זה הנושא של השרביט החם השבוע.
לארחונה בגלל שאין לי עבודה אני מן הסתם לא אוכלת הרבה בחוץ, אלא באמת אוכלת מידי פעם מנ פלאפל או משולש פיצה, במיוחד ממקומות זולים ליד הבית שלי.
אבל כשאני מסתכלת אחורנית, כך באמת היינו אוכלים כשהייתי ילדה. אמא שלי עבדה אז בחצי משרה וחזרה הביתה בצהרים כדי לבשל לכולנו צהרים – ואבא שלי שעבד במשרה מלאה היה אוכל צהרים בחדר אוכל שהיה קיים במקום העבודה שלו. אני חושבת שבאותה תקופה במקומות העבודה שבהם אנשים עבדו במשרה מלאה (כלומר הגיעו בבוקר לעבודה, וחזרו הביתה רק בשעות אחרי הצהרים) היה חדר אוכל כזה שהוגש בו אוכל בסיסי למדי שכלל מנה עיקרית (שהיתה דג או בשר ולא ממש התחשבו אז בצמחונים), תוספות כאלו ואחרות, וסלטים מסוגים שונים. לרוב הארוחה היתה על חשבון העבודה – או עלתה שקלים ספורים למדי לכל עובד.
אני מניחה שהמודל הזה התאים לארגונים גדולים, לעומת ארגונים קטנים שאולי הסתדרו טוב יותר עם מבשלת במטבחון קטן.
אבל עם השנים, נראה היה שלחברות לא היה נוח לנהל את זה – בין אם זה היה חוסר רצון לשכור עוד מקום למטבח או חדר אוכל, או לנהל צוות לבישול וניקיון. כנראה שהיה נוח יותר (וגם זול יותר לחברה) לממן בסכום מסוים עלות של חלק מארוחת הצהרים במסעדות באיזור – וכנראה שזה השתלם גם למסעדות עצמן (גם אם הן היו צריכות להציע ארוחות מסוימות במחיר מוזל – הן כנראה הרוויחו מעט על כל ארוחה אבל עכמות הסועדים שעברה דרכן בצהרים כן הובילה לרווח מסוים עבורן), וייתכן גם שלעובדים עצמם, שגם אם הם לעיתים היו צריכים להשלים את עלות הארוחה מכיסם, זה עדיין חסך להם כסף וזמן מלבשל לבד בבית.
לגבי עלות מנות במסעדות – חשוב לציין שאנחנו משלמים לא רק על המצרכים, אלא גם על העבודה של כל צוות המסעדה, השכירות של המבנה, הארנונה שלו, חשבונות חשמל ומים – וכמובן גם סכום מסוים כדי שהבעלים ירוויח משהו.
נכון, סלט אפשר להכין גם בבית – ובזול יותר. אבל לא פעם, יש אנשים שעבורם יש יתרונות למסעדה. למשל במסעדה הסלטים נוטים להיות עשירים ומגוונים יותר כי כשיש הרבה סועדים אפשר להשתמש בהרבה סוגי ירקות. אני למשל לא קונה מגוון כזה של ירקות כי אני גרה לבד ולא אשתמש כל כך מהר בחבילה שלמה של צנוניות למשל.
מעבר לזה – לא פעם המנות במסעדות יכולות להיות מיוחדות וטעימות יותר מאשר המנות שאנחנו יכולים להכין בבית. שפים ״רציניים״ לא פעם יכולים להקיע חודשים בבניה של מתכון חדש, שבו יהיה איזון נכון ואפילו מושלם מבחינתם של המרכיבים ובמיוחד התבלינים.
עד כמה החוויה הזו שווה את זה? נשמע שלטליק היא לא שווה את הכסף, אבל יש כאלו שעבורם היכולת הזו להינות ממאכלים מושקעים כאלו שווה את הכסף.
מה שכן, חשוב לזכור שגם אותם ״מאכלי רחוב״ שאמורים להיות תחליף לארוחה הביתית מקבילים מבחינה קלורית לארוחה שלמה, והם רחוקים מלהיות רק חטיף שנאכל עד שנגיע הביתה.
התיירת המקרית 
מה שבעיקר הפתיע אותי היה משפט הפתיחה שלך. דווקא משום שאינך עובדת הייתי דווקא מצפה שתגידי שאינך אוכלת בחוץ אלא יותר בבית….
מוזר .
אהבתיLiked by 1 person
זו היתה טעות הקלדה כי ערכתי את הרשומה – תיקנתי כמובן.
אהבתיאהבתי
אהה…עכשיו זה נשמע יותר הגיוני 😊. גם לי יצא לעבוד במקומות עבודה שהיה בהם חדר אוכל לעובדים. לפעמים אכלתי בהם אבל בדרך כלל האוכל לא היה טעים או בריא במיוחד במקומות האלה. נזכרתי שהיתה תקופה שעבדתי בתל אביב שבימי שלישי היינו כמה מאיתנו הולכים למשרדי מס רכוש או מס הכנסה לאכול כי היה שם קוסקוס בימי שלישי. לא יודעת איך נתנו לנו להיכנס. כנראה זה היה בתשלום לקבלן חיצוני אז לא הפריע להם
אהבתיLiked by 1 person
כשעבדתי בהוד השרון היה לנו חדר אוכל, והאוכל לא היה משהו – אבל פשוט לקחתי סלט עם חלבון כזה או אחר (לרוב טופו), וזה היה משהו שהם לא הצליחו להרוס. מידי פעם גם היו להם דברים ״טובים״ כמו למשל פסטה בהרכבה אישית או המבורגרים שהיה להם קשה להרוס.
