בשבועיים האחרונים גיליתי ששני קולגות שלי מהעבודה שממנה פוטרתי לפני שנה ושמונה חודשים מצאו עבודה חדשה. שניהם היו יציבים למדי בתפקיד שלהם כשפוטרתי, לכן סביר מאוד להניח שהזמן שהם השקיעו בחיפוש העבודה שלהם היה קצר משמעותית מזה שלי.
קודם כל – ברור לי שהרקע המקצועי שלהם שונה מזה שלי, מה שיכול מאוד להשפיע על תהליך חיפוש העבודה.
אחד מהם היה מתכנת כמוני, ועבדנו יחד אחרי שהוא גויס לחברה שבה עבדנו יחד בתור סטודנט לפני כמה שנים, ולכן חיפש עכשיו עבודה בתור עובד עם מעט ניסיון. כלומר הוא בדיוק בנקודת הזמן שבה הוא מצד אחד כבר עם ידע וניסיון באיך לעבוד בחברה גדולה על מוצר מסחרי, אבל מצד שני עדיין מספיק צעיר כדי שהשכר שלו יהיה יחסית נמוך. עבור רוב המעסיקים זה איזון אידאלי, במיוחד אם הוא מגיע עם המלצות חמות (ומכיוון שהמנהלת המשותפת שלנו אהבה אותו, כנראה שהוא יקבל המלצות נהדרות). במקביל לזה – הוא לא הוא לא הספיק לצבור ״חוב״ בידע ברמה שנוצרה לי, אין לו שנים של ניסיון בתחום שהוא לא רלוונטי (כפי שיש לי), והוא גם לא היה צריך להסביר פיטורים מסיבות מקצועיות כפי שקרה לי.
עד כמה זה משנה? אני למשל זוכרת שכשאני חיפשתי עבודה בערך באותה רמת ניסיון (אולי עם קצת יותר ניסיון אל לא משמעותית) בסביבות 2008, קיבלתי הצעת עבודה די מיידית, והיו כמה תהליכים אחרים שבהם התקדמתי לשלבים מתקדמים בחיפוש העבודה. כך שאולי יש קשר בין רמת הניסיון לבין היכולת למצוא תפקידים בתקופה הזו.
רמת הניסיון והמהות של הניסיון הזה הן נקודות שכנראה גם רלוונטיות גם לקולגה השני שלי, איש הבדיקות רק לפני כמה ימים ראיתי שמצא עבודה חדשה. אני מודה שבמובן מסוים החלפת התפקיד שלו נשמעה לי מוזרה, כי הוא היה עובד ותיק שהרגיש לי מאוד מבוסס בצוות – ולא חשבתי עליו כמישהו שיחפש עבודה בטווח הזמן הקרוב. אני מאוד רוצה לקוות שהוא לא החליף עבודה בגלל אילוצים כאלו ואחרים, אלא מסיבות חיוביות.
גם פה אין לי מושג מה מצב השוק לבודקים, במיוחד ברמת הניסיון של הבודק הזה. במקרה שלו אני יודעת שבשנים האחרונות היתה דחיפה בצוות שלנו שהבודקים יקחו על עצמם יותר אחריות על תהליכים אוטומאטיים שונים, מה שבהחלט נתן לו כישורים לחיפוש עבודה בחוץ שאין בהכרח לכל הבודקים.
ואני כמובן עדיין מחפשת עבודה, ללא הצלחה – ולאחרונה גם שמתי לב לכמה מעט חברות הצלחתי להגיע בתקופה האחרונה, למרות ש״על הנייר״ היו לי ראיונות, כנראה כי הצלחתי להתקדם ביותר ויותר תהליכים.
וזה משהו שהקואצ׳רית שלי הדגישה בשיחה האחרונה שלנו – שעצם זה שאני מצליחה להתקדם בתהליכים אומר משהו טוב, שאני מצליחה להרשים מראיינים.
אבל אז יצא לי לראות דיון בקבוצה מקצועית שאני חברה בה, ושם שני חבר׳ה שמראיינים התחילו לדבר על מצבים שבהם מרואיין מבטיח בשלבים הראשונים אל אז נכשל בראיון המשך – ואיך הם ״מתחקרים״ איך הם לא אבחנו את המרואיין כגרוע לפני כן. אין זום תזכורת לזה שאולי היה לו יום גרוע, או שהלחץ של המבחן הכריע אותו, או משהו בשאלה אולי לא הסתדר לו, ועם שאלה אחרת אולי הוא היה מצליח יותר.
