רק התבוללות, מה חשבתם?

לאחרונה נתקלתי בקבוצה בפייסבוק שנקראת ״רק התבוללות״ שכבר כתבתי עליה (קצת) בפוסט הזה. בגדול זו קבוצה של גברים ישראליים שטוענים שהם מאסו נשים הישראליות החזיריות למראה אבל גם בהתנהלות שלהן כלפי גברים (לפחות לטענתם של הגברים בקבוצה)- ולכן הם ממליצים לפנות לנשים בחו״לֹ, בעיקר למדינות שהתרבות בהן היא שמרנית יותר ביחסי גברים נשים כמו למשל מזרח אירופה או דרום מזרח אסיה שם (לפחות לפי מה שאותם גברים טוענים) הנשים הצעירות ואפילו אלו המאוד נאות עד יפות פשוט ״מתות״ על הגברים שהנשים הישראליות האיומות והנוראיות לא יודעות להעריך.

כן מאוד חשוב לכתוב שהגברים עצמם מרגישים שהם גברים ״איכותיים״ (ואפילו מאוד), במיוחד בכל מה שקשור לזוגיות בכלל ולעולמות הדייטים בפרט. הם מרגישים מטופחים, נאים אפילו, חכמים ונבונים, בעלי יכולת שיחה גבוהה, עם עבודות ״טובות״ ומבחינתם מוכנים להשקיע באישה שהגיעה לדייט איתם – רק כדי לקבל שוב ושוב ושוב ושוב יחס מזלזל מצד הנשים.

רוב הפוסטים בקבוצה נכתבים על ידי הגברים, והם נכתבים אנונימית. יש אמנם רשימת משתתפים, אבל חלק משמעותי מהחברים הגברים בה מפיעים שם עם פרופילים נעולים – או כאלו שהם כנראה פרופילים זמניים עם תמונה שהיא מצוירת ולא צילום שלהם.

מהפרופילים שכן נמצאים שם תחת שם אמיתי ועם תמונת פרופיל, נראה שמדובר על גברים די רגילים וממוצעים – לא במובן הרע של המילה, אלא גברים שכנראה נשים רבות היו שמחות לפגוש. הם לא נראים חלילה מכוערים – אבל הם גם לא ״חתיכי על״. נשמע שיש להם עבודות יציבות וטובות, גם אם ברוב במכריע של המקרים לא מדובר על גברים שהם הייטקיסטים, מנהלים בכירים, או כל מקצוע אחר שבו המשכורת גבוהה משמעותית מהממוצע.

ואז עולה השאלה: איך לאוכלוסיה כזו גדולה של גברים יש רתיעה כוללת מנשים ישראליות? אם הבעיה יא בנשים פה בישראל באופן כללי, או שהבעיה בגברים עצמם? או שמדובר בעצם בחתך של שני הגורמים האלו?

לא מזמן קראתי בקבוצה פוסט או תגובה של אישה שנשמע לי כמו משהו שמסביר את התופעה, לפחות בחלק מהמקרים. היא טענה שהגברים בקבוצה מתחילים לא פעם עם נשים מאוד יפות. או אולי לא רק יפות אלא גם מאוד מטופחות – כלומר נשים שמשקיעות לא מעט זמן, כסף, ומאמץ כדי להיות יפות.

במצב כזה, אישה שמשקיעה ביופי ויודעת שהוא מושך לא מעט גברים – תחפש (לפחות בתחילת הקשר) לא מעט פרמטרים שטחיים כמו מראה חיצוני, או משכורת גבוהה. זה נובע מכך שהיא כנראה יודעת שיש לה את היכולת (או לפחות מניחה שיש לה את היכולת) למשוך גברים שגם הם ״נחשבים״, קרי נראים טוב ויש להם כסף. ייתכן מאוד שהמשך הקשר יתבסס בעיקר על אישיות, ואופי, והתנהגות ולא רק על הנראות החיצונית, אבל אותן נשים די בטוות שהן יצליחו להשיג את הנראות הפיזית והכלכלית הזו (כנראה בצדק).

כך שפניות חוזרות נשנות לקבוצה מאוד ספציפית של נשים שמחפשות משהו מאוד שונה ממה שלגברים האלו יש להציע יכולה ליצור סיטואציות לא נעימות.

מצד שני, יכול להיות פה גם פער תרבותי מסוים, שבו בחברות שמרניות יותר נשים ״לומדות״ להתייחס לגברים בכבוד – אבל הגבר הישראלי שלא גדל בתרבות כזו יכול בקלות לבלבל בין ה״כבוד״ וההתנהגות שנובעת מהשמרנות, לבין אהבה.

ופה משתלב גם גורם אחר שנובע מהעובדה שהמדינות המדוברות הן לא רק שמרניות אלא גם מדינות עניות למדי, מה שמוסיף פן הכלכלי להקשרים האלו – וכפי שמסופר בכתבה הזו, לא הכל זורם בקשרים האלו כפי שהגברים היו רוצים להאמין.

למי שאין מנוי ל״דה מארקר״, מדובר על כתבה שעוסקת ביחסים בין גברים מבוגרים (בעיקר מישראל אבל לא רק) עם נשים בעיר ספציפית בתאילנד שבה תעשיית המין ״חוגגת״, והגבולות בין להיות ״לקוח״ (שמיוחד ארוך טווח) לבין סיפור אהבה אמיתי מאוד מטושטשים ולא בהכרח ברורים לגברים ששותפים לקשר. ולכן לא פעם (ולא פעמיים) הקשרים האלו יכולים להסתיים בהסתבכות כלכלית קשה של הגבר שמגלה שהוא חשב שהוא משקיע השקעה כלכלית טובה אבל בעצם נוצל כלכלית, במיוחד במצבים ספציפיים שבו החוק התאילנדי לא לטובתו. לדוגמא החוק התאילנדי אוסר על זרים לרכוש קרקעות או בתים, וחברות שמוקמות בתאילנד לא יכולות להיות בשליטה כלכלית של זרים. במצב כזה, נדל״ן שנרכש יירשם על שם האישה, ואז בגירושים הרכוש הלכאורה משותף הולך אוטומאטית אליה.

