המשך הרשומה (והבהרות) לגבי השיחה שלי עם הקואצ׳רית – חלק שני

יש עוד נקודה שאני רוצה להסביר לגבי ראיונות – כדי להרחיב מה שהתחלתי לכתוב עליו ברשומה הקודמת בנושא (וגם ברשומה לפני כן, שאליה מקשר הפוסט הקודם).

כדי להסביר את הנושא, צריך איזשהו רקע שאני לא זוכרת אם הסברתי כבר או לא . בראיונות עבודה למתכנתים, עולה לא פעם שאלה טכנית שבה נותנים למרואיין שאלה שבה צריך לפתור בעיה בצורה הכי יעילה שאפשר, שזו לא הדבר ה״ברורה מאליה״ לפתור את הבעיה.

---

קחו לדוגמא בעיה מהחיים האמיתיים: יש לכם ערימה של חפצים שנמצאת בצורה מבולגנת על שולחן – ואתם צריכים לסדר את החפצים האלו על מדפים, ולעשות את זה הכי מהר שאפשר.

הדרך הברורה מאליה היא לקחת כל חפץ מהשולחן, ללכת למיקום שבו צריך לשים את החפץ על המדף, לשים שם את החפץ, ואז לחזור לשולחן לקחת עוד חפץ – ולחזור על הפעולות עד שכל החפצים נמצאים על המקום הנכון במדף.

אבל ברור לכם שזה לא יעיל לקחת את החפצים אחד אחד – ולמשל לקחת כמה חפצים בבת אחת במקום לקחת אותם אחד אחד יהיה הרבה יותר יעיל, במיוחד אם השולחן רחוק מהמדפים.

ומה יכול להיות אפילו יותר יעיל? אם יכולתם לסדר את החפצים לפי הקרבה של החפצים כפי שהם צפויים להיות על המדפים, ואז ולקחת את אלו שיהיו קרובים אחד לשני בבת אחת למדפים ולשים אותם שם יחד. זה כנראה יהיה כלי שיחסוך מכם הכי הרבה הליכות מיותרות.

אבל אז עולה השאלה: האם הסידור באמת חוסך זמן או שייקח לנו יותר זמן לסדר את החפצים במקום לקחת אותם אחד אחד? אם יש מעט חפצים, ו / או הם בלאו הכי נמצאים יחסית קרוב על המדפים, יכול להיות שלהשקיע זמן בלסדר אותם יהיה בזבוז זמן.

עוד כלי שיכול לעזור לנו להתייעל זה לקחת בעצם את החפצים בעגלה – שבה תוכלו מן הסתם לקחת הרבה יותר חפצים מאשר לקחת אותם בידיים (וזה גם יקל עליכם לסדר אותם כי הידיים שלכם יהיו פנויות). אבל מצד שני, יכול להיות מצב שבו המדפים שעליהם מניחים את החפצים צפופים מידי ועגלה לא בהכרח תוכל לעבור ביניהם בקלות (או בכלל), אז תצטרכו לבחור עגלה שתתאים לרוחב של המדפים – וזה רק אם יש בכלל מקום לעגלה.

מעבר לזה, יכול להיות שסוג העגלה שתוכלו לבחור תלויה בסוג המוצרים – אם למשל אתם צריכים להעביר מוצרי חלב, אז תצטרכו עגלה ששומרת עליהם בקירור ולא חלילה תחמם אותם. אם אתם מעבירים כדורים, אז כדאי שלעגלה יהיה מעקה שימנע מהם להתגלגל מהעגלה לרצפה (כי אם הם יפלו תבזבזו המון זמן בלרדוף אחריהם, ואז הסידור יהפוך לפחות יעיל).