ופתאום התחלתי לשאול את עצמי – עד כמה הקושי שלי להתראיין בעצם מעיד על זה שאני עובדת גרועה?
מצד אחד, צירפתי פעם את הרשומה הזו שמסבירה עד כמה לפעמים צריך ״לקלוע״ לראש של המראיינים כדי להצליח בראיון. ולפעמים ״לקלוע״ גם אומר שלמראיין יש קריזות, והקוראים הקבועים יודעים עד כמה נתקלתי בשנה ומשהו האחרונות במראיינים קריזיונריים כאלו מידי פעם, וייתכן שהתקופה הכלכלית שבה יש המון מחפשי עבודה מגבירה את זה אצלם.
אבל מאז ומתמיד הרגשתי שאני מתראיינת גרוע ולא מצליחה להראות את מלוא היכולות והידע שלי בראיונות. זה לא משהו חדש – זה משהו שהרגשתי כבר מחיפוש העבודה הראשון שלי בתחום אחרי התואר. אבל בעבר בסופו של דבר הצלחתי למצוא עבודה תוך זמן סביר, גם בחיפוש הקודם שלי שנפל על המשבר הכלכלי היחסית קל של הקורונה בשילוב של העובדה שלא ממש ידעתי להתראיין.
אבל הפעם משהו פשוט מרגיש לי שונה, ואני לא יודעת אם זה בגלל שהתקופה קשה – או שמשהו אצלי באמת לא בסדר.
אני יכולה לתת למשל דוגמא מהראיון הטכני האחרון שהיה לי: היה מדובר על ראיון ראשוני שבו המראיין נתן לי בעיה שהייתי צריכה לכתוב לה פתרון תכנותי. וכתבתי אותו בצורה נכונה שעבדה (חוץ מהנקודה האחרונה שאיכשהו גרמה לבעיה שלא היה לנו זמן לבדוק למה). אבל כמו שאפשר להבין, זה לקח לי יותר מידי זמן – ויכול להיות שמשהו היה חסר לי. כלומר יכול להיות שמישהו כתב פתרון טוב יותר, או כולל יותר, או לא עשה טעות או שתיים קטנות שעשיתי ושבהן תיקנתי את עצמי רק בדיעבד.
ואלו יכלו להיות דברים שבעבר היו מייחסים אליהם פחות משקל כי היה צורך בעובדים (בניגוד לתקופה הנוכחית שבה השוק מוצף במחפשי עבודה) או שהייתי פחות מנוסה ולכן הם היו נסלחים יותר. כנראה שכיום הדחיה שאני מקבלת נובעת משילוב של שתי הנקודות האלו.
הקטע הוא שאני כנראה לא עובדת גרועה – וסביר להניח שברוב הראיונות שעברתי, אם היו בעיות במה שכתבתי, אלו היו בעיות מאוד קטנות שהיו דורשות תיקונים קלים מאוד ולא בעיות רציניות (למרות שאני מודה שגם היו לי כמה ראיונות שהיו גרועים). ואם אלו דברים שעקרוניים חברה, הם דברים שאוכל ללמוד מהר וליישם ברגע שאתחיל לעבוד. ובעבודה השוטפת יש את הזמן לתקן את הדברים האלו.
אבל מצד שני אני לא מישהי סופר אולטרא מבריקה, וזה בהחלט משתקף בראיונות, אבל אני מרגישה שדווקא כעובדת ותיקה אני בהחלט מצופה להיות כזו. ועצם העובדה שלא מצאתי עבודה כל כך הרבה זמן גם כביכול מעידה על בעיה, מה שמחמיר את הסחרור שאני מרגישה שאני נמצאת בו.
יש לי חברה מהתואר שאני חושבת שסיפרתי עליה פעם. היא מישהי שכשהכרנו נראה היה שהיא בתחילתם של חיים די מאושרים – היא למדה לתואר במדעי המחשב, היה לה בן זוג שהיא הכירה בצבא שלמד לתואר בהנדסה. הם מצאו עבודות, התחתנו, נולדו להם ילדים – בסה״כ נשמע שהחיים שלהם היו במסלול די שגרתי ופחות או יותר מאושר.
