המשך הרשומה (והבהרות) לגבי השיחה שלי עם הקואצ׳רית – חלק ראשון

בהמשך לרשומה הזו.

הנקודה הראשונה שחשוב להעלות שהשאלה כרגע היא לא האם להמשיך להישאר בבית ולחפש עבודה בהייטק במשרה מלאה. הכוונה שלי היא למצוא עבודה באופן כללי, אבל כדי להבין מה לחפש – אני צריכה להחליט האם לוותר לחלוטין על המשך הקריירה שלי בהייטק ופשוט למצוא משרה בתחום אחר – או לאפשר לעצמי להמשיך לחפש משרה בהייטק, רק בצורה שונה.

אבל לפני שאני ממשיכה הלאה, חשוב לי גם לכתוב: יש גם עובדי הייטק נוספים שנמצאים באותו מצב שאני נמצאת בו, אנשים שמחפשים עבודה כבר המון זמן – למעלה משנה, ואפילו כבר למעלה משנתיים – בגלל שבמצב של משבר כלכלי עמוק שבו אנחנו נמצאים מאז תחילת 2022 יש מעט משרות, והרבה תחרות על כל אחת מהן, ותמיד יהיו עובדים שיהיו יותר או פחות מושכים, בין אם זה כי הם פחות מושכים מקצועית או בגלל שהם מתקשים להתראיין (או גם וגם כמובן). כך שאני לא בודדה בבעיה שלי, למרות שאני מודה שאין לי מושג מה אחוז מחפשי העבודה שנמצאים בסיטואציה הזו, או מדוע הם הגיעו למצב הזה (והאם הסיבות שלהם דומות לאלו שלי).

אפשר עקרונית להגיד שמבחינתי עצם העובדה שאני מחפשת עבודה בהייטק כבר כל כך הרבה זמן מעידה על זה שאני לא מתאימה לתחום – ובגלל זה הגיע הזמן להבין את הרמז ולמצוא עבודה בתחום שבו אני כן מתאימה לו.

מצד אחד, יש לזה יתרון בכך שאמצא עבודה שהיא קבועה ועם משכורת שכנראה תהיה מכובדת ויציבה יותר מאשר עבודה זמנית כלשהי. זה כנראה גם ייתן לי יציבות גדולה יותר לאורך זמן, במיוחד עם בחירה נכונה של עבודה – משהו שהוא בהחלט לא מובטח בהייטק. עם זה יגיע שקט נפשי וחזרה לשגרה נורמלית – ובלי המתיחות שמתלווה לחיפוש עבודה ולשאיפה להמשיך להשאר בהייטק.

מצד שני – האמירה שחיפוש העבודה הארוך מעיד על חוסר התאמה לתחום היא לא מדויקת לחלוטין. וזה משהו שאכתוב עליו בהמשך יותר באריכות כדי שזה לא יפריע לנקודה הנוכחית.

מעבר לזה, יש פה עוד נקודה מאוד עקרונית: המשכורת שלי היא ההכנסה היחידה שיש לי, ולמרות שיש לי השקעות מסוימות בשוק ההון, זו לא הכנסה שמספיקה להתפרנס ממנה לאורך זמן כאדם בודד. ובחירת מקצוע אחר ויציאה מההייטק כנראה אומרת שהמשכורת שלי תרד בצורה משמעותית – וכך גם היכולת שלי לחסוך לפנסיה ולעתיד שלי, שלא לדבר על רמת החיים שלי שתרד משמעותית. כך שליציאה מההייטק יש מחיר די כבד.

לכן ישנה גם אופציה השניה שהיא כמובן להמשיך לחפש עבודה בהייטק במקביל לעבודה זמנית – אבל בעצם גם פה יש שתי אפשרויות.

האפשרות הראשונה היא למצוא עבודה גמישה בשעות, למשל כמו מלצרות או עבודה כמוקדנית – מה שיאפשר לי להמשיך לחפש עבודה בהייטק במקביל לכך. יש לזה יתרונות – כמו למשל שאוכל כך למצוא משרה בהייטק בהקדם האפשרי ואולי אעלה על אותה הזדמנות שבה אתאים למשרה ולמראיינים בצורה טובה.

