ועוד המשך לסאגת השכנים…

כפי שכתבתי ברשומה הזו – השכנים שלי התלוננו ביום ראשון שוב על ריח לא נעים שמגיע מהדירה שלי, פלוס הפתעה נוספת הפעם – חזרתם של הג׳וקים.

אני הנחתי שהם כרגיל מגזימים, למרות שבאמת היה קצת ריח לא נעים במסדרון של הקומה שהנחתי שנבע מזה שלמישהו מאיתנו טפטף נוזל של זבל על הרצפה במסדרון של הקומה, וכשאיש הניקיון יגיע במהלך יום שני, זה ייפתר. אבל זה בהחלט לא היה מצב של ״אני עומדת במסדרון ליד המדרגות וממש עומדת להקיא מהריח״ שהשכנה טענה בקבוצת הווטסאפ של הבניין.

רק שביום רביעי בבוקר קיבלתי שוב הודעה מבעל הדירה שלהם שהם ממשיכים להתלונן ושהוא ״דורש״ ניקיון מקצועי בדירה. כשלא עניתי לזה בהסכמה מלאה הוא גם שלח לי בחמישי בבוקר הודעה קולית נוספת שבה הוא אמר שהוא הגיע לקומה ושהריח ״בלתי נסבל״, עד כדי כך שהוא טוען שהשכנה חוששת שהילדות הקטנות שלה יהיו חולות מהריח (לא ברור לי האם מהריח עצמו או מהלכלוך שהוא רומז שגורם לו).

היה לי גם רושם מההודעה שלו שמי ש״מדווח״ לו אלו לא רק הדיירים שלו אלא גם השכנה השלישית בקומה, זו שכפי שכתבתי כבר ברשומה הקודמת ״העזתי״ לענות לה שהיא טועה כשהיא טוענת שהריח מגיע מהדירה שלי.

---

ביום רביעי יצרתי קשר עם גיסתי, ואחרי כמה ניג׳וסים – היא קפצה בדרך לאנשהו לבניין שלנו, עלתה לקומה מתחתי כדי לוודא איך הבניין מריח ב״כללי״, ואז לקומה שלי.

לפי הדיווח שלה, היא כן הרגישה ריח לא נעים בקומה שלי, אבל הוא היה חלש למדי.

היא אמרה שהריח מזכיר לה את מה שהיא מכנה "הריח של החתולים שלי" — ריח שקיים אצלי בבית באופן טבעי, אבל בדרך כלל לא מורגש מחוץ לדירה. לדעתה, הפעם זה כנראה משהו נקודתי, אולי שנגעתי באיזור הכניסה אחרי טיפול בארגז הצרכים או באוכל של החתולים, או שמשהו קטן נשפך שם בלי ששמתי לב.

היא כן המליצה שאנקה את הידיות של הדלת ומסביבן, את המשקופים, ואולי גם מתחת וליד הדלת במטליות אנטי בקטריאליות כדי לנטרל ריחות כאלו, ובנוסף לזה היא הציעה שאנקה את הדירה בצורה יסודית יותר בסופ״ש הזה, ואולי להזמין באופן חד פעמי עוזרת.

בשורה התחתונה, היא אמרה שהמצב לא אקוטי בכלל – ושפשוט אמשיך לשמור על ניקיון סביר, ולא להתרגש מהדרישות המוגזמות של בעל הבית או השכנים.

---

במקביל לזה, החלטתי ביום חמישי שאני מאוד מודאגת ממה שקורה, בגלל שלא היה מדובר על מצב שבו ״רק״ דיווחו לי על בעיה ודרשו שאטפל בה, אלא הדרישה גם היתה על צורת הטיפול שהיא מאוד יקרה, קרי להזמין חברת ניקיון. ומהניסוח של הדרישה נתחלתי לחשוד שמעתה והלאה אני גם אידרש להזמין את חברת הניקיון הזו (בעלות של אלפי ש״ח לכל ביקור) פעם בשנה או שנה וחצי.

וגם במצב שבו הייתי עובדת ולא מובטלת – זו הוצאה גדולה ולא מוצדקת. הסיבה היחידה שהזמנתי לפני שנה ומשהו חברת ניקיון מקצועית היתה כי הדירה שלי היתה במצב קשה במיוחד, ואדם בודד לא היה מסוגל לנקות אותה בזמן סביר. לכן הזמנתי חברת ניקיון שיכלה לשלוח צוות של כמה אנשים פלוס ציוד מקצועי כדי שהם יוכלו לטפל בבעיה תוך יומיים שלושה לכל היותר, כי לי לבד או לעוזרת בית זה היה יכול לקחת שבוע וחצי או שבועיים אפילו.

ואני מודה שאני חוששת במובן מסוים גם שסירוב שלי יכול להוביל מצידם להנגדות די רצינית, בין אם באיום (או אפילו מימוש) של תביעה, או לכל הפחות מעורבות של הועד בנושא (כי הבעלים בדירה לידי הוא בועד) כמו למשל מצב שבו אקבל פניה רשמית מעו״ד מטעמם או דרך ״האגודה לתרבות הדיור״ שהועד שלנו חבר בה.

