אווירת ״סוף קורס״

שלשום בערב סוף סוף הסתיים קורס ה״״נטוורקינג״ שנרשמתי אליו דרך עמותה שעוזרת לבני חמישים פלוס למצוא עבודה.

האם הוא היה לא שימושי לחלוטין? לא בהכרח. היו בו נקודות פה ושם שהיו רלוונטיות. למשל העצה שאם אנחנו יוצרים קשר מקצועי עם אנשים – אנחנו צריכים לבנות קשר לטווח הארוך, וגם לספק להם ״ערך״ מסוים.

אבל הרגשתי שהסדנא בהרבה מובנים יותר רלוונטית לעצמאיים מהסוג שהיווה את רוב הקבוצה – כאלו שרצו בעיקר לפתוח עסקי קואצ׳ינג / הוראה / עיצוב פרטיים. זה התבטא למשל בקשרים או רעיונות למציאת קשרים שהמדריכה יכלה לספק להם (שהיו פחות זמינים או לעיתים אפילו לא קיימים עבור שכירים) – אבל גם במשהו בסיסי יותר, שכנראה היה גם רלוונט לשכירים האחרים בקבוצה (שׁניים מהם) שהיו בעצם מנהלים.

ההבדל בין התפקיד שלי לתפקידים האחרים הוא בעצם רמת ה״טכניות״ שלו – כלומר שכדי שאתאים לתפקיד מסוים, צריכה קודם כל להיות התאמה טכנולוגית בסיסית בין הידע שלי לבין מה שנדרש בתפקיד. גם אם אצור קשר טוב עם מישהי שבעלה הוא מנהל בכיר במייקרוסופט והיא תשמח להעביר את קורות החיים שלי אליו כדי שהוא ימצא לי עבודה (הצעה שעלתה בקבוצה כשהעליתי את הנושא) – הוא צריך יהיה קודם כל למצוא תפקיד שיש לי לפחות 80% – 90% מהידע שנדרש עבורו (כיום כשיש הרבה מועמדים זמינים כנראה צריך יותר) כדי שבכלל יסכלו על קורות החיים שלי, גם אם המנהל הבכיר ממליץ עלי בחום.

יצא לי להעלות את הנקודה הזו בפני הקבוצה – ובדיעבד כשאני חושבת על זה, מי ש״התווכחו״ איתי היו בעיקר המשתתפים, ביוחד אחת היא קואצ׳רית שכנראה מבוססת קצת יותר כעצמאית שעובדת בעיקר עם מנהלים. והתוכן הזה של ״תרשים מישהו עם הכישורים שלך וההצלחות שלך – והוא כבר ידחוף את קורות החיים שלך למכרים שלו עם מלצה״ הוא באמת משהו שכנראה באמת רלוונטי יותר למנהלים שצריכים להציג כישורים כמו למשל הצלחה בפרוייקטים, או נאמנות לאורך זמן למקום העבודה, או חסכון בתקציב.

ולא הצלחתי להסביר להם שלתפקיד שלי, גם אם אצליח להרשים מישהי או מישהו בכישורים כאלו – בסופו של דבר שום דבר לא יקרה אלא אם יש את ההתאמה הטכנית. והקושי שאני ניסיתי להעלות הוא שבתור מישהי טכנית – מאוד קשה לי להסביר את היכולות הטכניות שלי למישהו שהוא לא טכני, ולא ממש מבין בשפות מחשב או הכלים שהן משתמשות בהן. אפילו תיאור כללי של ״אני עובדת על אפליקציות שרצות באינטרנט״ הוא בעייתי, לא רק כי הוא מתאר רק באופן מאוד חלקי את מה שאני יודעת ומכירה (ויש תחומים אחרים שאני יכולה להשתלב בהם) – אלא גם ״אפליקציות באינטרנט״ נכתבות במגוון כזה גדול של שפות וטכנולוגיות שיהיה קשה לקלוע לאלו שאני מכירה… ואני גם לא בטוחה עד כמה אנשים שהם לא טכניים יבינו על מה אני מדברת.

אני לא אומרת שנטוורקינג לא עוזר בכל מה שקשור לתפקידים טכניים – אלא שהדרך שכנראה צריך לעשות אותו שונה מזו שעושים לאל שיכולים לתאר את ההישגים והחוזקות שלהם בצורה יותר נגישה לציבור…

---

המדריכה עצמה היתה טובה ומקצועית, אבל גם לה היו כמה דברים שעצבנו אותי.

