בהמשך הרשומה על השכנים…

כן חשוב לי לכתוב כמה דברים בהמשך לרשומה הזו.

---

אני מישהי שלוקחת אחריות על מצבים שהם באחריותה או אשמתה.

כשהשכנים שלי התלוננו ביוני שנה שעברה על ריח וג׳וקים מהדירה בצורה נעימה (פנו לבעל הדירה שלהם שהוא בתורו פנה אלי בנימוס וביקש שאטפל בבעיה), מיד פניתי למי שצריך כדי לטפל בבעיה, בין אם זה היה לפנות לחברת ניקיון שתעשה ניקיון מהיר ויסודי בדירה, ובין אם למדביר מקצועי.

כשהם המשיכו להתלונן על ריח מהדירה שלי, שאלתי את עצמי האם יכול להיות שהריח קשור לחתולים שלי, ואני זו שהצעתי להתקין סף מתחת לדלת שלי כדי למנוע יציאה של ריחות, וגם שמתי מפיץ ריח ליד דלת הכניסה, למרות שהחתולים אצלי כבר שנים ואין שום סיבה לזה שפתאום הריח יפריע לשכנים ברמה שדורשת תלונות חוזרות ונשנות עליו.

אבל בשלב מסוים, התחושה שלי היא שהפכתי להיות מעין שעיר לעזאזל בכל פעם שמפריע להם משהו.

יש ריח לא נעים במסדרון? יכול להיות שזה משהו שדורש ניקוי במסדרון, אבל ״על הדרך״ אפשר גם ליצור קשר עם בעל הדירה שלהם ולהאשים אותי, כי מבחינתם זה לכאורה זה לא יכול להזיק.

יש ג׳וקים, והם לא רוצים לעשות ריסוס בבית בגלל הכימיקלים וכי יש להם ילדות? הרבה יותר קל לבוא ולדרוש שאני אחשוף את עצמי ואת החתולים שלי לכימיקלים כדי שהם יוכלו להמנע מזה.

העניין הוא שבסופו של דבר אני זו שסופגת לא מעט מהתלונות שלהם – זמן התעסקות עם הבעיה, לא פעם גם הוצאות כספיות מיותרות, ובמקביל צוברת המון תסכול מהמצב.

ואני מרגישה שעם הזמן אני פחות ופחות מעוניינת לשתף איתם פעולה כי אני מרגישה שלא מעט מהתלונות הן פשוט תלונות שווא שלהם.

אני לא אומרת שאין משהו שמפריע להם. יכול להיות שיש ריח לא נעים שהם באמת מרגישים בכל פעם שהם מתלוננים, ויכול להיות שבאמת לאחרונה הם למשל נתקלו בכמה ג׳וקים מתים בדירה והם חוששים שזה שוב מצב שבו זו תהיה שוב מכה והם רוצים לטפל בבעיה בהקדם.

אבל המצב שבו הם מאשימים אותי לא רק שלא עוזר להם לפתור את הבעיה אם הגורם שלה אחר (אם למשל יש ריח לא נעים במסדרון, שום ניקיון בדירה שלי לא יפתור אותו), אלא הם גם שוחקים כך את שיתוף הפעולה שלי כי אני כבר מניחה מראש שהם שוב מתלוננים בלי הצדקה, וזה מעצבן אותי.

ייתכן שחלק מזה נובע מדינמיקה כללית שהיא לא בריאה בבניין שלנו בפרט או בבניינים משותפים בכלל.

אני זוכרת למשל שלפני שנתיים או שלוש היה מצב שבו למישהו נשפך משהו מאוד מסריח בלובי של הבניין, ברמה שרבים התקשו לעבור בו. אותו אדם לא לקח אחריות על מה שקרה, ולא רק שאנחנו לא יודעים מי הוא היה (חוץ ממנו כנראה), אלא גם הוא או היא מעולם לא טרחו לרדת לנקות את הלכלוך והסרחון, ובסוף אחת השכנות שזה הפריע להן עשתה ספונג׳ה בעצמה.

