כדי ליצור דו שיח עם השמאל האנטי ישראלי, צריך להכיר את האידאולוגיה שלו

אני מניחה שמי שעוקב אחרי הבלוג שלי זוכר שאני לא מחובבי השמאל הבינלאומי ששונא את ישראל ומכחיש את זכותה להתקיים.

לכן יאיר לפיד היה צריך הרבה כשרון כדי לגרום לי לנסות להסביר את השמאל הבינלאומי ואת אופן החשיבה שלו כתגובה לפוסט מלא בורות ושגיאות שלפיד כתב כתגובה ליחס של השמאל הבינלאומי לישראל (באיחור אופנתי כמובן).

נתחיל מכך שההתייחסות לשמאל כשמאל קיצוני או כ far left זה ביטוי ישראלי בעיקרו. בארה״ב ואירופה השמאל ה״קיצוני״ בעצם מוגדר כפרוגרסיבי, או אם באמת מדובר על שמאל ממש שמאלני יהיה מדובר על שמאל רדיקלי – אבל המושג המתאים הוא לא far left. זה אולי מושג מכובס כיאה לנכונות הפוליטית של העולם המערבי בכלל והשמאל האמריקני בפרט, אבל ראוי להתייחס אליו במושגים שבהם הוא נקרא. העובדה שלפיד פונה אליו במושג מאוד ישראלי מרגישה כאילו הוא לא מודע לכך שמאחורי אותו שמאל שהוא מנסה לבקר יש פילוסופיה אידאולוגית שלמה, גם אם לפעמים מבקרים אותה כטרלול פרוגרסיבי.

או שאולי הוא מודע לכך, והטור לא בהכרח פונה לקהל השמאל הפרוגרסיבי הבינלאומי אלא בעצם לקהת הבוחרים שלו שנמאס להם מהרבה מאוד דברים שקורים בשמאל הקיצוני הישראלי (החל מהצדקת הפלסיטינים על חשבון הבטחון הישראלי וכלה בלוזריות בשנים האחרונות).

אבל לזה עוד נתייחס אחר כך.

לפיד גם מכלה חוסר הבנה בסיסי במושגים שבהם משתמש השמאל הפרוגרסיבי – ובדעות שלו לגבי הסכסוך פה באיזור. נתחיל מכך שלפיד השתמש במושג LGBT שמתייחס לקהילה הלהט״בית – אבל כיו ההתייחוסת לקהילה בארה״ב היא רחבה יותר ונקראת LGBTQ+ – כלומר מתייחסת גם למושג ״קוויר״ ומוסיפה את סימן הפלוס כדי להראות שיש מגוון מאוד רחב של זהויות מגדריות. מעבר לזה, כיום יש גם מי שמתייחס לקהילה בשם LGBTQAI+ – כלומר התייחסות מפורשת לאנשים שמוגדרים ״אינטרסקס״ (כלומר נולדו עם סממני מין גבריים ונשיים), ואנשים שהם א – סקסואלים (או א – מיניים בעברית) שמוגדרים כבעלי נטיה מינית שבהם יש להם עניין נמוך מאוד או חוסר עניין מוחלט בקיום יחסי מין.

מעבר לזה, בהמשך הכתבה לפיד מנסה ״לזעזע״ אותם בכך שהחמאס כזה איום ונורא שהוא לא מאמין בפתרון שתי המדינות – ולכן בעצם החמאס לא ממש רוצה ״לשחרר את פלסטין״. אבל לפיד כנראה לא מודע לכך שלמרות שברמה המדינית מנהיגי ארה״ב (החל מהנשיא וכלה בחברי הקונגרס האמריקני) תומכים בפתרון שתי המדינות כדי לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני – הפתרון הזה לא בהכרח מקובל על השמאל הפרוגרסיבי.

מבחינת השמא הפרוגרסיבי, ישראל היא מדינת קולוניאליזם, ולכן הפתרון האמיתי לסכסוך צריך להיות הקמה של מדינה אחת פה באיזור שתהיה מדינת כל אזרחיה. יש פה מאחורי הקלעים הנחה חזקה שה״כיבוש״ והקולוניאליזם שמייצגת ישראל הם אלו שגורמים למלחמה בין הישראלים לפלסטינים ולכן סיומם יאפשר הקמה של מדינה משותפת שתתנהל בשלום.

ברור לנו שההנחה הזו לא נכונה, ושמאחורי הגישה הפלסטינית ישנה אמונה דתית שעומדת מאחורי השאיפה לחסל את ישראל ואת היהודים, ועד שהאנטישמיות בצד הפלסטיני לא תטופל לא נגיע לשלום בלי קשר למספר המדינות שיקומו בשטח. אבל עצם העובדה שנשמע שלפיד בכלל לא מודע למה חושב השמאל הפרוגרסיבי על הנושא גורמת לכך שהכתבה שלו כהסברה פשוט לא עובדת.

