כשרק התחלתי לכתוב בבלוג משלי אי שם ב 2009 – עשיתי את זה בפלטפורמה של תפוז.
אני לא זוכרת למה בחרתי ספציפית בתפוז – יכול להיות שזה נבע מהעובדה שהכרתי שם כמה מהפורומים דווקא, כול פורום שנקרא ״שמנות ויפות״ – פורום שהוקם דווקא על ידי גבר, אבל יועד לנשים שמנות ולגברים שנמשכים אליהן ומוכנים להודות בזה.
בלוגים באופן עקרוני היו מדיה שהיתה לפחות אמורה להיות דיסקרטית, אבל לפחות בתקופה הראשונה שלי ככותבת היתה בבלוגיה של תפוז ממש קהילה. היה אפילו עובד של תפוז שניהל אותה, הגיב על פוסטים – ודאג לקדם פוסטים מעניינים לעמוד הראשי של ה״בלוגיה״ ולעמוד הראשי של תפוז. הוא גם לא פעם דאג לקדם פוסטים של בלוגרים חדשים בתדירות גבוהה יותר בחודש או החודשיים הראשונים שלהם ב״בלוגיה״, כדי שהם יקבלו חשיפה וקוראים מתוך הקהילה.
אבל מעבר לזה, היו אירועים של הקהילה. אני למשל זוכרת מפגש שקרה בתחילת קיץ 2011, קצת אחרי שחזרתי מהטיול הראשון שלי באלסקה. זכורים לי גם שני מפגים שנועדו לקדם מוצרים כאלו ואחרים בכך שהיינו נפגשים למפגש חברתי (באחד פשרם חטיפי בריאות נפגשנו לארוחה ואז סרט, באחר שקידם מוצרי ניקיון שבו אחרי ארוחה היתה הרצאה של שתי נשים מומחיות בסידור בית). אני מודה שהיה בזה משהו שקצת הרתיע אותי ומאז לא השתתפתי במפגשים האלו כי לא היה לי נעים לפרסם כך מוצרים בבלוג, במיוחד כשהיו לי דברים לא טובים להגיד עליהם.
לצערי צערם של רבים מהכותבים, פלטפורמת הבלוגים של תפוז התדרדרה עם הזמן – כנראה הסיבה לכך היתה כלכלית, כי המדיה החברתית התחילה להחליף בלוגים ופורומים. אבל עם הזמן זה הוביל לפחות ופחות השקעה בבלוגיה, התפקות של הקהילה שנוצרה – עד שבסביבות 2020 או 2021 הבלוגיה נסגרה לחלוטין, וכיום יש בתפוז רק פורומים שם הם לא ממש פעילים כמו פעם.
אבל במקביל למפגשים הרשמיים, אני מניחה שלעיתים היו גם מפגשים לא רשמיים. כאן אולי חשוב להודות שבסביבות קיץ או סתיו 2014 יצא לי לפגוש את מוטי ואת עננת פנים מול פמים במפגש שכזה. ממה שזכור לי בדיוק הגיע לארץ בלוגר מארה״ב שהיה מיודד עם רבים מאיתנו, ואם אני זוכרת נכון עננת ארגנה טיול כדי לפגוש אותו – ובדקה התשעים הוא הזמין גם אותי להצטרף. אני עדיין מרגישה קצת מוזר כי רק בדקה התשעים גיליתי שיהיה פיקניק כחלק מהמפגש והיה לי חשוב להביא משהוא – אבל עם זה שלמרות שידעתי שמוטי וכמה מהמשתתפים האחרים הם טבעונים, הבאתי כיבוד לא טבעוני כי לא הספקתי להתארגן ופשוט היה לי במקרר בצק קפוא של עוגיות שוקולד צ׳יפס עם שוקולד חלב וביצים…
אבל מלבד המפגש הזה – מעולם לא פגשתי אף אחד מהבלוגרים פה בקהילה שלנו סביב ״פרפרים״. ושמתי לב לכך שהגישה הכללית של רובנו היא שאנחנו רוצים לשמור על הפרטיות שלנו – וגם אולי קצת חשדנות טבעית לגבי מי שאנחנו פוגשים מאחורי הבלוג. לכולנו יש נטיה להזהר מ״אנשים זרים באינטרנט״ – ובצדק גמור. היו (ולצערי כנראה גם יהיו בעתיד) מספיק אירועים שבהם ״אנשים זרים מהאינטרנט״ פגעו במי שהיה מספיק תמים להאמין להם ולסמוך עליהם.
