ניו זילנד היום השבעה עשר – הרבה נסיעות והרבה מסלולים קצרים

יש לפעמים ימים כאלו בטיולים שבהם נאלצים לנהוג הרבה, וזה היה אחד הימים האלו. אחד היתרונות של חברת טיולים מאורגנים הוא שלא פעם הם מכירים בדיוק את המסלולים הקצרים המתאימים והיפים לימים כאלו כדי שהם לא ירגישו לגמרי מבוזבזים בישיבה בלבד.

נהגנו במהלך היום במעבר הרים מאוד יפה בשם Haast Pass, שבו היו כמה מסלולים קצרים שעשינו. בגלל שידעתי שבמסלולים האלו נלך יחד פחות או יותר כקבוצה, אצטרך למהר – ולכן תמיד דאגתי לרדת כמה שיותר מוקדם מהאוטובוס ולמהר לתחילת המסלול אפילו לפני ששאר המטיילים מתחילים אותו כדי לסיים אותו בזמן.

הראשון מתוכם היה מסלול לבריכות כחולות יפות. המסלול עצמו היה יחסית מישורי אז לא היתה לי בעיה ללכת בו מהר כדי לעמוד בקצב של שאר הקבוצה, ככל עוד דאגתי לצאת יחסית מוקדם גם בהלוך וגם בחזור.

העצירה הבאה היתה יותר בעייתית – היא היתה לנקודת תצפית בראש גבעה, והיתה כל הדרך בעליה. ולמרות שהייתי אחת מהראשונים שהתחילו את המסלול – הגעתי למעלה אחרונה בגלל המאמץ שבעליה הרציפה.

הצלחתי להגיע למעלה פחות או יותר בזמן כדי להצטלם לסלפי קבוצתי, ואז לרדת. לא ממש היה לי זמן לצלם משהו מלמעלה – ובירידה, בחור סינגפורי בשי וון יו החליט ללוות אותי למטה כדי לוודא שאני מסתדרת, ואיכשהו איתו גם ירד איתי המדריך שלנו שכנראה לא חשב מראש על ללוות אותי. בינינו – לא היה ממש צורך בזה, אבל הודיתי לשניהם בסוף המסלול.

כשהגעתי למטה, שאר המטיילים כמו למשל קארין ההולנדית ומרטין הגרמני אמרו לי כל הכבוד על זה שהתמדתי במסלול, וקארין אפילו שמה לב לזה שגם בקצב איטי יותר – הצלחתי לעמוד בזמן המקורי שהמדריך נתן לנו…

היה גם מסלול שלישי לאגם נוסף שהיה לא מרשים במיוחד. לכן בעצם התמונות היחידות שיש לי הן מבריכות הכחולות ומהנהר שמוביל אליהן:

משם המשכנו לנהוג – ובערב היו לנו שני מסלולים קצרים נוספים: אחד מעין הליכה באיזור ביצתי שהיה די משעמם, והשני מסלול לאורך החוף שהיה יפה יותר.

בסוף המסלול התכנסנו כולנו על החוף – ושם צילמתי תמונה של המדריך ועוד שלושה מטיילים ששיחקו בזריקת אבנים – וון שהיה חלק מהקבוצה שצולמה התייחס מאז לתמונה הזו בתור ״תמונה של להקת בנים״…

מימן לשמאל יש את מרטין המורה הגרמני, הסטודנט הגרמני ששכחתי את שמו, המדריך סם, ו – וון עצמו