זה הנושא של השרביט החם השבוע.
הלכאורה מלחמה שהיתה לנו בראשון בלילה והסתיימה בשני בצהרים כנראה נבעה מהרצון של איראן לצבור כוח במשא ומת לקראת ההסכם ההולך ונחתם – וספציפית כדי לוודא שההסכם מולה ימנע מישראל לתקוף בלבנון (כדי לאפשר לחיזבאללה להתחזק ולהתבסס שם כמובן).
אני חושבת שגם היה ברור לשני הצדדים שלטראמפ יש אינטרס שלא תהיה מלחמה והוא יורה לשני הצדדים לעצור אחרי שהם הורידו קצת עצבים אחד על השני – העיקר שלא יעצרו את חגיגות המונדיאל בצפון אמריקה – ואת ההסכם שטראמפ הצליח לכאורה להשיג ברוב יזע.
לכן התגובה הישראלית לכאורה מלחמה היתה על פניה ״פושרת״ – מצד אחד בוטלו הלימודים ועובדים יכלו לגיע לעבודה רק במקומות שבהם יש ממ״דים, אבל מצד שני שדה התעופה לא נסגר ולא בוטלו ההופעות שתוכננו ליום חמישי.
בעיני השאלה המעניינת יותר היא מה יקרה אם וכשההסכם הצפוי עם איראן יחתם. הרי די ברור שההסכם רחוק מלהיות אידאלי מצידנו, ובעיקר נועד כדי למנוע משבר כלכלי בינלאומי בטווח הזמן המיידי בכך שאיראן תעצור את זרימת הנפט אם היא תותקף שוב (או לפחות עד שייבנה צינור שיאפשר את העברת הנפט דרך היבשה במסול עוקף איראן).
האם זה ימנע מישראל להכנס מול איראים לסבב נטסף של מבצעים , לפחות בשנים הקרובות? האם ביבי (או מנהיג ישראלי עתידי) יעז להפר את ההוראות של טראמפ (או של הנשיאים האמריקניים שיבואו אחריו) כדי לפצוח במלחמה כזו אם המצב יצדיק את עצמו ביטחונית מבחינת ישראל?
או כמובן עולה השאלה עד כמה ביבי זקוק לעוד מבצע באיראן לפני הבחירות כדי להפיד את הציבור (או לצאת שוב המנצח הגדול כפי שקרה לפני שנה ולהרשים בוחרים פוטנציאליים) – ועד כמה הוא יעז להפר את דרישתו של טראמפ לא לתקוף באיראן בזמן קרוב?
התיירת המקרית 