כמו למשל בכל פגישה היו לה עוד כמה סיפורים על איך אנשים מצאו עבודה בעזרת נטוורקינג. למשל על מישהו שחיפש עבודה בתחום מסוים ולא מצא משרות, אז איכשהו הוא הקים קבוצת ווטסאפ שבה משתפים משרות בתחום. ואז הקבוצה הפכה להיות גדולה והתפרסמה – אז מעסיקים שמעו עליה והתחילו לשלוח לו ישירות משרות, ואז יום אחד הגיעה משרה שהתאימה לו, ובמקום לפרסם אותה הוא ניגש אליה בעצמו – והצליח להתקבל לעבודה.

ויש פה כל כך הרבה מקריות – גם לפתוח קבוצה שדורשת השקעה של זמן (שאפשר להשקיע בחיפוש עבודה או שיפור יכולות או תרגול ראיונות), גם שהיא תצליח בעולם שבו כל שני וחמישי נפתחת קבוצה נוספת כזו, גם כדי שהיא תהפוך לקבוצה מספיק מוצלחת כדי שמעסיקים (ברבים) ישימו אליה לב, וגם שבמקרה מעסיק שבדיוק מחפש עובד כמו זה שמחפש עבודה.

אני לא אומרת שזה מיותר, אלא שזה דורש מאמץ עבור סיכוי שהוא יחסית קטן – ולא לכל אחד יש את היכולת לנהל קבוצה כזו, וגם את המזל שהיא זו שתהפוך למצליחה מספיק.

היא כן ניסתה לגרום לנו לעשות נטוורקינג גם בתוך הקבוצה שלנו – ואני חושבת שזה הצליח חלקית בען האנשים שתחום העיסוק שלהם היה קרוב (העצמאיים למיניהם). אבל גם פה אני הרגשתי שאין לי פשוט קשר עם האנשים האלו מבחינה מקצועית כדי להתקדם בעזרתם, למרות שהם היו נחמדים.

ואז במפגש האחרון היא ביקשה לעזור לנו ליצור את הקשרים האלו בעזרת תרגיל שבעיני היה מטריד קצת – לחפש אחד את השני באינטרנט בעזרת גוגל, ולראות מה נוכל למצוא אח על השני.

על העצמאיים אפשר היה בקלות למצוא את הפרסומים על העסקים שלהם – אבל המסכן שהיה צריך לחפש מידע עלי פשוט לא מצא כלום. אמרתי חצי בצחוק שאו שאני מאוד זהירה מבחינת חשיפת הזהות שלי – או שהחיים שלי משעממים מאוד.

אסל אז כשחזרנו לעבור על התרגיל בקבוצה הראשית, המדריכה התחילה לספר גם פה על תוצאות של התרגיל שהיו לה בעבר, ופה זה הפך להיות קריפי – מישהי הצליחה למצוא פעם את מספר תעודת הזהות של משתתפת אחרת, כי מסתבר שהאקס של האחרת איכשהו שרבב את הפרטים שלה לתביעה משפטית בלי שהיא תדע על זה, או צמד אחר שבו מישהי התליחה לגלות שמישהי אחרת איבדתה כרטיס אשראי במרכז בילוי כזה או אחר (שהיא ידעה שהיא איבדה אבל לא איפה).

זה מידע מאוד אישי שאני מניחה שהמעורבות בסיפור לא הרגישו בנוח שמידע כזה אישי עליהן נמצא באינטרנט – אבל מבחינת המדריכה שלנו הן הפכו להיות בעצם סיפורים פיקנטיים על איזה דברים משעשעים לכאורה אפשר למצוא על אנשים באינטרנט…

---

אני לא אגיד שהקורס היה לחלוטין מיותר. פגשתי אנשים שברובם היו חביבים, יצא לי לשוחח איתם ושתהיה לי קצת חברה מלבד המעגל הקרוב של המשפחה והחברים (שׁזה משהו שקצת חסר לי לאחרונה) – ובסה״כ למדתי דבר או שניים. אבל סביר להניח שאת הלימודים אפשר היה לכסות בערב אחד פחות או יותר…