בתהליך חיפוש העבודה הקודם שלי, התראיינתי בחברה בהוד השרון שבה המראיין שלי איחר לראיון.
אז יצא שהמתנתי לו לא מעט זמן ליד עמדת הקבלה, בזמן שאחד העובדים הגיע לשיחה עם עובדת הקבלה / מנהלת המשרד של החברה. הם סתם קישקשו על כדורגל, נושא שלא ממש מעניין אותי (ויש כמה קולגות מהעבודה שבה עבדתי לפני הראיון הזה שאני אפילו די מתעבת אותו) – אבל אותי השיחה הקסימה כי היא גרמה לי להבין כמה אני מתגעגעת לדינמיקה המשרדית הזו של הסמול טוק בין העובדים.
נזכרתי בזה היום בבוקר בהקשר קצת שונה.
היית בחדר הכושר, ופתאום שמתי לב שלא ממש יוצא לי לשוחח עם אנשים במהלך האימון שלי או אחר כך.
ופעם זה לא היה כך. כשרק הגעתי למכון התחלתי להתלבש באיזור מסוים של המכון, משהו שהוא די טבעי ורוב הנשים ״מתבייתות״ על איזור מסוים שבו הן שמות את החפצים שלהן ומתלבשות, וכך הכרתי כמה מהנשים שהתארגנו או שהתלבשו סביבי. לא הפכנו לחברות, אפילו לא ברמה של לצאת לקפה אחרי האימון (כנראה כי כולנו מיהרנו לעבודה אחרי האימון), אל כן יצא לנו לקשקש ואפילו להכיר קצת פרטים אקראיים אחת על השניה, כולל ימי הולדת או מצבם הבריאותי של ההורים.
עם הזמן הנשים האלו עזבו בהדרגה. אחת נפצעה ובגלל שהיא היתה מבוגרת כנראה לא ממש הצליחה להתאושש מהפציעה והפסיקה להגיע. מאמנת אחרת היתה צריכה להגיע מחוץ לתל אביב לשמור על הנכדות שלה וכדי להמנע מהפקקים הכניסה לעיר היא היתה מגיעה לחדר הכושר ממש מוקדם כמוני. אבל ברגע שהיא עברה לתל אביב ולא היתה צריכה להתעורר מוקדם – היא לאט לאט הפסיקה להגיע בשעות הקבועות, ולא ברור לי האם היא מגיעה בשעות אחרות או פשוט הפסיקה להתאמן בכלל כי השינוי בשגרה גם שבר לה את המסגרת. ויש מישהי שלישית שעברה לסניף אחר של אותה רשת של חדרי כושר שנמצא ליד הבית שלה מסיבות טכניות והיתה מאוד בטוחה שבתור מנויה ותיקה של הרשת יאפשרו לה להכנס גם למועדון שלנו למרות שהוא נחשב ברמה ״גבוהה״ יותר, אבל מעצם העובדה שלא ראיתי אותה מאז שהיא בישרה לי על המעבר אני מניחה שזה לא קרה. מתאמנת אחרת כנראה עדיין מגיעה, אבל בשעות אחרות עכשיו שהיא כבר בפנסיה.
אלו היו כמובן רק דוגמאות, אבל היום בבוקר פתאום שמתי לב לזה שאני לא פעם מתארגנת לפני האימון ומתלבשת אחריו די לבד באיזור ה״קבוע״ שלי. יש משהו כיפי בזה שיש לי את המרחב הפיזי להתלבש בצורה מרווחת ובלי שאף אחת אחרת מתעצבנת בקול או בשקט על הצפיפות – אבל אני מודה שהחברה קצת חסרה לי.
בחיפוש מהיר בגוגל, גיליתי לא מט כתבות כמו למשל הכתבה הזו שמעודדות קשרים ״רופפים״ כי יש להם יתרונות במניעה של בדידות וחיזוק תחושת השייכות לשכונה / מקום העבודה / מסגרות כמו חדרי כושר.
