תקציר של ספר שקראתי לאחרונה: אישה צעירה שגרה במנהטן נפרדת מהחבר שלה. הוא בא ממשפחה ניו יורקית עשירה, היא הגיעה לעיר אחרי שהיא גדלה במערב התיכון של ארה״ב, והיא מרגישה שהוא זלזל בה ולא לקח אותה ברצינות – וגם לא רצה להתחייב לחתונה אחרי כמה שנות חברות.
אז היא פוצחת ברומן עם גבר מסתורי שהיא בטוחה שיש להם קשר מושלם תוך שתיים או שלוש פגישות, גם אם מכר שלה שפגש אותו מרגיש שיש פה משהו מוזר.
ואז הוא נעלם אחרי פיגועי ה 11.9.2001 – ואז הבחורה מגלה פוסטר שלו יומיים או שלושה אחר כך עם מספר טלפון שמבקש ליצור קשר אם מישהו מגלה אותו – ומסתבר שהמספר הוא של אישתו.
איכשהו הבחורה מתיידדת עם אישתו – בהתחלה בתור עיתונאית שלכאורה מראיינת אותה בתור מישהי שבן זוגה נפגע בפיגועים (ןכך מגלה על הגבר יותר ויותר פרטים אישיים), ואז הן הופכות להיות חברות למרות שאישתו של הגבר לכאורה לא מודעת למהות הקשר של העיתונאית עם בעלה.
במקביל לכך – הבחורה חוזרת לאקס שלה שמנו היא נפרדה בתחילת הספר, והם מחליטים להתארס ולהתחתן. קצת אחרי האירוסים היא מגלה שהיא בהריון אבל לא בטוחה מי האבא. בגלל שאותו גבר שהיא פגשה לתקופה קצרה מת לכאורה וגם לכאורה רימה אותה על זה שהוא היה נשוי – היא מחליטה לא לספר לארוס שלה שאולי הילד לא שלו.
הכל נראה כאילו החיים שלה מסתדרים – אבל אז היא מחליטה ליצור קשר עם האח של הבחור שהיא התאהבה בו, אבל דווקא התשובה הנחמדה שלו שאחיו באמת אהב אותה ועמד לספר לה את האמת לגבי עצמו גוררת אותה להמשיך ״לחקור״ את העניינים – עד שהיא מגלה את האמת.
והאמת היא שהבחור שהיא התאהבה בו בעצם ביים את המוות שלו בפיגוע, כי החיים שלו היו מבולגנים למדי. הוא ואישתו עמדו להתגרש כי היא בגדה בו על ימין ועל שמאל, והוא גנב כסף ממקום העבודה שלו כי הוא היה זקוק לו לעזור לאחיו.
היא כמובן מחליטה רק על סמך אינטואיציה על כמה היא התחברה לבחור הזה לפרק את מערכת היחסים עם הארוס שלה, וגם לספר לאישתו של החבר על כך שהיא היתה בת הזוג של בעלה (למרות שבדיעבד מסתבר שה״חוקית״ כבר עלתה על זה כי כשהן שחחו על בעלה הכתבת ידעה עליו פרטים אישיים שאישתו לא גילתה לה).
בסוף הספר הבחור מחליט ״לחזור לחיים״, להכנס למאסר של כמה שנים, ואז כמובן לחזור לזוגיות עם הגיבורה. היא עצמה כמובן סולחת לו על הכל, החל מהדברים שהוא שיקר לה לגביהם וכלה בפשע שלו – כי זו אהבת אמת… והמשפחה שלה שמאוד דואגת לה ומודאגת מזה שהיא מתחתנת עם אסיר לשעבר (כי איזו משפחה נורמלית לא היתה מודאגת מדבר כזה?) בסופו של דבר גם משתכנעת ב״אהבת האמת״ שלהם ומקבלת אותו בברכה, עד שהם מתחתנים בסוף.
ואני שואלת את עצמי, למה ספרות נשית צריכה להיות כזו נחותה?
נכון, יש לפעמים קשרים טובים או פחות בין בני זוג – אבל גם קשר טוב לא אמור לגרום לנו לסמוך באופן אוטומאטי במי ששיקר לנו בצורה כזו משמעותית, בגד בבת הזוג שלו, וגם גנב ממקום העבודה שלו.
נכון, אפשר להגיד שבגידה בבן או בת זוג קורים בנסיבות מאוד ספציפיות שלא בהכרח יקרו בכל זוגיות. לא פעם יש מצבים שבה אנשים ״נתקעים״ בזוגיות גרועה בלי יכולת להתגרש, או לפחות מצב שבו גירושים יגרמו לחוסר נעימות בלתי נסבל.
למשל במשפחה המורחבת של אמא שלי, היה מישהו שבדיעבד הבנו שהיה ״בוגד סדרתי״ באישתו, בין השאר כי הוא התקשה מאוד להגיע למצבשל גירושים כי הוא ידע שאבא שלו היה מתנגד מאוד לזה בגלל ״הבושה״ שנלוותה לגירושים בדור של האבא, ולכן בעצם נשאר בנישואים פחות מאושרים אבל עם רומנים מהצד.
כנראה שלא במקרה – כשאבא שלו הלך לעולמו, הרומן הבא שלו ״התפוצץ״, וזה כמובן הוביל לגירושים.
בדיעבד הוא התחתן עם אותה אישה שאיתה היה לו רומן – אבל ממה שידוע לי היא ״מחזיקה אותו חזק״ בכל מה שקשור לקשרים שלו עם נשים אחרות, כולל האקסית שלו דרך אגב. כל זה למשל כלל דרישה שלה שהאקסית תנתק כמה שיותר מהקשרים עם המשפחה שלו, גם אם האקסית היה בקשר טוב עם האמא שלו ואנשים אחרים במשפחה. למרות שכמובן שאי אפשר לנתק לחלוטין את הקשר ברגע שיש להם כמה ילדים משותפים שהולכים להתחתן וללדת ילדים ושיהיו לא מעט אירועים לאורך השנים שכוללים את הילדים.
אבל עולה כמובן השאלה האם המצב שקרה בנישואים הראשונים שלו היו נסיבתיים וקשורים רק לאירועים של הנישואים עצמם – או שבעצם היה מדובר על מצד שבו הוא יבגוד שוב גם בנישואים השניים שלו אם הוא היה יכול? או אולי בת זוגו החדשה קצת סומכת על זה שבגלל גילו המתקדם הוא כבר יהפוך להיות הרבה פחות אטרקטיבי לנשים אחרות?
אז אול הגיע הזמן להפסיק למכור לנשים את החלום על ״אהבת אמת שמנצחת הכל״. אלא לדעת לסימנים של בעיות ואיך לבדוק ולהתמודד איתן?
התיירת המקרית 
עצם העובדה שהבאת כאן את כל הסיפור, אומרת שברור לך שאף אחד מקוראייך לא יקרא אותו. אחרת חבל על הספוילרים, לא?
לפעמים צריך ספרות מטופשת כדי להסיח את הדעת. בתקופות של עומס רגשי או דכאון הרבה פעמים ספרות מטופשת היא בדיוק הדבר שאני זקוקה לו. לא יודעת אם הייתי מגיעה דווקא לספר כזה כמו שתיארת כאן אבל בהחלט יצא לי לקרוא "ספרות מטוסים" כמו שאני נוטה לקרוא לזה, לדעת מראש שזו לא ספרות יפה ולא איזו יצירה מומלצת, אבל כמו איזה CHICK FLICK בטלוויזיה (או במטוס) זה מעביר את הזמן ומעלה חיוך. זה טוב בתקופות שקשה להעלות חיוך מסיבות אחרות. וזה ברור שזה לא באמת קורה בחיים אבל זה כל הקטע של ספר או סרט – לברוח קצת מהחיים.
אתן לך דוגמא הפוכה – אמא שלי (שמאד מאד אוהבת סרטים/סדרות דכאוניים/ות וסרטי שואה וכו) המליצה לי על סידרה בנטפליקס בשם NOBODY SAW US LEAVE או משהו כזה. ייתכן שזו סידרה ממש איכות, אבל כבר בפרק הראשון נכנסתי לדכדוך – ושאלתי את עצמי אם זה מה שאני רוצה כרגע כשאני צופה בסידרה.
אז לא. ממש לא. אין לי אגב בעייה עם מה שאני קוראת "סרטי בום בום טראח טראח" ש-T אוהב – בין אם זה מלחמות (לא שלנו) או פשע… ואפילו מסתדרת עם סגנון כמו טרנטינו. אבל בהלך הרוח הנוכחי אני כנראה אמנע מסדרות או סרטים שיכניסו אותי עוד יותר לדכאון. וסיפור כזה (אם הוא כתוב באופן סביר) על "אהבה שמנצחת את הכל"…נו, טוב, יכול להיות יותר גרוע מבחינתי.
