מי שלובשת פראדה היא לא בהכרח השטן, ובטי המכוערת מעולם לא היתה הופכת להיות יפה

לפני די הרבה שנים, בחורה צעירה בשם לורן ווייסברגר שבדיוק סיימה תואר ראשון בספרות אנגלית חיפשה עבודה בתור כתבת או עיתונאית – והצליחה למצוא תפקיד ש״מיליון בחורות היו רוצות״: העוזרת האישית של אחת מעורכות האופנה הידועות בעולם, אם לא הידועה ביותר, אנה ווינטור האגדית שרק לאחרונה פרשה מתפקידה.

החוויות שלה מהתפקיד הפכו להיות הספר הראשון שלה – ״השטן לובשת פראדה״. ווייסברגר תיארה את העבודה במקדש האופנה הכי אופנתי ויוקרתי בעולם מנקודת מבטה של אישה שלא ממש התאימה אליו. הדמות הראשית בספר, אנדי, שהיתה בחורה רזה ונאה למדי בעולם ״בחוץ״, מצאה את עצמה נחשבת לבחורה השמנה / נמוכה / גוצה / לא מטופחת מספיק במשרדי המגזין. מבחינתה היא בעצם אנחנו הקוראים – אותם אנשים שהם לא מספיק יפים ורזים וזוהרים כדי לעבוד במגזין האופנה הכי יוקרתי בעולם, רק שלה התמזל מזלה שהיא התקבלה לעבוד שם בדרך לא דרך ולכן יכולה לתת לנו הצצה פנימה לאורח החיים שלפחות מבחוץ נראה זוהר.

אבל בעצם אנדי (או בעצם לורן עצמה) היא לא ממש ״אנחנו״, הקהל הרחב. אולי היא לא היתה הכי מעודכנת אופנתית בעולם, אבל היא עדיין היתה בחורה רזה ויפה מעל הממוצע, גם אם במגזין עצמו היא לא נחשבה לכזו. סביר להניח שאם היא היתה נראית פחות טוב, לא היתה לה את ההזדמנות להתקבל לעבודה הזו ש״מיליון בנות היו הורגות עבורה״, ובעצם הרבה יותר שייכת לעולם של העיתון מאשר מחוצה לו.

---

שנתיים שלוש אחרי יציאתו של הספר לאור והפיכתו לרב מכר – יצאה בטלוויזיה האמריקנית סדרה בשם ״בטי המכוערת״.

הסדרה המבוססת באופן רופף על טלנובלה קולומביאנית – ועוקבת אחרי בחורה צעירה בשם בטי, בחורה ממוצא היספני שגרה בקווינס, אחד הרבעים הפחות נחשבים או זוהרים של ניו יורק. היא מתגוררת עם אבא שלה, אחותה והאחיין שלה – כשאחותה תמיד היתה האחות המוצלחת והיפה יותר, למרות שבטי תמיד היתה התלמידה החכמה יותר.

הסדרה מתחילה בסצנה שבה בטי, במוגזמות הלא אופנתית ולא יפה שלה, מגיעה לראיון בהוצאה לאור שיש בה לא מעט מגזינים – רק כדי שהפקיד שבא לאסוף אותה לראיון יזדעזע כל כך מהלוק שלה שהוא מחליט על המקום לגלגל אותה מילולית מכל המדרגות ולהגיד לה שכל התפקידים שאליהם היא רצתה להתראיין – כבר לא ממש זמינים.

רק שברקע צופה בה הבעלים של בית ההוצאה – ודווקא ה״לוק״ שלה גורם לו לשכור אותה בתור העוזרת האישית של הבן שלו, דניאל.

דניאל, הבן הצעיר של המוציא לאור הנ״ל – הוא פלייבוי שמונה בניגוד לרצונו למשרת העורך הראשי של ירחון האופנה הראשי של ההוצאה, אחרי שאחיו הבכור אלכס (שהיה העורך הקודם) נהרג בתאונת דרכים. כדי לעזור לדניאל להצליח בתפקיד, לאבא שלו היה ברור שהוא זקוק לעוזרת אישית טובה ויציבה – וכזו שדניאל לא יפלרטט איתה, ואז יעיף אותה – ובטי המכוערת נראית לאביו כמו המועמדת המושלמת.

ובאמת אחרי אי אילו ניסיונות של דניאל להעיף את בטי, הוא לומד להעריך אותה והם הופכים להיות חברים שעובדים טוב יחד, ודניאל מצליח בתפקיד העורך למרות שעורכת האופנה המרושעת זוממת להעיף אותו ולהשתלט לו על התפקיד, וגם כשבשלב מסוים אחיו חוזר מהמתים בתור אחותו, ומנסה גם הוא להשתלב מחדש במשפחה ובעיתון.

נכון שבטי זוכה להמון לעג במהלך ארבע השנים שבהן היא עובדת בתור העוזרת האישית של דניאל, בעיקר מהעורכת הראשית, העוזר שלה, ופקידת הקבלה (אבל לא רק). נכון גם שליהקו לתפקיד שחקנית היספנית (אמריקה פררה) שלעולם לא תחשב לשחקנית הכי יפה או סקסית בהוליווד ותצליח בעיקר בגלל הכשרון שלה – וגם כשהדמות של בטי לומדת עם הזמן להיות יותר מטופחת ולהתלבש / להסתפר / להתאפר יותר יפה היא לא הופכת להיות דוגמנית על. ובהחלט גם יכול להיות שאחרי תקופת היכרות מסוימת, גם פלייבוי כמו הדמות של דניאל בתוכנית יכולה ללמוד להעריך את הכישורים של בטי מלבד המראה שלה, ואפילו לאפשר להם להפוך להיות חברים.

אבל בסופו של דבר, למרות שיש בחוץ לא מעט בחורות מוכשרות אך כעורות כמו בטי שהיו שמחות לעבוד במגזין אופנה – האמת היא שמי שנראית כך לעולם לא תקבל את ההזדמנות לעבוד במגזין אופנה שבו המראה הוא חלק משמעותי מהרושם שהאדם יוצר, ומהווה גם חלק מהתדמית של המגזין. רק בעצם בתוכנית טלוויזיה שצוחקת על הפער בין המראה שלה למראה המצופה במגזינים כאלו.

---

כן חשוב לכתוב שגם במגזינים כאלו שמתבססים על יופי בצורה כזו מוחלטת – ייתכן שיהיו גם אנשים ״מכוערים״. יש בהן למשל כתבות בתחומים שהם לא רק יופי (למשל לגבי טיולים, מסעדות, או תחומים דומים), וכותבים אותן לא פעם אנשים שהם ״מכוערים״.

כנ״ל לגבי לא מעט צלמים – שחלקם הם בהחלט לא ״אנשים יפים״.

אבל מדובר לא פעם על אנשים שכבר הוכיחו את עצמם בתחום הכתיבה או הצילום (או כל תחום אחר שבו הם עוסקים) במקום אחר שבו המראה שלהם פחות הפריע להם.

לכן במובן מסוים, יש משהו מאוד מטעה בספר ״השטן לובשת פראדה״ או הסדרה ״בטי המכוערת״. אנחנו אולי יכולים דרכם להציץ לעולם האופנה היוקרתי, אבל בעצם למרות שהספר והסדרה מנסות להציג אחרת – לעולם לא ממש היינו יכולים להשתלב בהם, גם אם היינו רוצים.