וגם עוד גורמים במבנה של העגלה חשובים: אם למשל תצטרכו לסדר לפחות חלק מהחפצים על מדפים גבוהים, אז עגלה שהמוצרים בה ממוקמים מאוד נמוך יקשה עליכם לסדר את החפצים כי תצטרכו להתכופף כל הזמן כדי להרים אותם – וזה לוקח זמן, וגם לאורך זמן יכול לגרום לכאבי גב. כנ״ל אם העגלה נמוכה מידי, או אפילו אם היא עמוקה מידי, כי אז יהיה לכם קשה להוציא או להכניס פריטים, וגם זה יכול להאט אותכם.

ובנוסף לכל זה, גם יכולים להיות טריקים אחרים שבעזרתם תוכלו לסדר דברים מהר יותר – למשל תעלה השאלה האם עדיף לכם קודם לסדר חפצים שקרובים יחסית לשלוחן או את אלו שרחוקים ממנו, או אולי האם עדיף קודם לסדר כאלו שהם כבדים או קלים, או שיקולים דומים.

---

זה במובן מסוים דומה לשאלות תכנות שעולות בראיונות, כשהצורך למיין את החפצים או באיזה סוג עגלה מקבילים לטריקים שצריך לדעת להשתמש בהם. והנקודה היא שכדי לדעת באיזה טריק להשתמש – צריך לתרגל לא מעט שאלות כאלו, כי הן לא דומות לשאלות שאיתן אנחנו מתמודדים בעבודה ביום יום, במיוחד כשבעבודה יש לנו גישה לאינטרנט (גוגל, צ׳אטים) כדי להתייעץ מה לעשות, משהו שלא זמין לנו בזמן ראיון.

בלחץ של ראיון, לרוב מי שלא מכיר את הגישה לשאלות האלו יתקשה לרוב למצוא להן את התשובה הנכונה, לכן מומלץ לתרגל הרבה לפני כל סבב ראיונות.

יש חברות שנותנות מבחן כזה בתור מבחן אונליין – יש סדרה של שאלות שצריך לענות עליהן באתר כזה או אחר, לרוב יש בערך שעתיים לפתור שלוש שאלות. במצב כזה יש בכל שאלה כמה דוגמאות שעליהן אפשר לבדוק, אבל לא פעם מאחורי הקלעים יש בדיקות יותר יסודיות, לא פעם של דברים שלא עלו בדוגמאות.

אני מניחה שכיום עם הצ׳אטים זה הפך להיות פחות פופולרי פשוט כי אפשר בקלות לשאול את הצ׳אט לתשובה הנכונה, והצ׳אט עצמו יכול לתת את התשובה בקוד מחשב (למרות שהקוד יכול להיות לא בהכרח הכי יעיל או מדויק). אמנם חברות שעושות מבדקים כאלו יכולות לבקש לא להשתמש בצ׳אט, אבל אלא אם הן ממש ידרשו לצלם את המסך שלכם בזמן שאתם עובדים (וכנראה גם אותכם כדי לוודא שאתם לא פונים למחשב אחר או לטלפון כדי להשתמש בצ׳אט במקום אחר) – אין להן דרך להיות בטוחות שלא השתמשתם בצ׳אט כדי לפחות לקבל תשובה בסיסית שאותה תשפרו (או שתגיעו לתשובה לבד והצ׳אט ישפר אותה).

עוד דרך שבה נשאלות שאלות כאלו היא בראיון פנים מול פנים או בזום. המראיין מעלה שאלה כזו, והמרואיין נותן פתרון מתאים לבעיה. אם הפתרון לא אידאלי – המראיין יכול להכווין את המרואיין לנקודות האלו, ואם הפתרון טוב – המראיין יכול להרחיב את השאלה בכך שלמשל הוא מטיל עוד מגבלות.

רבים אומרים שהנקודה בשאלות האלו בראיון פנים מול פנים היא פחות להגיע לפתרון הנכון אלא יותר להראות יכולת חשיבה והתמודדות עם בעיות. מעבר לזה – מכיוון שמדובר על שיחה, לא פעם זו גם הזדמנות למראיין להתרשם עד כמה יהיה לו נעים ונחמד לעבוד עם העובד לפי איך שהשיחה זורמת. לכן לא פעם סלחנות לטעויות או כיוונים לא נכונים יכולה להיות תלויה מאוד באיך המראיינים מרגישים כלפיכם כמועמדים.

