בשבת חגגנו במסגרת משפחתית את יום ההולדת שלי במסעדה.
בסוף הארוחה – לאבא שלי תמיד היה חשוב לעבור על החשבון כדי לוודא שאין בלבול בחשבון, במיוחד כשמדובר על ארוחה גדולה ל 11 אנשים, שבה המשפחה של אחותי בעיקר לא פעם מזמינה המון מנות (ואז לא מסיימת אותן, מה שתמיד מעצבן את אבא שלי).
אבא שלי קרא לאחי לעזור לו, אבל אחי היה שקוע בטלפון ולא הקשיב לו – ולכן אני שגם ישבתי ליד שניהם הצעתי לעזור לאבא שלי לעבור על החשבון. אבא שלי סירב, והתעקש שאחי יעזור לו.
בשלב שאחי סוף סוף התנתק מהטלפון והתחיל לעבור עם אבא שלי על החשבון ועל מי הזמין מה – ואני זו שזכרתי הרבה יותר משניהם למי שייכת כל מנה.
בשלב מסוים אחי אפילו שכח מה אישתו הזמינה, למרות שהיא אמרה לו מה היא הזמינה כמה שניות לפני כן…
ואז יצאנו חזרה לרכבים כדי לנסוע כל אחד לדרכו (וביתו) – וההורים שלי רצו להעביר את המתנה שהם קנו לי שהיתה קצת כבדה. אבל הם לא נתנו אותה לי אלא לאחי, כי נסעתי עם אחי והמשפחה שלו למסעדה וחזרה הביתה.
הקטע הוא שבנוסף למתנה, אמא שלי רצתה להחזיר לי כמה קופסאות פלסטיק של אוכל שבהן הבאתי אוכל למפגש המשפחתי האחרון. הקטע הוא שהיא שמה אותן בשקית אחרת, ואני לא הבנתי שהשקית השניה גם היתה מיועדת לי – ולכן השארתי אותה ברכב של אחי.
רק כשהגעתי הביתה התברר לי כמובן שהייתי אמורה גם לקחת את השקית השניה.
בערב יצא לי לשוחח עם אמא שלי, והערתי לה שבפעם הבאה פשוט תיתן לי את השקיות ולא לאחי כי אחרת באמת שאין לי מושג מה קורה. היא ענתה שהיא בכלל לא היתה מעורבת במסירה של השקיות, כי בעצם אבא שלי, אחי, אחותי וגיסי (והילדים של אחותי וגיסי) ״רצו״ קדימה, וכל השאר הגיעו במדורג אחר כך בקצב הליכה איטי יותר – ואבא שלי הוא זה שנתן לאחי את השקיות.
עכשיו האירוע הזה ממש אופייני לאבא שלי. הוא בטח נתן את הדברים לאחי כי הוא לא רצה שהם יישכחו, ולכן החליט לתת אותם הכי מהר שאפשר – גם אם זה אומר שהוא נתן אותם לאחי ולא לי כי אני לא הייתי בסביבה.
אבל באופן אופייני לאבא שלי, הוא לא ממש חשב על זה שאני לא מודעת לאיך אמא שלי חילקה את המתנה והקופסאות לשתי שקיות נפרדות, או האם בכלל הייתי מודעת לזה שאמא שלי ניצלה את ההזדמנות להחזיר לי את הקופסאות. מבחינתו הוא פשוט ״נפטר״ מהשקיות כמה שיותר מהר, ולכן זה הפתרון הכי טוב. המחשבה שאולי משהו התפספס בגלל תקשורת לא שלמה בכלל לא עלתה בדעתו.
ושיא הקטע היה שאמא שלי שמה באחת השקיות את חגורת הגב הטובה שלה – ואבא שלי שלא שם לזה ולא היה מודע לזה פשוט העביר לנו גם את חגורת הגב הזו לרכב של אחי, שגם היא נשכחה באוטו של אחי.