מצד שני, יש לגישה הזו חסרונות משלה: קודם כל, מדובר בעצם על המשך די ישיר של מה שעשיתי עד עכשיו – ושלא ממש עבד.

אבל חשוב גם לזכור שהמשכורות במשרות הזמניות האלו נמוכות במיוחד, ויש בהמשך החיפוש בצורה הזו סיכון בכך שאני מראה לחברות שונות שאני בחיפוש פעיל של משרה, כולל חברות שיפסלו אותי בשלב זה על חסרים טכנולוגיים אבל בעתיד שבו המצב הכלכלי יהיה טוב משמעותית היו מעוניינות לראיין אותי. במצב כזה, יכול להיות שיהיה לי אפילו יתרון להפסיק לשלוח קורות חיים ובדיעבד להסביר שהיו לי סיבות להפסיק לחפש, כמו למשל המחלה של אמא שלי (למרות שאולי לא ראוי לציין סיבה כזו אישית באופן מפורט).

ואז יש את האפשרות השניה לאופציה השניה: למצוא עבודה זמנית אבל כזו שהיא במשרה מלאה שהיא קבועה ויציבה יותר (למשל עבודות בפקידות או משהו דומה), להפסיק בשלב זה לחפש (אלא אולי אם פונים אלי עם הצעה ממש מפתה) – ואז להמתין אם המצב הכלכלי בהייטק העולמי בכלל ובישראל בפרט יתחיל להשתפר.

יש לבחירה הזו יתרונות: זה יאפשר לי למצוא עבודה קבועה ויציבה יחסית לאורך זמן (שהמשכורת שלה תהיה כנראה גבוהה מעבודה במשמרות), מה שיאפשר לי להתאושש מהתקופה הזו של האבטלה ולנוח. זה גם יאפשר לי להרשות לעצמי לקחת עזרה בתשלום בכל מה שקשור לקידום הידע שלי בהייטק (משהו שאכתוב עליו בפירוט בפסקה הבאה). מעבר לזה – אני מרגישה שבמצב של רגיעה יהיה לי יותר קל גם להתמיד בהרגלי אכילה וספורט יציבים שיעזרו לי לרזות, ולהגיע לראיונות עם כמה ק״ג פחות (ואולי יותר אופציות ללבוש שיראה טוב יותר), מה שכמובן לא יוכל להזיק.

אבל גם יש לה חסרונות: אני חושבת שמבין שלושת האפשרויות שהעליתי, היא זו שהכי דוחה את ההחלטה האם להחליף אתתחום או מקצוע אם לא אצליח למצוא עבודה בהייטק. ואם אקח עזרה בתשלום כדי לנסות לקדם את עצמי – זו השקעה כספית נוספת.

ובמובן מסוים יש פה תקווה שהמשבר יסתיים בטווח של חודשים ולא שנים, וזה כמובן משהו שאי אפשר לדעת אם ומתי הוא יקרה. כלומר יש סבירות די גבוהה שהוא יקרה כי היו משברים כלכליים בעבר ובסופו של דבר הם נפתרו – אבל אי אפשר לנבא מתי זה יקרה. מצד אחד – גם משבר הבועה ב 2001 (שהיה משבר שהיה קשור ישירות לתחום ההייטק ולפגמים שהיו בו אז) נפתר תוך 3 – 4 שנים – אבל מצד שני המשבר של השפל הגדול שהתחיל ב 1929 המשיך למעלה מעשור, ורק מלחמת העולם השניה בעצם גרמה לו להסתיים בכך שהייצור הוגבר במלחמה.

---

לגבי הנכונות של הקביעה שאני ״כבר לא מתאימה להייטק״ – זו אמירה מורכבת.

מצד אחד – עובדה שאני מחפשת עבודה במשך תקופה ארוכה, ולא מוצאת.

