״אחרי החגים״

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

כשהייתי ילדה, התקופה הזו של ״אחרי החגים״, במיוחד חגי תשרי – היתה תקופה די מבאסת.

כמה שבועות מועטים לפני כן חזרנו ללימודים אחרי החופש הגדול. נכון שביומיים או השלושה האחרונים של החופש קצת נמאס לי מחוסר המסגרת והחופש שכילדה נראה אינסופי והתגעגעתי קצת לבית הספר, אבל כמה שבועות של לימודים די גמלו אותי מהגעגוע הזה לבית הספר. אבל לא היתה סיבה להיות עצובה: החגים הגיעו די מהר אחר כך ואיתם כמות מכובדת של חופש.

אבל אחרי סוכות – עמדה בפנינו תקופה ארוכה של לימודים ללא חגים. נכון שכילדה היינו מקבלים חופש בחנוכה (ותמיד הייתי מתעצבנת על זה שהיום הראשון של החג עדיין היה יום לימודים) ועוד כמה ימים בפורים שכבר היה ממש קרוב לחופש פסח (שאחריו עם יום העצמאות, ול״ג בעומר, ושבועות התקופה עד החופש הגדול עברה עם כמות סבירה של חופשים), אבל עדיין התקופה השוממת הזו ללא חופשים נראתה לי ארוכה מידי.

כיום כמבוגרת אני פחות ״נואשת״ לחופשים – אולי כי באמת יש לי את היכולת לקחת מידי פעם יום חופש אם אני רוצה.

גם שמתי לב שכמבוגרת אני יותר אוהבת את הרעיון של הימים של ״ערבי החג״ – בימים שבהם עבדתי בערבי החג, היה מדובר על יום עבודה קצר, ובכמה מהחברות שעבדתי בהן היה בכלל נהוג שבכלל לא עובדים בערב החג ולוקחים חצי יום חופש.

יש משהו כיף בזה שבעצם יש יום רגיל אבל מקוצר, ואז בשעות אחה״צ יש מין שלווה כזו של חג, במיוחד עם הידיעה שיש עוד יום חופש יום אחר כך. למרות שכמבוגרת אני פחות אוהבת את החג עצמו, איכשהו הוא תמיד משעמם אותי, אולי כי אנחנו כמשפחה לרוב לא עושים כיום שום דבר בחג עצמו, ובעיקר אוכלים ומעסיקים את האחיינים שלי ומנסים לנתק אותם מהמסכים שהם מתעקשים לצפות בהם.

---

הרבה. אנשים רואים בתקופת ״אחרי החגים״ זמן להתחיל פרוייקטים גדולים כמו דיאטה, אולי כי באמת התקופה הזו שבה יש מעט מאוד חגים, וגם הם פחות ״נחשבים״ מאפשרת לנו תקופה ארוכה של שגרה.

והפעם סיום החגים גם מסמל תקווה לחזרה לשגרה של אחרי המלחמה, שייתכן שהסתיימה לפני שבוע (למרות שבשעות האחרונות היתה הפרה מסוימת של הפסקת האש).

ההשפעה של הפסקת האש הזו לא ידועה. האם היא תוריד את גלי האנטישמיות והשנאה לישראל בעולם – וכמה זמן זה ייקח? וכמה זמן ייקח למשקיעים לחזור ולהשקיע בישראל עם התדמית שלה, וכמה זמן ייקח לאושש את התדמית הזו?