עד שמשהו השתבש מהרבה מאוד סיבות. אחת מהן היתה שהיא פוטרה מהעבודה שלה בהייטק, וממגוון סיבות שלא היו קשורות בה – לא הצליח למצוא תפקיד חליפי. המשפחה כולה היתה במצב קשה בגלל הסיטואציה כולה – שהחברה ובעלה החליטו לפנות לגורמי הרווחה של העיר שבה הם התגוררו אז.
נזכרתי בסיפור הזה כי בין השאר מה שהעו״סית מהרווחה עשתה כצעד ראשון היה להחזיר את החברה שלי ממש בכוח לעבודה בכך שהיא שלחה אותה להכשרה קצרה ואז לתפקיד שהיה רחוק מתכנות אבל היה יציב ומותאם למצבה הנפשי, לפחות באותה תקופה.
בזמנו די התעצבנתי בשם החברה שלי על זה שהעו״סית לא עזרה לה למצוא עבודה בתכנות אלא כפתה עליה עבודה אחרת – אבל אני מודה שבהסתכלות שלי היום, אני די מקנאת בהכוונה הזו.
לא כי אני במצב נפשי מאוד קשה כמו שהיתה החברה שלי, ולא כי אני זקוקה לשירותים של הרווחה באופן כללי – אלא שאני מרגישה שאני פשוט לא מצליחה להתמודד עם מצב העבודה שלי.
כבר ערך חודש וחצי פלוס מינוס שאני מנסה לחפש עבודה זמנית שתהיה לי עד שאמצע עובדה בהייטק או אחליט על כיוון אחר – ואני פשוט לא מצליחה אפילו לחפש תפקיד כזה. איכשהו לכל משרה שנשמעת לי מתאימה – מסתבר שהיא לא כזו.
למשל בתתקופה שבין הצבא לסיום התואר (שאז יכולתי לחפש עבודה מקצועית) עבדתי לא פעם בתור פקידת קבלה. עניתי על טלפונים, קיבלתי בברכה אנשים שהגיעו למשרד, ומידי פעם הייתי מקלידה מסמכים. זה לא היה משהו קשה או מאתגר במיוחד, ולכן חשבתי שזה מקצוע שאוכל להכנס אליו בקלות גם עכשיו – אבל פשוט לא חוזרים אלי כשאני מגישה מועמדות לתפקיד.
שוחחתי עם מישהי שמכירה את תחום חיפוש העבודה לאנשים בגילי, והיא אמרה לי שתפקידי אדמיניסטרציה הם תפקידים שכיום דורשים ניסיון. האם יכול להיות שהדרישות השתנו מאז ויש בתפקיד הרבה יותר אחריות שבעבר היתה אצל עובדים אחרים (למשל בעבר היתה לכל מנהל מזכירה אישית שהיתה מנהלת את היומן שלו, אבל עכשיו המזכירה של החברה צריכה לנהל את היומנים של כולם) – או שפשוט כבחורה צעירה היה קל לשים אותי בתור פקידה בכניסה לחברה , אבל כיום אני כבר לא מספיק ״ייצוגית״ לתפקיד כזה?
ניסיתי הגיש מועמדות לתפקידי נציגי מכירות כי חשבתי שאלו באמת תפקידים שנועדו היות עבור סטודנטים לתקופה שמתאימה להם – אבל מסתבר שגם אלו תפקידים שרוצים בהם התחייבות להישאר לפחות שנה, וגם שכר הבסיס שלהם נמוך יחסית ומשלימים אותו בבונוסים על מכירות, רק שאני לא אשת מכירות טובה כך שאני כנראה לא אצליח להגדיל את המשכורת מעל בסיס.
ופה אני ממש מרגישה את הצורך במישהו ש״יעשה לי סדר״ ו״יסדר״ לי עבודה. כי אני מרגישה שאני מצידי רוצה לעבוד – אבל פשוט לא מצליחה למצוא עבודה שאני מתאימה לה והמעסיקים מוכנים להסתכל לכיווני בכלל, שלא לדבר לקבל אותי אליה…
העניין שאין לי מושג מי יוכל לעשות את זה – בלי שהחיים שלי בכללותם יהפכו להיות בשליטה של מישהו אחר כמו מחלקת הרווחה, כמו שקרה לחברה שלי.
