אחרי הטיול, נתקלתי בשתי ביקורות מעניינות ברשת על החברה ששפכו קצת אור על האירועים שקרו מולי.
ראוי קודם כל לציין שיש על החברה הרבה מאוד ביקורות ובהחלט הרבה יותר משתי ביקורות – ורובן המכריע מעולות, אבל כמו עבור כל בית עסק, יהיו מידי פעם ביקורות שהן פחות טובות ונובעות מכך שלקוחות ספציפיים לא היו מרוצים.
הביקורת הראשונה שבה נתקלתי היתה ביקורת שדווקא המדריך שלנו סיפר לנו עליה בעצמו ביום האחרון של הטיול. הכותרת של הביקורת היא ״המדריך הזה הוא דיקטטור״, והתכולה שלה כוללת את הטיעון שהמדריך החליט על סמך הדעות הקדומות שלו עצמו לדרוש מאנשים לעזוב את הטיול – וספציפית את המטייל שכתב אותה.
המדריכים עצמם ענו לטענות שלו בדף הביקורות, ואנחנו קיבלנו מהמדריך הראשי הסבר דומה בעל פה. הם טענו שעלו דאגות מסוימות לגבי בעיות בריאותיות של המטייל מתוך ניסיונו רב השנים של המדריך הראשי, אבל גם לדעתו של איש צוות רפואי כזה או אחר שראה את המטייל (ייתכן שהיה מדובר על מטייל אחר שהיה רופא או איש מקצוע אחר מתחום הרפואה – או מישהו שהם פגשו באופן מכוון או לא מכוון בדרך), ועלו דאגות לגבי היכולת שלו להתמודד פיזית בחלק השני של הטיול שברובו יהיה בתנאי שטח קשים ומרוחקים מבתי חולים או מתקנים רפואיים ראויים אחרים. הם מבחינתם פשוט ביקשו ממנו לגשת לרופא באחת העצירות של הטיול כדי שהוא ייבדק ולתת לו אישור רפואי כדי שהם יוכלו להיות רגועים שאף אחד מהצדדים לא לוקח סיכון מיותר בתנאים האלו – אבל הם טענו שהמטייל עצמו פשוט החליט לא לחזור לנקודת המפגש של הטיול באותה נקודה שבה הוא התבקש להיבדק בלי להודיע להם (כלומר הוא כנראה סירב ללכת לרופא – וגם לא הודיע להם שהוא לא ממשיך איתם בטיול).
מעבר לזה, הם רמזו על כך שביטוח הטיולים של המטייל אמור היה להחזיר את יתרת התשלום עבור הטיול, כלומר הם עצמם לא החזירו לו את התשלום על החלק מהטיול שבו הוא לא השתתף בעקבות הדרישות שלהם.
כמובן שאי אפשר להחליט פה מי צודק – האם המטייל החליט לקחת סיכונים מיותרים וציפה שיאפשרו לו לעשות את זה גם במחיר של בלגן גדול שישפיע גם על המטיילים האחרים, ואולי גם ידרוש עלות נוספת מצד החברה? או אולי המדריך פעל מתוך חשש לתאונה שהסיכוי שלה היה נמוך עד אפסי העדיף להפטר ממטייל שאולי הרגיש לו לא מתאים ממגוון גדול של סיבות אחרות? ועד כמה באמת היה נגיש לאותו מטייל לגשת לרופא זר בעיר זרה, במצב שאולי הביטוח הרפואי שלו לא מכסה ביקור ובדיקה?? אני לא יודעת, אבל בדיעבד שאלתי את עצמי עד כמה המדריך החליט לחשוף את הסיפור הזה בין השאר כדי להתמודד עם תחושותיהם של המטיילים לגבי. אני מניחה שהעובדה שבשלב מוקדם יותר בטיול המדריכים שקלו לבקש ממני לעזוב תחת נסיבות דומות לא היתה בהכרח סוד במסגרת הקבוצה – ואולי היה למדריך חשוב להראות שלמרות שלמטיילים אולי היה קל להראות לי אמפתיה, לכל סיפור כזה יש שני צדדים ושיקולים שכמטיילים הם לא בהכרח מודעים אליהם.
