החופש הגדול

זה הנושא של השרביט החם השבוע – ואני רוצה להודות למוטי שחשב על רעיון שלא קשור לאקטואליה.

המדור שואל איך החופש הגדול משפיע על חיינו – ואצלי הוא משפיע בכך שאני מתגוררת ליד בית ספר, מה שמוביל לשתי השפעות.

הראשונה היא שאם אני עובדת מבית אני שומעת את ״בית הספר של הקיץ״ קורה – אוצה קייטנה בעלות נמוכה שקורית כל קיץ בבית הספר בהדרכת המורות. לא פעם יש מפעילים שמגיעים לשעשע את הילדים בהפעלה בחצר, ואז מפעילים מוזיקה בפול ווליום. וההפעה הזו קורית שלוש או ארבע פעמים במהלך היום – ויכולה מאוד להפריע למי שעובד מהבית או נמצא בבית כל היום.

הסיבה לכך היא שחצר של בית הספר ממש צמודה ללא מעט בנייני מגורים באיזור – ונראה שהרמקולים מכוונים בדיוק לכיוון שלהם, כך שכך מה שמנוגן דרכם משודר בפול ווליום ברמה שהמוזיקה באמת ״דופקת״ לנו ישירות לבתים, במיוחד לחדרים שנמצאים בכיוון הזה.

אבל לרעש הזה יש הרבה יותר השפעה בהשפעה השניה שאני מדברת עליה – והיא במצב של טקס סיום השנה של בית הספר.

זה משהו שלמזלנו לא קורה בהכרח בכל בשנה – אבל ברוב השנים בתקופת סוף יוני, יש בבית הספר טקס סיום – שמתקיים בשעות הערב, או אולי אפשר להגיד שהוא מתרחש בשעות הערב המאוחרות.

השנה הוא ״התחיל״ בסביבות השעה שבע ומשהו, ןל״מזלנו״ נמשך רק עד השע 21:30. וגם אם זו נשמעת שעה סבירה – תחשבו איך הייתם מרגישים אם במשך כל הערב שלכם הייתם מתקשים לצפות בטלוויזיה או לקרוא ספר כי יש מוזיקה חזקה שמגיעה מבחוץ שלא נותנת לכם לעשות את זה בשקט.

וזה עוד יחסית נסבל לעומת מה שעובר על משפחות עם ילדים צעירים ואפילו תינוקות שאי אפשר להשכיב לישון כי הם לא יכולים לישון בכל הרעש הזה והוא מפריע להם.

אבל לצערי בעבר  כבר היו מקרים שזה נמשך לשעות מאוחרות הרבה יותר – עד 22:00 או אפילו אחרי כן.

היתה אפילו שנה (לדעתי בדיוק לפני הקורונה) שהיה מורה עם יוזמה שארגן אז את הטקס שהחליט לעזות חזרה כללית ״אמיתית״ ערב לפני הטקס עצמו, כך שאנחנו בילינו שני לילות עם רעש נוראי בבית. בלילה של החזרה עצמו הוא רצה להתחיל שוב לעבור על הטקס ממש כמה דקות לפני 23:00 – רק שלמזלנו ב 23:00 כבר יכולנו להתקשר ולהתלונן למוקד העירוני על הרעש והם שלחו ניידת לשם כדי להפסיק את החזרה.

וכמובן שהיה את הטקס עצמו ערב אחרי כן שהיה רועש באות מידה, למרות שאז הוא הסתיים לפני 23:00, אבל לא בהרבה.