ניו זילנד – היום השני באוקלנד

במקור היו אמורים להיות לי שני ימים מלאים באוקלנד, אבל בגלל שהטיסה שלי התעכבה ב 24 שעות, היום השני שלי בעיר היה בעצם היום היחידי המלא שלי בעיר לפני הטיול.

את הבוקר התחלתי באיחור פשוט כי התעוררתי מאוחר אחרי שלא ישנתי באופן רציף בלילה, ואז התעכבתי עוד יותר כי במקום לאכול ארוחות בוקר ״בחוץ״ החלטתי לחפש סופרמרקט כדי לקנות קצת מצרכים. אבל למרות שהיתה לי מפה מטעם האכסניה – לא הצלחתי למצוא את הסופר שהיה אמור להיות קרוב מאוד אליה.

בסוף קניתי כמה מוצרים במין מכולת די יקרה שכן הצלחתי למצוא – ורק בדרך חזרה למלון מצאתי את הסופר שחיפשתי במקור שהכניסה אליו היתה מוסתרת קצת כי הוא היה במרתף של הבניין ולא בקומת הרחוב. אני חושבת שבסופו של דבר הוצאתי יותר כסף ממה שהייתי מוציאה על אכילה של ארוחת בוקר במסעדה, את רוב האוכל פשוט נישנשתי במהלך הטיול המאורגן (שבו כבר סופקו לנו רוב הארוחות), והיתרון היחידי של מציאת הסופר היה שבסוף הטיול כשחזרתי לארץ – היה לי מקום זול לקנות בו שוקולדים שמיוחדים לניו זילנד…

אחרי ארוחת בוקר קצרה והתארגנות – החלטתי לנצל את היום לבקר באי בשם ״וואיהיקי״ Waiheke. השם של האי מגיע מהשפה המאורית – ומשמעותו מים זורמים. האי הוא חלק מצבר של איים שנמצא במפרץ הראשי של העיר אוקלנד – וידוע בחופים היפים שלו ובעובדה שיש בו לא מעט יקבים שבהם ניתן לסייר. יש באי גם כמה מסלולי הליכה יפים, שכמה מהמטיילים ובעיקר המטיילות מהטול המאורגן שאליו הצטרפתי טיילו בהם אחרי הטיול עצמו.

ניתן להגיע לעיר במעבורת שאורך הנסיעה בה הוא בערך 40 דקות. המעבורת משמשת גם את תושבי האי עצמו לנסוע הלוך וחזור לאוקלנד, ובביקור שלי באי חודש אחר כך אחרי הטיול – שמתי לב שבדרך חזרה לאוקלנד תושבי האי קיבלו עדיפות בעליה למעבורת (לפחות בנסיעה מהאי לעיר) על פני התיירים. בשעות שבהן אני נסעתי זה לא היה ממש משמעותי כי המעבורת לא היתה עמוסה, אבל אני מניחה שבשעות העומס זה משנה יותר.

השייט כן יכול להרגיש מאוד גלי ולא יציב גם במזג אוויר נעים, אז מי שרגיש לזה – כדאי שיהיה מוכן לכך מראש.

ברמה העקרונית יש באי עצמו שירות אוטובוסים (כתחבורה ציבורית) לא רע – ויכול להיות שגם שירות של אוטובוס תיירים מהסוג שעושה סיבוב ועוצר בתחנות קבועות מראש, אבל בלשכת התיירות של האי הציעו לי להשתמש בתחבורה הציבורית הרשמית של האי כדי להגיע ממקום למקום, כשרוב הקוים נוסעים במסלול מעגלי, וכל קו מביא אותכם לחופים ויעדים אחרים באי. שווה לבדוק את כל האפשרויות, כתלות במה שאם מחפשים – אם אתם כמוני ורוצים רק לעצור בשתיים שלוש נקודות, כנראה שתחבורה ציבורית תתאים לכם יותר. אבל אם אתם מתכננים הרבה עצירות – יכול להיות שלשלם בכל פעם על אוטובוס יעלה יותר, אז שווה לבדוק אם יש אפשרויות לחופשי חודשי – או כמו שאמרתי, אוטובוס תיירים שעושה סיבוב באי בין נקודות שמישהו אחר בחר כ״נכונות״.

