Gold Bar Recreation Site

רק כדי שתבינו איזו מדינה יפה היא יוטה, אפילו אתרי הקמפינג שלה מאוד מיוחדים, כמו למשל אתר הקמפינג הזה שנמצא לגדות נהר הקולורדו. החברה שבה טיילתי עוצרת בו בכל טיול באיזור פארק הקשתות, ומעבר לעובדה שמאוד נוח לשהות בו – מי שמעז יכול לשחות בנהר.

Mystic Hot Springs הוא אתר קמפינג אחר שאחד המדריכים / נהגים ״גילה״ ביוטה בסביבות 2007 – 2008 ומאז רבים מהנהגים אוהבים להגיע למקום, ונוצר קשר ״חברי״ בין הבעלים של האתר לחברה.

באתר יש מעיינות חמים שניתן לשחות בהם בבריכה גדולה מרכזית – ובעליה מסויימת יש גם אמבטיות קטנות שניתן להנות מהמים החמים בהן באופן אישי. ב 2008 יצא לי לשהות שם בפעם הראשונה, והחוויה היתה מהנה מאוד, בגלל כמה מטיילות נחמדות שהיו חלק מהקבוצה.

היו איתנו שני צמדים של אחיות: זוג אחיות אמריקניות שגרו רחוק אחת מהשניה והטיול היה אמור לקרב ביניהן, וזוג אחיות סיניות שניצלו את ההזדמנות כדי לטייל בארה״ב.

מלבד העובדה שבבוקר אחרי שישנו באתר האחיות הסיניות ערכו לנו אימון טאי צ׳י ואחת האחיות האמריקניות ערכה לנו אימון יוגה – בערב לפני כן יצא לי לבלות עם האחיות האמריקניות (שהייני יחסית מיודדת איתן) בבריכה הגדולה ושרנו שירים בעברית (הן היו יהודיות שלא פעם בילו במרכזים יהודיים).

אחת מהאחיות היתה מישהי קצת ״קוטרית״ כי היא סבלה מכאבים בברך, ולא פעם ניסיתי לעודד אותה במהלך הטיול, אבל אחת הסיבות שאני זוכרת את הערב היתה כי היא היתה במצב רוח טוב. אני הנחתי שהיא פשוט הרגישה טוב במים החמים ושמחתי שהיא נהנית קצת.

בערב האחרון של הטיול, אחד המדריכים ביקש מאיתנו שכל אחד יספר על מטייל אחר שהשפיע לו על הטיול לטובה – ומסתבר שאותה מטיילת העריכה את העובדה שניסיתי לעודד אותה לטייל ולהנות גם כשהיא לא הרגישה טוב.

ואז בערך חודש אחרי הטיול, האחות השניה כתבה לקבוצה מייל שבו היא סיפרה ששבוע לפני כן אחותה אובחנה כחולת סרטן והלכה לעולמה ארבעה ימים אחר כך, והודתה לנו על כך שהפכנו את הימים האחרונים שלה למהנים יותר בטיול.

האבחון מסביר כנראה מדוע היא הרגישה כל כך לא טוב, אבל עם השנים שאלתי את עצמי עד כמה האחיות (ובמיוחד האחות החולה) באמת לא היו מודעות למצבה הבריאותי, והעדיפו פשוט לא לספר לנו. הסיבות לאי השיתוף בזה די ברורות: מעבר לעובדה שזה יכול היה להפוך את החוויה של הטיול של שאר המטיילים ליותר עצובה ופחות מהנה, יש סיכוי שהחברה היתה מסרבת לתת להן לטייל בגלל שיקולים של ביטוח ואחריות.

הנוער העובד והלומד?

נכתב בעקבות הפוסט הזה.

אני זוכרת שכשהייתי תלמידה בכיתה ה׳, אני ועוד כמה בנות מהכיתה והחברות הצטרפנו לסניף המקומי של ״הנוער העובד והלומד״. לפי ההיסטוריה של התנועה, היא אמורה היתה לייצג בני נוער עובדים, אבל אני חושבת שבשכבת הגיל שלי הרוב המכריע של בני הנוער למד בבית הספר עד סוף י״ב, ורק מעטים מאוד (אם בכלל) פרשו מהלימודים כדי לעבוד.