גם הכתבה מניחה שהמקרים שהם הגבר יוצא קרח מכאן ומכאן הם נדירים, אבל כמו שאומר בכתבה המרואיין גיא ברוקר, שהוא דוקטור לאנתרופולוגיה מאוניברסיטת חיפה – לא פעם אותם גברים מעדיפים להאמין שהנשים מולם אוהבות אותן, גם אם מצד הנשים מערכת היחסים בסופו של דבר נובעת מהרצון לקבל כסף מהגברים (ואני בכוונה לא כותבת ״לסחוט״). וחשוב להגיד שלא מדובר על רמת ״סחיטה״ שבה הגבר הופך למרושש כלכלית, אלא באמת הוא נותן מתנות ועוזר לאישה ובני משפחתה במסגרת התקציב שלו מתוך האמונה שמדובר פה על סיפור אהבה (אבל מצד האישה זה עדיין ״עסק״ כלכלי מאוד).

גם פה הגבולות בין ניצול לאהבת אמת מטושטשים, כי כן יצאו מהמצבים האלו סיפורי אהבה אמיתיים (כאלו ששני הצדדים אוהבים אחד את השניה). אבל הטענה היא שכל שההבדלים בין בני הזוג בגיל ובמצב הכלכלי קטנים ככל היותר, כך הסיכוי שסיפור האהבה הוא אכן אמיתי. אבל כשגבר בן ארבעים או חמישים פלוס יוצא עם אישה בת עשרים ומשהו, יש סיכוי יותר מסביר שיש מעורבות כלכלית בקשר.

אבל בעצם כנראה שקל לגברים ש״מנוצלים״ לכאורה ליפול לאשליה שהנשים מאוהבות בהם כי הסביבה מאפשרת ואפילו דוחפת לזה – למשל הם לא ישלמו לאישה על סקס, אבל כן ירכשו עבורה מתנות כמו תכשיטים (שהיא בתורה תוכל להחזיר או למכור הלאה תמורת כסף).

השאלה היא האם האשליה הזו גרועה או פוגעת בעצם בשניים מהצדדים – או שאולי יש בה משהו שתורם לשניהם? האם באשליה הזו באמת יש נזק לגברים, או שאולי במצבים מסוימים שבהם הם באמת במצב אישי שהם מתקשים למצוא זוגיות – האשליה עדיפה על האלטרנטיבות?

כי פה עולה השאלה: האם ייתכן שלפחות לחלק מהגברים האלו באמת יש קושי מסוים ליצור קשרים עם נשים?

כי ייתכן מאוד שבחברות מסורתיות, שבהן משפחתיות וזוגיות הן חזות הכל, ולנשים מאוד קשה לעזוב את הזוגיות שהן בגלל שאין להן את היכולת לחיות עצמאית – קל יותר לגברים שקשה להם להתחבר לנשים למצוא זוגיות, כי היא נכפית לא פעם על הנשים שלא בהכרח יכולות לעזוב. אבל בזוגיות שוויונית יותר (או כזו שחברי הקבוצה יראו בה ״פמיניסטית רעילה״) – הקושי החברתי של הגבר בא לביטוי הרבה יותר חזק.

ולכן ייתכן מאוד שבגלל זה יש פה געגועים לעולם שכבר לא קיים (לפחות לא פה בישראל) – כזה שבו הגבר הוא ראש המשפחה, האישה היא ה״עזר שנגדו״, ובעצם היא אמורה להשמע לו, לטפל בו ו״לפנק״ אותו – כשהוא אמור לדאוג לכל צרכיה.

זה לא שהגברים המדוברים הם עצלנים שרוצים שהאישה תעבוד קשה בזמן שהם מתבטלים. הם עובדים קשה להתפרנס, ורוצים מישהי שתטפל בהם ואפילו תפנק אותם אחרי שהם חוזרים מיום עבודה ארוך.

רק שאולי קשה להם להבין שלהיות בעמדת התמיכה הזו לא בהכרח מיטיב עם הנשים עצמן, במיוחד לא בפן הכלכלי.

אבל אי אפשר להכחיש שהתנועה לשחרור האישה, כולל תנועת MeToo בשנים האחרונות אכן שיפרו את מעמדן של הנשים – אבל שינוי הדינמיקה הזה בהחלט גרם שינוי גם עבור הגברים. יש את אלו שהציחו להסתגל אליו מתוך הבנה של החשיבות שלו – אבל אחרים מתקשים להסתגל כי הם באמת מרגישים שנלקחה מהם הזכות הבסיסית מאוד ליחסים מול הנשים.

וזו לא המצאה אלא כאב אמיתי של גברים שבאמת חווים תסכול מאוד גדול מהחיים. אפשר אולי להגיד שהם פונים לנשים ספציפיות שהן באמת רעות, או נשים שנמשכות לטיפוסים אחרים, או שאולי באמת יש להם קושי חברתי מסוים כזה או אחר שמאוד מקשה עליהם בשיח מול נשים.

ולכן אולי הבעיה האמיתית פה היא באמת הקושי לגשר בין כל הגורמים האלו בצורה טובה.