בתחילת היום ביקרתי בחוף בשם Onetangi beach. ירדה איתי בתחנה אישה סינית שלא ממש ידעה אנגלית, אבל בנייד היתה לה תוכנה שדרכה אפשר היה לתרגם דיבור בין סינית לאנגלית, והיא השתמשה בה כדי לתקשר עם הנהג של האוטובוס ואז איתי והסתדרנו כך לא רע כשטיילנו יחד על החוף, ואספנו צדפים.

אבל בשלב מסוים הגיעה לה שיחה מהבית ולמרות שכביכול המשכנו ללכת יחד עוד קצת, די מהר נפרדנו כי היא הפכה להיות מאוד עסוקה בשיחה הזו. בשלב מסוים ניסיתי למשוך את תשומת ליבה לזה שאני רוצה לעזוב את החוף ולחזור לכפר הקרוב כדי לאכול צהרים, והיא התעלמה ממני או לא ראתה אותי, ואני מקווה שהיא הסתדרה עם למצוא את תחנת האוטובוס חזרה בעצמה.

חזרתי באוטובס לכפר המקומי בשם Oneroa כדי לאכול צהרים ולראות חוף נוסף שאמור היה להיות ליד הכפר. ניסיתי בהתחלה למצוא את החוף, אבל לא הצלחתי לכן ויתרתי והלכתי לאכול צהרים במסעדת המבורגרים בשם Too Fat Buns– שם המסעדה הוא משחק מילים, כשהמילה buns יכולה להתייחס ללחמניה – או לישבנים.

בעיני ההמבורגר שאכלתי שם היה ההמבורגר הכי טעים שאכלתי בניו זילנד. משהו בהרכב הקציצה, התיבול שלה, והתיבול של הכריך כולו היה טעים מאוד, לפחות בעיני.

אם תסתכלו בתפריט של המסעדה, תראו שני דברים מעניינים: לצ׳יפס לא קוראים French Fries כמו שקוראים להם בארה״ב אלא Hot Chips. בנוסף, הקטשופ לא נקרא ״קטשופ״ אלא Tomato sauce, והוא מגיע בעלות נוספת. אלו מונחים שמאוד מקובלים בכל ניו זילנד, ולמרות שיש בה לא מעט תיירות – לא פעם המוכרים במסעדות, במיוחד הצעירים שבהם, לא בהכרח יכירו את המושגים האמריקניים של ״צ׳יפס״ או ״קטשופ״ שאנחנו רגילים אליהם.

אחרי הארוחה הלכתי להמתין לאוטובוס חזרה לנקודה ממנה חוזרות מעבורות לכיוון אוקלנד. אבל אז במקרה פגשתי מישהי שהיתה איתי על האוטובוס בבוקר והסבירה לי איך להגיע לחוף שליד הכפר שנקרא כמובן Onoera Beach – והיה לדעתה חוף מאוד יפה, לכן החלטתי לרדת אליו לסיבוב קטן.

משם כבר חזרתי למעבורת, ומשם לאוקלנד ולאכסניה שלי כדי לישון טוב בלילה הראשון של לפני הטיול. בשלב זה כבר הייתי שוב די עייפה – ואני חשובת שגם הפעם לא אכלתי ארוחת ערב ״רשמית״, למרות שייתכן שאכלתי מהאוכל שרכשתי בבוקר בסופר.

בלילה השני ישנתי כבר הרבה יותר טוב – מה שהיה חשוב לקראת הטיול עצמו שהתחיל בוקר לאחר מכן.