אין לי שמץ של ידע ע"מ לערוך ספקולציות.
אהבתיLiked by 1 person
תראה, בסופו של דבר היה ברור שיהיה לחץ בינלאומי כזה או אחר של ישראל – ויש גבול לכמה ישראל תהיה מסוגלת לסבול אותו, גם תוך התעלמות של סבל הציבור. סביר להניח שאיומיו של טראמפ להפסיק לתמוך בישראל עשו את שלהם מול ביבי – בין אם זה היה האיום בבידוד בינלאומי מוחלט, ובין אם בעובדה שאז לו ולמטרופקתו לא היה לאן לנסוע לחופשה יוקרתית בחו״ל שבה הם יוכלו לעשות במלונות כביסה.
כמובן שאי אפשר לדעת מה יקרה בממשלה – בשלב זה הליצנים שמתנגדים למהלך יושבים די בשקט, לך תדע למה.
אהבתיאהבתי
אין לי מושג קלוש.
אני מעדיף להיות "חסר דיעה" ולהמשיך לתמוך המשפחות החטופים.
אהבתיLiked by 1 person
שחרור החטופים הוא חשוב, אבל נזקי המלחמה חמורים יותר מאשר רק החטופים…
אהבתיאהבתי
נזקי המלחמה נובעים במהותם מסיטואצית החטופים, לדעתי. אבל כאן אני עוצר.
אני לא אוהב ספקולציות. אין לי מידע. יש בי כעס רב. אני מסתובב תדיר בפורום אקטואליה של תפוז, שם אני קורא את הצד השני. ברור לי שאני הקטן מכולם.
אהבתיLiked by 1 person
ממש ממש לא – החרמות האקדמים והכלכליים פוגעים כלכלה ובאקדמיה הישראלית.
אהבתיאהבתי
מנסה שוב להגיב ומדביק את התגובה הקודמת. קשה לי להאמין שעם ביבי וממשלתו הרצוי יהפוך באמת לרצוי. רציתי רק להעיר לגבי גנץ אם בכלל יעבור את אחוז החסימה – הוא כבר מזמן לא נחשב לאופוזיציה על ידי תומכיו לשעבר. שכח את 3 התיקים המשפטיים הפלילייים כנגד מנהיג מושחת ושקרן, ואפשר לכן להחשיבו כןתספת בטוחה להשרדות הליכוד בראשות ביבי – בין אם ידפוק את האופוזיציה כמו שמרצ לא עברו את אחוז החסימה או שצטרף לליכוד תמורת כסאות (ובכך מעשהו יהיה כמעשכמו גדעון סער וחבורתו, שבבחירות הדגיש חזור והגד "כי מי שרוצה את ביבי, שלא יצביעו עבורו ומפלגתו".
אהבתיLiked by 1 person
קודם כל, הסיפור של מר״צ הוא סיפור מורכב. זו מפלגה ש״כמעט קרסה״ לפחות 2 – 3 מערכות בחירות, אולי אפילו יותר, לפני שהיא אכן קרסה.
כשמפלגת העבודה היתה המפלגה החזקה והמבוססת של הגוש, היא יכלה בקלות להיות נדיבה כלפי מר״צ ולאפשר לכמה אלפי בוחרים לזלוג ממנה לעבר מר״צ כדי לאפשר למר״צ לעבור את אחוז החסימה.
הבעיה האמיתית התחילה כשלפיד את נץ הפכו להיות המפלגה הגדולה של ה״גוש״ (למרות שאין בינם לבין השמאל שום קשר, וגם לא עם אידאולוגיה שהיא מעבר ל״רק לא ביבי״). לנפילה של מפלגת העבודה יש הרבה סיבות שהתחילו הרבה לפני עליית גנץ את לפיד ולא היו קשורות אליהם – אבל ברגע שבשמאל התחילה מלחמת השרדות של המפלגות, העבודה יכלה הרבה פחות להרשות לעצמה להיות נדיבה כלפי מר״צ מבחינת קולות.
