זה הנושא של השרביט החם השבוע.
הדואר בעיני עדיין פעיל – אני אמנם לא מגיעה לשם באופן סדיר, אבל אני בהחלט מעדיפה לקבל בדואר חבילות מאשר שהן יישלחו אלי ישירות הביתה – או חמור מכך, יישלחו לנקודות איסוף.
שליחה הביתה אומרת לרוב שהשליח ישגע אותי עם לדרוש פרטים כאן ועכשיו על איך להכנס לבניין או באיזו קומה ודירה אני גרה, או אפילו ינג׳ס לי לרדת לקחת את החבילה בעצמי כי אין לו כוח מצוא חניה. לא פעם הוא אפילו אוסף את הפרטים מראש ומגיע לאיזור רק יום אחרי ואני לא יודעת אם החבליה כבר הגיע ונעלמה מסיבה כזו או אחרת – או היא פשוט תגיע מחר.
ונקודות איסוף זה סיוט גרו יותר- כי הן מאפשרות איסוף רק בשעות מוזרות שרק מי שעובד מהבית ויכול לצאת לכמה דקות באמצע היום לאסוף אותן יכול לאסוף. לא פעם ניסיתי להגיע בסוף יום עבודה, בערך חצי שעה או שעה לפני סוף שעות הקבלה של חבילות -רק כדי גלות שהחנות נסגרה מוקדם ואי אפשר לאסוף את החבילה.
וזה כמובן אם החבילה מגיעה לנקודת איסוף מתאימה – כבר קרה לי שבעצם התבלבלו בשם הרחוב שלי וחשבו שמדובר על הרחוב באותו שם בעיר שכנה, ואז כמובן שנקודת האיסוף רחוקה לי מידי.
לכן לא פעם סניף הדואר הרלוונטי עדיף – הוא פתוח בשעות צפויות מראש, גם בימי שישי, והוא יישאר פתוח גם אם אין קהל.
לגבי בנקים – אני מודה שגם בעבר לא ממש ביקרתי בהם בתדירות גבוהה מלבד אולי בכספומטים, וגם בגיל צעיר אבא שלי לימד אותי להוציא סכום מראש שיספיק לי לפרק זמן (נניח חודש) כדי להמנע מעמלות.
אני מניחה שמי זקוק להלוואות או משכנתא עדיין יגיע לבנק.
התיירת המקרית 