העבודה של סופרים תמיד נראית לנו על פניה מאוד קלה. הם כותבים ספר ״טוב״ שהופך להיות רב מכר, ואז הם יכולים להפסיק לעבוד בכל עבודה אחרת – ולהתחיל לכתוב ״במשרה מלאה״. כמובן שכל שאר הספרים שלהם ממשיכים להיות רבי מכר, הם כמובן גם מתעשרים מזה – אבל ממשיכים לכתוב פשוט כי הם אוהבים את זה (וכנראה גם את האהבה וההערצה של קהל הקוראים).
אבל כדי להפוך לסופר רב מכר – צריך הרבה מאוד מזל. צריך לא רק לכתוב בצורה טובה לאורך זמן ספרים טובים (בין אם מדובר על לבנות סדרה שלמה שמתבססת על אותן דמויות ועדיין לרענן את העלילה בכל ספר, ובין אם ליצור דמויות שונות ולגוון בעלילה) – אלא גם שמספיק מהם יהפכו לנמכרים מספיק (ואולי אפילו לרבי מכר) כדי שלהוצאות הספרים ישתלם להמשיך לשלם לסופר להמשיך לכתוב.
נכון שמאחורי היכולת של ספר להפוך לרב מכר עומדים לא מעט מנגנונים. חלק מזה הוא למשל השיווק של הספר ויחסי הציבור שהוצאת הספרים מחליטה להשקיע בו, אבל לסופר המתחיל גם זה לפעמים עניין של מזל (במיוחד בשלב הראשוני אחרי שהספר יוצא לאור)..
לסופרת סופי קינסלה היה את המזל הזה. למרות שסופי קינסלה היה שם העט שלה – שמה האמיתי הוא מדליין וויקהאם, והיא כתבה ספרות יותר ״רצינית״ – ולכן כשהיא רצתה לכתוב ספרות קלילה ואפילו הומוריסטית יותר, היא החליטה לכתוב תחת שם עט. סופי היה השם האמצעי שלה – וקינסלה היה שם הנעורים של אמא שלה.
למזלה – הוצאת הספרים שלה התלהבה מספיק מהספר הקליל כדי לפרסם אותו, ובדיעבד התברר שהספרים הקלילים יותר שהיא כתבה תחת שם העט שלה נמכרו טוב משמעותית מהספרים הרציניים שהיא כתבה תחת שמה (וייתכן מאוד שדווקא הספרות הקלילה גרמה לספרות הרצינית להמכר יותר ברגע שזהותה של הסופרת התגלתה).
וקינסלה / וויקהאם בהחלט הפכה לסופרת שיכולה לעבוד כסופרת במשרה מלאה, ובעלה הפך להיות המנהל שלה במשרה מלאה ב 2013.
בתחילת דרכה, היא התפרסמה בזכות סדרה שהיא כתבה על בקי, אישה צעירה שעובדת ככתבת כלכלית (למרות שהיא לא ממש מבינה בכלכלה, ולא לוקחת את הקריירה שלה ברצינות) וכמו נשים צעירות רבות – ״מכורה״ לקניות, הין אם אלו בגדים או בילויים, ולא מצליחה להשתלט על האוברדרפט שלה. בספר הראשון מנהל הבנק שלה רודף אחריה, בספר השני הצהובונים בבריטניה עושים לה שיימינג – ורק כדי לגוון, בספר השלישי היא צריכה לבחור בין חתונה יוקרתית מהאגדות שחמתה לעתיד (האנטיפתית) מציעה לה – לבין חתונה ביתית בחצר של ההורים שלה.
הסדרה היתה אמורה להסתיים אחרי הספר השלישי, וקינסלה המשיכה לכתוב – אבל ספרים שעמדו פחות או יותר בפני עצמם. אבל הפופולריות של הסדרה הובילה לכך שקינסלה המשיכה לכתוב ספרים על בקי עם עלילות שהפכו להיות יותר ויותר מופרכות עם הזמן – החל מאחות מצד אבא שלה (מרומן לפני הנישואים) שהיא אנטי קניות, דרך הריון שבקי מתעקשת להיות מטופלת על ידי הגניקולוגית הכי יוקרתית בעיר רק כדי לגלות שזו האקסית של בעלה שרוצה אותו חזרה – וכלה בעליות מופרכות בלוס אנג׳לס ובלאס וגאס.