מה שהחמיר את הבעיה היתה הנטיה של גנץ את לפיד להאמין במה שכונה אז ״שתיית קולות״ – כלומר לשאוב כמה שיותר קולות מתוך הגוש עצמו (לא פעם על חשבון גיוס קולות מהגוש השני, או גיוס קולות של אלו שלרוב לא בוחרים אבל בעלי נטיה לגוש) כדי להפוך למפלגה הגדולה בגוש. המצב השקרי הזה (הנשיא מעניק את הזכות הראשונית להקמת ממשלה למי שיש לו סוכוי גבוה יותר להקים אחת כזו, לא בהכרח למפלגה הכי גדולה) הוביל כמובן לתחרות יותר ואשת בין המפלגות הקטנות – מה שמר״צ שילמה עליו את המחיר (למרות שבאותה מידה זו יכלה להיות מפלגת העבודה).
אפשר בקלות כמובן להגיד ששתי המפלגות יכלו היו להתאחד. אבל למי שבוחר מתוך אידאולוגיה ולא רק מתוך גישה של ״רק ביבי״ / ״רק לא ביבי״ – האיחוד לא טבעי. מדובר על שתי מפלגות עם אידאולוגיה שונה לחלוטין, שרבים מבוחרי כל אחת מהן לא היו מסכימים לבחור עבור האיחוד. כנראה שבוחרי מר״צ היו פונים לשמאל הקיצוני יותר (מה שמכונה בשם הכולל ״המפלגות הערביות״), לעומת הבוחרים המתונים יותר של מפלגת העבודה שהיו כנראה מסרבים לבחור נציגים של מר״צ ובוחרים במפלגות כמו זו של לפיד (ויש מי שיגיד שזו היתה הכוונה שלו בניסיון לאחד ביניהן).
לגבי גנץ: הוא נכנס ב 2019 למערכת הפוליטית כמעין הבטחה חדשה מרעננת לשינוי במפה הפוליטית, עם אידאולוגיה של ״רק לא ביבי״ אבל לא הרבה מעבר לכך. אבל הבעיה העיקרית איתו הוא שיתוף הפעולה הגבוה מידי שלו עם ביבי – מעין תפיסת כל הזדמנות להכנס לממשלה כשהוא יכול רק לשם כניסה לממשלה.
זה לא שבעבר לא היו ממשלות אחדות או תמיכה בין גושית בממשלה בעיתות משבר – בין אם היה מדובר על הסכם השלום עם מצרים, משברים כלכליים שונים, או תקופת מלחמת המפרץ הראשונה בתחילת שנות התשעים.
ועל פניו לגנץ היו סיבות דומות להצטרפות לממשלה: מגיפת הקורונה שאיימה להיות משבר גדול, תחילת המלחמה – או תמיכה בעסקת חטופים שסמוטריץ׳ את בן גביר היו מטרפדים. אבל עם הזמן והניצול הציני שלו על ידי ביבי, וחוסר היכולת שלו לדעת מתי לא להסכים ומתי לפרוש – הפכו אותו למגוחך ומיותר, ומי שכמו ביבי נתפס כמי שחשוב לו יותר למשול מאשר לעשות שינוי.
וההבדל היחידי בין גנץ ללפיד הוא שלפיד פשוט לא קיבל את הצ׳אנס מביבי להיכנס לממשלה, למרות לא מעט הצהרות וניסיונות התחנפות (והבטחות תמיכה בממשלה אם היא תפעל על משהו שלפיד היה שמח לקחת עליו קרדיט).
חיים רמון כתב על זה יפה:
https://www.maariv.co.il/news/opinions/article-1237700
אהבתיאהבתי
שתי הערות: להציג "רק לא ביבי" כהאידיאולוגיה של מפלגת מרכז – היא שטיפת מוח מתוזמרת וממומנת של מכונת הרעל הביביסטית. האם זה פרט מינורי עבור בוחרים לחשוב שבשום מפלגה דמוקרטית נורמלית בעולם, לא תקין בלשון המעטה שראש מפלגה משמש כראש ממשלה יותר מ-30 שנה. ושנית, שהנאשם ב-3 תיקי שוחד ושחיתות פליליים – ראוי שיעסוק בענייני משפטו ולא ראוי ויכול להנהיג מדינה (כפי שביבי הטיף בזמנו לגבי אולמרט). אגב, לזכותו של לפיד יש לומר שבניגוד לאוסף העבריינים בליכוד, לפיד הקפיד תמיד על יושרה של אנשי מפלגתו והעיף מהמפלגה שלו כל מי שנמצא חשוד בפלילים או אפילו ברמאות (למשל את יעקב פרי שהיה ראש שב"כ לשעבר שהסתיר את העובדה שלא שירת שירות צבאי בשל פטור רפואי). ההערה שניה : ביבי רימה ולא ספר את גנץ פעמיים. מי שמפנה פניו לקבל מביבי סטירה פעם שלישית – זקוק לטיפול קוגנטיבי דחוף בקליניקה ואין מקומו בכנסת או בממשלה. ובוודאי לא יקבל את הקול שלי בבחירות 😀.