מצד שני, אני שואלת את עצמי עד כמה ה״טראומה״ מאותה ביקורת גרמה להם להסס הרבה יותר האם להתייחס אלי באותו אופן, ואולי אותה ביקורת בעצם ״הצילה״ לי את הטיול בכך שהמדריכים החליטו להמנע ממצב בדומה מחשש למצב שבו ריבוי תלונות כאלו ירתיעו מטיילים אחרים.
חשוב לי גם לכתוב שב 2017 השתתפתי בטיול מאורגן שבו היה מטייל אחר שסבל מבעיות רפואיות שגרמו לנו לעיכוב משמעותי באחד הימים.
מדובר היה על אדם עם הרגלי אכילה ושתיה מאוד מוזרים, שהחליט בין השאר לצום ביום כיפור שבו טיילנו רגלית בפארק שהיה מאוד חם וחשוף לשמש, והוא טייל כרגיל. אבל גם בימים ״נורמליים״ הוא לא בהכרח אכל או שתה מספיק, ולכן באחד הערבים ימים ספורים אחרי יום כיפור – הוא התעלף לקראת סוף ארוחת הערב.
הבעיה היתה שבאותו ערב היינו אמורים לנסוע ברכבת מהירה ליעד הבא שלנו, כך שהיינו בלחץ זמן מאוד משמעותי כדי להגיע לתחנת הרכבת בזמן. למזלנו הרב האמבולנס שהוזמן למסעדה הגיע מאוד מהר, והיה מצויד בכל אמצעי מודרני אפשרי כדי לבדוק את המטייל, שבעצם סבל מתשישות בגלל האכילה והשתיה הלא מסודרת שלו – והומלץ לו לנוח הערב וכמובן להתחיל לאכול ולשתות ״כמו שצריך״.
בשלב זה לפחות המדריכה אפשרה למטייל להמשיך איתנו, למרות שאני בטוחה שזו לא היתה בהכרח החלטה קלה. אבל בטיול ישראלי כמו בטיול ישראלי, אחד המטיילים היה מסוג האנשים שידע ״לסדר דברים״, והוא לקח אחריות מסוימת על האדם הזה, והוא תפס איתו ועם בת זוגו שיחה רצינית ןאמר שהוא באופן אישי ידאג לשלוח אותם חזרה לארץ על טיל אם הוא יראה שהמטייל המתעלף שוב מתחיל לא לאכול ולשתות כמו שצריך.
האיום כנראה עזר כי אפשר היה לראות שהזוג באמת השתדל להתנהל בצורה יותר טובה מאותו היום והלאה.
באותו ערב הצלחנו להגיע לתחנת הרכבת בזמן, בין השאר בגלל שנהג האוטובוס שלנו נסע מכו משוגע כדי להגיע לתחנה, וכנראה שהגענו גם קרוב יותר ממה שהיה רצוי לשעת היציאה של הרכבת – וגם את אותו אדם היה מי שלקח בכיסא גלגלים כדי שהוא לא יאט אותנו בהליכה שלו כשהוא חלש.
אבל ההתנהלות שלו בהחלט סיכנה את ההגעה שלנו לרכבת בזמן – וגם יכלה להוות סיכון להפרעות נוספות בהמשך הטיול שהיו פוגעות בכולנו, גם אם היה מדובר על מצב שבו היינו מפספסים שעות שינה או חלק מהטיול בגלל איחורים כאלו או אחרים.
לכן בעיה בריאותית אם היא אמיתית בהחלט יכולה להצדיק מצב שבו המדריכים ירצו למנוע ממישהו להצטרף לטיול.
הביקורת השניה שנתקלתי בה היתה ביקורת שגיליתי לבד – ולא כרוכה בהכרח בקושי פיזי או במחלה.