כשלמדתי בכיתה ה׳, היינו קבוצה של בנות בלבד, ואני מודה שאין לי מושג איך שמענו על הקבוצה ואך הצטרפנו אליה. המדריכות שלנו היו בנות מבוגרות יותר שלדעתי היו בכיתה ח׳ או ט׳ ונראו לנו מאוד בוגרות, אבל הפעילות היתה תואמת את הגיל שלנו וכללה לא מעט משחקים וטיולים באיזור, ולא זכור לי שיצא לנו לפגוש שכבות גיל אחרות (חוץ מכמובן המדריכות שלנו).

אני כן זוכרת יוזמה של להגיע לאיזשהו כנס של כל התנועה בירושלים או אפילו בכל הארץ, שברגע האחרון התבטל והייתי מאוד מאוכזבת.

ואז, אחרי שנה בתנועה – ההורים שלי העבירו את כל המשפחה לארה״ב לשנתיים. ואז כשחזרנו, אחת מהתלמידות בכיתה החדשה שלי ״הזמינה אותי חזרה״ להצטרף שוב. הגעתי קצת מוקדם בשעה וביום שנאמרו לי, אבל לא הכרתי שם אף אחד ולכן העדפתי להמתין בשקט בחוץ. אבל החבר׳ה שהיו שם שמו לב אלי והזמינו אותי להכנס, אבל לא היה לי נעים כי חשתי שלא אשתלב טוב בשיחה איתם ואצור רושם רע – אז סירבתי. ואז לא היה לי נעים מהם כי סירבתי וחשבתי שעצם הסירוב יצר רושם רע…

אני מניחה שבשלב מסוים הגיעו עוד כמה חבר׳ה שכן הכרתי ונכנסתי איתם, אבל הזכרון היחידי שהיה לי היה מפעילות פתיחת שנה או משהו שהיה בערב, והיו שם כתובות אש והצגה בעלת תוכן די מיני שכמבוגרת כנראה היה נראה לי די תמים אבל כתלמידה נאיבית בתחילת כיתה ח׳ נראה לי נוראי וסוטה ולכן ויתרתי לחלוטין על ההשתתפות בתנועה.

כנראה שחלק מהבעיה היתה שהגעתי לשלב שבו היינו חלק מהשכבה הבוגרת יותר, גם בפעילות הרחבה יותר אבל כנראה גם בפעילות היומיומית, ובעיני זה הרגיש מפחיד ולא מתאים כי לא הייתי מבוגרת או בוגרת מספיק לתכנים שנחשפתי אליהם, בין אם באותו ערב או במפגשים הקבוצתיים. כך שאחרי אותה פעילות ערב פרשתי, ולא הצטרפתי לתנועת נוער אחרת.

שנה אחר כך היה ניסיון לפתוח קן צופים אצלנו בשכונה שאני ועוד שתי חברות ושני ידידים שלנו התחלנו להצטרף אליהן (בדיעבד אין לי מושג איך דווקא אנחנו ״נבחרנו״ לזה), אבל כנראה מי שרצה להיות בתנועת נוער כבר הצטרף אליה, ומי שספציפית רצה להיות בצופים כבר הצטרף לקן מחוץ לשכונה, ולכן אחרי כמה מפגשים הניסיון הפסיק פשוט כי הקבוצה לא גדלה…

ספרו על השורשים שלכם

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

חשוב לי לכתוב שאני אישית לא כתבתי עבודת שורשים – למזלי הצלחתי להינצל מהמטלה המעיקה הזו כי כשאני למדתי בכיתות ו׳ וז׳ גרנו בארה״ב ושם למרות שלמדתי בבית ספר יהודי דתי ואפילו היה לנו טקס בנות מצווה – לא היינו צריכים לעשות עבודת שורשים.