אני חושבת שכולנו הרגשנו את זה בתקופת הסגרים של הקורונה – כשנשארנו בבית ואיבדנו את הקשרים החברתיים האלו. אני זוכרת למשל איזה כיף היה לחזור להתאמן בסביבות יוני בחדר הכושר – כולנו ה״קבועות״ ואפילו המנקה היינו מאושרות להתראות שוב.
אבל אני חווה את זה עכשיו אחרי שפוטרתי וכשאני מחפשת עבודה. עצם העובדה שאני בחופש אומרת שאיבדתי את המעגל החברתי של ״החבר׳ה במשרד״, וכנראה שזה מבליט לי את החוסר שמ
עדכון מאמנים.
בפוסט האחרון שכתבתי על הנושא כתבתי שחזרתי לפני שבוע לעבוד עם המאמן הקבוע שלי. מאז לא שמעתי מהמאמן המחליף וגם לא יצא לי להתראות איתו, כנראה כי הוא לא עובד בשעות שבהן אני מתאמנת.
אבל רק כשחזרתי לעבוד עם המאמן הקבוע שלי, הבנתי עד כמה הקשר האישי שלי עם המאמן הזמני הרגיש לי לא זורם. איכשהו אחרי בערך 30 – 40 דקות של אימון היינו מגיעים למצב שבו אחד מאיתנו היה צריך לשאול שאלה סתמית כזו או אחרת כדי לשבור את השתיקה המביכה שהתחילה.
לגבי המאמן הקבוע: נשמתי לרווחה שלפי מה שהוא סיפר לי התברר לי שהוא לא שירת בעזה אלא ביו״ש. לא שלהיות בשטחים זה בטוח (למרות שהוא ניסה להציג את זה כך), אבל ברור שזה עדיף מכל בחינה שהיא .
באימון שלנו אתמול הוא גם במקרה הזכיר שבשבועות ואפילו החודשיים שלושה האחרונים יצא לו להגיע לא מעט הביתה.
ולגבי חוסר הבטחון שהרגשתי האם אני נידנדתי לו יותר מידי והאם הוא חזר לעבוד איתי מתוך חוסר נעימות – היו שני דברים שהרגיעו אותי.
באופן עקרוני אני מתאמנת מוקדם מאוד בבוקר – כשהתחלתי להתאמן בחדר הכושר גיליתי שהי נוח לי להתאמן לפני שאני מתחילה לעבוד, מה שאומר שאני מגיעה למכון בסביבות ש או שש וחצי בבוקר.
וזה אומר שהאימון שלי עם המאמנים שהיו לי תמיד היו בשעות המוקדמות האלו, חוץ מכמה מקרים ספציפיים שבהם מאמנים ספציפיים ביקשו להעביר אותם באופן קבוע לימי שישי בבוקר.
אני והמאמן הקבוע היינו אמורים לחזור השבוע לעבוד יחד בחמישי בבוקר, אבל ברביעי בערב הוא שאל אם אפשר להעביר את האימון ליום שישי בבוקר בשעה מאוחרת יותר כי הוא הרגיש עייף. המחשבה הראשונה שלי היתה שבטח נתקעתי לו עם האימון שלי כשלא נוח לו.
אבל אז נזכרתי בטכניקה שהקואצ׳רית שלי לימדה אותי שלא פעם איך שאנחנו מפרשים את הסיטואציה תלוי בהרבה הנחות שלנו, ושהנחות שליליות יובילו למסקנה שלילית, ממש מו שהנחות חיוביות יובילו למסקנה חיובית.
אז אמרתי לעצמי שאולי הוא פשוט יצר איתי קשר כי הוא מרגיש מספיק בנוח איתי לבקש ממני גמישות מסוימת, וזה דווקא סימן חיובי.