מעבר לזה, אמפתיה לסבל הפלסטיני לא אומר שאין אמפתיה כלפי הצד הישראלי, או שהשמאל הפרוגרסיבי לא מודע לעובדות. אני למשל חברה כבר לא מעט שנים בקבוצה של השמאל הפרוגרסיבי בארה״ב. בשגרה העמוד עוסק בעיקר לבקר את ״האיום הכתום״ קרי טראמפ, המעריצים שלו, ושאר חברי ותומכי המפלגה הררפובליקנית.

בעבר, כל מבצע של ישראל הוביל לגל ביקורת קשה על ההתנהלות הצבאית שלנו בעזה. אני וכמה ישראלים נוספים עבדנו מאוד קשה לנסות להסביר שהתמונה מורכבת יותר מ״ישראל מפציצה אזרחים חפים מפשע״ ולמרות שלא פעם הצלחנו להראות לאנשים שהמצב באיזור מורכב יותר – היו גם אלו שסירבו להקשיב.

אבל המצב שונה הפעם – אחרי התקיפה המחרידה בשביעי באוקטובר, מנהלי העמוד ורוב הקוראים מגלים אמפתיה כלפי ישראל והישראלים, והם מסכימים שהחמאס הוא גוף טרור שאחראי על הסבל בשני הצדדים – אבל במקביל עדיין מגלים אמפתיה גם כלפי הצד הפלסטיני וקוראים לעצירת הסבל שלהם.

אבל בניגוד למה שכותב לפיד – האמפתיה הזו לא אומרת שהם ״לא מכירים את העובדות״. האמפתיה הזו נובעת מאותו מקום שממנו נובעת האמפתיה שהם מגלים גם כלפינו לגבי סבל של מי שהם תופסים כאזרחים תמימים,

מעבר לזה, צריך לדעת להבחין בין ביקורת על ישראל לבין אנטישמיות. ואנטישמיות בהחלט קיימת גם בקרב השמאל הפרוגרסיבי המערבי, וחלק גדול מהתיאוריות שמגנות על הפלסטינים נובעות ממנה.

אבל זה לא בהכרח אומר שהביקורת של השמאל הפרוגרסיבי היא שגויה. ישראל כן צריכה לכבד את החוק הבינלאומי, להמנע עד כמה שאפשר מפגיעה באזרחים, ולפגוע במטרות צבאיות של החמאס ולא רק להפציץ למען הנקמה.

אז אם אין פה שום קשר בין השמאל הפרוגרסיבי והביקורת שלו לבין מה שלפיד כתב, מה המטרה של הכתבה? התחושה שלי היתה שהכתבה נועדה בעיקר למעריציו של לפיד.

כידוע יש פער ענקי בהסברה מצד הממשלה, שרבים נכנסים אליה: נפתלי בנט, יוסף חדאד, נועה תשבי, ורבים אחרים. ובאיחור אופנתי, נראה שלפיד החליט שגם הוא רוצה לקבל קרדיט על כך לאור הקרדיט שמקבלים כל אלו שממלאים את הפער שנוצר בגלל חוסר תפקודה של הממשלה.

אבל הדברים בעצם מציגים את איך שהישראלי ה״קטן״ רואה את המצב: פגעו בנו ולכן מגיע לנו לתקוף בעזה, ואחנו לא ממש שמים מה שלא אמורים לשים על הדעה הבינלאומית, ונמאס לנו מהסמולנים יפי הנפש האלו שמרחמים על הפלסטינים, ובגלל שהם מחו״ל הם בעצם אנטישמים.

אבל לפיד אמור להיות מנהיג, לא עוד ישראלי מהשורה. זזה שמבין יותר לעומק את היחס של השמאל הפרוגרסיבי ואת המוטיבציות והאמונות שלו כלפי ישראל. ואם הוא לא מבין את זה – הוא צריך ללמוד.

אם הוא היה פונה באמת לשמאל הפרוגרסיבי – מעבר לעובדה שהוא יה. קורא לו בשמו ומבין לעומק את הדיעות שלו, לפיד גם היה מציג תוכנית מדינית לטווח הארוך להתמודדות עם המצב בעזה, ומה יקרה ביום אחרי המלחמה כדי לשקם את הרצועה.

עצם העובדה שההסתכלות שלו היא לא גלובאלית כזו מטרידה אותי אצל מי שמתיימר להיות מנהיג.