את הצד של המשפחה של אבא שלי אני לא ממש מכירה. מדובר על משפחה דתית וידוע לי שסבתא שלי מצד אבא היא דור שישי בירושלים. המשפחה של סבא שלי מצד אבא היתה אוסטרית במקור, אבל סבא שלי נולד וגדל בסלובקיה, אבל הצליח לצאת משם לפני השואה. רוב המשפחה שלו נשארה שם, ורק אחת האחיות שלו, עדה, ניצלה אחרי השהות במחנות. עד כמה שידוע לי רובם נרצחו בטרבלינקה.

הפרט המעניין יותר בעיני הוא העובדה שבסלובקיה הם גרו בעיירה בשם פרשוב שבו האבא של הרב ישראל מאיר לאו היה הרב. אני לא חושבת שהיתה היכרות בין המשפחות.

אבא שלי החליט לעשות בשנים האחרונות תחקיר מעמיק על המשפחה ואפילו כתב על זה ספר, אבל הספר עצמו טרחני למדי וקשה לקריאה בעיני ולכן אני מודה שמעולם לא קראתי אותו למרות שכמובן קיבלתי עותק בחינם.

אני כן יודעת שהיו במשפחה לא מעט רבנים כביכול חשובים אבל לא מוכרים.


הצד של המשפחה מצד אמא שלי מוכר לי קצת יותר.

ההורים של סבא שלי מצד אמא, בני, נדדו להם במזרח ומרכז אירופה. סבא שלי עד כמה שידוע לי נולד בהונגריה, אבל המשפחה נדדה גם בפולין (ששם לדעתי נולד לפחות אחד מהאחים שלו) ובשנות השלושים איכשהו מצאה את עצמה בברליו.

מכיוון שהמשפחה ידעה שלא יצאו דברים טובים מעליית הנאצים לשלטון והם ברחו לבלגיה, אבל ניסו בכל דרך להתרחק עוד יותר. סבא שלי קיבל ״סרטיפיקט״ לארץ ישראל כחלק מעליית הנוער וניסה להשיג גם לשאר המשפחה, ללא הצלחה.

ההורים של סבא, שמואל ואנטה, הצליחו למצוא לאחיו הצעיר ביותר, יוליוס, מקום ברכבת שבה ילדים צעירים הוסעו לשוודיה. הוא היה ילד צעיר בן תשע, וממש התגעגע לבית ולהורים אל הסתיר את זה מפני ההורים במכתבים שהוא כתב כדי לא לאכזב אותם. הוא נשלח לחווה מבודדת אי שם בחלקים הצפוניים של שוודיה אצל שתי ״דודות״ מבוגרות והיה עצוב, לפחות עד שכמה שנים אחר כך הוא הבין את גודל הזוועות של השואה. הוא המשיך לחיות בשוודיה, התחתן עם אישה שוודית נחמדה בשם אינגה, ונולדו להם שני ילדים. המשפחה היתה מבקרת בזמנו, כשהייתי ילדה קטנה, בארץ – אבל עם הזמן ההורים עצמם היו מגיעים פחות ופחות עד ששניהם הלכו לעולמם גיל מבוגר (יוליוס היה היחיד מבין שלושת האחים שהגיע לשיבה טובה), ובשנים האחרונות רק הבת שלהם מגיעה לביקורים רק פעם בכמה שנים.

סבא שלי בסופו של דבר התבסס בארץ, התגייס לבריגדה העברית יחד עם חברו הטוב ואחיה של סבתא שלי, יוסק׳ה, ובין לבין סבתא שלי גרמה לו להתחתן איתה. אחרי השירות המשותף בבריגדה הם גם נלחמו במלחמת העצמאות יחד (לדעתי בגולני), וסבא שלי הציל את יוסק׳ה אחרי שיוסק׳ה נפצע קשה.

הוא וסבתא שלי ירשו את המשק של ההורים שלה, והמשיכו לחיות יחד עם ההורים של סבתא שלי בבית דו משפחתי, והיו לא פעם אוכלים ומבלים לא מעט יחד, מה שלא מצא חן בעיני סבא שלי כי הוא הרגיש שסבתא שלי מחויבת אליהם קצת יותר מידי, אבל לא היו לו ברירות. נולדו להם שלושה ילדים, שלכולם הם קראו בשם שמתחיל בנ׳. הם גידלו בעיקר פרות לחליבה, ולולים לביצים.

