נשים שמנות = פרות?

אני מניחה שלרבים מאיתנו שמבלים לא מעט ברשתות החברתיות – היה קשה להמלט בימים האחרונים מהסערה שהתעוררה בהן בעקבות דברים שאמרה השחקנית יעל פוליאקוב בוולגריות שכנראה אופיינית להעל נשים שמופיעות בהלבשה תחתונה ברשתות חברתיות – ובעיקר נשים שמנות שעושות את זה, כולל כמה אמירות אומללות שמשוות אותן לפרות, או איום ״לחסל״ אותן.

לא סתם הבאתי לפה קישור על ההשפעה החברתית של הרשתות החברתיות על מה אנחנו זוכות לצפות בהן, כי בעצם הבסיס של האמירה הזה פשוט בא לנצל מה שמכונה ״פרסום ויראלי״: היה ברור ליעל פוליאקוב ואסי עזר שהאמירות יעוררו סערה, וכך הם יקבלו חשיפה נוספת לפודקאסט שלהם.

כאילו אין דבר כזה פרסום גרוע, אלא רק פרסום.

---

אבל בואו נדבר כרגע על מהות הדברים.

כי במשך שנים – אנשים הרגישו ממש בנוח לדבר כך על אנשים שמנים. כאילו העלבון הוא הבר היחידי שיעודד אותם להפסיק לאכול מכל הבא ליד – וסוף סוף להרזות.

כי אלו הסיפורים שנחשפנו אליהם לגבי הרזיה. הסיפור תמיד היה באותו מבנה: השמנה התורנית (ברוב המכריע של המקרים זו היתה אישה) היתה חסרת תקנה – עד שאירע לה אירוע מכונן. האירוע יכול היה להיות קלקול קיבה שגרם ה להביןאיך היא מרעילה לעצמה את הגוף עם אוכל. או אולי רהיט שנשבר ברגע שהיא התיישבה עליו והמצב הביך אותה, או שהיא נתקעה בשירותים כימיים (אולי אחרי שהיא שברה אותם).

או אולי היא הבינה שהסביבה הקרובה שלה מתביישת בה – שהחברים או החברים לכיתה של הילדים צוחקים עליה ולכן היא מביכה את הילדים. או שלבעלה לא נעים להביא אותה לאירועים של העבודה בגלל איך שהיא נראית.

ואחרי שהיא עוברת אירוע מכונן כואב כזה – היא סוף סוף מבינה שהיא חייבת לרזות. והכאב הזה נותן לה מוטיבציה להתמיד בצורה מושלמת בהרזיה – עד שהיא מגיעה למשקל ממש ממש ממש רזה, ממש ממש ממש מושלם – וממש ממש ממש בקלות.

לכל היותר אם יש מישהי עצלנית במיוחד – היא יכולה להצטרף ל״לרדת בגדול״ או תוכנית דומה ששם ימשיכו לעלוב בה על בסיס יומיומי עד שהיא תרזה.

אבל ברגע שהיא גילתה את הסוד ורזתה – החיים שלה הפכו להיות פשוט מושלמים. והרי כשהחיים שלך מושלמים, אין לך צורך במוטיבציה כדי לאכול נכון ולהתאמן – כי עצם ההרזיה פתרה את כל הבעיות שגרמו לאדם השמן להיות זללן ועצלן מלכתחילה.

---

רק שבמציאות זה עובד במיעוט מאוד קטן של המקרים.

רוב האנשים השמנים נתקלים במצבים מביכים כאלו על בסיס די קבוע ובתדירות די גבוהה. ברוב המקרים זה לא מוביל בכלל לניסיון להרזות, אלא ליותר אכילה רגשית דווקא, ובעקבותיה להשמנה נוספת.

והמעטים שמנסים למנף את זה להרזיה – לרוב לא יצליחו להתמיד בתהליך מסיבה מאוד פשוטה שהמוטיבציה לא מבוססת על רצון אמיתי או שאיפה, חלום או מטרה אמיתיים משל עצמם. אין פה גם שום התחשבות בעובדה שאולי לאותה אישה זמן, פניות נפשית, או פנאי בחיים להשקיע את מה שצריך להשקיע בהרזיה לאורך זמן.

ומחקרים פסיכולוגיים שנערכו בשנים האחרונות תומכים בהנחה הזו ומראים שיחס שלילי לאנשים שמנים פוגע בהם ולא עוזר להם – לא לרזות, ולא בכלל.

---

אז למה היחס הזה עדיין קיים?

כי רזון הוא סמל סטטוס בעולם שלנו. כי מי שרזה יותר הוא יפה יותר – אבל גם נחשב למי ששולט בעצמו. הוא לא זולל אלא מקפיד על תזונה בריאה. הוא לא אצלן אלא מישהו שמשקיע את הזמן ומתאמן בספורט כזה או אחר, וכך שומר על עצמו בריא ויפה. כלומר יש הנחה סמויה ששמירה על משקל נמוך דורש השקעה עצמית – משהו שאנשים שמנים לא מבצעים.

ולכן לנשים כמו יעל יש רצון מאוד חזק לתחזק את סמל הסטטוס הזה – כי הוא מאפשר להן להיו נשים ״שוות יותר״. ולכן לרבות מהן המחשבה שנשים שמנות יכולות להרגיש טוב עם עצמן בלי לרזות – בעצם פוגעת בסטטוס שלהן כנשים רזות. זה אומר שהעבודה הקשה והמאמצים שלהן בלחזק את המשקל הנמוך לא שווים את המאמץ ולא עוזר להן להחשב לנשים ראויות ושוות יותר.

וחלק מאותן נשים הן מנשים שספציפית השקיעו ומשקיעות במון מאמץ בהרזיה ובשמירה עליה – ובשמירה על המשקל. לא פעם הנשים שהכי קשה להן עם נשים שמנות אחרות שמרגישות טוב עם עצמן הן נשים שהיו שמנות בעברן אבל רזו, ועכשיו כשהן ״שוות״ קשה להן עם המחשבה שוואלה, הן יכלו להיות שוות גם כשמנות בלי להשקיע כאלו מאמצים בהרזיה ובשמירה עליה.

לעיתים נשים כאלו יכולות להיות אפילו מאוד תוקפניות. אני חושבת שכתבתי פה פעם על אותה מרזה לשעבר מ״לרדת בגדול״ שהשתתפה בתוכנית על יחס שלילי לאנשים שמנים – ובכל החלק שבו היא דיברה היא היתה בטוחה שאחרי חמש דקות שיחה איתה היא ״תגרום״ לכל אדם שמן להודות בכך שהוא לוזר, ולהרשם מיד לתוכנית ההרזיה שהיא מציעה.

ונכנסתי עכשיו לעמוד הפייסבוק שלה. יש לה הרבה פחות תמונות של עצמה, אבל מהמעטות שיש נשמע שגם היא עלתה קצת במשקל…

כך שבסופו של דבר – הדברים של יעל פוליאקוב בעצם מציגים אותה באור פחות טוב – ולא את הנשים השמנות. אולי פעם זה היה עובד לה, אבל בתקופה שלנו זה לא ממש המצב.