זו גם דרך נהדרת לבדוק איך המועמד מגיב לביקורת על התשובה אם היא לא מושלמת. פעם יצא לי להתראיין עם מראיין יחסית צעיר שסיפר לי שאחד המרואיינים הקודמים שלו לאותו תפקיד התווכח איתו לא מעט במקום להקשיב לביקורת – בניגוד אלי שהייתי ממש ״נחמדה״ בקבלת הביקורת הזו.

כל הדברים האלו חשובים, וכנראה שכך עובדים ראיונות בתקופה ״נורמלית״. במצב כזה, אם מישהו שוכח נקודה או לא שם לב אליה והמראיין מזכיר לו – ככל עוד הוא מגיב טוב לביקורת ומוצא פתרון לבעיה, זה לא בהכרח נתפס לרעתו אם רוב התשובה ניתנה באופן עצמאי ובצורה טובה. מה שחשוב זה שהוא מראה יכולת חשיבה והתנהלות נעימה.

אבל כיום נדרשת רמת דיוק ועבודה מהירה ברמה שלא נדרשה בעבר – ברמה שמרגיש שמראיינים רוצים תשובה מושלמת, ומהר. ועבור רבים זו יכולה להיות חוויה מלחיצה במיוחד אם לא רק מדברים על הפתרון אלא גם כותבים במקביל את הקוד שאמור ליישם אותם. עבור רבים זה מאוד קשה לקודד בזמן שמישהו אחר צופה בהם, והקושי הזה יכול לגרום לבלבול ב״פרטים הקטנים״ של הקוד שיכולים לשבש את התוצאה הסופית (משהו שלא יקרה באופציה שהם מקבלים תרגיל ומגישים אותו בלי שמישהו צופה בהם).

וזה מאתגר במיוחד במצבים שבהם גם נדרש להריץ את הקוד – למשל בכלים שמשמשים להגשת תרגילים שכבר כתבתי עליהם, כי אז באמת אפשר לבדוק את הקוד ״במקום״ ו״בשידור חי״, מה שמלחיץ עוד יותר ויכול בקלות להפוך את התרגיל מכזה שמתמקד ברעיונות באופן כללי לכזה שמתמקד בפרטים הקטנים ובצורך ב״שלמות״.

אני אישית מרגישה שלא פעם אני נופלת בדיוק על הפרטים האלו. היו כמה ראיונות שבהם לא הכרתי את הטריק שנידרש בשאלה – אבל לאחרונה לרוב אני כן יודעת אותו, ושאני כן מראה יכולת חשיבה וקבלת ביקורת, אבל רק נופלת בזה שהפתרון שלי לא מושלם ״במכה הראשונה״.

וזה מאוד מתסכל כי זה בעצם משהו שלא היווה בעיה בתהליכי חיפוש עבודה קודמים שלי, ואפילו הצלחתי פעמיים להתקבל לעבודה עם ראיונות שהיו פחות טובים מאשר כאלו שאני נכשלת בהם עכשיו.

ההבדל בין המצבים? התקופה שבה חיפשתי עבודה, שבה בעצם מצב השוק היה טוב משמעותית, ואז באמת היתה חשובה יכולת החשיבה וההתנהגות הסובבת הרבה יותר מאשר דיוק. אבל עכשיו כשיש מועמדים שיכולים ״בשלוף״ לשלוף את הפתרון המדויק (נניח כי במקרה הם כבר ענו על השאלה הזו לאחרונה והשתפשפו על מישהו אחר בטעויות הקטנות) – אז אני בבעיה.

ומה לעשות שבתור מישהי שכנראה סובלת מהפרעות קשב וריכוז – לפעמים העבודה שלי מתבצעת בצורה שהיא לא הכי מסודרת בעולם. בעבודה השוטפת זה לא ממש משנה, פשוט כי אף אחד לא רואה אותי עובדת על הפרטים אלא רק את התוצר הסופי שאני מגישה – אבל כשצופים בי חושבת או כותבת קוד שורה שורה זה כנראה משפיע על הרושם בצורה שהיא לא בהכרח חיובית.