לפני כמה שנים, מטיילת שמעולם לא טיילה עם החברה בעבר וכנראה גם לא מנוסה בקמפינג – רצתה לברר פרטים לגבי הטיול לאלסקה שאליו גם אני יצאתי. מכיוון שהיה מדובר על אישה שגרה בפלורידה שבה מזג האוויר הוא חם למדי גם בחורף – היא לא היתה בטוחה איזה ציוד עליה לרכוש לקראת טיול לאלסקה שהיא קרה למדי גם בקיץ (לפחות בסטנדרטים של מקומות חמים כמו פלורידה או לחילופין ישראל), והיא החליטה להתקשר למשרדי החברה כדי לנסות לבקש פרטים.
היא טוענת שמאותו רגע היא חוותה גסות רוח איומה מצד המדריך הראשי שהוא הבעלים של החברה – החל מהעובדה שלקח לו המון זמן לחזור עליה (אני מניחה שהיא ניסתה ליצור איתם קשר בזמן שהם היו בטיול ולכן לא יכלו לחזור אליה מיידית), וכלה בעובדה שהמדריך הראשי התחיל לשאול אותה שאלות שנשמעו לה מוזרות לגבי הניסיון שלה בטיולים דומים – ומשום מה התרכז במיוחד בעובדה עד כמה היא תסתדר עם שירותים שהם רק חור ברצפה, או ללכת לשירותים בטבע.
חשוב לי לציין שגם אני שמתי לב לאובססיביות הזו של המדריך הזה סביב ״ללכת לשירותים בטבע״. בטיול הראשון של עם החברה באלסקה ב 2011 נסענו באותם איזורים, ולא היתה לנהגים בעיה למצוא שירותים במקרה הצורך, גם אם לא פעם היה מדובר על שירותים שהם ללא מים זורמים, כלומר כאלו שהם חור באדמה עם אסלה מעליו שמרוקנים פעם בכמה ימים. הריח שלהם לא תמיד נעים, אבל הם נוחים ואין קושי פיזי להשתמש בהם.
אבל משום מה המדריך בטיול הנוכחי התעקש שבגלל שהאיזור מבודד – לא פעם אין שירותים זמינים ולכן בעצם אין ברירה אלא ללכת לשירותים בטבע. וזה משהו שבאמת לפעמים קרה לי גם בטיולים אחרים עם החברה – היו מצבים שבהם באמת היה צורך לעצור כאן ועכשיו כי מישהו לא הרגיש טוב ולא היה מקום עם שירותים מסודרים קרוב לכן עצרנו ליד שיחים. בטיול שלי ב 2014 היה לנו אפילו לילה אחד שבו ישנו באתר קמפינג שהיה בעצם שדה שלא היה בו כלום, וכדי ללכת לשירותים היינו לוקחים איתנו נייר טואלט ואת לפינה מבודדת וקוברים את מה שצריך לקבור באדמה אחרי שסיימנו.
אבל בטיולים האחרים, האפשרות הזו של ללכת לשירותים בטבע היתה נדירה. לעומת בחצי השני של הטיולֿ הספציפי הזה – אני חושבת שהיו ימים בודדים מאוד שבהם לא היתה הפסקת שירותים אחת לפחות שהיתה ״בטבע״. כלומר לא משהו חד פעמי, אלא תחושה שיש פה משהו מאוד מאוד מכוון. ולא רק זה – איכשהו כמעט תמיד זו היתה הפסקת השירותים הראשונה בבוקר, זו שיחסית הרבה אנשים זקוקים לה אחרי שהם שתו ואכלו לא מעט בארוחת הבוקר שהיתה ארוחה יחסית גדולה.
ובואו נודה בזה: לנשים מדובר באופרציה הרבה יותר קשה כדי לא להרטיב שום בגד. ובימים גשומים זה הרבה יותר בעייתי כי לא פעם השיחים והדשא רטובים ואי אפשר לכרוע בצורה נוחה בלי להספיג לגמרי את המנסיים והתחתונים במי גשם, גם אם הצלחנו לא להספיג אותם בפיפי.