בשנים האחרונות היא כתבה פחות ופחות, עד שלפני בערך שנה וחצי היא פרסמה הודעה ברשתות החברתיות על כך ששנה וחצי לפני כן היא אובחנה כחוה בסרטן המוח. היא הסבירה שהיא לא הודיעה על כך עד אותה תקופה כדי לאפשר למשפחה שלה (בעלה וחמשת הילדים שלהם) ללמוד להסתדר עם המציאות החדשה של אמא לא בריאה שעוברת טיפולים קשים.
הספר היחידי שהיא הוציאה מאז היה ספר שבעצם מספר על החוויה הזו של להיות חולה – החל מההתמודדות עם להתעורר מהניתוח כשבכל פעם היא שוכחת למה היא בבית חולים וכל כך כואב לה הראש (היא מעולם לא נזכרה בתהליך האבחון או בתסמינים שהיו לה), דרך השיקום הפיזי הקשה (לבהתחלה לגרור את עצמה לכמה צעדים עם הליכון, ואז לצאת להליכות קצרות, ולא מעט טיפולים של ריפוי בעיסוק לפני שהיא שוחררה הביתה) – וכלה בחיים לצד טיפולי כימותרפיה והקרנות כדי לנסות לאפשר לה לשרוד כמה שיותר.
בסרטן המוח הרוב המוחלט של החולים מצליח לשרוד בין שנה לשנה וחצי. קינסלה עצמה הצליחה לשרוד קצת יותר משלוש שנים, עד שאתמול בבוקר (שעון בריטניה) היא הלכה לעולמה כשהיא מוקפת בבני המשפחה שלה.
היא הלכה לעולמה יומיים לפני יום ההולדת ה 56 שלה.
היא אמנם לא כתבה ספרות ״עילית״, אבל רבים מהקוראים ובעיקר הקוראות שלה הגיבו על ההודעה על מותה בסיפורים על איך הספרים שלה עזרו להן (וגם להם) להתגבר על קשיים ותקופות פחות טובות בחיים. ולפחות בעיני זה חשוב מאוד.
התיירת המקרית 
תודה לך על הפוסט החושב מאוד הזה.
התאהבתי בקינסלה אי שם לפני למעלה מ- 10 שנים, על חוף הים, עת ישבתי תחת שמשייה וקראתי ספר שלה.
נדלקתי בבת אחת.
קשה להדליק אותי. קינסלה עשתה זאת ברומן רומנטי מתוחכם, רווי הומור, אירוניה ומודעות לז'אנר, לחוקיו ומתוך כבוד רב לז'אנר הזה.
כשאני חושב על "Chick-lit" רק קינסלה בראש שלי, אבל אני חושב, שכמו אגת'ה כריסטי שפרצה את מחסום ה"ז'אנר" הנחות לכאורה, עוד לפני הפוסטמודניזם, גם קינסלה הצליחה להפוך את הסיפורים שלה לספרות איכותית.
כמה קישורים:
הארץ – https://did.li/Wpv6q
מאקו – https://did.li/dBXIw
CNN – https://did.li/LXRZH
BBC – https://www.bbc.com/news/articles/ce91d2m1gg7o
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שגם אגתה כריסטי נחשבה בתקופתה לסופרת של ספרות מבדרת ותו לא – אבל כיום נחשבת לעילוי בתחום הספרות הבלשית. אני מודה שכצעירה מאוד אהבתי אותה, אבל כמבוגרת יותר הספר העיקרי שאני זוכרת מהכתיבה שלה הוא ״עשרה כושים קטנים״ שעם הזמן והנכונות הפוליטית שמו באנגלית שונה ל And then there were none, ספר שבו לא היתה דמות בלש כמו הרקול פוארו או מיס מארפל אלא עשרה אנשים שנתקעים בסופה על אי ומתים אחד אחד – כשאלו שעדיין חיים מנסים להבין מי הרוצח.
רומנים רומנטיים יכולים בהחלט להיות ספרים טובים אם הם נכתבים בצורה טובה – אני חשובת שהיה לנו את הדיון הזה ברשומה שפרסמתי בשישי שעבר.
אהבתיאהבתי
היה לנו דיון, אבל אני מדבר על מעבר מהתקבלות יצירה כ"פופולרית" ליצירה איכותית, שאת קראת לה "עילית". זה חריג ונדיר מאוד.
אהבתיLiked by 1 person
לא פעם לוקח זמן להבין את האיכות של היצירה. סטיבן קינג למשל נחשב בתחילת דרכו לסופר ״נחות״ שעוסק באימה, ורק אחרי כמה עשורים הוא הפך להיות סופר ״נחשב״. לעיתים זה גם לא בהכרח קורה בחייו של הסופר, וההבנה של האיכות בגוף העבודות שלו או שלה קורית רק אחרי המוות.
אהבתיאהבתי
לא קראתי ספרים שלה ואני חושב ששמעתי עליה רק דרך הבלוג שלך אבל עצוב לי מאוד לקרוא שהיא מתה בגיל צעיר ממחלה נוראית כזאת
אהבתיLiked by 1 person
תודה
אהבתיLiked by 1 person
לגבי סטיבן קינג הדעות חלוקות.
יכולת הכתיבה שלו פנומנומלית. הוא גם סקרן גדול, הוא איש משכיל וכנראה קורא הכל.
יש לו הרבהספרי זבל ממש!! שלדעתי, בדיעבד אולי הוא לא שלם איתם, ומהצד השני ספרים נפלאים, לענ"ד לא פחות טובים מ- א"א פו וסיפורי האימה שלו.
אגב, גם בתחום ספרות האיכות, ספרות "אומנותית" כמויות הזבל והבינוניות אדירות, ורבים זוכים להכרה ולהערכה רק אחרי מותם.
אני מתכנן לכתוב פוסט על ענין הביקורת בבלוג שלי שמיועד לכך, [הבלוג שב- וורדפרס] אחרי שאסיים לקרוא אסופה נהדרת של מאמרים שעוסקים בנושא זה.
אהבתיLiked by 1 person
אני יודעת לפחות על ספר אחד של קינג שהוא כתב אחרי תאונת דרכים קשה שהוא עבר בסביבות שנת 2000 שהוא טען שהיה גרוע בגלל מצבו הנפשי מהכאבים של אחרי התאונה והתרופות נגד כאבים. אבל אני מניחה שלא פעם איכות היא לא בהכרח נוסחא ידועה מראש אלא איזשהו ניחוש במובן מסוים.
אהבתיLiked by 1 person
איכות איננה ניחוש. אבל קשה מאוד בספרות בוודאי, להגדיר אותה למשל כמו שמגדירים חפץ איכותי.
אהבתיLiked by 1 person
התכוונתי לכך שלא פעם קשה לסופר להיות בטוח מראש האם הספר שהוא מוציא הוא ״סוגה עילית״ או לא.
אם ניקח את סטיבן קינג לדוגמא – כפי שאתה כתבת, חלק מהספרים שלו בהחלט איכותיים, וחלקם הם די ״זבל״. העניין הוא שזה לא מצב שהספרים הראשונים שלו היו ״זבל״ ועם הזמן הוא השתפר – כמה מהספרים הראשונים שלו, כמו למשל הניצוץ, הם בהחלט יצירות מופת, לעומת יצירות אחרות שלו שהן מאוחרות יותר שהן בהחלט נחותות.
ועובדתית – קינג ממשיך להוציא את כל הספרים שלו, גם אם ביקורתית הם יחשבו גרועים. אפשר היה להגיד שהוא עושה את זה בשביל הכסף, רבל קינג עצמו כבר בהחלט עשיר מאוד מגיל יחסית צעיר (למרות שהוא לא היה כזה בתחילת דרכו) ומבחינתו עוד כסף לא ממש משנה הרבה.
אז אני מניחה שמבחינתו כל ספר יכול להיות פוטנציאלית ספר טוב, ורק בדיעבד הביקורות והקוראים יאוששו את זה – או יגידו אחרת.
אני חושבת שאותו דבר קורה לא פעם בסרטים למשל – יש סרטים שבהחלט אפשר לראות שהם מאוד מנסים לכוון לביקורות אפילו לטקסי הסרטים, אבל חלק מסוים מהם מפספס לגמרי את המטרה והסרטים האלו הופכים להיות בדיחה. כנ״ל לגבי סרטים שאמורים לכאורה להיות פופולריים ולהכניס הרבה כסף – אבל לא מצליחים ולפעמים אפילו מכניסים פחות כסף ממה שהושקע בהפקה שלהם.
