על עדכונים ומריבות במשפחה המורחבת

אני חושבת שסיפרתי פה לא פעם ולא פעמיים במהלך השנים שאחיה ואחותה של אמא שלי גרים בצפון, באיזור שבו הם נולדו וגדלו. דוד שלי גר בבית במושב במרחק של עשרות מטרים ספורים מהבית שבו אמא שלו גדלה וחיה רוב חייה (שעכשיו הבת שלו גרה בו), ואחותו הצעירה עברה בשלב מסוים לגור בקיבוץ באיזור, ואז עברה לגור בקיבוץ אחר אפילו קרוב יותר מסיבות שונות, וגרה בו מאז כבר כמה עשורים טובים.

כשהייתי ילדה, היינו מבקרים שם כמה וכמה פעמים כל שנה – בכל חג מבית הספר, ואז פעמיים בחופש הגדול (פעם אחרי המחזור הראשון של הקייטנות שרק אליו היינו נרשמים, ואז פעם לקראת סוף אוגוסט לכבוד האזכרה של סבא שלי שנפטר בגיל 53 וסבתא שלי כשהיתה יכולה היתה מארגנת אזכרה די רחבה עבורו כל שנה). בתקופות האלו כן היינו מבלים לא מעט עם בני הדודים שלנו, למרות שעכשיו אני נזכרת שהם בקושי ביקרו אותנו בירושלים במהלך השנים. זה היה קורה רק אם הם היו צריכים משהו – למשל טיפול רפואי בבית חולים בירושלים שהוא טוב משמעותית מבית החולים המקומי שלהם.

אבל עם השנים הקשר הזה הפך להיות יותר רופף והתנתק – חוץ משתי חריגות. הראשונה היא מאוד טבעית: אמא שלי מבקרת את אחותה פעם בכמה חודשים בקיבוץ. המסורת הזו התחילה כשסבתא שלי חלתה באלצהיימר ואמא שלי כבר היתה במשרה מאוד חלקית לקראת הפנסיה ואז באמת יצאה לפנסיה, והיה לה את הפנאי לנסוע לכמה ימים צפונה. היחסים של אמא שלי עם אחותה הפכו לקרובים יותר כי היא היתה תמיד מתארחת אצלה, והמסורת הזו של הביקורים המשיכה גם אחרי שסבתא שלי הלכה לעולמה.

חשוב פה במאמר מוסגר להגיד שהיחסים ש אמא שלי עם אחותה קרובים יותר מאשר עם אחיה, ואני חושבת שלגיסתה (דודה שלי שנשואה לאחיה של אמא שלי) יש חלק מסוים בזה. יש מי שיכנו אותה יאכנע, ויש מי שיגידו שהיא אישה לא נעימה, אבל איכשהו משהו בהתנהלות של גיסתה של אמא שלי גרם לזה שהיחסים של אחיה של אמא שלי עם המשפחה הפכו למרוחקים יותר, במיוחד אחרי שכבר לא היינו מתכנסים אצל סבתא שלי לארוחות חג או אירועים אחרים.

החריגה השניה היא אחותי והמשפחה שלה, או לפחות זה היה כך עד לפני כמה שנים. לדודה שלי בקיבוץ יש כמה דירות אירוח עבור קרובי משפחה של חברי קיבוץ שרוצים לבקר ואין בהכרח מספיק מקום בבית לארח אותם. בתקופות החגים החדרים נתפסים יחסית מוקדם ובתפוסה מלאה – אבל בסופי שבוע שהם לא חגים – אפשר להזמין חדר שבועיים שלשוה מראש למי שרוצה להתארח ולטייל בצפון. לאחותי וגיסי זה היה נוח בתור חופשה שהעלות שלה נמוכה משמעותית מאשר להזמין מלון, בעקר כי גם לגיסי היתה משפחה בצפון.

העניין הוא שברגע שאני כבר לא ממש בקשר רציף עם המשפחה – אני לא ממש יודעת פרטים על החיים שלהם. העניין הוא שאמא שלי כן. והיא מתעקשת בכל שיחה שלנו כמעט, במיוחד כשאנחנו נפגשות פנים מול פנים – לעדכן אותי בכל מה שקורה במשפחה של דודה שלי בעיקר, אבל לא רק.