סבא שלי נפטר ממחלת לב בגיל 53, בערך חודש וחצי לפני יום ההולדת ה 54 שלו מהתקף לב. לצערו הוא לא זכה לפגוש את רוב הנכדים שנולדו לו ולסבתא שלי, למרות שלפי הסיפורים הוא מאוד אהב ילדים.

ההורים של סבתא שלי מצד אמא לעומת זאת נולדו באוקראינה. סבתא רבא שלי נולדה בעיירה קטנה לי קייב, ואמא שלה מתה בלידה שלה. למרות שאבא שלה התחתן מחדש, אישתו השניה לא ממש היתה אמא עבורה והיא למשל לא למדה לבשל או דברים דומים. היא עזבה את הבית בגיל צעיר ועברה לאודסה שם היא היתה עוזרת לרוקח.

סבא רבא שלי נולד באודה, וגויס לצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה. הוא נפל בשבי הגרמני אבל הצליח להמלט, וחזר לבריה״מ בדיוק בזמן למהפכה ב 1917. הוא היה סוציאליסט אדוק שבתחילת דרכו היה אפילו אנטי ציוני כי הוא האמין שבסוציאליזם אמיתי אין צורך בעמים, אבל בשלב מסוים שינה את דעתו וכמובן שהפך לציוני אדוק. אחרי שהוא וסבתא רבא שלי נפגשו והתחתנו, הם עלו לארץ בעליה השלישית. סבתא שלי נולדה ברחובות, אבל אז הם הצטרפו למושב בעמק יזרעאל, שבו הם חיו ועבדו עד שהם הלכו לעולמם בשיבה טובה.

סבתא שלי ירשה את המשק ועבדה בו וגרה בו עד שהיא הלכה לעולמה בקיץ 2022. אחיה יוסק׳ה שהיה אמור לרשת את המשק אבל נפצע קשה מידי במלחמת העצמאות עבר לגור בחיפה ועבד שם עד הפנסיה במספנות. הוא עישן כל החיים וחטף בסופו של דבר סרטן ריאות שממנו הוא נפטר בגיל שבעים וחמש. הבן הצעיר שלה רמי (אברם) הסתבך כל חייו בעסקים גרועים, והנישואים שלו הסתיימו בגירושים, למרות שגרושתו שגרה באותו מושב כמו סבתא שלי נשארה בקשר טוב יותר עם המשפחה מאשר הוא.

איך היום האידיאלי שלך נראה מתחילתו ועד סופו?

הצעת כתיבה יומית
איך היום האידיאלי שלך נראה מתחילתו ועד סופו?

אני מניחה שיום כזה יהיה קודם כל יום חופש בלי עבודה.

אני אוכל להתעורר בבוקר בשעה סבירה אחרי שנת לילה טובה, ולצאת מהבית לחדר הכושר בלי למהר.

יהיה לי אימון יעיל אבל כזה שעובר בנעימים, ואז אולי אחיו אם מזג האוויר יהיה טוב – אצא לטיול קצר בטבע עם המצלמה שלי כמובן.

אז אחזר הביתה לארוחת צהרים, ואנצל קצת זמן לשנ״צ – ובשעות אחה״צ אבלה במנוחה מול הטלוויזיה או נטפליקס.

What’s the thing you’re most scared to do? What would it take to get you to do it? מה הדבר שהכי מפחיד אותך לעשות? מה יגרום לך בסופו של דבר לעשות אותו?

הצעת כתיבה במסגרת Bloganuary
מה הדבר שהכי מפחיד אותך לעשות? מה יגרום לך בסופו של דבר לעשות אותו?

My first response to this would be 'jumping off of high places' – stuff such as bungee jumping (and apparently the inventor of commercial bungee jumping has also invented similar experiences) or sky diving. Anything that may cause me to fall without control (which is basically any fall).

