שוב מלחמה?

קשה יהיה להגיד שהמלחמה / מבצע / מה שזה לא יהיה מול איראן לא היה צפוי. כבר מאמצע ינואר אנחנו בהכנות אליו שהוא או טו טו הולך לקרות.

וזה ברמה שהגיסה שלי, שידועה בלחץ המאוד גדול שלה מכל מצב של שיגורי טילים, מצאה סיבות לא להשאר במרכז בסופי השבוע האחרונים מכל מיני סיבות – החל מביקור אצל ההורים שלה וכלה בחופשה משפחתית באילת בשבוע שעבר, למרות שכבר קבענו מראש ארוחה משפחתית בשבת בצהרים אצל אחותי כדי לחגוג יום הולדת לכמה מילידי פברואר במשפחה.

רק במקרה בשישי בערב היא החליטה לנסוע להורים שלי, כנראה מחשש שהמלחמה תתחיל בסופ״ש – למרות שהארוחה המשפחתית תוכננה לשבת הזו והם בסופו של דבר היו צריכים לנסוע למרכז אם הארוחה היתה באמת קורית, והנסיעה בכביש נשמעת לי הרבה יותר מסוכנת מאשר להשאר בבית שבו יש ממ״ד שאפשר להכנס אליו אם קורה משהו…

למזלנו גם המתקפה התחילה מספיק מוקדם כדי שאף אחד לא יצא עדיין מהבית והתחיל לנהוג כך שכמובן אפשר היה לבטל את הארוחה יחסית בקלות.

אני מודה שקצת מפקיע לי שגיסתי ואחי לא הציעו לי להצטרף אליהם. לרוב הם באמת לא נוסעים להורים שלי כשהם רוצים לברוח מטילים – הם לרוב נוסעים להורים של גיסתי או דואגים לצאת לחופשה ארוכה בדיוק כשמתוכנן משהו (ופעם הם באמת ״נתקעו״ בקפריסין למשך יותר זמן ממה הם ציפו). והם כנראה גם יודעים שבתכלס אני לא יכולה לעבור לגור למשך זמן אצל ההורים שלי כי יש לי את החתולים בבית ואין לי מישהו שני יכולה להזמין מעכשיו לעכשיו כדי לטפל בהם אם אני מחליטה לנסוע בכל זאת להורים שלי. אבל עדיין אני לפחות הייתי מעריכה את ההזמנה במצב כזה, והיא לא קרתה.

אבל עדיין, לפחות לפי (בערך) ה 24 שעות הראשונות של ה״מבצע״, משהו בו מרגיש מאוד שונה ממה שהיה בסבב הקודם ביוני.

נתחיל מזה שישראל היא כביכול היוזמת והתוקפת, כנראה מהסיבה שלישראל יש את האינטרס הבינלאומי לתקוף באיראן – שתי המדינות אויבות, ואיראן בהחלט מאיימת עלינו עם התוכנית הגרעינית שלה, שכוללת גם פיתוח של טילים בליסטיים שהטווח שלהם רק הולך וגדל. אבל אם ביוני ארה״ב הצטרפה רק לגל התקיפות האחרון – עכשיו ארה״ב היא משתתפת פעילה כבר מהשלב הראשון של התקיפה.

ופה עולה שאלה מעניינת: מאז מלחמת העםל השניה, ארה״לֹ הסתבכה לא פעם ולא פעמיים במלמות התשה ארוכות שהתחילו כמבצע מוגבל בזמן – אבל הפכו למלחמות ארוכות טווח שארה״ב לא הצליחה לנצח בהן – עד שהיא נסוגה עם הזנב בין הרגליים. זה התחיל בקוריאה ובויטנאם (הדוגמא המפורסמת ביותר) – אבל המשיך כמה עשורים אחר כך במלחמת עיראק השניה ובתקיפה של אפגניסטן כחלק מה״מלחמה בטרור״ שהאמריקנים הכריזו אחרי התקפת הטרור ב 11 לספטמבר 2001.