וזה משהו שהוא מורכב במיוחד פה בבלוגיה כי רבים מאיתנו כותבים על נושאים ומחשבות מאוד פרטיים שלנו, משהו שדווקא חוסר ההיכרות ״פנים מול פנים״ מאפשר לנו לעשות באופן חופשי יחסית – ובמקביל כנראה היה הופך את המפגש פנים מול פנים לפחות נעים.
מצד שני, זה מעלה את השאלה – עד כמה אנחנו בעצם ״חברים״ פה בבלוגיה?
על חלק מהחסרונות של התקשורת הזו בבלוגים כתבתי ברשומה הזו – בעצם ההיכרות שלנו עם אחרים פה מאוד תלויה בתיאורים שלנו על כל סיטואציה, מה שאמת מושפע מנקודת המבט שלנו ככותבים וכאנשים. אבל בחיים האמיתיים אנחנו מקבלים כחלק מהתקשורת שלנו התרשמות הרבה יותר כללית על כל מצב וגם על המשתתפים בו מוך נקודת המבט שלנו והפרשנות שלנו על האירועים – למשל לפי שפת גוף, ולפי התגובות של הסביבה לכל סיטואציה כזו. במצב כזה אפשר אולי להגיד שהתגובה שלנו למצב שמתרחש פנים מול פים, או מול אדם שכבר הכרנו אותו בהיכרות כזו וראינו את תגובות שלו למצבים יומיומיים אחרים תהיה מלאה משמעותית מאשר רק קריאה בבלוגים.
כך שיש פה בלבול גדול לעומת מה שקורה לנו מול חברים מחוץ לבלוגיה – אנשים שמצד אחד מכירים צדדים מאוד אינטימיים שלנו, אבל מצד שני לא מכירים דברים שנחשבים מאוד בסיסיים לחברות ״מבחוץ״.
מה דעתכם? איך אתם מגדירים את הגבולות שלכם בתקשורת כאן, מול אנשים שהם מצד אחד קרובים דרך הכתיבה – ומצד שני זרים לחלוטין?
הפניה לפוסט שנכתב בהשראת הפוסט הזה.
התיירת המקרית 
ישנם הרבה אנשים שאני מכירה אישית ואני מגיבה להם או עוקבת אחריהם. אבל הרוב המוחלט לא. בלוגים שבמשך שנים קוראים אותם ומתחברים לכותב, גם אם הוא אנונימי, הופכים לחלק ממרקם החיים שלנו. זה לא חברים כמו בחיים האמתיים, אבל זה גם לא לא חברים.
אהבתיLiked by 1 person
אולי במובן מסוים זו חברות מסוג חדש?
אהבתיאהבתי
מצטרף לדברים של SIVI. היא צודקת מאוד.
אני שונא מפגשי RL.
אני מעדיף ל"פנטז" את דמות המחבר על פני פגישה אתו. לכן גם אינני מוטרד מהיעדר תמונות אישיות או מכך שאני מעלה תצומה שלי מלפני 50 שנים.
אני כן חושב, שאדם/שאשה הכותבים בלוג אישי ממש – כמו כמה כותבים כאן, ראוי שיקפיד על סינון מידע, שיהיו מודעים שזרים גמורים קוראים את הטקסטים, ולא בהכרח הם "חיוביים" בעמדתם. חלק מהפוסטים אגב מגיעים למחקרים שונים ורבים, בטח ובטח כדאי לשמור על מידה נאותה של חשיפה.