אהבתיLiked by 1 person
אז בוא ונשאל כך: מה האידאולוגיה המדינית והכלכלית של מפלגות המרכז? האם הן תומכות למשל בהסכם שלום או בניית קואליציה עם המפלגות הערביות – או שזה משהו שתלוי בדעתם של הבוחרים שהם מנסים למשוך? כי זו לא אידאולוגיה, זה פופוליזם
אני לא אומרת שבמרכז הפוליטי אין אידאולוגיה. בהחלט יכולה לקום מפלגת מרכז עם אידאולוגיה אמיתית. אני רק אומרת שאלו שמתיימרות כיום להיות מפלגות מרכז הן פופוליסטיות ומתהדרות בעיקר ביכולת שלהן לבטא את סנטימנט ״רק לר ביבי״ כדי להבחר.
ודרך אגב, לגבי אמינות ויאיר לפיד: הוא העיף את יעקב פרי בגלל שקרים שפרי אמר, אבל הוא עצמו נשאר בתפקיד למרות חוסר אמינות בכל מה שקשור לשירות הצבאי שלו עצמו.
כלומר ידוע שהוא התגייס לשירות קרבי ואז עבר לשרת ככתב ב״במחנה״ בגלל בעיות בריאות, אבל מסתבר שבראיונות שונים הוא סיפר סיפורים שונים לגבי הגיוס שלו – באחד הוא סיפר למשל שהוא התגייס לשיריון ובאחר הוא סיפר שהוא התגייס לנ״מ, ובכל אחד מהם הוא סיפר גירסה שונה ללמסה הוא נאלץ לעזוב את הטירונות הקרבית.
גם כששאלו את אישתו ליהיא לגבי חוסר ההתאמה הזו – היא סירבה לענות לשאלה וכעסה על כך שהשאלה בכלל נשאלה.
האם בעיניך האירוע הזה משדר את האמינות שלפיד מנסה להרשים בה?
אהבתיאהבתי
טראמפ כל כך רוצה פרס נובל לשלום, אז אני מקווה שהוא יקבל…
אהבתיLiked by 1 person
אני אישית מקווה שקודם כל באמת יהיה שלום… או לפחות הפסקת המלחמה.
אהבתיאהבתי
ביבי כבר הסכים רשמית אבל כנראה מקווה עדיין שחמאס לא באמת יסכימו.
אני עם אלה שחושבים שהוא נגרר אחרי הימין הקיצוני אבל בנוסף אני חושב שהוא חושש מסיום המלחמה.
גנץ ולפיד אמרו במפורש יותר מפעם שיתמכו בעסקה לשחרור חטופים כך שביבי לא צריך לפחד מעזיבת סמוטריץ' ובן גביר. הבעיה היא מה יקרה אחרי שהחטופים ישוחררו… הוא חושש להישאר בלי רוב
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכימה עם כל האמירות, אבל יש לי תחושה שגם אם החמאס יסכים טראמפ לא ייתן לביבי להתחמק הפעם.
אהבתיאהבתי
אני באמת מקווה שכך
אהבתיLiked by 1 person
בהמשך לשרשור הקודם: לא צריך אידיאולוגיה כדי להיות איש אמצע, שהאידיאולוגיה שלו היא יושרה, המאחד ולא המפלג, עבודה למען המדינה ולא למען כיסאך, עבודה למען כולם (גם למען מי שלא הצביע לך) ולא תמיכה בסקטוריאליות מפלגתית על חשבון הכלל.
ובכללי "משעשע" (האמת שמטריף אותי) אותי שכדי להשחיר מועמד שמהווה סיכון אלקטוראלי, ניתלים באיזה אי דיוק או פליטת פה בעברו שאפשר למצוא אצל כל אחד ואחת בשלדים שבארון, אבל לא מפריע להם שבראשם עומד מנהיג מושחת שמשקר בכל פעם שפותח את הפה ושהמפלגה שלו היא אוסף בורים נוסח ימי הביניים, אקסטרוורטים הזויים, עבריינים מורשעים ובחקירות, או מריונטות אומרי הן חסרי עמוד שידרה.