וגם פה אני לא היחידה שזה מפריע לה – ראיתי כבר אחרים ואחרות שמשתפים בקבוצות רלוונטיות להייטק בפייסבוק עד כמה קשה להם להתמודד עם שאלות כאלו במהלך ראיונות.

---

ויש נקודה נוספת שלא עלתה בתגובות – והיא עד כמה אני ״סומכת״ על העצות של הקואצ׳רית.

מצד אחד – ברור שיש לה ניסיון בהייטק, במיוחד מנקודת מבט של מישהי שעובדת הן בגיוס עובדים ובן בניהול משאבי אנוש בשוטף. הרבה מאוד מהמידע שהיא שיתפה אותי היה מאוד תואם למציאות והוכיח את עצמו.

והידע הזה קריטי בשבילי כדי להגיע להחלטה שאני צריכה להגיע אליה – כי יש לא מעט גורמים שיכולים להשפיע על ההחלטה שלי שאני לא בהכרח מודעת להשפעה שלהם בסופו של דבר.

למשל לא מעט אנשים מציעים לי לכתוב פרוייקט משלי כדי להראות שלמדתי נושאים שלא עבדתי איתם בעבר כדי להקטין פערים טכנולוגים. אבל האם זה באמת נחשב לתחליף ניסיון עבור המראיינים? האם אולי זה תלוי במצב השוק – כשבשוק של משבר כלכלי לא יתייחסו לזה, אבל בשוק פורח יראו בזה יכולת ללמוד לבד ויוזמה נהדרת מצידי?

וזו שאלה למשל שהקואצ׳רית שלי יכולה לענות עליה בתור מי שעסקה בגיוס ועבדה בצמוד למנהלים טכניים שגייסו ומגייסים, כשרבים מסביבי לא מסוגלים. וזה מידע קריטי בעיני לגבי ההחלטה לאן לפנות הלאה. גם אם היא לא בטוחה, היא יכולה למשל בתיאוריה לשאול מנהלים טכניים שהיא מכירה כדי לבדוק את האפשרות הזו.

שאלה נוספת שקשורה לחיפוש שלי היא בעצם עד כמה ״שווה״ לי לקחת עכשיו הפסקה מהחיפושים, כדי להסביר את ההיעדרות שלי בסיבות אישיות, למשל בכך שאמא שלי חולה ורציתי להיות יותר נוכחת איתה (למרות שהניסוח פה חשוב). במצב כזה יש לי הסבר להיעדרות הארוכה שלי מההייטק, ובמקביל גם עצם העובדה שאני לא מגישה קו״ח מאוששת את זה (כי אם אגיש עכשיו לחברה כזו או אחרת שלא תראיין אותי אבל אגיש שוב ושוב בזמן הקרוב – הסיבה שלי לא תשמע אמינה). הנושא הזה של התדמית הוא באמת עוד היבט של החיפוש שהקואצ׳רית שלי מומחית בו.

מצד שני – כבר מתחילת החיפוש הרגשתי שאני מקבלת ממנה מסרים מבלבלים לגבי עד כמה היא מאמינה בי מבחינה מקצועית. היא כמובן מאוד אמפטית ורוצה לעזור לי ברמה אנושית, אבל לפעמים יש לי תחושה שהיא לא באמת מאמינה ביכולות שלי.

ובמצב שבו היא לא מאמינה בי – עד כמה העצות וההכוונה שלה בעצם נובעות מההנחה שלא אמצא עבודה ולא אצליח?

ואולי כל זה מסתכם בתקשורת לקויה בינינו – והאמירות שלה שאני תופסת בתור מזלזלות הן פשוט הצעות לכיוונים שהם פשוט לא רלוונטיים עבורי?