מצד שני – עובדתית אני עדיין מצליחה להגיע לראיונות, גם אם בתדירות נמוכה יחסית, ושבכמה מהתהליכים הצלחתי להתקדם בתהליכים שכללו כמה ראיונות מקצועיים ו / או אישיותיים. וזה בתקופה שרבים אומרים שהיא קשה מאוד לראיונות ונדרשת רמה מטורפת כדי להצליח לעבור כל ראיון בצורה שלא היתה קיימת בעבר.

וברקע לכל זה – מעבר לזה שיש משבר כלכלי מאוד עמוק בשוק כבר תקופה ארוכה, לי באופן אישי יש את השכנים שמידי כמה חודשים מפריעים לי עם התלונות שלהם ומסיטים אותי מהחיפוש. נוסף גם בחודשים האחרונים נוסף המתח לגבי המחלה של אמא שלי.

השאלה המורכבת פה היא בעצם מה כל הנתונים האלו אומרים כשמשלבים אותם יחד, בין השאר כי לא כולם באמת ״קבועים״.

למשל נושא המשבר הכלכלי: שוק ההייטק היה במשבר ברמה כזו או אחרת כבר שנתיים לפני שפוטרתי (כלומר בשלב זה הוא נמצא במשבר שלוש שנים וחצי), ולכן גם אני וגם הקואצ׳רית שלי קיווינו שהשוק יתחיל להתאושש בטווח של כמה חודשים מאז שהפסקתי לעבוד (במיוחד אם המלחמה היתה מסתיימת מוקדם יותר), ובכך יקל עלי למצוא עבודה.

אבל ההתאוששות לא קרתה – וגם אי אפשר לדעת מתי היא תקרה, ובתיאוריה – אם היא בכלל תקרה. יכול להיות שתוך חודשיים שלושה משהו ״יתחיל לזוז״ במצב השוק ואז עוד חצי שנה נמצא את עצמינו בשוק פורח – ויכול להיות שאפילו עוד חמש שנים נהיה עדיין במשבר.

סביר להניח שהמציאות תהיה משהו בין לבין שני מצבי הקיצון האלו (ויש סיכוי לא רע שאפשר יהיה להניח שזה יהיה בטווח הקצר יותר ולא הארוך). השאלה היא מתי זה יקרה, ועד כמה המרווח שיהיה לי בקורות החיים עד אז יפריע למגייסות במצב של שוק שמחפש עובדים.

או יש למשל את האפשרות שאשלים לבד ידע שחסר לי.

יש תחומים שהיה לי קל יחסית להשלים לבד – ברגע שהיתה לי הכוונה מה לחפש ומה ללמוד. באחת התגובות למשהו כזה שקרה לי בחיפוש העבודה הקודם שלי: היה לי ראיון שבו המראיין שאל אותי שאלה שלא היה לי מושג מה הוא רוצה בה מהחיים שלי, וניסיונות שלי להבין דרך גוגל על מה מדובר לא צלחו (זה היה לפני עליית הבינה המלאכותית).

רק כמה שנה או שנתיים אחר כך יצא לי במקרה להצטרף להרצאה מקצועית שבה דיברו על הנושא, ורק אחרי ההרצאה הזו ״נפל לי האסימון״ על מה היה מדובר בראיון ההוא. וברגע שהיה לי את הבסיס של מה שהיה בהרצאה – יכולתי להתחיל ללמוד את הנושא לבד לעומק באופן עצמאי.

העניין הוא שיש לי עוד הרבה פערים כאלו – שבחלקם אני צריכה עדיין הכוונה להבין על מה מדובר, ובחלקם הגדול גם איך ליישם את זה בצורה פרקטית לעבודה. לכן קורס למשל יוכל לעזור לי לקדם את זה – אבל אף קורס לא יכול בעצם להבטיח לי המשך תעסוקה.

טוב יש לי עוד הרבה מה לכתוב ולכן פיצלתי את הרשומה לשתיים, ואת החלק השני אפרסם עוד יום או יומיים.