כדי להגיע משדה התעופה של אוקלנד לאכסניה – החלטתי לקחת מונית, למרות שידעתי שיש שירותי הסעה ציבוריים בין שדה התעופה לבין אתרים מרכזיים במרכז העיר, והאכסניה שבה שהיתי פרסמה שהיא קרובה מאוד לאחת הנקודות האלו.
בסוף הטיול ביליתי עוד לילה באכסניה הזו, ובבוקר באמת נעזרתי בשירותי ההסעה האלו – וגיליתי שהתחנה באמת יחסית קרובה לאכסניה.
אבל גם גיליתי שבחזור – התחנה נמצאת אחרי ירידה די רצינית מהאכסניה (שנמצאת על גבעה קטנה) לכיוון הכביש הראשי שהיה בנקודה נמוכה יחסית. כלומר בהלוך היה מדובר על ללכת מרחק לא קצר שהוא באופן רציף בעליה די תלולה, עם תיק גב ענקי על הגב שהיה מלא בבגדים ושאר ציוד לטיול של חמישה שבועות, פלוס ציוד הצילום שלי.
ומזה בדיוק חששתי בשדה התעופה כשהגעתי לאוקלנד (כי ידעתי שאוקלנד היא עיר הררית) – ולכן באמת לקחתי מונית, שהתברר שעלתה לא מעט ובאמת לקח לה המון זמן להגיע לאכסניה. אני מודה שכבר אז זה הרגיש לי קצת חשוד, והחשד הזה גבר כשחזרתי לשדה התעופה עם הההסעה שעשתה שיסוס שלם באוקלנד ולקח לה בערך אותו זמן לנסוע בין נקודה קרובה לאכסניה לבין שדה התעופה.
מה שכן – יכול להיות שלהסעה בתור אוטובוס היו מסלולי תחבורה ציבורית בכבישים או ברחובות שהיא יכלה לנסוע בהם – מה שלא בהכרח היה זמין למונית, שנאלצה אולי לבחור מסלול אחר וארוך יותר.
באוקלנד הזמנתי מראש חדר פרטי באכסניה, והגעתי אליה בשעות הצהרים. האכסניה היתה חלק מרשת בשם Jucy, והיא היתה ממוקמת במקום מאוד נוח במרכז העירֿ, נגישה ללא מעט מסעדות ולכמה סופרמרקטים שבהם אפשר היה לקנות מצרכים – ובאכסניה עצמה גם היה מטבח שבו אפשר היה לבשל את המצרכים (למרות שאני במקרה גיליתי אותו רק בשהות שלי באכסניה אחרי הטיול).
בין השאר – במידע שקיבלנו מחברת הטיולים הם המליצו ספציפית על האכסניה הזו כאכסניה שקרובה לנקודת האיסוף של הטיול, אז כשראיתי שהמחירים שלה סבירים יחסית לשאר האכסניות במרכז העיר – החלטתי להזמין בה חדר, גם אם העדפתי חדר פרטי על פני חדר משותף.
ולמרות שהזמנתי את הטיול ואת הטיסה בערך תשעה חודשים מראש (הזמנתי את הטיול בפברואר ויצאתי אליו בנובמבר) – באמת המתנתי עד בערך חודש וחצי או חודשיים לפני הטיול כדי לארגן את ההזמנה של האכסניות שהייתי צריכה לפני ואחרי הטיול (וגם לכמה לילות במהלך הטיול עצמו).
ואז בערך שבועיים אחרי שהזמנתי את החדר – התברר שנקודת האיסוף של הטיול השתנתה בגלל שיפוצים או תיקונים שנעשו באיזור (משהו שבאמת נתקלתי בו יום אחרי ההגעה שלי כשהסתובבתי ליד האכסניה). מיד שאלתי את חברת הטיולים אם שווה לי לבטל את ההזמנה ולשנות אותה לאכסניה שהם המליצו עליה – והם האגיעו אוית שהאכסניה עדיין במרחק הליכה מנקודת ההורדה.
רק בבוקר הטיול גיליתי שהיה מדובר על מסלול של בערך ק״מ וחצי בהליכה – שוב עם כל הציוד על הגב.
פקידת הקבלה באכסניה שהתייעצתי איתה לגבי ההליכה מיד אמרה לי שזה לא מרחק הליכה – אלא כן משהו שידרוש נסיעה במונית, ולכן הזמנתי מונית. אבל גם הפעם – בסוף הטיול הורידו אותנו באותה נקודה שבה הצטרפנו לטיול – ואז הסתדרתי עם להגיע לאכסניה ברגל, למרות שהפעם באמת היו בדרך לא מעט עליות (ואם אני זוכרת נכון – רוב הדרך היתה בעליה).
