בעקבות התגובה שלי לפוסט של אריק.
לקראת סוף כיתה י״א התבקשנו להירשם לנסיעה למחנות בפולין שהיתה אמורה לקרות באמצע שנת הלימודים הבאה בכיתה י״ב. אחת המורות שליוו אותנו אמרה שנרשמנו יחסית הרבה תלמידים – אבל איכשהו עד תחילת כיתה י״ב כל כך הרבה מהתלמידים שנרשמו פרשו שבסופו של דבר לא נשארה קבוצה מספיק גדולה כדי לשלוח לפולין ולכן הנסיעה בוטלה.
באותה תקופה הצטערתי על זה, אבל כיום אני מרגישה שזה כנראה יצא לטובה – בעיקר בגלל ״תקרית הג׳אקט״.
הנושא של הג׳אקט עלה באחד המפגשים הראשונים שהיו לנו לגבי הנסיעה אי שם לקראת סוף כיתה י״א. אחת מהמורות שהיו אמורות ללוות אותנו סיפרה לנו על ״תקרית חמורה״ שקרתה בשנתון או שניים מעלינו: באחד המחנות שבהם הקבוצה ביקרה המורים רצו לערוך טקס, ואחד התלמידים סירב ללבוש את הג׳אקט הרשמי של הקבוצה לקראת הטקס הזה. בשלב מסוים המורים הפסיקו להתווכח איתו וערכו את הטקס כשהוא לובש משהו אחר – אבל אז בדיעבד כשהוא ראה את התמונות, התלמיד הזה הודה בכך שהסירוב שלו לא התאים למעמד והוא אכן הצטער על כך שהוא לא לבש את הג׳אקט הזה לטקס.
וכבר אז בגיל 17, משהו באינטראקציה הזו הרגיש לי דפוק לגמרי, כי זו נשמעה לי כמו סיטואציה של התרכזות במשהו חיצוני ושולי, ולא משהו מעמיק במיוחד או רלוונטי בעיסוק בשואה. ברור שגם העקרונות, העצמאות. והחופש המחשבתי שאותו תלמיד ניסה להראות הם לא רלוונטיים באותה מידה, אבל הוא היה אז תלמיד בן 17 או 18, והמורים הם מבוגרים כך שההפרש הזה ברמת שיקול הדעת נשמעת לי עקרונית.
כיום גם העניין של ״לעשות טקס״ במקום נשמע לי מיותר. אם אנחנו נמצאים בפולין ועוד במחנה שבו היו כלואים קורבנות הנאצים – לא היינו יכולים לעשות משהו יעיל יותר מאשר טקס (שאפשר לעשות בארץ) כדי לזכור את הקורבנות ואת הסיפורים האישיים שלהם? לא יכולנו לנצל את הזמן לשיחה מעמיקה על מה בדיוק קרה במחנה ואיך אנחנו מרגישים לגבי זה – ואיך היינו רוצים לזכור את אירועי השואה באופן אישי?
משהו בכל תהליך הזה נשמע לי כמו משהו שעבורי לפחות לא היה משמעותי.
מה שכן היה עבורי משמעותי זה מה שאחת הדודות ניצולות השואה של אמא שלי (אישתו של אח ש סבא שלי) שלקחה את הילים והנכדים שרצו למסע איתה במחנות שבהם היא ואחותה עברו במהלך השואה.
התיירת המקרית 
תקרית הג'קט מצביעה על איזה מסר אנטי ליברלי, אנטי אינדיבידואלי עקרוני. בדיוק ההיפך ממטרת "מסעות" חינוכיים אלה.
תודה לך על ההפנייה לפוסט שלי.
אהבתיLiked by 1 person
אין בעד מה.
בעיני כל הנושא של הנסיעה בשטאנץ כזה שבו אנשים אמורים להתנהג בצורה מסוימת ולהרגיש בצו מסוימת הוא נוראי ומיותר.
אהבתיLiked by 1 person
יש הרבה שורדי שואה וגם בני דור שני ושלישי שהגעה למחנות ההשמדה ועריכת טקס שם נושא בחובו הרבה מאד משמעות עבורם
שני ילדיי היו בפולין וזו היתה חוויה עמוקה ומשמעותית עבורם
אני לא הייתי וכנראה לא אהיה
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שהיחס לטקסים הוא שונה עבור כל אדם.