ובשיחה שלנו בשישי בבוקר, הוא סיפר לי במקרה על מישהו שהתאמן אצלו בעבר בימים אחרים אבל בשעות שמקבילות לאלו שלי. אותו מתאמן עבר בשלב מסוים לסניף אחר של חדר הכושר, אבל לאחרונה חזר חזרה לסניף שלנו – וביקש לחזור לעבוד עם המאמן הקבוע שלי.
והמאמן אמר לי שהוא לא היה מעוניין בזה כי קשה לו להתעורר בשעות האלו – ולכן הוא הפנה את המתאמן הזה למאמן אחר שהוא חבר שלו.
אני מודה שזה הפתיע אותי כי בזמנו כשהם עבדו יחד התרשמתי שהיה ביניהם קשר אישי טוב. לי יש כמובן קשר מקצועי מאוד טוב איתו, אבל הוא מעולם לא גלש לכיוון של קשר אישי יותר.
ואז בעצם הזכרתי לעצמי שאם הוא היה מעוניין להפסיק לעבוד איתי, הוא יכול היה לעשות את זה.
התיירת המקרית 
לי יש קשרים רופפים כי ברחוב בו אני קונה בדר"כ אני מקפיד על ברכת בקר טוב, אח"כ "מה נשמע" והמתנה לתשובה.
שמח שענין המאמן הסתדר לבסוף על הצד הטוב ביותר.
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיLiked by 1 person
שימי לב לשיחה שהיתה לך עם המאמן, זה ממש כמו שאמרת, הוא חזר הביתה אחרי השירות ויש אנשים שהוא שמח לראות בחייו וירגיש קרוב יותר אליהם לכן הוא מדבר אליך בצורה שונה משבעבר, עם פחות באפר זון, אתם חלק מהחיים אחד של השני.
לגבי חברים, אז אנשים שעובדים עם מחשבים בדרך כלל מערכות יחסים לא קולחות אצלם לכן הם מעדיפים מחשבים.
את צריכה ליצור מערכות יחסים שלא תלויות בעבודה. בגילאים שונים הטעמים וההעדפות והסבלנות משתנים. צריך אולי להתאמץ יותר לסבול בני אדם אבל זה שווה, זאת אומרת כל זמן שהם לא גוזלים אנרגיה, כי זה מייצב אותנו מנטלית. אני הכרתי הרבה מאוד אנשים דרך האינטרנט. את כותבת בבלוגים תבקשי ממי שנשמע שווה את האי מייל או הטלפון.
אהבתיLiked by 1 person
האמירה הזו של אנשים שטובים עם מחשבים לא טובים עם אנשים היא ממש לא נכונה.
לדעתי לא פעם היא מתבססת על רגשי הנחיתות של אותם אנשים שלא מצליחים ללמוד איך לעבוד עם מחשבים ורוצים להרגיש שהם טובים במשהו אחר על פני אנשים שטובים עם מחשבים ולכן תוקפים את יחסי האנוש שלהם.
או שאולי גם זו הכללה?
ויש לי מערכות יחסים שלא תלויים בעבודה, אבל יש גבול לכמה תשומי אני יכולה לדרוש מהחברות הקרובות שלי שיש להן חיים מעבר אלי, כמו עבודה ומשפחה.
אהבתיאהבתי
אני לגמרי מסכימה איתך שבני אדם זקוקים לקשר, גם אם הוא קשר רופף כמו מפגש קצרצר לפני/אחרי אימון או נסיעה עם אנשים קבועים באוטובוס ושום קשר מעבר לכך. קשרים כאלה עם עמיתים לעבודה באמת יחסרו לך עכשיו שאת לא עובדת. חשוב לחפש ולייצר קשרים חדשים כאלה בדרכים אחרות. לפעמים חוגים או לימודים יכולים לעזור עם זה.
חברה שלי 'במבה' שיצאה לפנסיה והיא רווקה ללא ילדים, התחילה ללכת לחוגי התעמלות והרצאות במתנ"ס בעיר שלה. דרך זה היא פגשה חברות חדשות ואיתן היא מבלה הרבה פעמים גם מחוץ למסגרת המתנ"ס.
