״התקשורת שמדווחת על המלחמה״

זה הנושא של השרביט החם השבוע, שנשמע קצת דומה לנושא שעלה לפני שבועיים. אני מניחה שהזווית הפעם קצת שונה, ומעלה את השאלה עד כמה התקשורת באמת מדייקת בדיווחים שלה, ועד כמה הם משרתים נרטיב מסוים ולא בהכרח אמין.

חשוב לזכור שלא פעם, אי אפשר לדווח על הכל מטעמי בטחון שדה. יש פרטים שיש צורך שישארו סודיים, לפחות בשלב זה, והתקשורת יודעת שמסיבות חוקיות אבל גם מבחינת שמירה על שיתוף פעולה פורה עם הצבא, היא צריכה לציית לחוקים שלו לגבי דיווחים.

דבר שני, אני חושבת שהתקשורת לא פעם מספקת מסרים לפי דרישות הקהל. אם הקהל מתלהב מלראות כתבים מגיעים לשטח ומצטרפים לכוחות צבאיים ומתנהגים כאילו הם חלק מהצבא – אז זה מה שהתקשורת תספק לצופים שלה כי זה מה שמשתלם לה לספק.

וחשוב לציין שגם שטח ש״נכבש״ כביכול הוא לא בהכרח נטול פלסטינים או אפילו אנשי חמאס, ותמיד יהיו ניסיונות לכבוש את השטח חזרה, ולכן יש בו עדיין קרבות והם לא הסתיימו. אני מניחה שיש בכל הרצןעה לא מעט מקומות מסתו שבהם נמצאים אנשים החמאס, וכמובן שישנה רשת המנהרות הידועה לשמצה שבה המחבלים עדיין מסתתרים, והם עדיין משתמשים בה כדי להכיע לכל חלקי הרצועה כולל צפון הרצועה, וצה״ל עדיין אל מצא או חיסל את כל הכניסות או היציאות ממנה גם בצפון הרצועה. לכן זה לא אומר שדובר צה״ל או התקשורת משקרים גם כשהם מדברים על סיום שלב הלחימה הנוכחי בצפון הרצועה. להיפך – עצם העובדה שמדברים על כך שחיסול החמאס ייקח שנים למרות הקלות והמהירות כביכול שבה צה״ל ״השתלט״ על צפון הרצועה ומתקדם בדרום הרצועה מעידה על עד כמה הלחימה לא מסתיימת ברגע שבו צה״ל כביכול ״שולט״ באיזור מסוים.

מצד שני ברור שלתקשורת יש לא פעם נקודת מבט משלה. יש ערוצים טלוויזיה ועיתונים שבהחלט באים מנקודת מבט פוליטית מסוימת – כזו שמתנגדת לשלטון או בעדו ולכן מציגה את הדברים בהשפעת נקודת המבט הזו. לכן התקשורת היא לא אובייקטיבית, אבל גם להקשיב ״לצד השני״ לא הופך את האזנה או הקריאה או הצפיה לאובייקטיבית כי נקודת המבט ה״שניה״ היא לא הכרח אובייקטיבית בעצמה או מכסה נקודות שחשובות למחשבה אלא רק אג׳נדה אחרת ושונה.