הטיול לאלסקה – הסיפור המוזר עם הטיפים

לפני המון שנים יצאתי לטיול מאורגן ישראלי מאוד זול באיטליה – שבו האוכלוסיה תאמה את המחיר, ולא לטובה. המטיילים הבולטים בו היו בעיקר הצעקנים (ניסוח עדין), כשכמה מהנשים הצעקניות התעקשו להיות אלו שאוספות את הטיפים למדריכה. הן גם התעקשו שכולנו ניתן את אותו סכום טיפ, כדי ש״אף אחד לא יצא קמצן״, למרות שהטיפים כמובן נאספו כולם באותה המעטפה ולאף אחד חוץ ממי שאספה אותם לא היה מושג כמה כסף כל אחד החליט לתת. ומסתבר שמי שהיה ״הכי קמצן״ באותו טיול היה דווקא מטייל שכל הזמן הציג את עצמו כ״מנהל בכיר בחברת תקשורת גדולה״ (שהוא סירב לפרט לגבי מי החברה או מהות התפקיד שלו בה) שדווקא היה אמור להיות מאוד מבוסס כלכלית. הוא הסכים לתת פחות מהסכום המינימלי שחברת הטיולים המליצה לנו לתת, ובגלל שהטיפים נאספו על ידי מי שקבעה את המדיניות שבה כולנו נותנים את אותו סכום – כולנו נאלצנו להתיישר איתו. ואז אחרי שכבר נכנסנו לשדה התעופה בדרך חזרה לישראל – כמה מאיתנו נדהמנו לגלות שאפילו הסכום המצומק הזה לא הגיע במלואו למדריכה, אלא בהחלטה של אותה צעקנית שאספה את הטיפ, חלק משמעותי ממנו הלך לנהג שהסיע אותנו בשבוע הזה. הנהג עצמו באמת היה חביב, אבל הוא כבר קיבל טיפ נדיב מהחברה שארגנה את הטיול, ולכן לא היינו מחוייבים לתת לו טיפ – ובמיוחד לא על חשבון הטיפ של המדריכה (שלא קיבלה טיפ מהחברה) שהיה מצומק מידי מלכתחילה.

אני אישית רציתי לתת למדריכה תוספת ראויה לטיפ באופן דיסקרטי (כדי לא למשוך את תשומת ליבן ובעיקר את זעמן של אותן צעקניות), והדרך הכי יעילה לזה הרגישה לי היתה לתפוס את המדריכה אחרי הנחיתה בארץ באיזור מסועי המזוודות, כשכולם עסוקים באיסוף החפצים שלהם ובלמהר לחזור הביתה אחרי טיסת לילה מעייפת. אבל המדריכה ,אולי מעלבון ואולי מעייפות אחרי שבוע עם אוכלוסיה כזו , ברחה כל כך מהר משדה התעופה שלא הזדמן לי לעשות את זה.

---

אני מודה שמאז אותו אירוע חשבתי שלא אתקל שוב אי פעם במצב כזה לא נעים בהקשר הטיפים למדריכי טיולים. ובאמת לפחות עד הטיול הנוכחי שלי לאלסקה – הנושא מעולם לא עלה שוב בצורה לא נוחה או כזו שדרשה ממני לגלות לאחרים מה וכמה אני עומדת לתת. בטיולים מאורגנים מהארץ או מחו״ל (שכללו לא פעם גם מטיילים ישראליים) שהשתתפתי בהם תמיד היו מעבירים בינינו מעטפה כזו או אחרת מטעם אחד המטיילים שארגן את הנושא, וכל אחד שם שם טיפ לפי יכולתו, טעמו, ובחירתו. היה ברור לכולנו שתמיד יהיו אלו שיוכלו לתת יותר או פחות, אבל אף אחד לא התעניין או נכנס לארנק או לכיס של אף מטייל אחר. לכל היותר היו במה מקרים שבהם היו לנו שני מדריכים (לרוב בטיולים לארה״ב או לניו זילנד) והיו מטיילים שרצו לתת טיפ שונה לכל אחד מהם – ובמצב כזה אם הטיפים נאספו במעטפה נפרדת לכל מדריך אז הם יכלו לעשות את זה בקלות – ואם הטיפים נאספו במעטפה אחת, הם ניצלו את השעות אחרי הטיול לתת באופן אישי טיפ למדריך שהם התחברו אליו יותר.

---

ואז הגיע הטיול הנוכחי לאלסקה – שכזכור, מי שהיו המדריכים שלנו לא היו עובדים של החברה אלא הבעלים שלה (או יותר נכון – הבעלים של החברה ובת זוגו שלא היתה נשואה לו, מה שמעלה את השאלה לגבי חלקה בבעלות או לפחות ברווחים של החברה). וזה בהחלט יכול להיות מצב מבלבל מבחינת טיפים. זה רלוונטי במיוחד עבור אותם אנשים שהגיעו ממדינות שבהם לא מקובל לתת טיפים בכלל (כמו למשל גרמניה או יפן), והגבול הדק הזה בין בעלים למדריכים יכול היה לבלבל אותם אפילו יותר מהרגיל.