הפעם ביום העצמאות אמרתי לה באופן מפורש שהיא בעצם מעדכנת אותי לגבי אנשים שמבחינתי הם בעצם זרים. הסברתי לה שלמשל אישתו של הבן הצעיר של דודה שלי היא מישהי שמעולם לא שוחחתי איתה, והפעם היחידה שראיתי אותה היתה בחתונה שלה עם בן הדוד שלי לפני 4 שנים, וגם אז רק ראיתי אותה מרחוק ואפילו לא החלפתי איתה מילה בודדת אז.

הסברתי לה היא גם זורקת לי המון שמות של הנכדים של דודה שלי שאין לי מושג מי זה מי, של מי הילד, או בן כמה הוא (או מי היא, של מי היא, ובת כמה היא). הזכרתי לה גם שזה נובע מכך שלא יוצא לי לבקר אותם באופן סדיר, למרות שבעבר ביקשתי להצטרף אליה לביקורים מידי פעם אבל היא סירבה כי לא היה לי איפה לישון.

נראה שאמא שלי הבינה את נקודת המבט שלי וגם ציינה שלמשל אישתו של הבן הצעיר של הדודה שלי גם לא ממש מכירה את הילדים של אחי כי לא יוצא לאחי וגיסתי לבקר בקיבוץ (לאחותי כן ולכן כנראה אישתו של בן הדוד מכירה את הילדים שלה). נתטרך לחיות ולראות עד כמה אמא שלי באמת תיישם את ההבנה הזו.

אבל כן יש ״דרמה״ מסוימת משפחה של דוד שלי (אח של אמא שלי) שבה אני מכירה את המעורבים. או יותר נכון המעורבות.

לדוד שלי יש ארבעה ילדים – שתי בנות ושני בנים. הבת הבכורה נשואה ואמא לשניים שגרה בקיבוץ במרחק של בערך 20 – 30 דקות נסיעה מההורים. הבת הנוספת היא השלישית מבין הילדים. בעבר היא היתה במערכת יחסים שנראה היה שתוביל לחתונה, אבל אז היא החליטה להפרד מהבחור – וכיום היא אמא חד הורית לשני ילדים מתרומת זרע. היא גרה בבית הישן של סבתא שלי, עובדת במשרה חלקית, ונראה שהיא מאוד נעזרת בהורים כלכלית אבל גם בכל מה שקשור לטיפול בילדים.

ולפני שנה או שנתיים בערך – הן רב ברמה שבה שתיהן כנראה מסרבות להיות יחד באירועים משפחתיים. זה אפילו לא מצב שבו שתיהן יכולות להגיע ופשוט להתעלם באלגנטיות אחת מהשניה – אלא ממש מצב שבו אי אפשר להזמין את שתיהן לאותה ארוחת חג…

מה שמוזר זה שאחותה של אמא שלי החליטה ״לאמץ״ דווקא את הבת הצעירה יותר – זו שלא נשואה ואמא חד הורית, שאפשר היה לחשוב שההורים יתמכו בה יותר דווקא בגלל שאין לה אפשרות לחגוג עם המשפחה של בן הזוג שלה. אבל איכשהו האחות של אמא שלי ושל אבא שלה היא זו שמזמינה אותה כל הזמן לחגים או לשבתות בקיבוץ. הילדים אמנם מאוד נהנים שם, אבל יש משהו שלי אישית נשמע קצת חריג מבחינת כמות ההזמנות שקורית שם – כאילו דודה שלי החליטה ״לתפוס צד״ במריבה ו״לאמץ״ את מי שהיא חושבת שצודקת.

אני גם זוכרת בזמנו הערה שלילית שלה על בת הדודה המבוגרת יותר – בת הדודה הזו עובדת כמורה, ודודה שלי אמרה פעם שהיא לא היתה רוצה להיות תלמידה שלה או שאפילו היא לא רוצה שהילדים שלה יהיו תלמידים של בת הדודה כי היא חושבת שהיא מורה גרועה וחסרת סבלנות. אבל ההערה הזו נאמרה הרבה שנים לפני המריבה הזו.

הדבר כנראה גורם למתיחות משפחתית די גדולה סביב החגים, במיוחד כשלשתיהן יש ילדים (ובמקרה של הבת הבכורה כנראה ילדים די מבוגרים) שכנראה שמים לב לזה שכבר אין את הקשר עם הדודה שפעם היתה חלק מהחיים שלהם…

ואולי אני גם קצת מרחמת על ההורים של שתיהן שנאלצים להתמודד כך עם נתק שגורם אי נוחות גדולה בכל חגיגה משפחתית.