אהבתיLiked by 1 person
תראה, לא הייתי נצמדת לטעות או פליטות הפה של לפיד אלמלא הוא הדיח את יעקב פרי ממפלגתו על נושא דומה בשם היושרה הקיצונית. אם הוא לא היה דורש את רמת האמינות הזו מאחרים – זה לא היה נתפס גם כנגדו.
ולגבי אידאולוגיה – בעיני לפחות מפלגה צריכה להיבחר על סמך איך היא מציעה לנהל את המדינה באופן שלדעתה הוא הכי טוב, ולפעול בענייני היום הרלוונטיים: הכלכלה, היחס כלפי החרדים והערבים, יחסי החוץ של המדינה – וכמובן הנושא הבטחוני.
נחמד לדבר לע ״איחוד העם״ ו״בלי להעדיף מגזרים״, אבל זה בעיני הפגם הגדול בגישת ה״רק לא ביבי״: אלו עקרונות חביבים, אבל כדי להנהיג מדינה צריך גם להחליט החלטות שהן לא פעם קריטיות בנושאי פנים וחוץ שלא כולם יאהבו.
אהבתיאהבתי
ההבדל הקטן בין לפיד ליעקב פרי הוא שהאחרון כראש שב"כ (ולא כאיש תקשורת) כשל בבדיקת פוליגרף בהיותו ראש השב"כ, כשנשאל אם העביר לאריה דרעי מידע על האזנות סתר בעת החקירה נגדו, ולא משום הסתיר אולי מהציבור (אבל לא מהשב:כ) את העובדה כי בעיות לב מנעו ממנו להשלים שירות צבאי מלא.
הלוואי והייתי משתכנע שלמפלגת השלטון יש אידיאולוגיה ולא כיסאולוגיה. ואני שוב אומר וחוזר: "רק לא ביבי" בשבילי זה רק לא שחיתות ומירמה ולא יעזור למי שמנסה לנרמל שלטון NO NO כזה בדעת הציבור.
והאם דעת אמצע, והתייחסות לגופו של כל עניין לטובת המדינה ולא לטובת שחיתות, אינה אידיאולוגיה? הלוואי והייתי יודע מהי האידיאלוגיה של כל מפלגה. לא זו הכתובה השווה כקליפת השום (אגב, לליכוד כבר כמה תקופות בחירות אין כבר אין מצע בחירות) ובוודאי כשיש בישראל כזה פער ענק בין "האידיאולוגיה הכתובה" לבין המציאות כשהיא עולה לשלטון.
ואסיים בשאלה? מדוע כל מי שאינו ביביסט הוא "שמאל קיצוני"? שאלה רטורית כמובן.
(עדי, את חייבת לעשות משהו לגבי הקשיים החדשים להגיב אצלך. צריך סבלנות אדירה עד שהתגובות נקלטות כאן ושלא להתייאש. אם וורדפרס לא מגיבים ךלפנייתך, נסי להעלות את הבעיה לפורום הציבורי של וורדפרס).
אהבתיאהבתי
אין לי מושג מדוע יש לך כאלו קשיים להגיב – אני לא חושבת שלאחרים יש את הקושי הזה, וייתכן שזה אצלך באופן אישי. האם אתה משתמש אולי ב VPN?
ומבחינתי ההתמקדות בהבדל בין יעקב פרי כראש השב״כ לשעבר ובלפיד כעיתונאי לשעבר לא רלוונטי. מבחינת לפיד הנקודה היתה שהוא מצפה מכל אדם להיות הכי ישר שאפשר, ולכן צריך לדרוש את זה גם ממנו.
ובינינו, למה לא להתמודד עם הסיפור של השירות הצבאי שלו ולספר לאן הוא התגייס ומדוע הוא הועבר לשרת ב״במחנה״? אלא אם יש פה משהו שחשוב להסתיר – אין בושה בה שלפיד ניסה להתגייס לשירות צבאי ואז התגלה שהוא לא מסוגל לכך פיזית.
ושוב – הבעיה עם ״רק לא ביבי״ היא שאנשים מוכנים לקבל כל מנהיג שהוא לא ביבי כי ביבי הוא גרוע. למה לדרוש מישהו שהוא באמת טוב?
אהבתיאהבתי
כאחת שמבינה במשוואות מתמטיות אשתמש בהן כדימוי לסוגיית ההשוואות שאת בעצם מעלה/דורשת לפיד = יעקב פרי :
X+1,000 ≠ X+1 ובוודאי X ≠ 1,000X
(משוואות שיוויון שגויות)!