I did consider going skydiving when I travelled in New Zealand back in late 2019, but then one of our tour guides decided to share a story of a friend of his who's a skydiving instructor who ended up jumping out of a plane with a client and the parachute was torn – so his friend released his client (who was of course killed), but he was saved because apparently the partial parachute allowed him to land more slowly and alive (even though he may have been injured). That pretty much scared me enough to avoid this.

There are some stuff in "real life" which can seem scary too – like losing a job, or getting seriously ill – but I guess this is something that we can't really choose to do…


התגובה הראשונית שלי לשאלה היתה ״לקפוץ ממקום גבוה״ – משהו כמו קפיצת באנג׳י (או המצאות אחרות של מי שהמציא את קפיצות הבאנג׳י המסחריות) או צניחה חופשית. בעצם ל דבר שיגרום לי ליפול ללא שליטה (שזה בעצם כל נפילה).

כשביקרתי בניו זילנד בסוף 2019 שקלתי לעשות תניחה חופשית. אבל המדריך שלנו בטיול חליט לשתף איתנו סיפור על חבר שלו שהוא מדריך צניחה חופשית שפעם אחת קפץ עם לקוח מהמטוס וגילה שהמצנח שלהם קרוע – אז המדריך שיחרר את הלקוח (שכמובן נהרג), אבל הוא עצמו ניצל כי המצנח החקלי הספיק לו כדי לנחות יותר לאט ובחיים (למרות שייתכן שהוא נפצע). הסיפור הזה הצליח להפחיד אותי מספיק כדי להימנע מהקפיצה.

יש כמובן גם דברים ב״ליים האמיתיים״ שמפחידים כמו פיטורים או לחלות במחלה קשה, אבל אלו לא דברים שנוכל לבחור לעשות…

What do you complain about the most? על מה יוצא לך להתלונן הכי הרבה?

הצעת כתיבה במסגרת Bloganuary
על מה יוצא לך להתלונן הכי הרבה?

I would say that my neighbors and the social dynamics in the building I live in, simply because it's that bad.

Perhaps it's because many elderly and retired people live in the building, and they have too much time on their hands to find something and especially someone to complain about. Perhaps it's because many of the tenants like or need to do something that annoys others, such as the disabled woman who likes to park her car in inconvenient spots to allow herself easy access to the building.

But it seems the building is always fighting about something, and that annoys me, since I like my peace and quiet.


הייתי אומרת שיוצא לי להתלונן על השכנים שלי ועל הדינמיקה החברתית בבניית שבו אני גרה, כי היא באמת מאוד גרועה.

אולי זה כי יש בבניין הרבה אנשים מבוגרים שפרשו מהעבודה, ויש להם יותר מידי זמן פנוי כדי למצוא על מה ובעיקר על מי להתלונן. אולי זה בגלל שיש הרבה דיירים שרוצים או מרגישים שהם חייבים לעשות משהו שמעצבן את הדיירים האחרים, כמו למשל הדיירת הנכה שחונה בכל מיני נקודות לא נוחות לאחרים כדי לאפשר לעצמה גישה קלה לבניין.

אבל נראה שהבניין כל הזמן רב על משהו, וזה מפריע לי כי אני אוהבת שקט ושלווה.

What are your favorite sports to watch and play? מהם המשחקים הספורטיביים האהובים עליך לצפייה ולמשחק?

הצעת כתיבה במסגרת Bloganuary
מהם המשחקים הספורטיביים האהובים עליך לצפייה ולמשחק?

I've never liked sports that require me to 'play' such as group sports or even tennis. I was always bad at them and therefore frustrated at having to play them.

I do enjoy certain sports where I don't 'play' such as swimming an weight lifting – I assume it's mostly because they're not group sports and I can do them without having to compare myself to others but rather just concentrate on my own progress.

As for watching sports – watching swimming races can be exciting if they're very short, but it gets boring to see just foaming water if it' a longer race. I do enjoy watching sports which provide some aesthetics, such as rhythm and artistic gymnastics, especially women's gynmastics.