התיירת המקרית 
עדי
עצוב לי שאת "מיואשת", כי עד הפוסט הזה הפגנת אופטימיות גדולה, והסברת היטב מדוע לא תעבדי בעבודות אחרות, והנה את מעלה את נושא העו"ס, אמנם אצל חברה ולא אצלך, אך העובדה שנושא זה עלה, וחזרת עליו בסוף הפוסט מצביעה על הרצון שלך, שמישהו "יכפה" עלייך למצוא עבודה.
אני לא חושב שאת צריכה שמישהו "יסדר" לך – את צריכה להקשיב היטב לעצמך, להבין שהעבר – היה, עכשיו יש הווה, הוא לא קל וניסיונותייך לחזור לעבודה ב-היי-טק נכשלים.
האם הסיבה היותך "מתראיינת" גרועה, מתכנתת טובה אך לא מבריקה [כדברייך] או אולי אימון גרוע ע"י המאמנת שלך, שממש אבל ממש לא עוזרת לך, לדעתי לפחות, בענין הזה, כל אלה אינם באמת חשובים במצב שאת "מיואשת".
לא אציע לך מה לעשות ולא אומר לך גם מה לעשות. את יודעת מהן הצדדים הטובים בך, ויש הרבה מקצועות-עבודות שאינם "היי-טק", שאמנם השכר בהם נמוך מאוד בהשוואה למה שנהגת להרוויח, אבל יש משכורת, יש יציאה מהבית, יש השתחררות מארבע הקירות, יש מפגש עם אנשים חדשים. [מזכיר לך כמה אהבת את המפגש עם האנשים בקורס השיווק העצמי – נטוורקינג].
מאמין בך מאוד.
אהבתיLiked by 1 person
תראה, לגבי ההייטק אני עדיין אופטימית במידה (מה שהייתי תמיד) – בעיקר כי כמו שאמרה הקואצ׳רית שלי (שתמיד היתה סקפטית): עובדה שיש ראיונות שאני כן מצליחה לעבור. בחלק מהראיונות שבהם נכשלתי – אלו דברים שאפשר לתרגל, ואכן תרגלתי אותם. בחלקים האחרים – כנראה שמדובר על באמת מצב שבו השוק כל כך רווי במועמדים שאפשר לפסול מרואיינים על פרטים קטנים שבמצב נורמלי לא היו מתייחסים אליהם.
או באותה מידה לא פעם פוסלים אותי בגלל חוסר ידע – וידע זה משהו שאפשר להשלים ולתרגל.
כך שיש סיכוי שעם זמן ושיפור במצב השוק – אול למצוא עבודה בהייטק, שבו המשכורת שאקבל גבוהה משמעותית מזו שאוכל לקבל בכל עבודה אחרת..
העבודה שאני מחפשת מחוץ להייטק היא עבודה זמנית שתאפשר לי להתפרנס עד שזה יקרה. וכל העניין של העו״סית נובע מכך שפשוט אין לי מושג איך לחפש עבודה כזו – כלומר מישהו שיוכל להכווין אותי לעבודות שאוכל להתאים להן, להסביר לי איך להגיש מועמדות – או אפילו לקשר אותי למקומות עבודה רלוונטיים. זה מה שהעו״סית עשתה לחברה שלי. פשוט היה לה את המידע אילו חברות מוכנות לקבל אנשים עם המגבלות שהיו לחברה שלי באותה תקופה, והפנתה אותה לכמה תפקידים כאלו שמתוכם החברה שלי בחרה את זה שהכי מתאים לה ופשוט התחילה לעבוד.
והשאלה היא פשוט מי יכול להכווין אותי למקומות עבודה או תפקידים כאלו. הייתי אפילו פונה ללשכת התעסוקה בבקשה לשלוח אותי למקום עבודה כזה אם הייתי חושבת שהם מסוגלים למצוא אחד כזה.
אהבתיLiked by 1 person
אל תפסלי את לשכת העבודה/התעסוקה כלכך מהר.
איזה מקצועות את חושבת שאת יכולה לעבוד בהם, זמנית?