אבל למרות שמבחינת הבעלים / מדריכים אפשר היה להסתפק בהסבר על כך שצריך לתת למדריכים טיפ גם אם הם הבעלים של החברה (ואולי הסבר קטן על כמה מקובל לתת) – התבקשנו מראש שאף מטייל לא יארגן את הטיפ, אלא שכולנו ניתן את הטיפ במעטפות אישיות שהמדריכים סיפקו לנו.

ואז גם לכתוב על המעטפות את השם כדי שהם יוכלו לדעת מי נתן טיפ, וכמה כל אחד נתן (וכנראה גם להבין מי לא נתן, ומי היה קמצן).

אבל מי שרצה יכול היה לצרף למעטפה חמשיר כדי שהחברה תוכל לפרסם אותו באתר שלה כדי להלל את הטיולים שלה.

---

וזה פשוט משהו שהוא מאוד לא מקובל, אפילו מוזר – ובהחלט התרשמתי שההתנהלות הזו עוררה אי נעימות גם אצל חלק מהמטיילים האחרים, שחלקם היו סטודנטים או במצב שבו אין להם הכנסה גבוהה. אני אישית תמיד נותנת טיפים די נדיבים – אבל גם אני לא הרגשתי בנוח עם התחושה הזו של החטטנות של המדריכים למרות שלא היה לי במה להתבייש.

במובן מסוים זה הרגיש לי חלק מתחושה כללית יותר של התנהגות שהרגישה לי חריגה של המדריכים / בעלים, ואולי במובן מסוים זה היה אחד ההיבטים היחידים של היחס החריג שלהם שגם המטיילים האחרים נחשפו אליו ולא רק אני. ולכן אולי קיוויתי שהאירוע הזה יגרום למטיילים האחרים לחשוב בצורה קצת יותר דומה לזו שלי על הטיול.

אבל זה לא משהו שקרה בסופו של דבר, ולא מעט מהמטיילים האחרים מאוד אהבו והיו קשורים לחברה למרות שלא היה להם נוח עם הנקודה הזו.

---

ובדיעבד אני נזכרת שאחת מאותן מטיילות שמאוד אהבה את החברה גם היא היתה מעורבת ב״תקרית״ שהיתה לא נעימה ברמה שבה אני סבלתי באופן שוטף יותר.

מדובר היה על מטיילת צעירה מגרמניה שהיתה סטודנטית עם מלגה לאוניברסיטה אמריקנית, וטיילה עם החברה כמה פעמים בעבר בכל התקופה שבה היא למדה בארה״ב. ולמרות שהיא טיילה עם החברה כמה פעמים, היא החליטה לא לרכוש אוהל או שק שינה משלה (ציוד שהומלץ לנו להביא) – אלא לשכור אותם מהחברה. האפשרות הזו תמיד היתה קיימת (במיוחד לשקי שינה), אבל הבעלים ממש לא אוהב לעשות את זה והיה מעדיף שאנשים יביאו ציוד בעצמם.

העניין היא שהיא גם לא היתה מי יודע מה טובה בהרכבה של האוהל, ובאחד הלילות הראשונים של הטיול כשירד גשם היא התלוננה שהיא נרטבה בלילה כי האוהל לא היה תקין. אז נתנו לה אוהל אחר שמטייל אחר שעזב את הטיול השכיר לפניה – וגם עליו היא התלוננה שירד עליה גשם. וזה לא הסתדר לבעלים, כי הוא ידע שהמטייל הקודם לא סבל מהבעיה הזו. אבל במקום להבין שמדובר על קושי טכני בהרכבת האוהל (משהו שהוא די פתיר), הבעלים התחיל להתעצבן עליה וממש לצעוק עליה שתעזוב אותו בשקט ושתפסיק להטריד אותו על הנושא, ושנמאס לו מכל העניין.

בת הזוג שלו החליטה לקחת אותו לסיבוב רק כדי להוציא אותו מאיזור הקמפינג שלנו כדי לאפשר לו להרגע, ובמקביל כמה מהמטיילים המנוסים יותר ניסו לעזור לבחורה להבין למה האוהל שלה דולף, וגילו שהיא לא הרכיבה את מגן הגשם שלו כמו שצריך ולכן באמת הוא לא היה עמיד בפני הגשם. המדריך ובת הזוג שלו חזרו אחרי שהמטיילים הדגימו לבחורה איך להרכיב את המגן כמו שצריך, ובדיוק בשלב שבו כולם ניסו לבדוק את האטימות של האוהל בכך ששפכו עליו הרבה מים, והבעלים שנרגע במהלך ההליכה הצטרף כדי להראות שהוא עוזר לה.

כמה ימים אחר כך, יצא לי לשוחח עם הבחורה הזו שכמובן במהלך המריבה הזו היתה מאוד נסערת – אבל כמה ימים אחר כך היא ניסתה להציג שהכל היה בסדר מצידה. אני לא יודעת אם היא פשוט חשדה שאני מנסה להמשיך את הסכסוך הזה ביניהם כדי לא להיות היחידה שמסוכסכת עם הבעלים, או שמבחינתה היתה סיבה שבגללה היה חשוב לה לשמור על יחסים טובים איתם ולכן היא לא רצתה להשאר עם הרושם של המריבה אלא העדיפה להגיד לעצמה ולי שהיא השלימה איתם.