אבל אני חושבת שאני ורוב שאר הדיירים בבניין הבנו למה: ההתנפלות על האדם האנונימי הזה על ידי כמה מהשכנות בקבוצת הווטסאפ היתה ברמה שאני סופגת, ואני מניחה שעצם השיימינג שעשו שם היה מונע מכל אדם סביר להזדהות כמי שגרם לבעיה…

---

בזמנו אחרי האירועים של יוני שעבר, החלטתי לפנות לעו״ד לענייני שכנים כדי להתייעץ איתו מה הלאה, בין השאר כי בעלי הדירה איימו עלי בתביעה אם הדיירים שלהם יתבעו אותם.

בגדול מה שאמר עורך הדין זה שניסיונו האישי, אף אחד לא הרגיש מנצח אחרי תביעה בין שכנים. ואני מניחה שהוא צודק בכך שמלבד מקרים מאוד קיצוניים ונדירים – באף סכסוך שכנים אין צד אחד שצודק באופן מוחלט וצד שני שהוא הרשע בכבודו ובעצמו.

ובמצב נורמלי, הייתי מסכימה שהוא צודק מאוד גם במקרה שלי.

בסופו של דבר אני הייתי לא בסדר בכך שנתתי לדירה שלי להגיע למצב שבו היתה להם סיבה להתלונן באופן רשמי כזה, והחששות שלהם מחזרה של המצב למה שהיה בסופו של דבר מוצדקים.

אבל מצד שני, כמו שכתבתי כבר קודם – הם הגיעו למצב הקיצון ההפוך שבו כל בעיה שנוצרת היא באשמתי, ואין לי אפשרות להוכיח אחרת. ומעבר לפגיעה בי – זה בסופו של דבר פוגע גם בהם בכמה רמות. הרי אם הבעיה לא נגרמת ממני, הם מזניחים את המקור האמיתי של הבעיה ולא פותרים אותה. מעבר לזה, הם שוחקים את שיתוף הפעולה שלי לגבי דברים שאני כן אמורה לפעול דרכם.

ברור לי שאני לא רוצה להגיע למצב של תביעה ובתי משפט, אבל אני כן מרגישה צורך להראות להם הפגנת כוח מהסיבה הפשוטה שיש לי הרגשה שעבור כולם רק הפגנת כוח כזו תגרום להם להתחיל להתייחס אלי בכבוד.

אבל הבעיה שאני אדם נעים ואין לי איזושהי ״עארסית פנימית״ שתדע להתמודד עם האנשים האלו ״בשפה שהם מבינים״.

---

זה מזכיר לי שלפני לא מעט שנים, כשהשתתפתי בחוג קרמיקה, יום אחד המדריכה שהיתה גם הבעלים של הסטודיו סיפרה לנו על סכסוך בקשר למקומות חניה שהיה לה מול נהגי מוניות באיזור. היא סיפרה לנו שלמזלה בעלה (כיום לשעבר), שהיה עארס די גדול ומפחיד פיזית (למרות שמההיכרות שלו איתו כשהוא ביקר בסטודיו באופן אישי הוא היה אדם נחמד ולא אלים בעליל) בא לעזרתה והצליח להפחיד אותם מספיק כדי שהם יעזבו אותה בשקט ויתנו לה לחנות.

אני שאלתי די בתמימות אם זה לא מצב שאפשר בו פשוט לקרוא למשטרה, והיא צחקה עלי ואמרה שזה בימינו היה כנראה מחמיר את הבעיה ולא פותר אותה, כי המשטרה לא מזיזה לטיפוסים כאלו.

אני לא אומרת שהדיירים בדירה לידי או בעל הדירה הם טיפוסים ״קרימינליים״ כמו נהגי המוניות הללו. אבל אני כן חושבת שאולי מבחינה מנטלית שיחה עם טיפוס כמו האקס של המכרה הזו שלי היה ״מרגיע״ את היחס שלהם. ואני פשוט לא כזו ולכן נוצר המעגל הזה של התלונות והכעס.