לפיד הוא לא כוס התה שלי (וגם לא המועמד המועדף שלי כרגע לבחירות הבאות אם בכלל תתקיימנה במועדן), אבל היא מיליון מונים מרה פחות מזו שמגישים לציבור ביבי והכנופיה שלו. לפיד כבר הוכיח שהוא יכול לאחד קואליציה בלתי אפשרית לכאורה שכללה מרכז ימין ושמאל (ולכן אולי בשל כך כל כך מפחיד את אנשי קואליציית הימין). ממשלה שהייתה מחזיקה מעמד יותר משנה וחצי – אם בנט היה מיטיב לבחור חברי מפלגה שלא יבגדו בו תמורת אתנן פוליטי (כרפרנס – המפלגה של ליברמן שהוא אינו פחת ימני. כמו הרפרנס של חברי מפלגתו של גנץ או גלנט מהליכוד – שפרשו בשל אי הסכמה, אבל התפטרו ולא ערקו למחנה השני ). תאמרי אולי שהקואליציה הזו כללה גם את מפלגתו של מנסור עבאס שביבי הצבוע בעצמו רצה עוד לפניהם לצרף אותו לקואליציה שלו, אבל כל עוד חוקי מדינת ישראל אינם שוללים ביטוי פוליטי לגיטימי של 20% מאזרחי מדינת ישראל – לא ניתן להדיר אותם באופן קטגורי ממגרש המשחקים הפוליטי, ובמיוחד שהם אינם לא ציוניים יותר מאשר המפלגות החרדיות (לפחות האשכנזיות, אם נתעלם מכך שגם מנהיגי ש"ס והרבנים שלה הצטרפו לאחרונה ל"נמות ולא נתגייס").
כידוע לך אני מגיב מחשבון תגובות בוורדפרס ולא מחשבון בלוג בוורדפרס – מאז ומתמיד וכלום לא השתנה מאז ימים ימימה במערכת המחשב שלי או בדפדפן. כשאני כותב אצלך תגובה, מופיע בתחתית מסגרת התגובה האוואטר שלי "מנהל פרפרים"(כלומר המערכת מזהה אותי), אבל במשלוח המערכת שלך דורשת אימות נוסף של הכנסה חוזרת של חשבון מייל וסיסמא. ואם זה היה רק כך דייני, כי לפעמים מתקבלת הודעת שגיאה לאחר הזנת האימות השני, דבר שמאךץ לוותר או לכתוב מההתחלה תגובה חדשה + אימות כפול. הבלוג שלך הוא היחיד שהתחילה בו התופעה הזו מכל הבלוגים האחרים מפלטפורמת וורדפרס שאני מגיב בהם. כמדומני , לפי מיטב זיכרוני, הישבת בפעם הקודמת שציינתי זאת, שגם את התחלת לקבל מהמערכת שלך בקשת אימות נוספת ושבפניה בשאילתא לוורדפרס לא השיבו לך. באמת שאין לי מושג מה מקור הבעיה.
חג שמח!
אהבתיאהבתי
בעיני להתחיל ״לדרג״ מה ״רמת השקר״ לא רלוונטי – לפיד עצמו ראה בשקר דבר פסול בלי קשר לרמה שלו, אבל ככל עוד מדובר על מישהו אחר ולא עליו.
ויש הרבה שטוענים שהממשלה הזו היתה מתפרקת מהר מאוד במיוחד בשלב שבו משבר הקורונה היה מפסיק להיות גורם מאחד. סביר להניח שללא הקורונה – הממשלה הרעועה הזו היתה נופלת הרבה קודם. אני חושבת שחיים רמון כתב על זה מאוד יפה בטור הדעה האחרון שלו במעריב:
https://www.maariv.co.il/news/opinions/article-1237700
ודרך אדב, לפיד עצמו אולי מנסה לטשטש את זה, אבל אין לו שום כוונה לשבת עם הערבים בקואליציה כי הוא חושב שה״בייס״ שהוא רוצה שיבחר בו לא יראה את זה בעין טובה אחרי אירועי השביעי באוקטובר. הוא לא מדבר על זה כי הוא רוצה למשוך קולות גם מהמחנה שכן יתמוך בישיבה משותפת כזו, אבל זה לא הולך לקרות.