לכן רציתי לפנות לעורך הדין ששוחחתי איתו לפני שנה ומשהו כי הוא נשמע רציני, ובמיוחד היה בקטע של להמנע מלהגיע לתביעה עד כמה שאפשר.

אבל בשיחה שלי איתו לפני שנה ומשהו היתה אי הבנה שגרמה אי נוחות לשנינו – הוא הזמין אותי להגיע למשרד הביתי שלו, ונתן לי מחיר שעתי. אני לא ידעתי כמה זמן תיקח השיחה אבל הנחתי שהוא יחייב אותי לפי הזמן שהשיחה תיקח.

רק אחרי שהשיחה לקחה בערך עשר דקות עד רבע שעה, ומתברר שהוא מחייב לפי שעה שלמה – וגם לו לא היה נעים עם הסיטואציה למרות שרשמית הסכמתי לכך מראש (גם אם לא ממש הבנתי למה אני מתחיייבת).

לכן הפעם כתבתי לו הודעה מראש בווטסאפ שאני מחפשת עזרה אבל לא בטוחה שאזדקק לשיחה של שעה שלמה אלא שאלתי אם הוא זמין לשיחה לעשרים עד שלושים דקות – ונתתי לו רקע כללי על הסיטואציה החל מהמצב בשנה שעברה שהיה באשמתי ולכן טיפלתי בו, דרך התלונות שלא הפסיקו (כולל האירוע במרץ שבו היתה לי הצפה בדירה שבה הם האשימו אותי בריח של ביוב שלא היה קיים (ולמזלי איש מקצוע גיבה אותי)) – ועד הדרישה הנוכחית של בעל הדירה.

לזכותו של עורך הדין הוא פשוט ענה לי בחינם בהודעה קצרה, שבה בגדול הוא התייחס יותר לנושא של תביעה. הוא אמר שהכל תלוי בעד כמה המצב ״נסבל״ – ושכנראה הם ״יצאו נגדי למלחמה״ רק אם המצב באמת בלתי נסבל, וגם אז זה תלוי באיזה ״טיפוס״ הם.

אבל הוא כתב בעצם גם להם וגם לי שמצב של תביעה לא ״שווה״ את זה בסכסוכים מהסוג הזה (אני מניחה מלבד מקרי קיצון מאוד ברורים שאני לא נכללת בהם), ועדיין ייעץ לי ללכת לקראתם כי בסופו של דבר סכסוך שמגיע לבית המשפט יעלה הרבה יותר לשני הצדדים ועדיף להתפשר.

---

והשאלה הראשונה שלי לעצמי לגבי זה (וזה משהו שעורך הדין לא ממש יכול היה לענות עליו) הוא מה המשמעות של ״מצב נסבל״.

אני זוכרת בתקופה שמיד אחרי הניקיון, כשהשכנים היו מידי פעם מתלוננים שוב ושוב מסיבה לא ברורה – אמפי הגיבה שלא ברור לה האם יש באמת סיבה לכך שהשכנים לא מפסיקים להתלונן על ריח מהדירה שלי, או שבעצם מדובר פה בהתנכלות. התגובה שלי אליה הפכה בסופו של דבר לרשומה בפני עצמה שבה סיפרתי על כמה תקריות שהיו לי מול השכנים.

אחד הסיפורים למשל הוא על שק אוכל חתולים סגור ואטום שהשארתי למשך בערך שעתים וחצי במסדרון של הקומה, ותוך פחות משעה השכנה מהדירה לידי התלוננה שיש ריח קשה מאוד של אוכל חתולים במסדרון.

ואני חושבת שהשאלה היא באמת על הגבול הזה בין הרגישות שלהם לנושא, בין אם היא פיזית או נובעת מרגישות כזו או אחרת למצב – לבין העובדה שיש לי זכות לגדל בדירה בעלי חיים למשל, או לא לנקות את הבית פעם ביום עם אקונומיקה.

בסופו של דבר מה שעורך הדין הציע זה שאשתדל ללכת לקראתם ואתעד את המאמצים – ואז אם וכשיגיעו תלונות, במקרה הטוב יהיה לי תיעוד שהן לא צריכות לקרות, ובמקרה הפחות טוב יהיה לי תיעוד לבית המשפט שפעלתי בכל דרך לפתור את הבעיה.

זה עדיין לא פותר את הבעיה העקרונית שלי בכך שלא מוצא חן בעיניהם שאני לא קופצת לדום לכל דרישה שלהם. ולדעתי יש פה גם מרכיב מסוים של נקמה או שמחה לאיד – אולי כי הצגתי את השכנה באור רע בחמישי שעבר בקבוצת הווטסאפ של הבניין, ואולי כי הם כועסים עדיין על זה שהראיתי בזמנו שהם התלוננו תלונת שווא על ריח של ביוב מהדירה. ועכשיו כשיש להם הזדמנות ״אמיתית״ לדרוש ממני משהו – הם יסחטו מזה כל טיפה של מיץ.