אמנם לאמא שלי יש חגורת גב נוספת, אבל היא פחות טובה – ואין לי מושג מתי אחי יטרח לנסוע להורים שלי כדי להחזיר את החגורה או לאפשר לאמא שלי לפגוש את הנכדים.
התיירת המקרית 
הפוסט הזה מלא בהרבה דברים שלא נכתבים. כמעט [ סתם אני מתלוצץ ] אפשר לקוראו עפ"י שיטת הפרשנות שפיתחו פרי ואבן זוהר בשנות ה- 70 המאוחרות: מילוי פערים.
היה לך כיף במסיבה שחגגו לכבודך?
קיבלת מתנות יפות?
איך היתה המתנה מאמא שלך?
אהבתיLiked by 1 person
בוא נגיד שלא ממש היו שיחות כי היה רועש, אבא שלי העיר כמה הערות לא במקום ולהא הבין כשאמא שלי ניסתה להעיר לו – ובסופו של דבר נראה לי שכולנו שמחנו ללכת הביתה.
והמתנה היתה משהו ברמה של מה שהיה נוח לאמא שלי להביא לאור מצבה.
אהבתיאהבתי
אז לא היה לך ממש נחמד. 😦
מצטער לשמוע.
אהבתיLiked by 1 person
אני אישית הייתי מעדיפה לוותר על החגיגה, אבל הסכמתי כי ההורים לחצו – ובעיקר בידיעה שהמפגש נועד גם שההורים שלי יוכלו לראות את הנכדים בתקופה שבה אחי בעיקר לא מגיע לבקר אותם כמעט (אבל גם אחותי).
אהבתיאהבתי
עצוב
אהבתיLiked by 1 person
הייתי מעדיפה שאחי ואחותי באמת קחו את היוזמה ויבקרו את ההורים שלי יותר, אבל לצערי הם לא עושים את זה ולכן יש כזה לחץ סביב כל אירוע משפחתי.
אהבתיאהבתי
כך מתנהלים הדברים.
כמו שאמפי כתבה, ואף אני… חבל שכך הם.
אהבתיLiked by 1 person
נשמע שהיה פחות נעים – ולמרות שלכאורה חגגו לך יום הולדת, התחושה שאני יצאתי ממנה אחרי שקראתי את הפוסט הזה, היא שיש הרבה יותר התייחסות לאחיך ולאחותך – הניצול של יום הולדתך כדי לגרום להם להגיע עם הנכדים, לעבור דווקא עם אחיך על החשבון, למסור דווקא לו את השקיות…….וגם בתגובות ראיתי שהשיחה לא ממש קלחה ודי חיכית ללכת הביתה כבר. עצוב שככה מתנהלת הדינמיקה המשפחתית
אהבתיLiked by 2 אנשים
אני חושבת שיש מאחורי זה סיבות לכאורה פסיכולוגיות – כי ההורים שלי ובמיוחד אמא שלי (ובמיוחד עכשיו אחרי שהיא חלתה) מרגישים שהם מיד נתנו לי פחות מאשר לאחי ואחותי ורוצים לכאורה לפצות על זה, גם אם אני לא מעוניינת בפיצוי הזה.
שיא הקטע היה שכששוחחתי עם אמא שלי על זה שאבא שלי לא היה צריך לתת לאחי את השקיות אלא שהיא היתה צריכה לתת לי אותן באופן אישי, היא מיד מצאה דרך להסביר איך אני לא הייית בסדר ושאני הייתי צריכה לבדוק מה יש בשקיות או לשאול את אחי.
אהבתיאהבתי
זכור לי שגם שנה שעברה לא היה משהו… מקווה שתוכלי לפצות על ה"חגיגה" הזו במסגרת אחרת.
האם לדעתך אבא שלך מתנהג כמו שהוא מתנהג בגלל שהוא מזלזל בך או בגלל שהוא מנסה למשוך את תשומת הלב של אחיך? מה יקרה אם תסרבי לחגוג איתם? כלומר, אם תגיעי עם כולם (כי הבנתי שיש לחץ) ואז פשוט תלכי "לשירותים" ותחזרי לקראת סיום האירוע. הייתי עושה את זה בתור ילדה. בהמשך פשוט סירבתי להגיע, אלא אם מדובר היה במסגרת מורחבת בה היה לי מספיק מרחק והגנה מההורים.