ואם אני מחליטה לעבור לעבוד עם קואצ׳רית אחרת – איך אני יודעת שהבעיה הזו לא תקרה מולה (או מולו)?

אבל כל השאלות האלו בעצם מקשות עלי להתייעץ איתה כדי להגיע להחלטה שאני כבר צריכה להחליט בזמן הקרוב. ואני מרגישה שאני זקוקה לפרספקטיבה נוספת של מישהי שמכירה את תחום ההייטק בגלל שאין פה תשובה שהיא טובה או גרועה בצורה מוחלטת – יש פה מצב שבו בכל בחירה יש סיכונים משלה, בין אם אני דוחה את ההחלטה לעבור הסבה מקצועית, ובין אם אני בוחרת בהסבה ואז מוותרת על המשך הקריירה שלי כמתכנתת.

---

מבין כל האפשרויות שנתתי בתחילת הרשומה הקודמת, יש לי תשובה די ברורה מה אני מעדיפה. בגדול הייתי רוצה להמנע מהסבה מקצועית ככל עוד אני לא בטוחה שאין לי סיכוי להמשיך לעבוד בהייטק – כי הסבה כזו היא לרוב מחייבת והיהי קשה להתחרט עליה. מצד שני, למצוא עבודה זמנית במשמרות בשכר נמוך כדי להמשיך לחפש כמו שאני מחפשת היום גם לא קוסם לי – במיוחד כי כמו שאמרה לי הקואצ׳רית, מבחן התוצאה מראה שזה לא ממש עובד.

האופציה שכן קוסמת לי היא יותר בכיוון של למצוא עבודה זמנית אך יציבה לתקופה מסוימת כדי לאפשר לי לשפר את הכישורים שלי (גם מבחינת תחומי ידע וגם מבחינת היכולת להתראיין), וגם לחכות או לקוות שתוך תקופה סבירה מצב השוק ישתפר – אבל אם לא, אגיע לחיפוש אחרי מנוחה וניסיון לשפר את היכולת שלי להתראיין (ואולי עוד דברים אחרים שאני צריכה להשתפר בהם).

אבל אין לי מושג עד כמה התוכנית הזו מציאותית או נכונה. וחלקית לפחות יכול להיות שהקואצ׳רית שלי תוכל להסביר לי האם זה כיוון שהוא לחלוטין לא רלוונטי, ואם כן – על מה אני צריכה להתבסס כשאני בוחרת בו, והערכה כמה זמן שווה לי להשקיע בו.

ואז הבנתי שאולי חלק מהבעיה שלי לא בהכרח קשור לקואצ׳רית – אלא לרצון שלי להחליט החלטה שמבוססת על עובדות ולא על הנחות, למרות שברור לי שזה לא ממש אפשרי במצב הנוכחי. השאלה עד כמה אני פשוט מתקשה (כי אני מתאימה למספר קטן של תפקידים, שמנה, ומתראיינת גרוע) בגלל המצב הכלכלי או האם אני כבר לא רלוונטית בשוק באופן כללי היא עדיין שאלה פתוחה בעיני, שרק שיפור מדהים ומהיר במצב הכלכלי של השוק יכול לענות עליה.

ואולי במובן מסוים הייתי רוצה שמישהו שבאמת ״מבין עניין״ יחליט בשבילי מה לעשות הלאה, למרות שאני יודעת שאין באמת ״מבין עניין״ שכזה, במיוחד לא מישהו שיכול באמת להפעיל שיקול דעת שיתאים לשיקול הדעת וסדר העדיפויות שלי.

למשל לבי הקטע הפרקטי: איך אני מחליטה לאילו תפקידים אני מתאימה ואיך אני מוצאת עבודה בתחום? איפה יש בעצם מודעות דרושים לתפקידים כאלו, ואיך אני מתאימה להם קורות חיים?

או שאולי אני יכולה לפנות ללשכת התעסוקה כדי להתייעץ איתם ושהם יפנו אותי לתפקידים רלוונטיים?