בטוח את מכירה את האמרה העממית: חברים יש רק באגד.
חברי אמת במשמעות המקובלת, עדיין בישראלית, לא נוצרים במרשתת.
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט.
מצד שני הבאת פה נקודה מעניינת שאין לנו שליטה ע הגישה של הקוראים, ואין לנו דרך לשלוט בעד כמה הקוראים (וכנראה בעיקר הפאסיביים ביניהם) הם ״חיוביים״.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שהתקשורת כאן אמיתית, כלומר – אנשים מתחברים למה שאת כותבת באמת, ומגיבים מליבם. אני למדתי המון וקיבלתי המון מהתקשורת בבלוג ואת רוב המגיבים אני גם קוראת, ואוהבת. אלו רגשות אמיתיים ותמיכה אמיתית שעזרה לי לא מעט.
אז יש כאן מחוייבות לתגובה תומכת אך כנה, לפחות זה מה שאני מרגישה, אבל יש את העניין של זמן התגובה – אנחנו משאירים כאן מילים, ואז מישהו משאיר לנו מילים – אין מיידיות, אין חובת תגובה, ואין לנו שום דרך להכיר את הכותב בצורה בלתי אמצעית, מעבר למילים שהשאיר. אנחנו לא צוברים חוויות משותפות, אנחנו לא חלק ממרקם החיים אחד של השני. אז זה כן קשר, וזה כן משמעותי ואמיתי אבל זאת לא בדיוק חברות.
אהבתיLiked by 1 person
אבל בואי נודה בזה שלא כל תגובה היא תומכת – לפעמים אנשים מבחוץ לא בהכרח מבינים את הסיטואציה המלאה, ויש אנשים שהם לא בהכרח תומכים…
אהבתיאהבתי
זו שאלה מעניינת שחשבתי עליה לא פעם. מבחינתי התשובה היא שיש לי בחיי סוגים שונים של מערכות יחסים חבריות, ואפילו יצא לי פעם או פעמיים לכתוב פוסטים בבלוג על סוגיית החברות והחברים השונים שיש לי בחיי. הבנתי כבר לפני שנים שכל מערכת יחסים שלי עם מישהו/י היא מעט שונה, ובכל מערכת יחסים אני מעט שונה. מאז שאני בבלוגיה נולדו לי מערכות יחסים מסוג נוסף. כמו שאת בעצמך כתבת, יש כאן מקרים שבהם מדובר במישהו שאת לא מכירה, לא יודעת את השם, את מקום המגורים, לעיתים גם לא פרטים מזהים נוספים – ומצד שני את יודעת פרטים אינטימיים על חייו, על מחשבותיו ורגשותיו, פרטים שלעיתים קרובות החברים "האמיתיים" שלך בחייך בכלל לא יודעים עלייך (ואת עליהם). את כמובן צודקת שלא תמיד התגובות תומכות או חיוביות, ומכאן גם אני מסיקה שהעובדה שאני קוראת ומגיבה אצל מישהו והוא קורא ומגיב אצלי לא הופך אותנו אוטומטית לחברים. אבל כן נוצרת סוג של קהילה, ומתוך הקהילה יש קוראים ובלוגרים שאני מרגישה שהם חברים שלי. בכל מקרה הנטייה שלי (פרט למקרים בודדים מאד ויוצאי דופן) לא להיפגש עם קוראים ובלוגרים "בחיים האמיתיים", ולהישאר "חברים לבלוגיה", שכאמור זו מבחינתי מערכת יחסים מסוג אחר. זה גם מה שמאפשר לי להמשיך לכתוב בגילוי לב על דברים שלפעמים לא אדבר עליהם עם אנשים בחיי
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכימה עם מה שכתבת ועל איך מערכת היחסים בין הכותבים (במיוחד כשהיא הדדית) הופכת למשהו מיוחד למרות שזו באמת לא חברות קלאסית
מעניין איך היית מרגישה ב״קהילה״ שנוצרה סביב הבלוגיה בתפוז, ששם כן היו מפגשים מידי פעם.
