ניו זילנד היום האחד עשר – העיר דונדיין

העיר דונדיין Dunedine היא העיר השניה בגודלה באי הדרומי, ומהווה עיר צעירה ותוססת של סטודנטים בגלל האוניברסיטה הגדולה שיש בה.

השם של העיר מבוסס על השם הקלטי של אדינבורו בסקוטלנד, כי היו באיזור לא מעט מתיישבים סקוטיים.

יש בה גם רחוב שנחשב במשך תקופה מאוד ארוכה לרחוב הכי תלול בעולם עד שרחוב אי שם בוויילס שבבריטניה עדף אותו בכמה שברירי זווית. המדריך הבכיר שלנו סיפר לנו שהוא למד באוניברסיטה בעיר ולכן במשך תקופה מסוימת הוא גר באחד הבתים ברחוב. הוא אפילו הראה לנו לכאורה את הבית שבו הוא גר ואפילו את חלון חדר השינה שלו שהיה קדמי ופנה לרחוב.

אני ביליתי את רוב הזמן החופשי שנתנו לנו בעיר להפסקת צהרים כדי לקפוץ לחנות כלבו כדי לקנות כרטיס זכרון נוסף למצלמה שלי, אחרי שגיליתי שהכרטיס הנוכחי שהיה לי עומד להגמר מוקדם מהצפוי, אבל לא הצלחתי למצוא אחד מתאים בכלבו שם. בסופו של דבר אני יודעת שמצאתי כרטיס נוסף, אני רק לא זוכרת איפה.

זה השאיר לי בעיקר זמן לאכול ארוחת צהרים קצרה – ואז לגשת לתחנת הרכבת המקומית שמשם אספו אותנו לפעילות שהיתה לנו באותו אחר הצהרים. למזלי היה לי זמן לסייר בה כי היא היתה די יפה, גם מבפנים וגם מבחוץ:

משם יצאנו לסיור שהתחיל בנהיגה בנופים היפים בסביבה של העיר, ואז בסיור בספינה שבו צפינו בהמון ציפורי ים מסוגים שונים (ברובם קורמורנים), ואז גם בכמה כלבי ים שגם גרים שם באיזור. הסיור היה נחמד למי שאהב לזהות ציפורים שונות, והנופים היו יפים כפי שאפשר לראות – אבל לא משהו הרבה מעבר לזה:

משם נסענו לאתר הקמפינג שבו שהינו בלילה – שהיה במרחק הליכה מאחד החופים היפים של העיר בעיקר בשקיעה:

והוא כמובן היה גם יפה בזריחה בוקר לאחר מכן כשהתעוררתי מוקדם במיוחד כדי לצפות בה. ושימו לב – אנחנו רגילים לראות את השקיעות בחוף, אבל בגלל שניו זילנד היא מדינת אי יש בה חופים שאפשר לראות בהם את הזריחה ולא את השקיעה. אני מניחה שב״קצוות״ העליונים והתחתונים של האיים אפשר אולי ליהנות חלקית משתיהן, אבל לא ממש בילינו בהן בשקיעה כדי לחוות את זה בעצמינו…

ההמדשאה הגדולה בחלק מהתמונות היא בעצם מגרש ספורט שדרכו עברתי בהלוך ובחזור, והוא בעצם שדה הרוגבי של האוניברסיטה המקומית: