ניו זילנד היום השלישי – תופעות גיאותרמיות, והליכה ארוכה למדי

רבים לא יודעים זאת, אבל ניו זילנד היא איזור פעיל מבחינה גיאותרמית. יש בה כמה וכמה הרי געש שחלקם הגדול עדיין פעילים, לא מעט מעיינות חמים טבעיים – וגם איזור די גדול באי הצפוני של ניו זילנד שבו יש גייזרים ובריכות מינרלים חמות באיזור שנקרא Waiotapu. האיזור גם קדוש לתושבים המאורים, ורבים מדווחים על ריח בולט של גופרית.

האיזור הוא בחלקו פארק לאומי שבו אפשר לסייר עצמאית בכמה מסלולים, שחלקם היו סגורים לשיפוצים בדיוק בתקופה שבה ביקרנו שם.

אני מודה – אחרי שני ביקורים בפארק הלאומי יילוסטון שבארה״ב, האיזור לא ממש הרשים אותי. איכשהו באופן אופייני לאמריקנים, אמריקה הכל יותר גדול, צבעוני ומרשים יותר ממה שיש בניו זילנד – ומסתבר שזה קורה גם בתופעות טבע כאלו ולא רק במה שמייצרים בני אדם. הבריכה היחידה שהרשימה אותי בייחודיות שלה היתה הבריכה הצהובה הזרחנית…

אחרי הביקור באתר עצרנו לעצירה קצרה בבית קפה מחוץ לפארק לאכול משהו קטן, לפני שעברנו למסלול הבא שלנו – הליכה מנקודה שבה יש מפלים יפים בשם Huka Falls שיש להם צבע מיוחד בגלל שהמים שזורמים בהם בזרם חזק במיוחד הם מים שהופשרו מקרחונים.

אחרי המפלים שקרובים יחסית לכניסה שבה הורידו אותנו – יש מסלול שעובר ליד הנהר, שממנו מגיעים לפארק מסוים, שבצידו השניה יש עיירה בשם Taupō שבה היינו אמורים לאכול צהרים.

---

את המסלול עשיתי עם קבוצה קטנה של מטיילים, ובמהלך ההליכה ליד המפל ואז הנהר הרגשתי בסדר – אבל כשהגענו לנקודה שבה התחלנו לחצות את הפארק, התחלתי להרגיש חלשה ודי רע. בדיעבד אני מבינה שזו היתה נפילת סוכר מסוימת שהיה טבעי שתקרה לי כי לא אכלתי ארוחת צהרים כמו שצריך, וגם ארוחות הבוקר שלנו נטו להיות יחסית קטנות כך שהיה טבעי שבמסלול השני לאותו היום אגיע למצב שבו נפלה לי רמת הסוכר בדם.

הבעיה היתה שהחולשה הזו לא הובנה לא על ידי ולא על ידי המטיילים האחרים ברגע שהיא קרתה, והרושם שלי היה שהיא הדאיגה אותם, ובמיוחד מטיילת בת שישים מספרד בשם לידיה. ברגע שהגענו לעיר היא מיד חיפשה את המדריכים, ולמרות שהיא לא אמרה את זה בצורה מפורשת – די מהר היה ברור שהיא חיפשה אותם כדי שהיא תוכל לשוחח איתם ונשמעה ממש לחוצה לעשות זאת לגבי.

בדיעבד אחרי שכולנו אכלנו צהרים והגענו לנקודת המפגש עם המדריכים, יצא לי לשמוע קטע שיחה ביניהם. כשהתקרבתי אליהם הם כנראה לא שמו לב לזה שהם שם, ואז שמעתי שהמדריכה הצעירה אמרה משהו לגבי זה שהמטיילת הגיעה בזמן לסוף המסלול, אבל המדריך הבכיר יותר אמר שהוא שמע שלא היה לה קל.

לאור השיחה הזו והקונטקסט, הבנתי שהם כנראה מדברים עלי, ושהם מודאגים לגבי.

במקור שאלתי את עצמי האם ההתנהלות שלי היתה כזו חריגה שהמדריכים והמטיילים חששו שאני אהווה בעיה בהמשך הטיול – למשל אעקב את המטיילים כי ייקח לי יותר מידי לסיים את המסלולים, או שאולי ארגיש לא טוב ויצטרכו לעזור לי בצורה שתקשה על המדריכים ותעכב את שאר המטיילים.

בדיעבד אני מבינה שיכול להיות שהלחץ הזה ספציפית ביום הזה נבע מכך שיום לאחר מכן היה אמור להיות לנו מסלול מאוד מרגש ששאר המטיילים מאוד רצו לעשות – אבל כזה שהוא ברמת קושי מאוד גבוהה, ובטיול הזה היה לנו זמן מאוד מוגבל לבצע אותו (בערך שעתיים פחות מהזמן שמצויין במידע על המסלול), כנראה בהנחה שהמשתתפים בטיולים מאתגרים כאלו הם בכושר מספיק גבוה כדי להספיק את זה.

אבל אני כמובן לא הייתי מסוגלת לבצע את המסלול בזמן כזה קצר, וכנראה גם לא באופן כללי בלי הגבלת זמן. אבל אפילו באותו בוקר שוחחתי עם המדריך הבכיר יותר שלנו כדי לבקש ממנו אפשרות אחרת למסלול ליום למחרת כי היה ברור לי שאני לא הולכת לצאת למסלול.

אבל התחושה שלי שהמדריכים חששו שאלך על ללכת במסלול הזה, מה שהיה גורם בעיות מאוד קשות (למשל שייקח לי יותר מידי זמן לעזות אותו, או שאולי אפילו לא אצילח לסיים אותו ואצטרך חילוץ – משהו שקורה בו מידי פעם לאנשים שלא מעריכים את הקושי שבו בצורה טובה), ויכול להיות שהלחץ שחוויתי מלידיה ומהמדריכים נבע מהחששות האלו. ולכן בעצם אחרי שיום אחר כך עבר בשלום, הלחץ סביבי ירד.

קצת קשה לי לדעת בדיעבד האם זו הביתה הבעיה – או שבאמת היה חשש כללי לגבי ההשתתפות שלי. אני כן יודעת שלקראת סוף הטיול, מדריך בכיר בחברה שהכרתי מטיול שלי בארה״ב כמה שים לפני כן (כפי שסיפרתי ברשומה הזו) ״תפס״ אותי לשיחה כדי לוודא שאין לי תלונות או מענות על היחס שקיבלתי מהמדריכים שלנו בחלק הראשון של הטיול. כך שדי ברור שהשם שלי עלה לדיון ״מאחורי הקלעים״ של החברה והמדריכים – למרות שאני כמובן בקושי הרגשתי בזה ובניגוד למה שקרה לי בטיול לאלסקה, זה נוהל בצורה נעימה.