ואני לא אתפלא אם הוא גם יילך על קואליציה עם החרדים אם זה יהיה מה שנוח לו, וימצא דרך לתרץ את זה כמשהו זמני כי יש דברים חשובים יותר לטפל בהם.
אהבתיאהבתי
הכל בטוב עדי (ואפילו ממשיך להגיב פעם נוספת, למרות ששוב אקלל את וורדפרס על האימותים הכפולים הטרחניים וגוזלי זמן) . קראתי את ההנחות שלך לגבי העתיד. אני מניח לך כמו לכל אחד את הלגיטימיות לעשות את הספקולציות שלו. במילא מרבית האנשים נעולים על קונספציות רגשיות בעיקר (כמו אמפתיה או שנאה פרסונלית, שלא מופנית כלפי מי שבאמת דופק אותם), ובהתאם לרגש גם מסדרים את הספקולציות על סמך "עובדות מוגמרות לכאורה וכתורה מסיני". אלה שרואים את הדבשת של האחרים ולא את זו של אלה שהם תומכים בהם. אלה שלא יתנו לשום עובדות להזיז את דעתם הנחרצת אפילו במילימטר – על אדם מסוים או מפלגה . אלה שימשיכו להצביע למפלגה כמו לקבוצת כדורגל שהם אוהדים מימים ימימה, גם כשהשוער תוקע שוב ושוב גולים עצמאיים ומוריד את הקבוצה ליגה. עוסקים באופן רגשי קונסיסטנטי בדיונים כנגד שחקנים מקבוצות כדורגל אחרות. על כן השיחות בנושא הן עקרות מראש וחבל בכלל על הזמן. למרות שגדלתי בבית עם דעות אידיאולוגיות מוצקות לכאורה, כאדם פרגמטי – שהצביע בחייו לטווח מפלגות רחב (למעט לקיצוניות משני עברי המתרס), בהתאם לשיקולים מעשיים טקטיים ולא על פי אידיאולוגיה מתחסדת, שהינה במילא רק אידיאולוגיה על הנייר – קשה לי עם זה , למרות שאני מודע לכך שהרוב אינם כמוני, ובאיזה שהוא שלב אני תמיד מבין שהמשך דיון בנושא פוליטי איתם עקר ועדיף שלא להמשיך. כי התחושה כשמנסים שוב ושוב באופן עיקש לשכנע כנגד איש או מפלגה מסויימים ולא מוכנים לשמוע או אפילו לשקול כל דעה אחרת – קשה לי. הקדשתי לכך רשומה ועל המנגנונים הביולוגיים במוח האחראיים לבחירות של אנשים. ואני מביא כאן אליה קישור, מתוך שאולי תהיי סקרנית מספיק כדי לפחות לקרוא על זה: https://kankan111.blogspot.com/2022/08/blog-post.html
שיהיה לכולנו חג שמח ושקט.
אהבתיאהבתי
אבל את כל זה אפשר להגיד על כל אדם שפוסל את המועמד של ״המחנה השני״ ובוחר רק כדי למנוע ממנו לנצח, בין אם זה נגד ביבי או נגד כל מועמד שהוא לא ביבי.
אהבתיאהבתי
הרי זו שוב גישת "הסימטריות" המקובעת של שחור מול לבן (אפור בהיר, אפור כהה יותר = שחור). אבל כפי שכבר ציינתי, במציאות יש את הפרגמאטים (שאת מכנה אותם "המרכז" ונותנת לקורא את התחושה שהם נחותים, כי אינם מאמינים באידיאולוגיה שלא באמת קיימת במציאות הפוליטית בישראל מלבד הצהרות ל- BASE) והאחרונים, משנים ועוד איך את החלטותיהם הפרסונאליות על פי המציאות המשתנה הקיימת באותה עת או משיקולי תועלת משתנים , לעומת התקועים בדעה כלשהי ויהי מה. כמובן אני לא שולל את עצם העובדה לקיומם של "התקועים" משני הכיוונים. וכי שום תקיעות לא עושה את האחר טוב וצודק יותר, מלבד שבסופו של דבר בחירותיו עלולות לדפוק את עצמו שוב ושוב. נראה לי שמיצינו, לא? 🙂
אהבתיאהבתי
ואני לתומי חשבתי שהנושא הוא טראמפ..
אהבתיאהבתי
גם אני חשבתי, אבל הקובע/ת כותב/ת הפוסט.
אהבתיאהבתי