דברים בעבודה החדשה שלי שמאוד מפריעים לי

התפקיד כולל מכירות

כשהתחלתי לחפש עבודה זמנית, היו לי בעיקר שתי אופציות בתור עובדת ללא ניסיון עבר: מכירות או קבלת שיחות.

השכר בתחום המכירות הוא גבוה משמעותית מהשכר בקבלת שיחות – אבל מסתבר שחלק גדול ממנו תלוי ביצועים. כלומר השכר הבסיסי הוא די שכר מינימום, אבל רוב השכר מתבסס ברובו על בונוסים שניתנים על הגעה ליעדי מכירות, כשבמקביל יש יעדים למכירה שאם לא עומדים בהם די מהר מפוטרים.

אני אישית די נרתעתי מהעבודה הזו בידיעה שאני לא אשת מכירות טובה ולכן לא אשרוד בתפקיד – ולכן פניתי לתפקידי מענה טלפונים שבהם השכר הוא עלוב למדי אבל יש יעדים קלים יותר.

אבל אני מוצאת את עצמי בתפקיד שהשכר שלו יחסית נמוך אפילו עבור תפקידי מענה (בערך 3 – 4 ש״ח לשעה פחות מהרבה תפקידים בתחום) – אבל כחלק ממנו אנחנו אמורים לחדש מנויים למרפאה.

״מנוי״ במרפאה וטרינרית אומר שהבעלים של בעל החיים משלם סכום מסוים בשנה, ותמורתו הוא מקבל הנחות שונות. המחיר אמור פחות או יותר לכסות מבחינת הבעלים כמות סבירה של טיפולים לשנה, והמרפאה מרוויחה בעצם לקוח נאמן שיגיע אליה ופחות ישקול לעבור למרפאות אחרות.

הלחץ במכירות האלו הוא כנראה נמוך (ואולי אפילו משמעותית) מהלחץ בתפקידי מכירות מסורתיים – אבל הוא עדיין קיים, והיה אפילו חריף יותר בשבוע האחרון. איכשהו עם הגיוסים החדשים למרפאה (בנוסף אלי גויסו גם עוד שני עובדים חדשים) נוצר מצב שבו היה המון כוח אדם שאפשר היה לשים על חידוש מנויים – ואחרי כמה ימים מאוד טובים עם המון חידושים, פשוט לא נשאר למי לחדש. זה פשוט היה מצב שבו התקשרנו להמון אנשים שפשוט לא רצו לחדש, או כאלו שהיו רשומים אצלנו כמחדשים פוטנציאליים אבל גילינו שהם חידשו במרפאה או כבר התקשרו אלינו בעבר ומי שחידש להם את המנוי לא עדכן את התיק.

ופה גם נמצא קושי אחר שלנו בחידושים – לא פעם אנחנו אלו שמזכירים לאנשים שהם צריכים לחדש את המנוי, ולא פעם אלו שמסבירים להם את התנאים והאפשרויות השונות. אבל גם לא פעם אנשים רוצים לחשוב יום יומיים על ההוצאה ולכן לא רוכשים מיד. ולא פעם אם אני למשל מסבירה למישהו מה התנאים – מישהו אחר במרפאה עצמה או במוקד יהיה זה ש״יקטוף״ את המכירה עצמה (ממש כמו שאני יכולה ״לקטוף״ מכירה של מישהו אחר).

מעבר לזה – כשיש שלושה או ארבעה אנשים שמוכרים יחד, לא פעם הם ״דורכים״ אחד לשני על הרגליים. כבר היו מצבים שבהם מישהי שעבדה מהר התחילה להתעצבן עלי למה אני לא מעדכנת את התיקים שהתקשרתי כי אז אנשים התעצבנו עליה שהיא התקשרה אליהם פעם שניה באותו יום, ומעבר לכעס הלא נעים שלהם זה היה גם בזבוז זמן עבורה. אני אישית הבנתי מאיפה הכעס שלה נובע, אבל התחושה שלי היתה שאני לא הייתי היחידה שלא עדכנה תיקים ולכן הכעס שלה היה מופנה לאדם הלא נכון.

באותה מידה ביום שישי היתה לי ולעובדת נוספת רשימת לקוחות שממנה היינו צריכות להתקשר – ושמתי לב שהיא לא עוברת עליה בצורה מסודרת אלא קופצת עליה באופן מקרי, ואז לי היה קשה למצוא לקוחות שהיא עדיין לא התקשרה אליהם כדי להתקשר אליהם בעצמי.