מה שבאמת מפריע לי אלה ספרים שנראה שנכתבו על ידי מישהו/י שלא למד מעולם לכתוב, שאף אחד לא ערך אותו או עשה לו הגהה….תת רמה שכזאת (למשל הספר "רילוקיישן דרלינג, רילוקיישן" של אילת מאמו שי)
אהבתיLiked by 1 person
תראי, גם ספרות קלילה כזו צריך לדעת לכתוב כמו שצריך. אני לא אגיד ש״כמו שצריך״ הופכת את הספר לספרות עמוקה, אבל בכל זאת יש בה איזשהו הגיון. נכון לפעמים יכולה להיות נקודה כזו או אחרת שלא הכי תואמת את ההגיון שלפיו כולנו פועלים לפיו כדי לגרום לעלילה לזרום, אבל פה זה הרגיש שיש יותר מידי רגעים כאלו.
זה כמו למשל בספר שעליו כתבתי בזמנו על עורכת דין שהופכת לעוזרת בית למרות שהיא לא יודעת לנקות ולאפות. יש את הרגע שבו היא בוחרת לקבל עבודה כעוזרת בית, שבהוא באמת לא הגיוני בגלל הפערים בידע – אבל גם לו יש הסבר שנעוץ בפסיכולוגיה של הדמות (מישהי תחרותית שלא מסוגלת שיגידו לה שהיא לא מסוגלת), וזה הרגע היחידי בספר שהוא באמת חריג ונשמע מוזר.
פה יש פשוט יותר מידי רגעים כאלו…
אהבתיאהבתי
מדליק.
זו עלילה מובהקת של אופרת סבון.
איך הצלחת לקרוא עד הסוף. אני נוטש ספרים כאלה במהירות הבזק. [גם לגברים כותבים זבל כזה].
בתקופה הויקטוריאנית קראו לזה – רומן למשרתות, באמריקה PULP FICTION. זוכרת את הסרט של טרנטינו- מבוסס על המגזינים האלה שמכרו סיפורים בלתי אפשריים ב- 50 סנט 😉
האם זה לדעתך מיועד רק לנשים?
CHICK-LIT הרבה יותר אינטיליגנטית מהספר שקראת [סופי קינסלה אהובה עליי מאוד].
אהבתיLiked by 1 person
גם אני אוהבת את סופי קינסלה, במיוחד את בקי המכורה לקניות אבל לא רק.
האם שמעת שקינסלה אובחנה לפני כמה שנים בסרטן מוח, אבל עם טיפולים נשמע שהיא מצליחה לשרוד?
אהבתיLiked by 1 person
לא שמעתי על קינסלה ומחלתה.
אבל היא באמת כותבת טוב וחכם.
אהבתיאהבתי
כמו שכתבו מעלי, יש סיפרות נשים שאני מאוד אוהבת, ויש כזאת שעושה לי בחילה. זה מאוד תלוי במצב הנפשי שלי באותו רגע.
באופן כללי, יש לי תחושה שאנשים כבר לא יודעים איך לחדש בקומדיות רומנטיות, ולכן הם מאוד מסבכים את הסיפורים ועושים אותם ממש לא הגיוניים או לא בריאים, כמו במקרה שסיפרת עליו. פעם אהבתי את סירטי כריסמס ועכשיו אני לא מסוגלת להסתכל עליהם. הם מלאי סוכר ולא אמיתיים עד גועל.
גם אני אוהבת את סופי קינסלה ויש לה גם ספרים חמודים מעבר לסדרת השופוהולית. לא ידעתי על סרטן המוח שלה ואני מקווה שהיא תהיה בריאה!
אהבתיLiked by 1 person
אני אהבתי את ספרי השופהוליקית הראשונים, הבעיה היא שעם הזמן גם הם התחילו להפוך להיות מטורפים מידי. אני חושבת שבמקור התכנון היה להפסיק אחרי הספר עם החתונה, אבל אז איכשהו שכנעו אותה להמשיך, ואז באמת יש נקודות שקצת מתחילות להיות מוגזמות מידי.
ולגבי הסרטן, היא כבר כמה שנים לא הוציאה ספר חוץ מספר שמתאר איך זה מרגיש להיות עם סרטן מוח. לא ממש ברור אם היא יכולה להמשיך לכתוב במצבה, כי אחרי הניתוח שבו הוציאו את הסרטן והטיפולים כדי למנוע חזרה שלו, כנראה שמצבה לא משהו. מצד שני מעט מאוד אנים מצליחים לשרוד סרטן מוח תקופה שבה היא הצליחה, אז יכול להיות שהיא אחד המקרים הנדירים מאוד שהחולים מצליחים אולי לא להרפא אבל כן לחוות הפוגה ארוכה מהסרטן.
אהבתיאהבתי
הספר באמת נשמע מטופש מאוד וכנראה מייצג איזה ז'אנר של "הרומן הרומנטי" – אבל לזה תמיד יהיה ביקוש ולכן גם היצע
אהבתיLiked by 1 person
נכון, אבל גם רומן רומנטי אפשר לכתוב ברמה גבוהה…
אהבתיאהבתי