שמחה שהקשבת לקואצ'רית שלך ולא מיהרת להניח הנחות ולקפוץ למסקנות. כולנו צריכים לזכור לתרגל את זה, באמת.
אהבתיLiked by 1 person
חלק גדולממה שאני עובדת איתה זה לשחרר את הדברים שאני לא יכולה לשלוט בהם, ולהבין שיש הרבה דברים שאני לעולם לא אדע לחלוטין את כל הפרטים לגביהם (למשל מה הוא באמת חושב עלי ועל הסיטואציה באופן כללי). ובמקום לקחת את זה למקום שלילי של אולי הוא לא רוצה אותי, אני צריכה לקחת את זה למקום שאולי כן יש בו משהו חיובי.
אהבתיאהבתי
כשעבדתי מהבית באופן קבוע במשך שנה וחצי התחלתי להרגיש בודד וחוסר בקשר… בזמן הקורונה זה דוקא לא היה ככה כי כל המשפחה הייתה בבית 🙂
הצורך בקשר עם אנשים אחרים – אפילו רופף – בהחלט מובן. מקווה שתקופת האבטלה הזאת תהיה קצרה.
יפי שהסתדר לך עם המאמן.
אגב, נראה שנקטע לך המשפט האחרון לפני הקטע על המאמן –
"
שאיבדתי את המעגל החברתי של ״החבר׳ה במשרד״, וכנראה שזה מבליט לי את החוסר שמ"
אהבתיLiked by 1 person
כן לכולנו העבודה מהבית השפיעה על רמת החברה…
אהבתיאהבתי
מעניין מה שאת אומרת, כשאני התאמנתי בהולמס פלייס גם היה את הקטע הזה. ואני הייתי מתאמנת בערב, כך שהיו הרבה יותר נשים באזור המלתחות תמיד היה מן קטע חברתי כזה של דיבורים אחת עם השניה. כי לרוב זו הייתה אותה אוכלוסיה שהייתה מגיעה להתאמן בשעות פחות או יותר קבועות.
בחדר כושר הנוכחי שלי, והאמת גם בחדרי כושר אחרים שהייתי בהם, לא היה את הקטע הזה.
כשאני התאמנתי עם מאמן אישי בזמנו היה לנו קשר דיי טוב, עד כדי כך שהוא אפילו הזמין אותי פעם ליום הולדת שלו (אבל לא יכולתי להגיע) וגם עזרתי לו בכמה דברים במחשב שלו בבית.
בכל זאת מדובר בבן אדם שהייתי רואה יותר מרק פעם בשבוע, כי גם בימים שלא הייתי מתאמנת איתו, הוא היה נמצא בחדר כושר ותמיד היה מוצא זמן לדבר עם המתאמנים שלו (למספר דקות) אם הוא היה רואה אותם במשמרת שלו.
אני מודה שגרמת לי להתגעגע לזה שהיה לי מאמן אישי.
זה לא שיש לי בעיה להתאמן בחדר כושר כי יש לי דרייב לחזור לעצמי וסך הכל אני דיי נהנית מהאמונים עצמם. אבל לאימון פעם בשבוע יש סוג של ערך מוסף שאני לא חושבת שאני מצליחה להגיע אליו לבד.
אהבתיLiked by 1 person
אני רואה יתרון בעבודה עם מאמן טוב כמישהו שיכול לתת ידע – אבל גם לעבוד על טכניקה שזה גם חשוב כדי שהאימון יהיה יעיל וכדי למנוע פציעות. למזלי רוב המאמנים שעבדתי איתם היו כאלו, אבל היו חריגות. אני זוכרת למשל את המאמנת השניה שעבדתי איתה בהרצליה שבדיעבד אני מבינה שלא פעם זלזלה בי או ירדה עלי, בקטע של להאדיר את עצמה לעומתי.