אהבתיאהבתי
הייתי פעמיים במסע פולין. את המסע הראשון מהתיכון, אני כמעט ולא זוכרת. זו בטוח לא היתה חוויה חזקה, וכנראה שגם אני לא הייתי במצב של להיות בחוויה חזקה. הפעם השנייה היתה במהלך התואר השני, או אולי בסוף התואר הראשון. אז זו כבר היתה חוויה שונה לגמרי. גם אני הייתי במצב יותר בוגר ויציב, וגם התוכנית עצמה היתה מאוד משמעותית. דווקא במסע באוניברסיטה הזהירו אותנו כל הזמן כאילו כל הפולנים אנטישמים. הרגע המצחיק הוא שבשלב מסויים הלכתי לאיבוד ופולני שראה אותי והכיר את הסביבה הקפיץ אותי ברכב שלו לקבוצה. בזמן החופשי יצא לי להכיר עוד כמה מקומיים ואחר כך חזרתי לחוויה "מתקנת" – טיול בפולין ללא זכר לשואה או יהדות.
אז כן, אני מסכימה איתך לגבי השטחיות שבלבישת ז'קט מסויים והתעקבות דווקא על זה. נראה לי שנכון היה אם היו מעבירים את המסעות האלה מתקופת התיכון לתקופת הלימודים לתואר. ועל הדרך גם מוזילים את עלויות הנסיעה (אני אישית לא שילמתי, אבל ידוע לי שזה יקר).
אהבתיLiked by 1 person
אני לא חושבת שאפשר להכליל על עם שלם שהם אנטישמיים – אבל אני מניחה שיש מדינות או אולי ספציפית קהילות עם נטיה לזה.
כמ למשל שאפשר להגיד על חרדים שהם לא אוהבים שזרים נכנסים להם לשכונות במיוחד עם לבוש לא ראוי.
אהבתיאהבתי
גם אני לא נסעתי לפולין.
בימינו יש עוד דרכים לזכור ולהמחיש את זוועות השואה, ודרך מקובלת היא "זיכרון בסלון". השנה לא הייתי באירוע כזה, אך בשנה שעברה ובזו שלפניה שמעתי סיפורים חזקים באמת על גטו ורשה. הלוואי שנזכה גם בעתיד ללמוד על נושא השואה.
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט – אני מקווה שיש הקלטות של ניצולים לדורות הבאים.
אהבתיאהבתי
אני מעולם לא הבנתי מדוע צריך לנסוע לפולין לזכרון השואה. לדעתי מספיק להגיע ליד ושם או מקום דומה ואין צורך להיות פיזית במקום בו הזוועות קרו.
אבל יש אנשים שלהם זה נראה חשוב ובסופו של דבר זה עניין של דעה אישית.
אגב, כשאני הייתי בתיכון המסעות האלה לא היו המוניים אלא רק שלחו נציגות קטנה (לפחות בתיכון שלי). אני זוכר שהוצע לי להצטרף ודחיתי את זה על הסף גם בגלל שלא ראיתי צורך בכך וגם בגלל העלויות שנראו לי גבוהות אז
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכימה עם נושא העלויות, וגם שיש ליד ושם תצוגות והסברים טובים למרות שלא כל אחד מתחבר למוזיאון. מצד שני יש אנשים שעבורם ביקור במקומות עצמם, שרבים מהם גם מהווים מוזיאונים כיום – הוא משמעותי, בעיקר בעבר כשהם היו מלווים בניצולי שואה.
אהבתיLiked by 1 person
מצטערת לא נוסעת לפולין, היום תעשיית המחנות הפכה לדרך שלהם להוציא כסף בצורה אחרת מהיהודים. לא. מבחינתי אני לא אתרום לכלכלה שלהם שקל.
אהבתיLiked by 1 person
עם הזמן זו באמת הפכה להיות דרך להוציא כסף, אב אני חושבת שבתקופתי הפרוייקט עדיין היה בחיתוליו ולכן פחות מתועש..
אהבתיאהבתי