ולסיום – מזל טוב! 🌸
אהבתיLiked by 1 person
אני מרגישה שבהרבה מובנים ההורים שלי בכלל ואבא שלי בפרט כן מתקשים להבין שאני מישהי מבוגרת.
אולי חלק מזה נובע משילוב של העובדה שאבא שלי במקור ממשפחה דתית והוא חזר בשאלה (הוא גדל בבית ״כיפה סרוגה״, כשאחד מהאחים שלו נשאר כזה, ושני אחים אחרים התחרדו) ששם יש לחץ מאוד גדול שילדים חייבים להתחתן כדי להביא ״נחת״ להורים, ובמיוחד נשים שאמורות להיות אלו ש״מביאות ילדים לעולם״. לדעתי כנראה הנושא שאני לא נשואה ואין לי ילדים כנראה עלה מול הצד הזה של המשפחה כי זה באמת נחשב עבורם משהו מאוד חריג, למרות שגם המשפחה שלי יש ״חריגות״ מסוימות.
יש לי למשל בן דוד עם מחלה כרונית קשה שהתגלתה מאוחר יחסית בחיים אחרי שני גירושים שלו (שכנראה המחלה הובילה אליהם באופן לא מודע), ועדיין הוא התחתן פעם שלישית וההורים שלו ממש כעסו על זה שרק ההורים שלי הגיעו לחתונה שלו שהיתה בכלל בשטחים ופחדנו לנסוע לשם.
או יש את האח הצעיר של אבא שלי שהיה אחד מאלו שהתחרדו, ואיכשהו היה ממש ממש ממש קשה למצוא לו שידוך למרות הלחץ חתונה בחברה החרדית. בסופו של דבר מצאו לו שידוך, אבל הם התגרשו לדעתי תוך חות משנתיים ולא היו להם ילדים – והיא התחתנה מהר מאוד אחרי הגירושים והוא לא התחתן שוב בכלל, מה שכנראה העיד שכנראה היתה סיבה טובה לגירושים, ויכול מאוד גם להיות שהיה ידוע שמה שגרם לגירושים היה באשמתו.
והקטע השני עם אבא שלי הוא שבגיל חמישים ומשהו הוא חטף התקף לב קל, ומאז הגיע למסקנה שהוא מצטער שהוא השקיע את כל החיים בקריירה והוא היה צריך להשקיע במשפחה. אני מניחה שניסיונות ההתקרבות שלו לאחי ואחותי עבדו לאורך זמן יותר טוב מאלו שהוא ניסה מולי, כנראה בגלל דינמיקה גרועה. ואני מרגישה במובנים מסוימים שבשנים האחרונות היחס שלו החמיר.
הבעיה עם ללכת לשירותים זה שאמא שלי מהר מאוד תבוא ״לבדוק שהכל בסדר״ ותעשה שם סצנה לא נעימה אם לא אצא בתוך זמן סביר.
אהבתיאהבתי
מבאס 😦
לא התכוונתי באמת שתבלי בשירותים. מה שאני הייתי עושה בזמנו זה פשוט לצאת החוצה. הסתובבתי כמה זמן שהיה צריך וחזרתי לקראת הסיום. אבל אני הייתי אוויר והאי-נוכחות שלי לא באמת גרמה למישהו לבדוק מה קורה (היו פעמים שחזרתי רק אחרי כמה ימים. אף אחד לא טרח לחפש או להתקשר). אם אמא שלך הולכת לחפש אותך, סימן שהנוכחות שלך חשובה לה, גם אם קשה לה לבטא את זה בדרך נעימה.