קראתי איפשהו השוואה מעניינת בין מלחמת המפרץ הראשונה שנערכה ב 1991 לבין השניה שנערכה בערך עשור וקצת אחר כך. במלחמה הראשונה ג׳ורג׳ בוש האב הכריז על מטרת המלחמה כמשהו שהיה בר השגה בקלות – לגרום לעיראק לפנות את השטחים שהיא כבשה בכווית. זה הושג תוך כמה שבועות ספורים, שאחריהם המלחמה הסתיימה באופן רשמי והכוחות חזרו הביתה.

במלחמה השניה לעומת זאת הנשיא ג׳ורג׳ בוש הבן החליט להגדיר את המטרה בתור ״הפלת השלטון ותפיסה של סדאם חוסיין״, משהו שלקח כמה שנים וגרם לכזה בלגן בעיראק בגלל וסר יציבות שארה״לב נאלצה להישאר שם לאורך זמן – עד שהיא פרשה והשאירה את אותו בלגן במדינה בלי באמת לעזור לתושבים.

השאלה המעניינת פה היא עד כמה טראמפ למד מההיסטוריה, ויגדיר מטרה ברת השגה בזמן סביר למלחמה – ולא יסתבך במלחמה ובלגן לא נגמרים.

---

אבל אני חושבת שההבדל היותר משמעותי הוא שיגורי הטילים לישראל. ביוני השיגורים אירעו פעמיים שלוש ביום לכל היותר – אבל במטחים יחסית כבדים, מה שלא פעם גרם לכך שאי אפשר היה ליירט את כל הטילים, והיו נפילות שגרמו נזק כבד לרכוש ולא פעם גם להרוגים ופצועים רבים.

אבל במשך רוב היום הראשון – היו לנו כמות גבוהה של אזעקות ובילינו שעות על גבי שעות בממ״דים, אבל רמת הנזקים היתה קטנה משמעותית כי מספר הטילים ששוגרו בכל פעם היה קטן משמעותית. אמנם נפילות לא נמנעו לחלוטין, אבל מספרן היה קטן משמעותית מזה שהיה ביוני.

יש כמה הסברים לכך, החל מחיסול משגרים על ידי כוחות צה״ל וארה״ב (מהאוויר) וכלה בכך שחלקים משמעותיים מההנהגה הצבאית חוסלו ואז התיאום שנדרש כדי לשגר הרבה טילים בו זמנית נעלם, ולכן כל מפקד משגר מקומי מבצע שיגורים כשהוא יכול, במיוחד כדי להמנע מתקיפה של המשגרים שלו אם הוא יכול. כנראה שהנושא עדיין בבדיקה של צה״ל.

מה הלאה? זו שאלה טובה. אמנם כנראה שהעורף הישראלי יוכל לסבול את ירי הטילים תצורתו הנוכחית מאיראן לאורך זמן (למרות שכמובן לא מובטח שהוא ישאר כך – ולא יהפוך פתאום להיות מאסיבי כמו במבצע ביוני), אבל לא ממש ברור מה המטרות של המבצע או המלחמה או מה שזה לא יהיה. גם אין תאריך יעד. יש הרבה איומים משני הצדדים על מה הם מסוגלים לעשות ועל כך שהם מסוגלים להלחם לאורך זמן – אבל מאחורי הקלעים כמובן שיש סוגי תחמושת מסוימים שהם מוגבלים (כמו למשל סוגי תחמושת שונים שיש לאמריקנים בכמות מוגבלת, או כמות טילים מוגבלת שיש לאיראנים כדי להמשיך לתקוף את העורף הישראלי ושל מדינות המפרץ).

מצד שני, ישנה גם ביקורת פנימית חריפה כלפי טראמפ בארה״ב על התחלת המלחמה שנתפסת בארה״לֹ כמיותרת – ואפילו ככניעה שלו לדרישות של נתניהו מחרחר המריבה. אחרים מדברים על כך שהחשיפות הרבות במידע החדש שיצא על ג׳פרי אפשטיין פוגע מאוד בטראמפ ובמקורבים אליו, והמלחמה נועדה כדי להסיר את תשומת הלב מכך.

אבל כמו שאמרתי לאנשים – לפחות המלחמה או המבצע התחילו, ולכן הם קרובים יותר להסתיים (או להפוך לשגרה).