ניו זילנד היום העשרים ושניים – הרבה מאוד ים

ביום השני שלנו בפארק אייבל טסמן -במקום לצעוד שוב במסלול, הצטרפתי מראש למין פעילות משולבת של כמה פעילויות – שייט בקיאקים, הליכה במסלול, ואז שייט בסירת מפרץ.

עקרונית כל אחת מפעולות השייט היתה מיועדת ומתוכננת ליום שלם. אבל בגלל שכנראה המפעילים יודעים שאנשים מגיעים לפארק לזמן מוגבל לרוצים לחוות כמה שיותר – אפשר להצטרף לכל אחת מהן רק לחצי יום, ויש נקודות איסוף והורדה לכל אחת מהן. וזה רלוונטי לא רק לשייט אלא כנראה גם להרבה פעילויות אחרות.

ומכיוון שנקודות האיסוף וההורדה של כל אחת מהפעילויות האלו הן לרוב שונות (למרות שהן לרוב קרובות יחסית) – מוסיפים ביניהן מסלול הליכה מה שגורם לפעילות עצמה להראות עשירה ומעשירה יותר, אבל גם מאפשרת למטיילים עצמם לצעוד בחלק אחר של המסלול שכנראה הם לא היו מגיעים אליו אחרת.

כדי להגיע לקיאקים, היו צריכים לאסוף אותי מאתר הקמפינג שלנו – והייתי צריכה להמתין להסעה בכניסה לאתר.

באותו זמן המתינו להסעה משלהם המדריך וכמה מטיילים שהחליטו ללכת לפעילות אחרת – כזו ששילבה את החופים עם אתגרים שונים כמו קפיצה לנהרות וסנפלינג ודברים דומים. המדריך ממש ממש ניסה לשכנע את כולנו לבצע את האתגרים האלו, כאילו הטיול לא שווה בלעדיהם.

ונראה שהיחס שלו כלפי שוב היה מוזר, למרות שלא הרגשתי שהוא התנהל כך מול האחרים, אבל למזלי ההסעה שלהם הגיעה כמה דקות אחר כך ונשארתי להמתין לבד.

ואז הגיעה ההסעה שלי – והתחלנו להתארגן לשייט בקיאקים שכללה הדרכת בטיחות ולבישה של חגורת הצלה, ואז נסענו לנקודת היציאה שלנו.

בגלל שהצטרפתי לשייט רק לזמן מוגבל, חלקתי בקיאק עם המדריך כדי שהוא יוכל להמשיך להשיט אותו לבד אחר כך. אז בעצם יצא לנו לשוט לאורך החוף לכמה קילומטרים, ואז הוא הוריד אותי בחוף מסוים שממנו היה לי מסלול לחוף הבא – ואז הואר והקבוצה המשיכו הלאה לנקודה שבה הם אכלו צהרים ואחריה כנראה המשיכו בקיאקים לעוד נקודות.

החוף עצמו היה נחמד:

משם הלכתי לחוף אחר שבו הייתי אמורה לעלות על סירת המפרש. בהתחלה הייתי צריכה לעלות על ההרים שוב, והעליה לא הרגישה לי נוראית במיוחד – אבל היתה לי תחושה שהירידה היתה ארוכה משמעותית, למרות שהיא הרגישה תלולה בדיוק באותה מידה כמו העליה שלי, המסלול בה הרגיש מסודר יותר, ונתקלתי בה בלא מעט אנשים מתנשפים – כולל אישה שמנה אחרת שהרגישה שאני לפחות אזדהה איתה…

אחרי שאכלתי צהרים, ספינת המפרש הגיעה לעשות הפסקה קטנה בחוף – ואז עליתי עליה.

מסתבר שבבוקר הספינה עצרה בכמה חופים ואיים – אבל בשלב זה כנראה שהמטיילים (כמה חבר׳ה מהטיול שלי) והמדריך היו כבר עייפים, ולן בילו את רוב הזמן בשיחות על פוליטיקה בריטית שאני לא ממש הכרתי ולא ממש יכולתי להצטרף, ושוב צפיתי בנוף מהספינה ודי השתעממתי.

ואז הענו לנקודת הירידה ששם הצלחתי סוף סוף לשלם על הפעילות – ומשם לקחו אותנו חזרה לאתר הקמפינג ששם פגשנו את המטיילים שנהנו בפעילות האתגרית שלהם. נראה היה שהם נהנו ממנה מאוד.