האם אתם ישנים צהריים?

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

בתור ילדה, אני חושבת שאף אחד מהילדים בסביבה שלי לא ישן צהרים. אני אמנם זוכרת שבשין שתיים לארבע ידענו שצריך לשמור על שקט, אבל לא זוכרת שהיו בגלל מגבלות על הפעילות שלנו כילדים. יכול להיות שבאופן טבעי אלו היו השעות שבהן היינו צופים בטלוויזיה (היה אז רק ערוץ אחד, לכן כשהיו תוכניות לילדים היינו צופים בהן), אוכלים צהרים, או עושים שיעורי בית.

אבא שלי מצד שני כן היה ישן אחרי העבודה לשעה או שעתיים, ואז מתפנה לבלות איתנו. היינו כמובן צריכים לשמור בבית על שקט מוחלט ליד חדר השינה של ההורים, ואני חושבת שייתכן שאבא שלי אפילו היה מנתק את הטלפון כדי שאם מישהו חלילה יצלצל, זה לא יעיר אותו.

אני חושבת שהתקופה הראשונה שבה אנ זוכרת שישנתי שנת צהרים היתה כשלמדתי בתיכון. עברתי אז לתיכון שהיה רחוק מהבית והייתי צריכה לנסוע אליו נסיעה יחסית ארוכה הלוך וחזור, מה שאמר שהייתי צריכה לצאת מוקדם יחסית מהבית. זה היה בולט במיוחד בתקופה שבה למדתי בכיתה י׳ במשך רוב השבוע (חוץ מיום אחד, כנראה שלישי או רביעי) למדנו גם בשעת אפס שהתחילה בשבע ומשהו, מה שאמר שהייתי צריכה לצאת מוקדם במיוחד ללימודים (למרות שבשעה הזו בקושי היתה תנועה והאוטובוסים היו ריקים יחסית ולכן הנסיעה היתה קצרה יותר בקצת).

לכן לרוב הייתי מגיע הביתה בשעות הצהרים המאוחרות, אוכלת ארוחת צהרים, נרדמת לשעה או שעה וחצי – ואז ממשיכה את היום כרגיל עד בערך עשר או עשר וחצי בלילה.

אני חושבת שבחופשים לא הייתי ישנה שנ״צ כי באמת יכולתי לישון עד שעה מאוחרת יחסית בבוקר, וגם לא היו לי נסיעות ויום לימודים ארוך שעייף אותי. אני חושבת שהחריגה היחידה לכלל הזה היתה כשהיינו מבקרים את סבתא שלי בצפון בחגים. אני חושבת שבכל ביקור בילינו את היום האחרון בפעילות כזו או אחרת בבוקר, אז בארוחת צהרים גדולה (האוכל של סבתא שלי היה טעים), ואז היינו ישנים, ואחרי השנ״צ היינו נוסעים בחזרה לירושלים.

לאחר מכן בצבא ואז כמבוגרת לרוב לא הייתי ישנה שנ״צ באופן סדיר, במיוחד כשלמדתי או עבדתי במשרה מלאה. גם כיום אני ישנה לרוב שנ״צ רק בסופי השבוע, בעיקר בימי שישי אחרי שאני מסיימת לנקות את הבית ו / או מתאמנת בחדר כושר. אני חושבת שבכל זמן אחר איכשהו השנ״צ מפריע לי לשנת הלילה, אבל איכשהו מסתדר בשישי.