זה הנושא של השרביט החם השבוע.
למען האמת, אני אישית הרבה יותר חשופה לתעמולה אנטי דתית מאשר להדתה.
במקום העבודה שבו עבדתי עד לשנת 2020, היו כמה עובדים דתיים, אחד מהם חב״דניק. הוא היה זה שאחראי על הדלקת נרות חנוכה כל שנה פלוס הסברים קלילים על החג, בחודש אלול הוא היה תוקע בשופר במסדרונות – ושנה אחת לפני פסח הוא הציע מצות שמורות למכירה. באירוע או שניים כשההתנהלות שלו קצת הפריעה אנשים – היה מי שהתלונן למשאבי האנוש, והם ביקשו ממנו בעדינות להפסיק. אבל לדעתי היה מדובר על אנשים מאוד ספציפיים, ורוב העובדים נהנו דווקא מהחיבור הזה לדת.
או אולי שווה להגיד שזה היה אדם ספציפי – פעיל של מר״צ שהיה חבר גם במה הוא כינה ״הפורום החילוני״, ואני מאז ההיכרות איתו מכנה ״הפורום לכפיה חילונית״. אני בהחלט מסכימה שצריך להלחם על דמותה החילונית, לליברלית והפלורליסטית של מדינת ישראל – אבל משהו בהתנהלות שלו ושל הפורום החילוני הזה הרגיש לי לא פעם באמת כמו כפיה חילונית – כלומר לכפות על חרדים אורח חיים חילוני אם אפשר, ולא לחשוף חילונים לשום סממן של דת (כמו לדוגמא שחלילה לא יהיו מצויירים בספר לימוד צמד ילדים דתיים!).
אני זוכרת שלקראת סוף התקופה שבה עבדתי בחברה הוא עבר לתפקיד במחלקה אחרת, ואחת העובדות שם היתה מישהי שהייתי מיודדת איתה במסגרת החברה – אישה בערך בגילי דתיה לאומית, עם דעות פוליטיות בהתאם (קרי אישה שמקיימת אורח חיים דתי, ותומכת בהתנחלויות ובביבי). ובפגישה הראשונית ביניהם הוא הדגיש בפניה את הפעילות הפוליטית שלו למרות שהיה ברור לו ולה ולכולם שהיא לא בדיוק מסכימה עם הדעות הללו.
אני זוכרת גם שיום אחד כמה חודשים לפני כן היא סיפרה לי ש״מישהו״ בחברה אמר לה משהו בסגנון של ״אני לא מאמין שמישהי נחמדה כמוך מסוגלת לתמוך בהתנחלויות״, ואני לא יכולה לדעת אבל לא אופתע לגלות שזה היה הוא שאמר לה את זה.
היא כמובן נפגעה משני האירועים.
במקום העבודה האחרון שלי חלק משמעותי מהצוות הין עובדים דתיים (בעיקר כיפה סרוגה, אבל בשלב מסוים הצטרפה לצוות עובדת חרדית) – והם עצמם מאוד דאגו לכך שהדתיות שלהם לא תפריע מצד אחד, אבל מצד שני לפחות אלו שהיו ״כיפה סרוגה״ שמחו לשוחח על ״דתיות מודרנית״ ולמשל איך הדת מנקודת המבט שלהם למשל מתייחסת לקהילה הגאה (שׁזה יחס מורכב).
או למשל לא פעם היתה לנו פעם בשנה פעילות צוות שבה היינו עושים ״על האש״ בחצר הבית הפרטית של אחד העובדים הדתיים ״כיפה סרוגה״ – כמובן שלנו החילונים הכשרות לא הפריעה, אבל לאותו עובד היה מאוד חשוב למצוא פתרון שבו גם העובדת החרדית תוכל לאכול אצלו, ממש כפי שהוא דאג שהעובדת הטבעונית / צמחונית תסתדר.
מצד שני העובדת החרדית מאוד הדגישה שחשוב לה שהיא לא תגביל את הצוות בשום צורה בעיקר בגלל הכשרות המאוד מחמירה שהיא דרשה, בין אם זה בכיבוד שמישהו מביא ליום הולדת, או בפעילויות צוות. ואמנם היו לעיתים כמה פעילויות שבהן היא לא השתתפה – אבל מצד שני, היה לנו חשוב גם שהיא תוכל להשתתף בחלק מהן והתאמצנו למצוא אופציה שתתאים גם לה.
והיתה לנו תורנות שבה היינו אמורים להיות זמינים שבוע שלם לשיחות על תקלות בתוכנה שלנו – משהו שהדתיים לא היו יכולים לעשות כמובן בשבתות. לעובדת החרדית למשל היה חשוב לא להעביר את השיחות לאף עובד בישראל כדי לא ״להחטיא״ אותנו, ולמזלה היה לנו צוות מקביל בהודו שאנשים בו יכלו לקבל את השיחות, והיא פשוט היתה ״מחליפה״ איתם סופי שבוע שבהם הם היו מקבלים את השיחות בשבת, והיא בתורנות שלהם היתה מקבלת את השיחות בראשון בבוקר ואז מחזירה להם את התורנות בשני בבוקר.
החבר׳ה האחרים אמנם אמרו שיש צדק בדברים שלה, אבל היה להם יותר קל להעביר את השיחות אלינו הישראלים, אבל היה להם גם חשוב להחזיר לנו את הטובה אם אפשר (כי הם הרי לא היו יכולים להחליף אותנו בסופ״ש), וגם לשים לב לכך שהם לא מעמיסים את הבקשות רק על אדם אחד או שניים אלא באמת ״לפזר״ את הבקשות בין העובדים.
אני חושבת שהתלונה היחידה שהיתה לי בנושא נבעה מהעובדה שאני זו שהייתי צריכה להעביר את השיחות בין הטלפונים של אנשים, ואני היית צריכה לרוב לתזכר לאותם חבר׳ה דתיים שהם צריכים לתת לי מראש שם של מי מחליף אותם – ובין אלו שעות זה קורה כי אני לא יודעת מתי נכנסת השבת וכמה זמן לפניה הם מעדיפים להעביר את השיחות (כי הרי אם תתקבל שיחה כמה דקות לפני שבת הם לא ממש יוכלו לטפל בה).
באותה תקופה מי שניהל את החברה בארץ היה גם אדם דתי, אבל בלי שום קשר לדעות שלו הוא תמיד הזכיר לנו שנוכל להשתתף כל פעילות פוליטית באשר היא, גם כאשר קבוצות מזוהות פוליטית רצו להשבית את ההייטק למען הפגנה ומעשים דומים.
כך כפי שאתם רואים – אנשים דתיים יכולים להיות סובלניים, ממש כפי שחילונים יכולים לכפות את עצמם ולבצע ״החלנה״.
התיירת המקרית 