במקביל לא היה לנו שם אפשרות לחמם משהו מהבית – היתה בכל קומה קפיטריה קטנה עם כמה שולחנות אבל לא היה בה מיקרו.
כשעברנו לעבוד באייריפורט סיטי, גם שם היתה חברה שבה היה חדר אוכל, שהאיכות שלו גם היתה נמוכה אבל בחיר יחסית זול. מי שהלכו אליו באופן סדיר היו אלו שהחסכון היה בראש מעייניהם ולא היה להם ממש אכפת מאיכות האוכל.
אהבתיאהבתי
כלומר, עפ"י דברייך – בילוי במסעדה, ישיבה בבית קפה כפעילות פנאי?
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט, במיוחד כשבמדינות רבות אוכל הוא חלק מהתרבות.
אהבתיאהבתי
הפעם האחרונה שהייתי בבית קפה הייתה לפני בערך 15 שנים. יש לי קפה מצוין בבית עם מכונת קפה שמכינה אותו בסגנונות שונים תוך דקה. גם אם טעים, רמת ההגיינה והטיפול באוכל של מסעדות ובתי קפה (לפחות ב- 50% במדגמים של משרד הבריאות) לא ראויים למאכל בשל רמה גבוהה של חיידקי מעיים. תמיד כשאכלתי במסעדות, לפני שהתיישבתי, בדרך לשירותים הייתי מציץ למטבחים ואת לא רוצה לדעת מה גיליתי בחלק מהם. גם השירות ברבים מהם מזלזל – בעיקר זמן הגשה מוגזם, ואפילו מנות שהוחזרו על ידי אחרים יכולים להגיע אלייך, למשל:
https://kankan111.blogspot.com/2015/12/blog-post_30.html
אהבתיLiked by 1 person
בתי קפה כיום לא מגישים רק קפה… ועובדתית הרוב המכריע של האנשים שאוכלים בבתי קפה לא יוצאים מהם עם קלקול קיבה…
אהבתיאהבתי
ברור. כל אחד זכאי לבחור את האיכות של מה שבוחר להכניס לפה וגם כמה לשלם עבורו. רק על עצמי לספר ידעתי.
אהבתיLiked by 1 person
גם אני רק לפעמים אוכלת בחוץ, וגם אני אוהבת פיצה. חייבת לציין שכבר כמה שנים שלא יצא לי לראות פיצה טובה שנמכרת במשולשים. אני תמיד מזמינה פשוט פיצה ואורזת לקחת מה שלא סיימתי (זה יותר ממשולש). לאחרונה גיליתי שאני גם אוהבת מסעדות יפניות, ואני מרכיבה לי מנה שלמה שמורכבת רק מהתוספות (טופינג?).
בביקור האחרון שלי בארץ ממש התבאסתי על ארומה (הייתי רק בתל אביב). פעם היה להם סלט גדול ואז הגודל הגדול פשוט הצטמק לרמה שהסלט לבד לא השביע אותי.
אהבתיLiked by 1 person
בארץ יש מקומות שעדיין מוכרים פיצה במשולשים. ואני יוצאת שעה מארומה, אפילו מהכריכים שלהם.
אהבתיאהבתי
לא אוהבת לאכול לחם. ואכן, יש לי קיבה גדולה 🙂
בכל מקרה, הסלט ארומה שלהם באמת הצטמק, אפילו אם הוא עדיין משביע אדם רגיל
אהבתיLiked by 1 person
אני חושב שחדר אוכל בעבודה היה יותר במקומות "הסתדרותיים". אצל אבא שלי זה מעולם לא היה וגם לא אצלי. המקום האחרון בו נתקלתי בכזה היה בבנק ישראל.
אני מסכים אתך שאוכל במסעדה / בית קפה יכול להיות מגוון וטעים יותר ממה שבבית ובהחלט בעד בילוי במקומות כאלה מפעם לפעם אבל יש גם לא מעט מקומות בהם האוכל לא בריא ולא בהכרח טעים ולא כדאי לאכול בהם הרבה – וכל זאת בלי קשר למחיר שבאמת יכול להיות מאוד גבוה (אני רואה את המחירים במסעדות ליד העבודה שלי ונדהם מכך שיש אנשים שאוכלים שם כל יום…)
אהבתיLiked by 1 person
אל תשכח שלא פעם יש מי שאוכל במימון העבודה, וככל עוד שמנהלים את התקציב בצורה טובה – זו לא בעיה לאכול מידי פעם במסעדות. ולגיטימי לאכול גם מידי פעם אוכ שהוא לא בריא.
אהבתיLiked by 1 person