אני אישת אף פעם לא אהבתי סוגי ספורט שבהם אני אמורה ״לשחק״ למשל ספורט שמתבצע בקבוצה או אפילו לא טניס. תמיד הייתי גרועה בהם זה מאוד תסכל אותי ״לשחק״ כך.

אני כן אוהבת סוגי ספורט שבהם אני לא ״משחקת״ כמו למשל שיה או הרמת משקולות – אני מניחה שבגלל שזה לא ספורט קבוצתי ואני יולה לבצע אותם בלי הצורך להשוות את עצמי לאחרים אלא יותר להתרכז בהתקדמות האישית שלי.

ולגבי צפיה בספורט – לצפות בתחרויות שחיה יכול להיות מעניין אם מדובר על מירוצים קצרים, אבל די משעמם לצפות במירוצעם ארוכים כי רואים בהם הרבה מים שהופכים לקצף וזהו.. אני כן אוהבת לצפות בסוגי ספורט שיש בהם אסתטיקה – כמו התעמלות קרקע ומכשירים או התעמלות אומנותית, בעיקר של נשים.

מקום טיול אהוב ליד הבית

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

אם כבר מוטי הזכיר טיולים בהקשר של המלחמה, המחשבה הראשונה שעלתה לי היא עד כמה נרגיש בטוחים להתחיל לנסוע לטייל אחרי אירועי השביעי באוקטובר. הרי באותו בוקר המלחמה התחילה ללא התרעה מראש – החל מאזעקות בעקבות התקפות טילים (משהו שנעדיף לא להיות במהלכו בשטח פתוח), וכלה בתקיפות של אנשי החמאס בישובים השונים, ולא פעם השטחים פתוחים, החל במסיבת ״נובה״ וכלה של אנשים שיצאו לריצה, או טיול, או פשוט הסתובבו בחוץ…

ונכיווון שרוב אזורים בישראל נמצאים בקרבה מאוד גדולה לאיזורים מהם יכולים לצאת טרוריסטים מוסלמים (בין אם מרצועת עזה או מהגדה ושטחי איו״ש, ובין אם מיישובים ערביים בתחומי הקו הירוק), האם אי פעם רגיש באמת בטוחים לצאת לטיולים ברחבי הארץ בלי שנדע שננקטו אמצעים ביטחוניים כדי למנוע מצב כזה שוב?


לגבי מקומות שאהבתי לטייל בהם – אני מניחה שהקושי שלי הוא בעיקר בגלל העובדה שאין לי רכב אז הניידות שלי מוגבלת, וליד הבית הנוכחי שלי אין מקומות זמינים במרחק הליכה, אלא אולי לכל היותר לפארק הירקון או לפארק הלאומי והספארי שלידו.

כשגרתי בהוד השרון, גרתי במרחק הליכה מגבעת הכלניות שנמצאת בדרום העיר, ובשיציאה ממנה (או בניסה כתלות האם אתם נכנסים או יוצאים ממנה) יש משתלה גדולה ונחמדה. כיום יש שם גם גן אקולוגי מאוד יפה, מרשים ונעים.

בהרצליה גרתי גם במרחק הליכה מאפולוניה – אתר של מבצר רומי עתיק.

What would you do if you won the lottery? מה היית עושה לו זכית בלוטו?

הצעת כתיבה במסגרת Bloganuary
מה היית עושה לו זכית בלוטו?

I believe similar question last year in Bloganuary where we had a few billion dollars – which was supposed to simulate a situation where we had an unlimited amount of money.

But winning the lottery may be not as generous as that – a few million dollars is great, but can be spent rather quickly if we don't watch it. So we have two options: one in which we do have a limited amount of money, and the other is an unlimited amount.

If I do have a limited (though generous) lottery win, I assume I'll invest most of it as a nest egg for the future. I personally don't think that real estate would be a good fit for me since it deals with people who can damage or even destroy a home, or refuse to leave even though they don't pay rent. But other types of investments would be nice.

I would take a small part of the money and enjoy a nice vacation, and I would probably "spoil" myself by flying first or business class, rent nicer rooms in hotels and / or cruises, and so on.

