זה הנושא של השרביט החם השבוע.
בתור הילדה הבכורה, היה לי חדר משלי עד שאחותי נולדה כשהייתי בת שלוש. אני חושבת שעד גיל שש בערך גרנו באותו חדר, ואז עברנו לדירה חדשה שבה לכל אחת מאיתנו היה חדר משלה.
אבל שלוש שנים אחר כך אחי נולד – והוא עבר לחדר של אחותי. הם גרו בו יחד עד שים אחד אחותי החליטה לעבור ל״חצי חדר״ (כלומר חדר קטן) שהיה לנו בקומה התחתנוה של הבית, שעד אז היה מעין חדר עבודה לאבא שלי.
בין לבין גם גרנו בארה״ב (ניו יורק) ששם שכרנו דירה במעונות למשפחות. היו שם שני חדרי שינה גדולים, אחד להורים שלי ואחד לאחי ואחותי. הם היו באיזור משלהם ליד האמבטיה – שהמסדרות ממנה הוביל למטבח ואז לסלון. ואז בצד הרחוק של הסלון היה חדר שינה די קטנטן שאני קיבלתי. היתה בו מיטת נוער, שולחן כתיבה ושידה שתפסו את רוב המקום, אבל אני זוכרת שדי אהבתי אותו.
כמה שנים אחי שחזרנו לארץ עברנו לדירה של חמישה חדרים – כלומר שהיו ארבעה חדרי שינה. היו שניים גדולים, וההורים החליטו לתת לשתי הבנות הגדולות לישון בהם – למרות שההורים החליטו לתת את הקצת יותר גדול לאחותי בתור פיצוי על זה שהיא נאלצה לישון כמה שנים בחדר ממש ממש קטן.
זה לא שאני סבלתי בחדר שהיה לי – אבל בעצם הוא לא ממש נשאר החדר ״שלי״ להרבה מאוד זמן. הוא היה שלי בשנה האחרונה של התיכון (שבדיוק לפניה עברנו לדירה) ובמהלך השירות הצבאי שלי, אבל מתישהו במהלך הלימודים שלי לתואר ההורים שלי ״ביקשו״ (או יותר נכון בישרו) על שינוי שנשמע הגיוני. לאחי היה עד אז חדר שבאמת היה יחסית קטן (למרות שהוא היה גדול יותר מאותו חצי חדר שאחותי התגוררה בו בדירה הקודמת) וההורים ״הציעו״ שהוא יהפוך לחדר שלי, ואחי כמובן יעבור לחר שלי כי אני כבר לא ממש מתגוררת בבית.
זה לא בהכרח היה נכון – מעבר לעובדה שביליתי אצל ההורים לא מעט בסופי שבוע, דווקא כן יצא לי לגור עם ההורים שוב כמה חודשים אחרי שסיימתי את התואר ולפני שמצאתי דירה להתגורר בה, התגוררתי שוב בבית של ההורים בערך שבועיים לפני שעברתי לרילוקיישן שלי, ואז כשבאתי לבקר בארץ, ושוב לכמה שבועות כשחזרתי לארץ לפני שמצאתי דירה לגור בה. אבל עדיין המעבר היה הגיוני, למרות שעם הזמן אבא שלי הפך את החדר שלי גם לחדר העבודה שלו, והחדר מלא בכל מידי ספרים ישנים ובכל מיני פרסים ודברים שהוא קיבל מהעבודה שממנה הוא פרש לפני כמעט עשרים שנה… החדר די צפוף כרגע ולא ממש ניתן לגור בו באופן קבוע.
התיירת המקרית 
הרבה פעמים הורים מקבלים החלטות על סמך ההיגיון שלהם שלא תמיד מובן או מקובל על הילד מנקודת הראות שלו.
מעניין, אבל, שלפחות פעמיים הם שמו את אחותך עם אחיך באותו החדר, כאשר רוב ההורים שאני מכירה נוטים לשים בנות ובנים בנפרד, כלומר התפלאתי שהם לא שמו אותך בחדר עם אחותך כאשר היה צורך לשתף חדר בין שני ילדים
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שזה נבע מזה שכילדים עדיין היינו יחסית צעירים – והעניין של בנות ובנים יחד פחות שינה. כלומר בגיל ההתבגרות למשל ברור שהפרדה לפי מגדר היא נבונה, אבל בגילאים צעירים זה יותר פשוט.
במקרה של ארה״ב זה בלט במיוחד כי חדר הילדים הגדול היה קרוב מאוד לחדר של ההורים שלי, והחדר הנפרד היה רחוק – ואז באמת זה היה הגיוני שהילדים הקטנים יהיו קרוב להורים והגדולה (שהפכה כבר למתבגרת) תקבל פרטיות.
אהבתיאהבתי
התמזל מזלך לקבל חדר משלך רוב חייך גם אם לעיתים היה קטן.
אני מניח שאחרי שכבר קנית דירה משלך אין שום טעם לשמור על חדר בשבילך בבית ההורים
אהבתיLiked by 1 person
סגנון החיים שהצגת זר ומוזר לי מבחינת היכולות הכלכליות של הורייך.
אבל, הורייך הם בני הדור של אחי הבכור, ולו כבר היו יכולות כלכליות גבוהות ע"מ לאפשר חדר לכל ילד.
אהבתיאהבתי