לי לא נוצר עם המאמן שלי קשר אישי כזה – למרות שלפעמים הוא סיפר לי שכן יש לו מתאמנים שהיו מזמינים אותו לעל האש וכאלה. אבל למשל כשאני בקיץ הייתי בטיול ארוך והבאתי לו שוקולדים במתנה, זה הרגיש כאילו היה לו ממש לא נעים שקניתי לו משהו.
או למשל עכשיו כשהוא חזר מהמילואים ואמרתי לו שאני מתנצלת שלא יצרתי איתו קשר לשאול מה שלומו, הוא אמר שהוא היה צריך להיות זה שיוזם לשאול מה שלומי כי הוא המאמן. אני מודה שזה נשמע לי קצת מאולץ מידי, כי בכל זאת אנחנו עובדים יחד כמעט 5 שנים (עם הפסקות לקורונה למשל או עכשיו כשהוא היה המון זמן במילואים) ואולי קצת מפריע לי שהוא לא חושב שנוצר בינינו הקשר האישי הזה.
אהבתיאהבתי
תדעי שבגלל שהיו לנו לא מעט שיחות על חדר כושר ועל מאמנים אישיים, זה גרם לי להיזכר בו, ובגלל שאנחנו חברים בפייסבוק אפילו יצא לנו לקשקש קצת. והוא אמר לי שאם אני רוצה אני מוזמנת לקפה ואם אני ארצה לקחת אצלו אימונים אישיים אני גם מוזמנת (נכון שהוא כבר לא מאמן בת"א אלא בכפר סבא, אבל מבחינתי זה פחות או יותר אותו זמן נסיעה).
והנה קטליזטור עבורי להוציא רישיון נהיגה….
אני לא יודעת אם אני אלך על זה, אבל יש מצב שכן (יהיה לי יותר קל לעבוד עם מישהו שאני יודעת איך הוא עובד ושאני סומכת עליו).
גם כשדיברנו אמרתי לו איזה מדהים זה שאחרי כל כך הרבה שנים אני מתאמנת טוב בגלל שהוא לימד אותי איך להתאמן נכון (וזה חשוב כדי להימנע מפציעות).
לפעמים כשיש מאמנים בחדר כושר שהם מסכלים על איך שאני מתאמנת אני תמיד מקבלת מחמאות (חוץ ממאמן אחד שחושב שהוא זה שלימד אותי איך להתאמן, בגלל שהוא בנה לי את התוכנית אימונים, עלק בנה לי, נתתי לו רשימה של תרגילים שהפיזיותרפיסטית שלי רשמה לי לעשות והוא רק הראה לי את המכשירים והמשקולות, עלק לימד אותי).
וטוב כשהיה לי מאמן אישי זה היה מזמן, אבל הוא ממש זכור לי לטובה.
והאמת שבתקופה האחרונה, זאת אומרת בעיקר מאחרי מה שעברתי, אני מעדיפה שיהיו סביבי אנשים שהנוכחות שלהם מרימה אותי ולא מורידה אותי. והוא היה אחד מהאנשים שכן הרימו אותי. לא בתור חבר אלא בתור מאמן, שתרם לי מאוד באותה תקופה שהתאמנתי איתו.
אני חושבת שזה חשוב קשר טוב עם המאמן, צריך שתהיה כימייה, זה לא רק מישהו שבא ומעביר לך אימון אישי, יש פה קטע של trust שהמאמן משקיע בך זמן כדי להפוך את האימון שלך לטוב יותר, יעיל יותר, לעזור לך להגיע למטרות שלך.
אהבתיLiked by 1 person
חשוב לי לציין שמבחינה מקצועית – המאמן שלי מעולה. היתה בזמנו מאמנת חדשה בחדר הכושר שנדהמה מזה שאני מסוגלת לעשות סקווטים עמוקים ומהטכניקה שלי, והיא כל הזמן החמיאה למאמן שלי גם על הטכניקה שלי וגם על היכולת הפיזית שלי.