למה המאמנת, שאת משלמת לה הרבה כסף איננה מסוגלת לאמן אותך לדבר הזה? חיפוש עבודה עפ"י האיכויות הייחודיות שלך?
אהבתיLiked by 1 person
המאמנת מומחית בתחום ההייטק, ולא בהכרח במה עושים מחוץ להייטק. היא יכולה לחשוב איתי על כיוונים, אבל אין לה את הידע או המומחיות בלהכווין אותי למציאת תפקיד זמני.
אפילו פניתי לרכזת שאני עובדת מולה בגוף שמארגן את הקורס לנטוורקינג וקורסים דומים, שאמורה להכיר את התחום הרבה יותר מהקואצ׳רית, וגם היא לא מכירה את זה. כנראה שזה משהו נישתי ברגע שאני לא עוברת הסבה מקצועית או מחליטה לפתוח עסק פרטי…
אהבתיאהבתי
עצוב לקרוא, אבל באמת המצב מייאש 😦
מקווה שיצוץ משהו שמתאים לך בקרוב
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיאהבתי
11 בינואר 2026 ב- 22:54
המאמנת מומחית בתחום ההייטק, ולא בהכרח במה עושים מחוץ להייטק. היא יכולה לחשוב איתי על כיוונים, אבל אין לה את הידע או המומחיות בלהכווין אותי למציאת תפקיד זמני.
אפילו פניתי לרכזת שאני עובדת מולה בגוף שמארגן את הקורס לנטוורקינג וקורסים דומים, שאמורה להכיר את התחום הרבה יותר מהקואצ׳רית, וגם היא לא מכירה את זה. כנראה שזה משהו נישתי ברגע שאני לא עוברת הסבה מקצועית או מחליטה לפתוח עסק פרטי… "
—
אז בשביל מה את צריכה להוציא כסף על מאמנת, מומחית ל-הייטק שלא מצליחה לעזור לך באף צורה? אולי הגיע הזמן למאמנת שתעזור לך למצוא עבודה רגילה, זמנית או קבועה?
יש לי שאלה נוספת – כתבת שהבעיה במציאת עבודה, חוץ מהראיונות, היא של חוסר ידע. ידע אפשר להשלים. האם הקורס המקצועי שעשית לאחרונה משלים חוסרים בידע? מדוע זה לא בא לידי ביטוי בראיונות השונים?
ברור שרכזת קורס הנטוורקינג לא תעזור לך בענין, אבל הקורס שאת עשית – מדוע לא תיעזרי בטכניקות ובאסטרטגיות שלמדת בו לחיפוש עבודה, גם לא ב-הייטק? או אולי אינך מעונינת בעבודה מחוץ ל-הייטק?
לדעתי רק את יכולה לסדר לעצמך את הדברים.
אני מאמין בך.
אהבתיLiked by 1 person
מי אמר שהיא לא עוזרת לי בקונטקסט של ההייטק? היא הכווינה (ועדיין מכווינה אותי) הרבה בראיונות מבחינת שיפור מתמשך.
אהבתיאהבתי
התוצאה היא החשובה. אין תוצאות.
אהבתיאהבתי
עצם העובדה שאני מתקדמת בתהליכי ראיונות זו גם תוצאה בעיני.
אהבתיLiked by 1 person
OK
אהבתיאהבתי
נראה מהפוסט שבעיקר קצת איבדת ביטחון. אני מאוד מקווה שתמצאי עבודה בקרוב, וכזו שתמצא חן בעינייך.
אני רק רוצה להתייחס לכמה דברים שכתבת:1. "אני לא מישהי סופר אולטרא מבריקה". אני לא מסכימה. כבר בבית הספר רצו לשלוח אותך לכיתת מחוננים. דברים כאלה לא הולכים לאיבוד. את כן מבריקה.
2. "עד כמה הקושי שלי להתראיין בעצם מעיד על זה שאני עובדת גרועה?" את לא ומעולם לא היית עובדת גרועה. התמדת בחברות במשך תקופות ארוכות. עובדים גרועים מעיפים אחרי כמה חודשים, במקרה הטוב.