If I do win a large enough sum I could consider being enough for me to live on comfortably for the rest of my life , I would still invest some of it, but I would  quit my job, buy a much nicer apartment in a more desirable location (even though my current apartment is in a good location and is very nice) – and then spend most of my time travelling, and doing so comfortably, as I wrote before about better plane seats, nicer hotel rooms, etc.

I assume I'd also enjoy not having to cook and ordering take out every day, and enjoying restaurants regardless of price.


היתה לנו שאלה דומה בבלוגאנוארי בשנה שעברה שבה נשאלנו מה נעשה עם כמה מיליארד דולרים, מה שהיה אמור להיות סכום בלתי מוגבל של כסף.

אבל זכיה בלוטו יכולה להיות הרבה פחות נדיבה – כמה מיליוני דולרים זה נחמד, אבל אפשר לבזבז אותם מהר יותר ממה שאפשר לצפות. אז יש פה שתי אפשרויות: זכיה בסכום מוגבל של כסף או זכיה בסכום בלתי מוגבל.

אם אזכה בסכוף מוגבל (אבל נדיב) בלוטו, אני מניחה שאני אשקיע את רוב הסכום בהשקעה לעתיד. אני לא חושבת שנדל״ן זו אופציה טובה כי היא מסתמכת על אנשים שאולי יפעו (ואולי אפילו יהרסו) את הדירה או לא יעזבו אותה למרות שהם לא משלמים שכר דירה. אבל אפשרויות אחרות יהיו נחמדות.

אני כן אקח חלק מסוים מהכסף ואצא לטייל, ו״אפנק״ את עצמי בכך שאטוס במחלקה ראשונה או מחלקת עסקים, אבחר בחדרי מון או שייט יפים וגדולים יותר, וכו׳.

אם כן אזכה בסכום מספיק גדול כדי לחיות עליו למשך שארית החיים שלי, אני בהחלט אשקיע חלק ממנו. אבל אני עדיין אתפטר מהעודה, אקנה דירה גדולה יותר ובמיקום מרכזי יותר (למרות שהדירה שלי יפה ואני גרה באיזור לא רע) - ואבלה את רוב הזמן שלי בטיולים, ושוב בצורה נוחה של טיסות במחלקה ראשונה או עסקים, חדרי מלון יפים יותר, וכו׳.

אני מניחה שאני גם אהנה מכך שאני לא צריכה לבשל ואזמין אוכל במשלוח כל יום, ואהנה ממסעדות בלי קשר למחיר.

What books do you want to read? אילו ספרים היית רוצה לקרוא?

הצעת כתיבה במסגרת Bloganuary
אילו ספרים היית רוצה לקרוא?

Speaking of books I'm planning to read in the near future, the books I'm currently planning to read are professional – technical books in my area, and ones that help prepare for technical and personnel interviews. These books are probably very uninteresting for the general public…

As for fiction books – I usually don't have a list of books I plan to read. I sometimes find a book that sounds interesting in a book store, or Amazon recommends a kindle book based on books I've read in the past.

There are usually Stephen King books, stories about weight loss (probably based on books I read in the past), some "chick lit" books – and quite a lot of science fiction and fantasy books…


אם אנחנו מדברים על ספרים שאני מתכננת לקרוא בעתיד הקרוב – אז הספרים שאני מתכננת לקרוא בקרוב הם ספרים מקצועיים, טכניים בתחום המקצועי שלי וגם כאלו שעוזרים להתכונן לראיונות עבודה מקצועיים ואישיים. הספרים האלו בטח לא ממש מעניינים את הציבור…

בכל מה שקשור לסיפורת, לרוב אין לי רשימה של ספרים שאני מתכוונת לקרוא. אני לפעמים מוצאת ספר שנשמע מעניין מעניין בחנות ספרים, או אמאזון מציעה לי ספרים בהתבסס על מה שקראתי בקינדל בעבר.

אלו לרוב ספרים של סטיבן קינג, סיפורים לגבי ירידה במשקל (מבוסס על ספרים שקראתי בעבר הרחוק), קצת ״ספרות נשים״ – והרבה ספרי מדע בידיוני ופנטזיה.