אחד המאמנים בחדר הכושר הוא פיזיותרפיסט כך שכנראה שאם היית מתאמנת אצלנו במצבך אחרי הקורונה כנראה שהיו מצוותים אותך אליו, אבל אם הייתי צריכה להמליץ לך על מאמן באופן כללי הייתי ממליצה לך על שלי.
הקטע. שלי היא שאני מרגישה שברמה האישית משהו מפריע לו מולי, למרות שהאימונים מולו זורמים והרבה פעמים סוף האימון קוטע לנו את השיחות באמצע.
אהבתיאהבתי
מי שהיה אז המאמן שלי, היה נחשב אחד המאמנים הטובים בהולמס פלייס. הוא גם היה עושה לי אימונים קשים ולא אימונים ל"כוסיות". כל הבנות שרצו תמיד עיצוב חיטוב וכדומה. אנשים היו מסתכלים עלינו כשהוא היה מעביר לי אימון, ואני לא יכולה לספר לך כמה אנשים שאלו אותי איך הוא כמאמן (אבל בסופו של דבר לא כל אחד יכול להרשות לעצמו אימונים אישיים). בתקופה שהתאמנתי, טוב קודם כל הייתי צעירה יותר, אבל הייתי מתאמנת לפעמים גם 5-6 ימים בשבוע ולפעמים הייתי לוקחת יותר מאימון אישי אחד בשבוע (היה יום קבוע שכן, ואם הייתי רוצה הייתי לוקחת עוד יום).
בחדר כושר הנוכחי שאני נמצאת בו יש רק מאמן אחד שיש לו ממש מושג באימונים אחרי שיקום. הוא גם היחיד שאם יוצא לי לדבר איתו הוא לא מתביית על עניין המשקל שלי וכדומה הוא מבין טוב למה אני עובדת בצורה שאני עובדת.
חוץ מזה בשעות שאני מתאמנת יש לרוב רק גברים בחדר כושר, לפעמים בחופשים של תלמידים יש מעט נשים שגם מגיעות (אבל בדר"כ הן יהיו על הליכון/אליפטיקל וכדומה). אבל ממש לא הרבה. והאימון שלי שהוא full body workout מורכב מ2/3 תרגילים שעושים עם משקולות חופשי – שזה האזור שרוב הגברים נמצאים בו ומעט מאוד מכשירים.
לצערי אני עדיין לא יכולה לעשות סקוואטים כי יש לי בעיית שיווי משקל שאני צריכה לעבוד עליה יותר (אני יכולה לעשות סקוואטים עם TRX אבל לא ככה חופשי).
האמת שאני רוצה לחדש את העבודה המשותפת עם המאמן. בעיקר כי ממה שראיתי בחדרי כושר שהתאמנתי בהם בשנים האחרונות הרבה מאוד מאמנים הם בלאי כזה, נותנים הרגשה שהם עושים טובה שהם עושים לך אימון או בונים לך תוכנית אימונים.
מאמן שרוצה שמתאמנים יגיעו אליו צריך לעשות רושם ולהשקיע זה חלק מהעבודה.
והוא, זה מישהו שאני יודעת איך הוא עובד, שהוא סופר מקצועי (וגם קשוח) ואני יכולה לסמוך עליו.
אני יודעת שהיום הוא מנהל חדר כושר בכפר סבא, לא נראה לי שהוא יוכל לבוא אלי. באופן כללי אני יודעת שגם מאמנים שמגיעים למתאמנים שלהם זה פחות או יותר בסביבה הקרובה. והמרחק מהמושב שלי לכפר סבא הוא בערך 40 דקות נסיעה שזה לא מעט.
אני לא חושבת לעשות מנוי בחדר כושר שהוא לא בסביבה הקרובה שאני גרה בה, כי אז הוא לא יהיה נגיש לי (נסיעה של 10-15 דקות זה סביר 30-40 דקות כבר ממש לא). מה גם שהרופאה הראומטולוגית שהייתי אצלה המליצה לי להכניס גם שחייה לשגרת האימונים, מה שאומר שאני צריכה למצוא מקום שיש בו גם בריכה.