אבל מעבר ללחץ, אני מודה שאני מרגישה לא נעים בתפקיד הזה של מכירות. בין השאר כי לרוב מי שיש לו את הכסף מחדש מיד – אבל יש הרבה אנשים שעבורם ההוצאה הזו למנוי היא די גבוהה כלכלית. אולי זו תקופת האבטלה הארוכה שלי, או העובד שאני עובדת במשכורת שהיא מאוד מינימלית – אבל אני פשוט מרגישה מאוד קשה לפנות ולשכנע אנשים שמתקשים לשלם את הסכום הזה.

משמרות בשעות מוזרות

בשבועות הראשונים שלי לתפקיד עבדתי בשעות די סטנדרטיות – משמונה בבוקר עד חמש בערב. במקביל לזה, ידעתי שבשלב מסוים יתחילו לשלב אותי במשמרות לילה – שהן משמרות מ 14:00 עד 22:00. וכן, אלו משמרות שקצרות בשעה מהמשמרות הרגילות. ושעה פחות זה משמעותי עבור מי שהשכר שלו שעתי, אבל לא חשבתי שזו בעיה. אנחנו 6 – 7 עובדים במוקד, אז חשבתי שלכל היותר תהיה לי משמרת אחת כזו בשבוע, אולי אפילו קצת פחות אם יש מישהו שהוא חובב עבודה בשעות האלו.

יש גם את המשמרת בשישי שהיא קצרה בשעה, והמנהלת שלנו אמרה לנו בתחילת הדרך לצפות למשמרת בערך פעם בשבועיים, למרות שהיא לא יכולה להבטיח לוח זמנים מדויק ויכול להיות שלפעמים זה יצא בשבועות רצופים. מצד שני מדובר על משמרת קטנה יחסית של 4 אנשים, והיא אמרה שיש שתי עובדות שלרוב מעדיפות את המשמרת הזו (כנראה כי זה מאפשר להן יום חופש באמצע השבוע ללימודים או לעבודה נוספת).

אבל עכשיו יש המצאה חדשה: ״משמרות ביניים״. בעצם במקום שכל מי שעובד ביום יגיע בשמונה – יהיו בערך ששוה אנשים שיגיעו בשמונה, מישהו שיגיע בעשר ויצא בשש, ומישהו שיגיע ב 12 ויצא לקראת שמונה בערב. כלומר פתאום שתי משמרות ביום הופכות גם למשרות קצרות יותר.

ומבחינת פעילות זה הגיוני – כי למשל בחידוש מנויים יש יותר היענות בשעות הצהרים ואחר הצהרים (ואולי קצת בערב) ולכן באמת עדיף שיהיו אנשים שיתחילו מאוחר יותר.

אני מניחה שאלו גם משמרות שנוחות מי שמתקשה להגיע למשרד בול בשמונה ורוצה לישון עד קצת יותר מאוחר – והמאוחרת ביניהן שמתחילה ב 12 גם יכולה להתאים למי שיש לו לימודים בבוקר. רק לי באמת הן פחות נוחות. לכן עבורי ברור שאני רוצה להגיע לכמה שיותר משמרות ארוכות, אבל אני מניחה שכולם רוצים אותן – ולכן כנראה שהמנהלת שלנו מנסה לחלק אותן בצורה הוגנת. לכן לבקש ממנה לתת לי יותר משמרות ארוכות לא רק שלא יגרום לזה שאקבל אותן, אלא יכול ממש לגרום לרושם רע.

והשבוע ספציפית יש לי רק משמרת אחת של תשע שעות – ואז שתי משמרות לילה (שבהן אין לי סיכוי בכלל להגיע לשעות נוספות), משמרת ביניים אחת – ומשמרת שישי. זה כבר עובדן של כמה שעות עבודה מבחינתי, במיוחד אם עומס העבודה יהיה נמוך יותר ולא אוכל לעבוד שעות נוספות.

אני מבוגרת משמעותית משאר העובדים ומרגישה שזה מקשה עלי ליצור קשרים חברתיים

בשבוע שעבר באחד הימים, הייתי במשמרת שבה היו שני אחראי משמרת. אחד מהם היה אחראי משמרת בפועל – מישהו שההוא בתחילת שנות השלושים שלו ממה שהצלחתי להבין. השניה במקרה סיפרה מוקדם יותר שהיא בת עשרים ושש.