החדרים עצמם לא בהכרח היו מפוארים במיוחד וישלוב הצבעים המקובל של החברה של ירוק וסגול בהחלט היה צורםֿ (וכך גם העיצוב) – אבל כך בערך נראה החדר הפרטי שלי:
היו מקלחות משותפות שהיה מי שדאג לנקות אותן בתדירות גבוהה, במיוחד סביב שעות הלחץ. למזלי (או שלא, תלוי איך מסתכלים על זה) לא יצא לי להשתמש במקלחות בשעות מבוקשות כך לעולם לא היה לי בהן תור או לחץ לסיים מהר את המקלחת.
היה באכסניה גם מעין בית קפה קטן עם מבחר מצומצם של משקאות חמים ומאפים שהיה פתוח בשעות הבוקר.
מאז הטיול שלי – האכסניה עצמה נסגרה (אבל הפכה למלון ידידותי למשפחות), ולאחרונה גם גיליתי שהרשת שניהלה אותה הצטמצמה. אם בעבר הרשת ניהלה אכסניות ברמות שונות – החל מחדרים כאלו וכלה במלונות פודים (המצאה יפנית – אלו מלונות שׁבהם החדר הוא פשוט מיטה, והחדרים מסודרים קומות בחלל פתוח), ספינות שייט באיזורים שבהם אפשר להציע שייט מסחרי (עוד נגיע לזה בהמשך), ושירותי השכרת רכב וקרוואנים – רק תחום ההשכרה נשאר פעיל, וכל השאר נמכרו לחברות אחרות.
כשהגעתי לאכסניה – החלטתי לשים את התיק שלי בחדר שהיה כבר מוכן, להתקלח – ואז לצאת לאכול משהו (כי כבר היה צהרים ולא אכלתי מאז ארוחת הבוקר במטוס) ולעשות סיבוב קצר כדי שאוכל לדחות את שעת השינה שלי עד לשעות הערב כדי שאוכל לישון לילה שלם.
קודם כל, הדבר הראשון שרציתי היה למצוא מקום לאכול בו ארוחת צהרים, והמקום הראשון שנראה לי סביר היה סניף מקומי של פיצה האט שבו הזמנתי פיצה אישית. זה אולי לא היה הרפתקני במיוחד ולא כלל מאכלים מומלצים לניו זילנד, אבל הייתי רעבה וזה מה שהיה חשוב.
אחד האתרים שהיו במרחק הליכה מהאכסניה היה ה Sky Tower – מגדל יחסית גבוה עם נוף לכל רחבי העיר והמפרצים שמקיפים אותה.
שימו לב לכך שהרוב המכריע של ההבניינים בעיר הוא נמוך עד כדי מאוד נמוך. ניו זילנד היא מדינה יחסית צעירה במובן הזה שהיא נוצרה מהתפרצויות געשיות בשלב מאוחר יחסית לעומת איזורי יבשה אחרים, והאיזור עדיין פעיל מאוד מבחינה געשית. לכן יש במדינה לא מעט רעידות אדמה (וגם התפרצויות געשיות), והבניה נמוכה כדי להקל על פינוי וחילוץ במרה של רעידת אדמה קשה.
במקור חשבתי על זה ששווה להשאר מגדל עד אחרי השקיעה. אבל רק אחרי שעליתי למגדל והבנתי שיש עוד כמה שעות טובות לשקיעה ולי אין מה לעשות שם, הלכתי לפארק הקרוב לאיזור שנמצא בדרך חזרה לאכסניה כדי לשאוף קצת אוויר צח. אבל אחרי שראיתי שאני מתחילה להרדם על הספסל שהתיישבתי עליו מרוב עייפות, הבנתי שזה הזמן לחחזור לאכסניה וללכת לנוח, ולא היה לי אפילו כוח ללכת למצוא משהו לאכול לארוחת ערב.
אחרי החזרה לאכסניה אמרתי לעצמי שאכנס למיטה לנוח שעה או שעתיים ואז אצא להסתובב שוב ולאכול ארוחת עבר – אבל נרדמתי כל כך עמוק ולכל כך הרבה זמן שכבר התעוררתי באמצע הלילה שוב. אבל איכשהו היה לי קשה להרדם שוב, וחשבתי לעצמי שהולכת להיות לי השקמה מוקדמת מאוד – עד שהצלחתי להרדם שוב, שאחריה התעוררתי ממש מאוחר (בסביבות או 9 בבוקר) כשכבר רוב האנשים עזבו את האכסניה.
התיירת המקרית 
הרפתקה רצינית.
תמונות יפות.
אהבתיאהבתי