3. "סידור עבודה" אולי מתעכב כי יש כרגע הרבה אנשים שמחפשים משרה. אולי שווה ללחוץ על משרד התעסוקה בעניין הזה, בעיקר כדי לוודא שהתיק שלך לא נקבר בין הרבה מאוד תיקים אחרים. כמובן שגם שווה להראות נוכחות ויוזמה בקבוצת הוואטסאפ שהזכרת.
אהבתיאהבתי
ההייטק מלא אנשים שהם אוד מוכשרים, במיוחד בתחום התכנות. יש גם ללא מעט חברו גישה שהן רוצות רק את עובדים הטובים ביותר, ואלו שהם לא כאלו – הם גרועים.
ומשרד התעסוקה לא עוזר להייטקיסטים למצוא עבודה בהייטק, ואם אני רוצה למצוא דרכם עבודה אחרת אני צריכה להדיע לשם ולבקש.
אהבתיאהבתי
קודם זה מצער המצב,
אבל מדובר במצבים של גלים זמניים ואני מבינה שעבורך זה לא זמני בכלל
אבל עדין בטווחים שמדובר בהם שנה, שנה וחצי זה לא המון
את מנצלת את הזמן להעשיר את עצמך?
שבת שלום
אהבתיLiked by 1 person
אני באמת מקווה שזה ישתפר בקרוב.
וכן, אני משתמשת בזמן להעשיר את עצמי.
אהבתיLiked by 1 person
עדי עצוב לי לשמוע שאת מיואשת. וגם אם זו היתה תחושה זמנית בעת שכתבת את הפוסט, עדיין חבל לי. מאד מאד קשה לחזור לשוק העבודה אחרי שנמצאים מחוצה לו יותר מדי זמן ואצלך זה באמת נמשך זמן רב מידי. וגם – למרות שהקואצ'רית לוחצת עלייך כבר הרבה זמן לחפש עבודה אחרת, היא עצמה לא פועלת בכיוון לעזור לך עם זה. צדק מי שכתב כאן בתגובות לא לפסול על הסף את לשכת התעסוקה. כן, צריך להתייצב שם, אבל אולי דווקא משם תבוא הישועה. את אקדמאית אז זה מסלול נפרד מאשר אנשים ללא תואר (אני יודעת, יצא לי לחתום בלשכה בשתי תקופות בחיי), ואולי יהיה להם רעיון או תהיה להם הזדמנות עבורך. שווה להטריח את עצמך והגיע לשם. ובכל מקרה מאחלת לך המון הצלחה
אהבתיLiked by 1 person
יצא י לשוחח עם הקואצ׳רית, וגם היא הסכימה עם נושא לשכת התעסוקה, שאליה אפנה בהמשך השבוע. אפילו אם ימצאו לי עבודה מיידית ממש ממש פשוטה ואמשיך איתם גבי משהו רציני יותר – זה כיוון.
היא גם הציעה לי לפנו לעיריה לראות אם יש להם תוכניות תמיכה לאנשים במצבי ונראה שכן, אבל אני עדיין מהססת. זה נובע מהחוויה של החברה הזו שסיפרתי עליה שפנתה למחלקת הרווחה אבל בקום לקבל את התמיכה שהיא ובעלה הרגישו שהמשפחה זקוקה לה (בעיקר יפול זוגי להורים פלוס טיפול פסיכולוגי אישי לילדים) הפנו אותם לכל מיני דברים מוזרים כמו ״משפחה אומנת״ – והזוג לא הצליח להפטר מהרווחה גם כשהם כבר לא רצו את העזרה שלהם. וזה מפחיד אותי להתחייב כך לגורם שאין לי שליטה מלאה על היכולת לשלו בטיפול שאני מקבת וביכולת להפסיק אותו בטווח הארוך.
אהבתיאהבתי
כן חשוב לי לכתוב שהשיחה עם הקואצ׳רית היתה קצרה מפאת חוסר זמן (הפגישה שלנו ארכה חצי פגישה) – והתחלנו רק להעלות נקודות לגבי הנושא החשוב באמת שהוא בעצם עד כמה יש לי סיכוי להשאר בהייטק אחרי שנתיים מחוץ אליו – ואם כן (והתרשמתי שכנראה יש סיכוי גבוה שכנראה שכן) איך אני עושה את זה.
וזה כנראה משהו שיכול להשפיע על המשך בחירת העבודה שלי לאורך זמן.
אהבתיאהבתי