אבל במקביל לפעמים כשלונות כאלו הופכים להיות סרטים ״נחשבים״ למרות הכשלון בקולנוע, וזוכים לפעמים לתו של איכות או פופולריות רק אחרי שהם משתחררים לצפיה בייתית (בעבר זה היה די וי די, כיום שירותי הסטרימינג). דוגמא לזה הוא הסרט ״מועדון קרב״ שזכה להיות פופולרי ולהחשב לסרט איכותי רק אחרי שהוא הופץ בדי וי די.
אהבתיאהבתי
נגעת בשתי נקודות:
יש דוגמאות רבות לירידה מגדולה. למשל אחד הגדולים, א"א פו שהשפעתו של ז'אנר האימה אדיר נשכח כמעט לגמרי, רק שמו זכור. טולסטוי, למשל, וולטר סקוט, אריך קסטנר
אהבתיLiked by 1 person
השאלה העקרונית פה היא עד כמה באמת יש הפרדה בין כתיבה של ״איכות״ לכתיבה של ״בידור״?
ובהחלט בכל תחום אומנות יש ירידה מגדולה, וגם זה תהליך מעניין אומנותית וסוציולוגית.
אהבתיאהבתי
בוודאי שיש.
זו עובדה ידועה. סופרים, משוררים ואומנים במדיה אומנותיות אחרות מרבים לדבר על זה.
אהבתיLiked by 1 person
הצטערתי מאד לשמוע על מותה של סופי קינסלה. קראתי מספר ספרים שלה, כאשר מראש חיפשתי ספר קליל שיעביר לי את הזמן ולא "ספרות יפה", ונהניתי מאד. עכשיו חיפשתי ולא הצלחתי כל כך למצוא ספרים תחת שמה האמיתי שאינם גם הם "קלילים" שכאלה……קראת משהו שלה בשמה המקורי שאת יודעת להמליץ עליו?
אהבתיLiked by 1 person
הספרים תחת שמה המקורי פחות קלילים – אני זוכרת שקראתי אחד בשם Wedding Girl שמאוד אהבתי.
אהבתיאהבתי
עלה למומלצים בפרפרים. שבת שלום
אהבתיLiked by 1 person
תודה רבה!
אהבתיאהבתי
גם אני זוכר שפעם מצאתי ספר פרי עטה בספריה. על ה"שופהוליקית", כמובן. החלטתי שאם קראתי את "נפלאות התבונה" על התמודדות עם סכיזופרניה פרנואידית, אז החלטתי שבעצם למה לא לקרוא על התמודדות עם התמכרות לקניות?
ונהניתי מהספר וההומור שלה.
יהיה זכרה ברוך.
אהבתיLiked by 2 אנשים
הפתרון של הדמות היה בסופו של דבר להתחתן עם גבר עשיר ולעבוד כקניינית אישית בחנויות שיתנו לה הנחה על הדברים שהיא אוהבת לקנות… זה אחלה פתרון למצב הספציפי שלה, אבל אני לא בטוחה שזה משהו שרלוונטי לחיים של רוב המכורים לשופינג.
אהבתיאהבתי
תודה על זה שכתבת על זה. מאוד אהבתי את סופי קינסלה. סידרת השופהוליקית היתה חמודה מאוד, אבל אהבתי יותר ספרים אחרים שלה – the undomestic goddess, the 20th girl, remember me and my Not so perfect ilf. הרגשתי שהיא ממש קומדיה – רומנטית במיטבה, שזה ממש נדיר בימינו. הספרים שלה היו מלאי חום ורגש, ודמויות אמיתיות שממש חיבבתי. מאוד היה עצוב לי שהיא נפטרה. היא בת גילי ממש. הדמויות שלה היו חמות, מתלבטות, לא מושלמות, והרבה פעמים טובות לב, והרוויחו ביושר את הסוף הטוב שלהן.
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכימה, רק חבל לי שעם השנים היא המשיכה לכתוב על נשים מאוד צעירות ולא על נשים בוגרות יותר שהן "בגילנו".
אהבתיאהבתי