אהבתיLiked by 1 person
תשמעי, לפני כמה שים ההורים שלי הזמינו אותי, את אחי ואת גיסתי לאיזושהי מסעדה לצהרים, וכשהגענו לשם גיליתי שמדובר היה על מסעדת שף פלצנית במיוחד. לא רק שהאוכל שם נראה ברובו נוראי בעיני במחירים מוגזמים (ובדיעבד כשקראתי ביקורות גיליתי שגם גודל המנות שם פצפון במיוחד), אלא גם לא אפשרו לנו פשוט לבקש שכל המנות שלנו יגיעו יחד אלא המלצר הודיע מראש שמדובר על מצב של sharing – כלומר שהמנות יוצאות מהמטבח אחת אחת ואז אנחנו אמורים כולם לטעום מכל המנות.
בגלל שהיה לי ברור שאין לי יותר ממנה או שתיים לאכול שם, הבנתי שזה לא מתאים לי ואמרתי לאמא שלי שאני יוצאת וחוזרת הביתה, ושיהיה להם בתיאבון. למזלי המסעדה היתה במרחק הליכה מהבית עבורי, למרות שזו היתה הליכה קצת ארוכה.
אבל אחרי בערך עשרים דקות אמא שלי התקשרה אלי כדי לשאול אותי מתי אני חוזרת – והיתה בהלם כשעניתי לה שאני כבר די רחוקה מהמסעדה. מבחנתנה רק ״יצאתי להרגע״, והיא ממש ציפתה שאני אמשיך לשבת איתם גם כשאני מתה מרעב ופשוט לשתות תה עד שהארוחה תגמר אם אין לי מה לאכול.
היא לא מסוגלת לשחרר גם במקרים כאלו שפשוט לא מתאים לי
אהבתיאהבתי
מזל טוב ליום ההולדת
חבל שהחגיגה הזאת לא ממש שימחה אותך
אהבתיLiked by 1 person
תודה
אהבתיאהבתי
ראשית מזל טוב.
שנית אני חושבת שהכל קשור לאיך שלוקחים את הדברים. אני מצטערת על הבוטות, אבל נראה לי שכל דבר שקשור בהורים שלך הופך לדרמה בין אם יש כוונה או אין כוונה מאחוריה. יחד עם זאת, אני חושבת שזה שלא היה נעים לך במסיבה שעשו לכבודך זה דורש שיחה אמיתית עם ההורים שלך. לפתוח את התקשורת איך שהוא ולא רק לסמוך עליהם שהם יעשו את העבודה הזו.
שבוע טוב.
אהבתיLiked by 1 person
להגיד ״הכל קשור לאיך שלוקחים את הדברים״ זה האשמת הקורבן. גם אונס זה משהו שהנאנסת אשמה בו כי היא לוקחת את זה קשה?
אהבתיאהבתי
את משווה את המפגש המשפחתי שלך עם ההורים והסיפור של השקיות לאונס?
את רואה את עצמך קורבן, מכאן הכל מתחיל ונגמר. ויותר חמור את רואה את עצמך קורבן של אלימות שחודרת את הגבולות הפרטיים שלך.
קחי רגע למחשבה ותסתכלי על זה בכנות על התגובה שלך למה שכתבתי, להשוואה הנגזרת. אני ממש מצטערת אבל אם את רואה באירוע שבו ההורים שלך נתנו את השקיות לאחיך ולא אמרו לך כפגיעה ששוות ערך לאונס, זו בעיה בקריאת המציאות.
אהבתיאהבתי
מה כ כך מפריע לך בעובדה שהתגובה שלנו לא מבטת תקיפה של מישהו אחר?
אהבתיאהבתי
אני לא ראיתי בפוסט שום תקיפה. אני רואה סוג של התנכרות הורית אולי, או חוסר תשומת לב הורית אבל בוודאי שלא תקיפה. ולהשוות את מה שעברת ביום ההולדת שלך לתקיפה וספציפית לאונס זו בעיה בתפיסת המציאות. יתכן שהיו שם עוד דברים שלא סיפרת, אבל יש פער בין התיאור שלך לבין תיאור של תקיפה.
אהבתיאהבתי