אהבתיאהבתי
הייתי חלק מהקהילה בישראבלוג בזמנו ומעולם לא השתתפתי במפגשים שלהם. פעם אחת הלכתי למפגש מצומצם עם כמה בלוגריות בבית של אחת מהן וזה היה נחמד אבל חד פעמי
אהבתיLiked by 1 person
קראתי את הפוסט שלך וזה הביא אותי למחשבות שונות ובעקבותן יצרתי את הפוסט הזה: https://shacharuval.wordpress.com/2026/04/24/%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a7%d7%a8%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%a4%d7%94/
אהבתיLiked by 1 person
תודה – מיד אקרא ואגיב!
אהבתיאהבתי
נחמד, גם אני התחלתי את דרכי בבלוג בתפוז ב 2009 ומאוד אהבתי את הקהילה שנוצרה לי שם. מעולם לא השתתפתי בפגישות פנים אל פנים והקטע הנחמד היה שקצת לפני הקריסה (הנוראה מבחינתי כי לא דאגתי לגבות את את התכנים שלי ), בשהותי בביקור בארהב, פגשתי באחד מהקהילה בתפוז D, היה שמו.
היום הייתי רוצה לדעת מה קורה עם אנשים שהייתי בקשר בלוגי אמנם אבל מאוד "קרוב".
האמת שבתפוז דאגתי להשאר אנונימית ודוקא פה זה פחות מפריעה לי החשיפה, יכול להיות שמכיוון שהבלוג לא מאוד אישי אלא בעיקר סיפורים קטנים ואז יותר חששתי להחשף ברשת. בכל מקרה קהילה מכל סוג מאוד חשובה לי.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שזו בעיה כללית באינטרנט בכלל ולא קשורה רק לבלוגיה בתפוז – כלומר שאנשים נעלמים.
אפילו בזמן שתפוז היתה פלטפורמה יציבה – היתה למשל בלוגרית שהיתה מגיעה הרבה בוג שלי, ואני לבלוג שלה. היא היתה מישהי שניסתה לרזות ועבדה עם דיאטנית והן היו משגעות אחת את השניה – אבל היה גם סיפור רקע שבו חברה שלה מהצבא עמדה להתחתן והן היו חלק מחבורה של שלוש חברות וידיד שכולה עמדה להגיע לחתונה, ואותה חברה שלישית בעצם תכננה להגיע לחתונה עם שמלת כלה מעוצבת על ידי מעצב של שמלות כלה, רק בצבע ניוד במקום לבן.
ואז אחרי החתונה היא פשוט נעלמה, כנראה כי לא היה לה על מה לכתוב – וגם כשכמה חודשים אחר כך כתבתי לה תגובה ושאלתי מה שלומה – או שהיא לא ראתה את התגובה, או שהיא העדיפה לא להגיב.
אהבתיאהבתי
עבורי, קוראים בבלוג לא נחשבים חברים. יש כאן שני אלמנטים עיקריים: חברים הם אנשים שאני יודעת שיהיו שם בשבילי, ושאני אהיה שם בשבילם, בעת צרה. אין כרגע מישהו שקורא בבלוג שלי שגם עונה להגדרה הזו. הנקודה השניה היא שהרבה עמים אני כותבת בבלוג דברים שלא הייתי אומרת לחברים. לפעמים הבלוג הוא בשבילי כמו מקום בו אני יכולה לקבל דעות כנות ודי נייטרליות על דברים שאני מספרת. זה משהו שחברים לא יכולים לתת.