ואני יודעת על לפחות מטיילת אחת שסירבה לצאת להפסקת השירותים הזו בטבע, ולא פעם סבלה כמה שעות בשקט עד שהיינו מגיעים לשירותים מוסדרים עם אסלה כדי להסתדר. ולא היה מדובר על מישהי מפונקת או לא הרפתקנית במיוחד, אלא דווקא אחת המטיילות החזקות שאפילו המדריך מאוד אהב, אבל כנראה משהו באופרציה פשוט לא הסתדר לה.
אם נחזזור לסיפור המקורי, אז אחרי כל אותן שאלות חודרניות, אותה מטיילת פוטנציאלית מהביקורת סיפרה שאותו מדריך ״ניסה לכפות״ עליה להצטרף לטיול קצר יותר כדי לראות האם סגנון הטיול אכן מתאים לה.
אני מניחה שמנקודת המבט של המדריך – הוא ניסה להגיע לפשרה מסויימת: לתת לגברת לחוות טיול קצר יותר כדי ששני הצדדים יבינו עד כמה הטיול והסגנון שלו מתאימים לה, ועד כמה היא עצמה מתאימה לחזון של המדריך על מי אמור להשתתף בטיולים ״שלו״. הבעיה היא שעבור הרוב המוחלט של המטיילים – הדרישה הזו בלתי ניתנת ליישום. העלות של הטיול עצמו עם הטיסות שאפילו רוב האמריקנים נדרשים לקחת רק כדי להגיע לנקות הפתיחה של הטיול פשוט גבוהה מידי למטייל הממוצע, שהוא אולי לא משכונת עוני אבל גם לא משכונת פאר, וההצעה תתפס מאוד בקלות בתור תאוות בצע מצד החברה שהיא מגיעה מטעם המדריך (למרות שחשוב לציין שבהרבה מקרים המטיילים עצמם רואים יתרון בכך שהם בודקים את החברה ואת תנאי הטיול בעזרת טיול קצר יותר כדי לא להתחייב למשהו שיהיה להם קשה או לא נוח מידי בטיול ארוך).
אבל משתי הביקורות עולה בעצם שאלה עמוקה יותר: מי בעצם יכול להחשב ל״מתאים״ לטיול שטח שכזה, ומתי מישהו יחשב ליותר מידי ״מפונק״ או לחילופין ״לא בריא״? כי למרות שבאופן רשמי החברה מנסה להציג תמונה שהטיול יכול להתאים להרבה מאוד אנשים עם דרישה לקצת יכולת תמרון באוטובוס, מהביקורת הזה עולה שהבעלים חשדן לגבי כל פרט קטן שחורג מהחזון שלו לגבי איך נראה ״המטייל הנכון״.
זה מזכיר לי שיחה שהיתה למדריך הזה עם מטייל בקבוצה בחלק השני של הטיול, שבו הם דנו על העובדה שבפארק הלאומי דנאלי (שׁאליו הגענו בימים האחרונים של הטיול) הגישה לאיזורים מסוימים נפגעה בגלל שהכביש שמוביל לתוך הפארק חסום בגלל גלישת אדמה בנקודה די מוקדמת שלו. והמדריך אמר שמבחינתו לא מדובר על תקלה נוראית אלא אפילו על משהו חיובי – כי במקום שאנשים ״סתם ישבו״ באוטובוס, הם יאלצו עכשיו לטייל בפארק ״כמו שצריך״ – כלומר ללכת הרבה ברגל בתנאי שטח שהם לא תמיד נוחים.
המחשבה שלאנשים שונים יש העדפות לגבי איך להנות מטיולים בטבע ושהם לא מתחברים בהכרח להליכה מאומצת כנראה לא עברה בראשו – אלא יש פה מעין התנשאות ותחושה שהדרך שלו עדיפה, ומי שלא מסכים איתה או מתאים לה גם לא ראוי להשתתף בטיולים שהוא מנהל (או אולי אפילו להנות מביקור באתרים עצמם). זה עלה גם בנסיבות אחרות ובמצבים אחרים במהלך הטיול: למשל באחד הערבים הראשונים של הטיול הוא העביר לנו הרצאה על ״איך לארוז תיק לקראת טיול״ שהתמקד באיך להתמודד עם מסלולים מאתגרים שבהם יכול להשתנות מזג האוויר ושאולי נזדקק לקחת איתנו חטיפי אנרגיה במקרה ו״נסתבך״ והמסלול ייקח יותר זמן ונרגיש חולשה בגלל נפילת סוכר.