אבל קודם כל אני צריכה לעשות רישיון נהיגה כדי שאני אוכל להגיע עד כפ"ס, ואז לראות איך מתארגנים על כניסה לחדר כושר שהוא עובד בו.
אם אני אסע לשם פעם בשבוע זה לא יהיה נורא בעיני.
במיוחד בהתחשב בזה שאני יודעת לדחוף את עצמי טוב באימונים בחדר כושר. אני רק צריכה את הדחיפה ה"קטנה" הזאת שיש כשמתאמנים עם מאמן אישי.
אהבתיLiked by 1 person
וגם נשמע לי נחמד שתחדשי איתו את העבודה המשותפת עם המאמן. אני יודעת שיש הרבה מאמנים שמאמנים לא רק בחדר הכושר אלא גם בבתים, יכול להיות שזה יהיה רלוונטי עבורו, למשל להגיע אליך הביתה עם ציוד בסיסי?
אם לא, יכול להיות שלהרשם לחדר הכושר שבו הוא עובד יכול להתאים לך אם את מתכוונת בדיוק לעבור לחדר כושר אחר.
אהבתיאהבתי
אני יודעת שבשנים הארונות יש גם נטיה לעשות אימונים בזוג מה שחוסך כסף מבחינת עלות.
ואם את מכניסה שחיה, שווה שתקחי כמה שיעורים לשיפור סגנון לוודא שאת מבצעת את התנועות בצרוה טובה ושלא תחטפי פציעות כמו דלקות בגידים. ואני מדברת מניסיון אישי – זה כואב.
אהבתיאהבתי
האמת שממה שמה ששאלתי את מי שהיה המאמן שלי המחירים של אימונים אישיים נשארו אותו הדבר כמו שהיה פעם. ואם את קונה יותר מאימון אחד המחיר יורד בהתאמה.
לי אישית אין שום כוונות לעשות אימונים עם עוד מישהו, לא ראיתי בזה טעם גם כשהתאמנתי עם מאמן אישי. כי זה אף פעם לא יכולות שוות או שזה להתאמן עם מישהו משמעותית יותר חזק ממני או משמעותית יותר חלש ממני.
מעדיפה לשלם כמה שצריך ושזה יהיה 1:1
מבחינת שחייה חזה אין לי בעיה לשחות, אבל אני רוצה ללמוד לשחות חתירה כי זה יותר אפקטיבי. כשזה יהיה רלוונטי אני אחפש מקום שגם מעביר קורסי שחייה למבוגרים. רק משיטוט באינטרנט המחירים ממש לא זולים…
אהבתיLiked by 1 person
גם אני חשבתי ששחיית החזה שלי היתה לא רעה – עד שעברתי אימונים והבנתי שהאכניקה שאבא שלי לימד אותי היתה אסון טבע.
מעבר לזה, דווקא שחיית חזה היא סגנון שיותר נוטה לפציעות – כי יש בבעיטה של הסגנון עומס על הברכיים, והצורך הזה להוציא את הראש מחוץ למים תנועה כלפי מעלה מעמיסה על הגב והצוואר.
עקרונית חתירה וגם גב הם סגנונות שהרבה פחות מעמיסים גל הגוף, אבל זה כן דורש טכניקה טובה בגלל שהתנועה של הסיבוב של הכתף היא תנועה פפחות טבעית לכתף.
אהבתיאהבתי
טוב, זה שונה אני למדתי לשחות חזה בקורס שחייה כשהייתי ילדה, כך שאני יודעת לשחות טוב חזה. זה שונה כשאת לומדת את זה בקורס או שהורה מלמד אותך (ואז זה לא בהכרח בשיטה הנכונה).
אני חושבת שכל סוג של שחייה כדאי ללמוד היטב את הטכניקה ולעשות שיעורי שחייה ולא לנחש איך צריך לשחות נכון.