היו לי פעם חברים מישראבלוג. העניין הוא שעם מעגל חברים, הרגשתי פחות נוח לכתוב. ככה יצא שעברתי לכתוב בפלטפורמה אחרת ושמרתי על מעגל החברים מהבלוגריה (שהיום נשאר מצומצם מאוד).
המעניין היה שדווקא בפלטפורמה האחרת כן הרגשתי בנוח, ואפילו ביקרתי פעמיים באותה מדינה ונפגשתי עם מי שהיו חברים באותה פלטפורמה.
אהבתיLiked by 1 person
אבל עדיין אותם מכרים מהפלטפורמה השניה לא הפכו להיות חברים….
אהבתיאהבתי
לתקופה כן, עם שתי כותבות אחרות. עם אחת מהן הקשר התנתק בהדרגה ועם השנייה, הקשר התנתק אחרי שגיליתי שבזמן ביקור בארץ היא השתמשה בשם המשתמש שלי של האוניברסיטה (היא התנדבה באיזה ארגון ונתתי לה כדי שהיא תוכל להשתמש בספריה) כדי לכתוב איזה מסמך אנטי-ישראלי, כנראה גם אנטישמי.
אהבתיLiked by 1 person
כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה שגם בביקור שלי ספגתי ממנה כמה הערות אנטישמיות: בטוח יש לי יהלומים (כי אני יהודיה), המשפחה שלי סופר עשירה ואני רק מעמידה פנים שאני לא. בביקור שלה בארץ זה כבר הפך לממש האשמות.
אהבתיLiked by 1 person
נורא שדעות כאלו דיין קיימות ביקר בקהל שהוא אקדמאי.
אהבתיאהבתי
היא לא אקדמית. היא היתה אז אחרי תואר ראשון והמשיכה לתואר שני.
בכל מקרה, ראינו ממקרה אחר שגם אנשים מהאקדמיה מאשימים אנשים על בסיס המוצא שלהם בלבד, ועוד בדברים חמורים בהרבה מלהיות בעלי יהלומים.
אהבתיLiked by 1 person
הייתי בכמה מפגשים של פורומים וקומונות ב"תפוז" היה נחמד, אבל כשאין מפגשים וחברות ברשתות החברתיות אז אין קשרים בכלל.
שלחתי בקשות חברות בפייסבוק לכמה שהחלטתי, אחרי תגובות שכתבו לפוסטים שלי ועוד בפומבי, שעם חברים כאלה לא צריך אויבים.
אהבתיLiked by 1 person
tukh ktaאולי לא כל אחד רוצה להחשף…
אהבתיאהבתי
קודם כל אני רוצה לציין שבתפוז היו מפגשי בלוגרים גם לא לקידום מכירות. לא השתתפתי באף מפגש קידום מכירות אבל כן בכמה מפגשים אחרים (שהיו לרוב צפיה בסרט)
עננת ארגנה עוד כמה מפגשי בלוגרים (בעיקר סביב ביקורים של אותו בלוגר שהזכרת). כתוצאה מכך חלק מהבלוגרים האחרים הפכו לחברים שלנו – מי יותר ומי פחות. חלק נעלמו לנו במשך השנים, עם חלק אנחנו בקשר לא חזק ועם חלק אנחנו עדיין נפגשים בתדירות סבירה.
אני מניח שזה שגם הבלוג של עננת וגם שלי לא מאוד אישיים ולא חושפים הרבה על חיינו הקל עלינו להיחשף יותר מאשר במקרה בו היינו כותבים בלוגים אישיים יותר.
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט נשמע שאופי הבלוג משפיע על רמת החשיפה האישית.
מעניין שנוצרה מעין תת קהילה סביב הטיולים המשותפים שאורגנו כשאותו בלוגר הגיע לארץ. וכן גם תפוז עצמו ארגן מפגשים לא רשמיים.
אהבתיאהבתי