במקרה אחר ובסוף הטיול, כשביקרנו כמה ימים בפארק הלאומי דנאלי, הוא סיפר לנו שבביקורים קודמים בפארק הוא ניצל את תחילת הביקור כדי לטייל – ואז בסוף הטיול הוא ניצל את ההזדמנות להתקלח ולכבס את הבגדים שלו. ואז, כשבערב האחרון של הטיול היינו אמורים לצאת לארוחת ערב משותפת – נקודת האיסוף היתה הנקודה שבה היו המקלחות והמכבסה, כביכול בהנחה אם והא המליץ לנו על סדר מסוים של פעולות אז נפעל לפיהן – למרות שאם חושבים על זה זה בעייתי מאוד כי היה מספר מאוד מוגבל של מכונות כביסה ושל מקלחות, ולא היו מספיק כדי להתאים לקבוצה גדולה שרוצה לכבס ולהתקלח בו זמנית.
אני מודה שיש משהו מנחם בעובדה שאני לא הייתי היחידה שנתקלה בפן הזה של המדריך, אלא שגם אחרים כמו שני כותבי הביקורת ראו אותו.
כמובן שזכותו של כל בעל עסק לא לקחת מה שבעיניו נראים סיכונים משמעותיים שיכולים להשפיע על מהלך הטיול. אם יש מטייל שנראה שסובל מבעיה בריאותית שמניסיון העבר של המדריך עלולה להוביל למצב שבו המטייל יתמוטט במקום נידח שהחילוץ ממנו קשה, והחילוץ עצמו יפריע למהלך הטיול עצמו (כלומר יפגע גם במטיילים האחרים) וייתכן שאפילו ידרוש מהחברה לשלם עבורו (אם לאדם אין ביטוח רפואי ראוי) – יש פה בעיה מוצדקת.
אבל מה הגבול בין חששנות מוצדקת – לבין חששנות מוגזמת, שלתחושתי נבעה בחלקה הגדול גם מתבססת על רתיעה מאנשים שמנים? והאם אני כמטיילת ארצה להשתתף בטיולים שבהם יש התבססות על רתיעה שכזו? ומה האלטרנטיבות שלי אם מבחינתי הטיולים הללו כבר לא מתאימים לי בגלל החשדנות של המדריכים?
ראוי לציין שלמרות שבסופו של דבר סיימתי את הטיול עצמו, למיטב הבנתי מאותה שיחה עם המדריך, אני כנראה לא אוכל להרשם לטיולים עתידיים בחברה. הוא אמנם אישר לי להמשיך את הטיול מתוך רצון טוב, אבל כנראה שהרצון הטוב הזה הסתיים ברגע שירדנו מהאוטובוס ביום האחרון של הטיול, למרות שהטיול כמובן הסתיים בשלום. מהביקורת של אותה אישה עלה רושם שיש לחברה ״רשימה שחורה״ של מטיילים שלחברה היה איתם ניסיון רע בעבר, והשם שלי כנראה כבר מופיע בה.
ויש פה משהו שמאוד עצוב לי – כי כל כך נהניתי מהטיולים עם החברה בעבר, והטיול האחרון הזה השאיר לי טעם רע בפה מכמה סיבות, שהיחס של המדריכים היה העיקרי שבהן. ומהקלות שבה המדריך סיפר על החוויה שלו עם אותו מטייל שכתב עליו ביקורת שהוא דיקטטור, אני לא אתפלא אם גם אני אהפוך למעין בדיחה או סיפור זוועה של המדיכים על אותה אישה שמנה מנותקת מהמציאות שמשום מה חשבה שהטיול מתאים לה.
התיירת המקרית 