אהבתיLiked by 1 person
אגב, לפני המון שנים כשעשיתי קורס צלילה גם שם מלמדים איך לצלול.
זה הרי לא משהו שאת עושה באופן טבעי. צריך לדעת איך להתנהג בעומק המים ואיך להתנייד בתוך המים בלי לפגוע בצוללנים אחרים, בעצמך או במה שיש במים (אלמוגים, דגים וכיו"ב).
אהבתיLiked by 1 person
אני זורת שלפני בערך 10 שנים הייתי בטיול סובב ארה״ב, ובאחד הימים האחרונים של הטיול עצרנו בחוף ממש יפה בפלורידה כדי שיהיה לנו מין יום מנוחה ובילוי כזה ברגוע.
הקיצר מסתבר שבאותו יום הגיעה לשם חבורה. של צוללנים מדריכים שהציעו לנו שיעור ראשוני במחיר שנשמע סביר, והיה כל כך הרבה ביקוש לזה שהיינו רפילו צריכים להתחלק לשתי קבוצות.
הקטע היה שבטיול היו חבר׳ה שראו את עצמם בתור ה״פופולריים״ והיו את כל השאר, אז הפופולריים דאגו להיות יחד בקבוצה, ואז היינו כל השאר. בדיעבד שמחתי על זה כי זה הרגיש לי יותר בטוח להיות בקבוצה שבה היו פחות ״צחוקים״ ושטויות, וזה מעבר לעובדה שהייתי בקבוצה הקטנה יותר.
בדיעבד מאוד נהניתי מהצלילה, והמדריכים שאלו אותי אם צללתי בעבר כי הסתדרתי עם זה לא רע, אולי בגלל השחיה. חשבתי לעשות קורס צלילה רשמי אבל תמיד דחיתי את זה, ואז כשביקרתי בניו זילנד הייתי בפעילות של לשחות עם דולפינים שדי דומה לצלילה, וזו היתה חוויה נוראית בגלל שהמים היו קפואים והיתה צפיפות נוראית. זה די הוריד לי את החשק מהצלילה.
אהבתיאהבתי
גם בארץ יש את זה, קוראים לזה צלילת ניסיון.
אבל כשאת עושה קורס צלילה, ממש מלמדים אותך, גם את התיאוריה שיש מאחורי זה (יש לחצים על הגוף, על הריאות, יש עשה ואל תעשה. זה ממש ללמוד דברים שהם חשובים כדי לשמור גם על עצמך כצוללת וגם על מי שצולל איתך – כי חייבים לצלול בזוגות ולא לבד), וגם לצלול בעומקים שונים איך להתנהג במים. זה באמת קורס מלא ואת צוברת בו גם ניסיון בצלילות במקומות שונים ועומקים שונים.
אני למשל אף פעם לא חשבתי שאני בן אדם של מים וצלילות. הלכתי בכלל לקורס הזה כי אחי המליץ לי. והמדריך שהיה לקבוצה שלנו אמר לי שאני כמו דג במים. כי היו אנשים בקבוצה שלנו שהוא ממש היה צריך לתקן אותם כי הם צללו בצורה שיכולה לסכן את עצמם ואת מי שצולל איתם.
צריך לקחת בחשבון שהמים לא תמיד חמים ונעימים. כשאני עשיתי את הקורס צלילה זה היה באילת בנובמבר והמים היו קרים אבל מתרגלים לזה אחרי כמה דקות.
אני לא חושבת ששחייה עם דולפינים דומה לצלילה.
וגם בקורס צלילה לרוב זה יהיה בקבוצות של לא יותר מ6 משתתפים (שמחלקים גם לזוגות).
כשאת צוללת הדברים המעניינים לרוב נמצאים בעומק ז"א 10-20-30 מטרים מתחת לפני הים. בשחייה את לא מגיעה לעומקים כאלה. זה כמו ששנוקלינג זה לא כמו צלילה.
אהבתיאהבתי