שניהם יכלו היו להיות טכנית ילדים שלי, למרות שכנראה הייתי צריכה להיכנס להריון בגיל יחסית צעיר. זה א מפריע לי בשותף, למרות שאני מרגישה לפעמים שיש עבורם חוסר נעימות מסוים עבורם לתת לי הוראות, ושהם לא מבינים מה אני עושה שם. אני חושבת שהגבר בעיקר מתקשה מולי, בין השאר כי הוא מישהו שהוא מאוד בוטה בהעברת ביקורת ואני מרגישה שהוא חושש שהוא מאוד פוגע בי בכל פעם שהוא מעביר ביקורת כזו ולכן מאוד נזהר מולי.

היתה לי באמת תקרית אחת מולו לאחרונה שבה היה ברור שנפגעתי – למרות שלא בהכרח ישירות ממנו. היה מדובר על סיטואציה שבה היינו הרבה עובדים שניסו לחדש מנויים, ועובדת אחת ספציפית כל הזמן התלוננה בקולי קולות שאני לא מעדכנת רשומות בצורה טובה וזה גורם לה לבזבז זמן על שיחות שבהן היא לא יכולה למכור.

אני מניחה שהיא הניחה שהבעיה היא איתי כי אני עובדת חדשה ולכן יש סיכוי יותר מסביר שאני פחות מודעת לנהלים שדורשים לעדכן דברים, ובאמת בהתחלה כנראה שעשיתי לא מעט טעויות – וייתכן שהיא עברה על לקוחות שבהם עשיתי את הטעויות הראשוניות האלו. אבל בשלב מסוים אמרתי לה שאני כבר שמה לב לדברים ושהטעויות לא חוזרות על עצמן – ומנהל המשמרת הזה הרגיש שיש פה פוטנציאל למצב לא נעים, והחליט לגמרי בצדק להתערב.

הוא ביקש בקשה שהיתה בהחלט מוצדקת – שכל אחת מאיתנו תרשום הערה כשהיא מתקשרת ללקוח ואז השניה תדע לא להתקשר אליו בעצמה. אני מניחה שזה נועד למנוע מצב שבו נתקשר יחד ללקוח בלי להבין שהשניה כבר מתקשרת – וגם כשיש שתי הזדמנויות לעדכן את התיק הסיכוי שאחת מאיתנו תפספס לעדכן אותו. אבל זה נשמע בעיקר כאילו זה היה בעיקר נגדי, ולכן נראה היה שנפגעתי ממשהו שהיה בעצם פשרה הדדית.

אני מעלה את זה כי באותה משמרת שבה הייתי לבד עם שניהם, כשאני הייתי עסוקה בשיחות לחידוש מנוי שמעתי אותם משוחחים ברקע על מי הכי מבוגר או בוגר במוקד. בשלב מסוים הייתי צריכה ״להזכיר״ לעובדת שאני בעצם הכי מבוגרת – אבל שהשיחה גלשה למי הכי בוגר, השם שלי לא הוזכר למרות שבאופן עקרוני (ומאוד טבעי) אני אמורה להיות בוגרת משמעותית מכל שאר העובדים.

המחשבה שאני נתפסת בתור מישהי שלא בוגרת יותר מצעירים בני עשרים ומשהו או לכל היותר בני שלושים וקצת מאוד מטרידה אותי – למרות שלי אישית ברור שאני בהחלט הרבה יותר בוגרת ממה שאני הייתי בגיל עשרים ומשהו.

אבל בעצם גם חשבתי על זה שהם פשוט לא ממש מכירים אותי – גם בגלל שאני עובדת במקום זמן יחסית קצר, וגם כי הבדלי הגילאים בינינו כאלו גדולים שקשה לנו להתחבר ברמה האישית.

אבל גם כמה דברים טובים

בסופו של דבר, אני יוצאת מהבית ומקבלת משכורת. היא אמנם נמוכה ולא מכסה את ההוצאות שלי לחלוטין, אבל היא עדיין מפחיתה משמעותית את ההסתמכות שלי על חסכונות.

ולצאת באופן יומיומי מהבית זה בריא לא רק כלכלית אלא גם נפשית, גם אם זו עבודה שאני לא מתחברת אליה (בלשון המעטה).

ואני מקווה שהעבודה הזו תעזור לי לגשר על התקופה עד שאתחיל לעבוד בעבודה קבועה ומסודרת יותר.